אֲנַחְנוּ, הֲמוֹנֵי הָאָדָם נִזּוֹנִים מִזֵּעַת הָאַף,

יָדֵינוּ מְכֻסּוֹת יַבָּלוֹת, פָּנֵינוּ ­– בַּפֶּחָם,

טְעוּנָה כְתֵפֵנוּ הַדַּלָּה עשֶׁר הָעוֹלָם הָרַב ­–

כָּל טוּבוֹ וִיקָרוֹ עֲמוּסִים אֲנַחְנוּ עַל שֶׁכֶם.

עִם מוֹחוֹת הֲלוּמִים מֵעָשָׁן וּכְבֵדִים מְאֹד,

עֵינַיִם מְמַצְמְצוֹת לָנוּ, שְׁקֵטוֹת כִּמְעַט, כִּמְעַט שְׂמֵחוֹת;

וְלָשׁוֹן חֲרֵרָה בְפִינוּ, לָשׁוֹן כְּאֶבֶן וּכְמוֹט,

שֵׁעוּל יָגֵעַ וּרְקִיקָה ­– בְּלִיל דָּמִים וּמוּגְלָה וְלֵחוֹת.

עִם לַיְלָה נִגְרָרִים אֲנַחְנוּ בְסִמְטוֹת נִדָּחוֹת שֶׁל עִיר,

סָבָתֵנוּ שָׁם יוֹשְׁבָה בַצֵּל וּמְדַבְּרָה שָׁם גְּדוֹלוֹת וְרָמוֹת,

בְּשׁוּלֵי סִינוֹרָהּ הַבָּלֶה תְקַנַּח חֳטָמֵינוּ וּבְשִׁיר

אוֹתָנוּ תְיַשֵּׁן, תַּבְטִיחַ שַׁ"י לָנוּ עוֹלָמוֹת…

תַּבְטִיחַ… בִּבְלוֹיֵי הַסְּחָבוֹת נִרְדַּמְנוּ כְעַל מִטּוֹת שֵׁשׁ,

מִתַּחַת לְלוּחַ־לֵב כָּחוּשׁ יִגְאֶה לֵב שׁוֹאֵף לִגְדוֹלוֹת,

מִתַּחַת לִשְׁמוּרוֹת מְכֻסּוֹת עֵינַיִם תִּבְעַרְנָה כָּאֵשׁ,

בִּמְעָרוֹת טְחָב, בָּהֵן נִישַׁן, מַנְגִּינוֹת נִשָּׂאוֹת וְעוֹלוֹת.

בַּבֹּקֶר נָקִיצָה ­– אֲבוֹי! אָנוּ טוֹבְעִים כֻּלָנוּ בְאֵד,

תַּם עוֹלָמֵנוּ וַיֵּלַךְ… אַךְ שְׁמַע: הַסִּירֶנָה צוֹלֶלֶת!

צוֹלֶלֶת, שׁוֹאֶלֶת: עֲלוּ חִתְרוּ בָאֵד… וּכְמוֹ הֵד

לַסִּירֶנָה, הַחֲתוּלָה בְאֵפֶר הַתַּנּוּר הַקַּר מְיַלֶּלֶת…

אָנוּ חוֹתְרִים בְּאֵד… הוֹי, חֶבְרָה, טֶרֶם עוֹד יָאִיר הַיּוֹם

נֹאחַז בְּעַמּוּדֵי הַתֵּבֵל וּנְזַעְזְעָה וּנְבַקְּעָהּ וְנַהַרְסָהּ!

עִם שֶׁמֶשׁ ­– וְנִפְקְחוּ עֵינֵינוּ לִרְאוֹת כִּמְקִיצִים מֵחֲלוֹם ­–

הוֹי, חֶבְרָה, הָבָה נַתְחִילָה, טֶרֶם עוֹד עָלָּה הַחַרְסָה…

הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי יַעֲלֶה בְשָׁמָיו, לֹא יִסּוֹג לְאָחוֹר, הוּא יַעֲבֹר,

יַעֲבֹר כִּתְמוֹל וּכְמוֹ שִׁלְשׁוֹם עַל חָרְבוֹת וְשִׁמֲמוֹת תֵּבֵל,

הוּא שׁוֹפֵךְ אֶת אוֹרוֹ בְלִי חֶשְׁבּוֹן עַל עֵדֶן כָּל גַּן וְעַל קָבֶר,

לֹא יִסּוֹג לְאָחוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, לֹא יֶחְוַר, לֹא יַעֲטֶה אֵבֶל.

אֲנַחְנוּ הַהוֹרְסִים, נֵעָצֵב, אֲנַחְנוּ, רַק אָנוּ,

נֵשֵׁב כֹּה עַל הַמַּשֻּׁאוֹת וְנִדֹּם כָּאֶבֶן הַכְּבֵדָה,

לֹא אֵלֶּה שֶׁנֶהֱנוּ מְבַכִּים הַהֶרֶס, רַק אֵלֶּה שֶׁבָּנוּ,

בָּנוּ וְהָרְסוּ, וְאוּלַי עוֹד יִבְנוּ מֵחָדָשׁ? מִי יֵדָע…

מִי יֵדַע אִם נִבְנֶה מֵחָדָשׁ? בְּנוֹת עוֹד מִתּוֹךְ שִׁפְלוּת וְשִׁעְבּוּד,

טוֹבָה הֲרִיסָה, אִם הִיא מְשַׁחְרֶרֶת וְשׁוֹלַחַת לַחָפְשִׁי…

מַה־בֶּצַע בְּהֵיכָל שֶׁהוּקַם, וְהָאָדָם הוּא הוֹלֵךְ לְאִבּוּד,

טוֹב יֶחְרַב הַהֵיכָל, וְהָאָדָם ­– הוּא יַצִיל אֶת נַפְשׁוֹ.

אוֹי לָנוּ… יָדֵנוּ כִּי יָצְרָה, כִּי טִפְּחָה הַתֵּבֵל הַזֹּאת ­–

צֶלַם אֱלֹהִים בְּפָנֵינוּ נִטַּשְׁטֵשׁ בְּזָדוֹן וּבְעֶבְרָה,

עַתָּה כִּי נַהֲרֹס ­– חָכַמְנוּ, פָּקַחְנוּ עֵינֵינוּ לִרְאוֹת,

שַׁבְנוּ הָיִינוּ בְנֵי־אָדָם… חִישׁ מַהֵר לִמְלַאכְתְּכֶם, חֶבְרָה!