וְרַק אוֹתָךְ אֲנִי יוֹדֵעַ,

וְגַם אוֹתָךְ אֲנִי לוֹמֵד.

בּוֹזֵז רָזַיִךְ וְגוֹדֵעַ

עֲצֵי הַיַּעַר הַשּׁוֹקֵט.

תַּלְמֵי הַנֶּפֶשׁ הַנּוֹבֶבֶת;

קָצְרָה רוּחִי לְעֵת הַבְשֵׁל.

וְכָךְ יָדֵנוּ הָאוֹהֶבֶת

גְּדִישׁ טוּבֵנוּ תְּשַׁכֵּל.

וְאַתְּ בְּשֶׁקֶט, לְלֹא פֵּשֶׁר,

נוֹשֵׂאת עֻלֵּךְ הָנֶּאֱנָח,

כְּשֵׂאת רוֹמְסָיו קִמּוּר הַגֶּשֶׁר,

עֵת יִרְמְסוּהוּ — יְשֻׁבָּח.

עַל כֵּן אָתוּר עַד סוֹד וָקֶמֶט

מְבוֹא אֲגַם הַדּוּמִיּוֹת.

עַד בְּדִידוּתֵנוּ הַנּוֹשֶׁמֶת

תִּשֹּׁר כִּפְרִי בָּשֵׁל מְאֹד.

צוּלָה רוֹמֶזֶת בִּפְנִינֶיהָ,

וּמִגְּבָהִים חוֹזֵר הַהֵד.

כִּי רַק אוֹתָךְ אֲנִי יוֹדֵעַ,

וְגַם אוֹתָךְ אֲנִי לוֹמֵד…