שְׁקִיעָה / יחיאל מר

יֵשׁ וְעִם שְׁקִיעָה אַתָּה שׁוֹקֵעַ

בְּהִרְהוּרִים עוֹלִים כָּאֵד מֵאֲדָמָה,

וּשְׁאוֹן קִרְיָה סָבִיב אֵלֶיךָ לֹא בּוֹקֵעַ,

וְנַהַם הַגַּלִּים – דְּמָמָה בְּתוֹךְ דְּמָמָה.

דְּמָמָה בְּתוֹךְ דְּמָמָה – וְלֵב בְּרַעַד

אָז יְקַבֵּץ פְּזוּרָיו בְּיַד הַמַּנְגִּינָה.

שׁוֹתֵק בְּגֹדֶשׁ, מִקְּדֻשַּׁת הַלַּהַט

רָם יַעֲלֶה שִׁירוֹ – בַּת-שַׁחַף מַלְבִּינָה…

בַּת-שַׁחַף מַלְבִּינָה, וּכְנַף מִפְרָשׂ בַּזֹּהַר –

הֲזֶה לִבְּךָ אוֹבֵד בְּמַנְגִּינוֹת כְּחֻלּוֹת?

אוֹ שֶׁמֶשׁ הָאוֹסֶפֶת נֹגַהּ שֶׁהֻגַּר?

שְׁבִיל אוֹר בַּיָּם, אֵי שָׁם נִפְתַּח הַצֹּהַר

וְשֶׁפִי יַהֲלֹךְ לִטְבֹּל בִּמְצוּלוֹת

הָאוֹר הַנֶּעְלָם – הַלֵּב, הַלֵּב הַשָּׁר!