עַד שֶׁיִתֹּם הַכֹּל – נִחְיֶה עִם הֶעָפָר.
כִּי בָּאנוּ מֵעָפָר וְהֶעָפָר – נַפְשֵׁנוּ.
אֲבָל בַּמֶרְחַקִים צוֹרְבוֹת בָּנוּ שְׂפָתַיִם,
צוֹרְבִים בָּנוּ בְּשָׂרִים, שֶׁבָּאוּ אֲחָדִים.
וּבִהְיוֹתָם אֶחָד, – אָבְדוּ, אָבְדוּ בַּתְּכֵלֶת,
בְּדִמְמוֹת הַגַן, בְּסֵתֶר פְּרִי וָרוּחַ,
בַּעֲבִי הַסוֹדוֹת, אֲשֶׁר נִבְדוּ מִלֵב.
אֲבָל בַּמֶרְחַקִים צוֹרְבִים בָּנוּ מִקֶדֶם
יְמֵי בְּרֵאשִׁית רַכִּים שֶׁל תֹּהוּ וְשֶׁל בֹּהוּ,
שֶׁל אָבְדָנִים, שֶׁל מַבּוּלִים־לַשָׁוְא.
שָׁמַיִם אֵין־רַחֲמִים, הַגֶשֶׁם הָעַתִּיק,
הַגֶשֶׁם הַפָּשׁוּט, הָיָה לָנוּ כְּקֵץ עוֹלָם.
וְאָנוּ הִתְפַּלַשְׁנוּ בֶּעָפָר, אָמַרְנוּ כִּי נִגְזַרְנוּ.
אֲבָל תֵּבָה קַלָה עָלְתָה עַל פְּנֵי הַמַיִם,
אֲבָל תִּקְוָה קַלָה, בָּהּ אַחֲרוֹנֵי חַיֵינוּ,
עָלְתָה עַל הַשִׂרְטוֹן. וְאָנוּ כָּאן. זְקוּפִים.