ירושלים – מראה כללי

לרעייתי מרים

בת ר' אהרון פפרמייסטר ז"ל

מראשוני הבונים

הקדמה    🔗

הכרך הראשון של הספר “ארץ־ישראל, אנציקלופדיה טופוגרפית־היסטורית”, שיצא לאור לפני שנתיים, נתקבל בברכה בחוגים רחבים של אנשי המקצוע העוסקים בחקר הארץ והפצת ידיעתה ובקרב המשכילים, שברצונם להכיר הכר היטב את ארץ מכורתנו. הופעת הכרך השני, המכיל אלפי ערכים נוספים, ערובה היא, שהדפסת הספר, שבה הוחל לפני קרוב לשש שנים בתנאים הקשים ביותר, תמשך גם להבא ותושלם בשנים הקרובות.

בכרך זה ניתן מקום רב לערך ירושלים המשקף את השתלשלותה ההיסטורית של עיר הנצח ואת מצבה הישובי בזמן הזה. לספר מצורפת מפה חדשה של ירושלים המבליטה במיוחד את אפיה היהודי של העיר. ההתפתחות המדינית של החדשים האחרונים, שבתוצאותיה יהפכו ירושלים ומחוזה לאזור בינלאומי – יצירה גיאוגרפית־מדינית, שאין לה דוגמה בתולדות ימי העולם – מחייבת אותנו להביא בתחלת הכרך השלישי המשך של ערך זה, שיכיל סקירה על מהותו המדינית והישובית של אזור ירושלים

באנציקלופדיה משתקפים הארץ וישובה לכל צורותיהם מימי קדם ועד הזמן הזה. על יד ערכים מרובי הכמות, שבפרטיהם מוצאים עניין החוקר ואיש הספר, מופיעים ערכים קצרים המענינים את האיש מן השורה, ועל יד שמות של ערים, שתולדותיהן ארוכות כאורך קיומן, מוצא הקורא שמות של ישובים יהודיים חדשים וכפרים ערביים ושל צורות גיאוגרפיות, שהוא נתקל בהם יום־יום, יש ועתונינו מביאים שמות ערביים בצורה משובשת או שהם מזכירים מקומות עבריים עתיקים בשמותיהם הערביים של הזמן הזה. העיון באנציקלופדיה יעמידם על טעותם.

במקרא נזכרים לשמותיהם בתוך הגבולות הנרחבים של ארץ־ישראל רק 45 הרים, 7 גבעות, 24 עמקים ובקעות, 26 נהרים, נחלים וגאיות, 14 עיינות, 6 בארות ובורות, ונוסף על אלה נשתמרו בתלמודים, במדרשים ובכתובים האחרונים מתקופת הבית השני ולאחריה שמות של 10 הרים, 24 בקעות, 2 עמקים, 3 נחלים, 13 מעינות, בסך הכל 174 שמות. לעומתם מובאים באנציקלופדיה בשמותיהם הערביים כ־300 הרים ורכסים, 670 נהרות, נחלים וגאיות (ואדים), כ־2100 חורבות וקרוב ל־600 תלים, בסה"כ 3700 יחידות בקירוב, שרק חלק מצער מהם זוהה עד עכשו.

בשבת ישראל בארצו כעם עובד אדמה ורועה צאן הקשור קשר חי ובלתי אמצעי לשמים ממעל ולארץ מתחת, קרא בודאי לכל תופעות הטבע בשמות לפי טעמו ורוחו, ההר היפה המשתרע בין עמק יזרעאל ובין קצה השרון ושולח לשפת הים את שלוחותיו, שהיו מכוסות כרמים משגשגים, נקרא כרם־אל (=כרמל). הר הזיתים, שהיה מכוסה עצי זית, נקרא גם הר המשחה, ובגלל הבמות לפולחן הזר הבנויות עליו, שהשחיתו את המדות, כנוהו במשחק המלים בשם הר המשחית. הירדן יורד ממעלה הר חרמון ירידה של אלף מטר לים המלח, נחל קדרון, החופר את אפיקו עמוק בתוך הרי מדבר יהודה, עושה רושם קודר בצלעותיו החשופות ובנקיקי סלעיו המרובים, הגיחון מגיח מבטן הר המוריה, ומי השילח שלוחים לאט לתוך נחל קדרון. מגבעת המורה היה יורה המורה את חציו השנונים על האויב החונה בעמק יזרעאל או על גדות נחל חרוד. עמק האלה הצמיח עצי אלה, ובעמק אילון רעו אילים.

האם לא ידעו יושבי ירושלים את שמות כל ההרים העוטרים את העיר מסביב ויושבי חברון את שמות הנחלים והגאיות המבתרים את הריה הגבוהים, והאם אנשי הגליל לא כנו בשם את הגבוה בהרי הארץ? בשוב הרועה עם ערוב יום הקיץ, כשההרים חשופים מעשב, אל גדרות הצאן הלא ספר עם רעיו לאיזו בקעה ירד בבוקר של אותו יום למצוא מרעה רענן ומים לצאנו. האכר בודאי ידע את שם העמק, שבו חרש את שדהו וזרע את תבואותיו, והכורם את שם ההר, שבו בלה עם בני משפחתו את ימות הקיץ החמים תחת גפנו ותחת תאנתו. ובשלש רגלים, כשעלו שבטי ישראל מדן ועד באר שבע לירושלים, ספרו החוגגים אלה עם אלה את קורותיהם ותארו לפניהם את הדרכים בהן עברו. עם הדורות שנספו במלחמות ההשמדה ועם אלה שיצאו לגולה נשכחו מלב האומה השמות של המולדת.

ועתה, כשאנו עומדים על סף המדינה העברית, שתקום לא רק בזכותנו ההיסטורית על ארץ אבותינו אלא גם בזכות הישגיו של ישובה היהודי, שהפך במשך שני דורות מדבר לארץ נושבת, שומה עלינו להתחיל ב“יהוד” מפת הארץ. המלאכה מרובה, והיא תעשה במשך שנים רבות, ועד שהשמות העבריים יתאזרחו יעבור יותר מדור אחד. יש לכונן מיד מטעם המוסדות המוסמכים ועד של אנשי מדע המעורים בספרותנו העתיקה, בלשנים, ארכיאולוגים וגיאוגרפים לשם יצירת נומנקלטורה עברית של ארץ־ישראל. גרעין של ועד מעין זה קיים מזה שנים מספר בועדת השמות שעל יד הקרן הקימת לישראל, הקובעת את השמות לישובים החדשים הנוסדים והולכים על אדמת הלאום. האנציקלופדיה הטופוגרפית־ההיסטורית תשמש לו לועד זה רקע בעבודתו המסונפת.

ההתפתחות הדינמית של הישוב העברי בארץ מצד אחד, ומצד שני הקשיים, שבהם היתה כרוכה הדפסת שני הכרכים הראשונים, מחייבים אותנו להביא בסוף הכרך הזה השלמות ותקונים לשני הכרכים גם יחד.

תודתי נתונה בזה, נוסף על הראשונים גם לאחרונים, לאגודה העברית למען ירושלים על הרשותה לי להשתמש במפת ירושלים הערוכה על ידה, ללשכת המודיעין הממשלתית, שהעמידה לרשותי גלופות אחדות ולמר צבי ליבוביץ, מנהל מחלקת המים של עירית ירושלים, בעד מפת מערכת הספקת המים לירושלים.

ירושלים, ז' אדר א' תש"ח.

ישעיהו פּרֶס

לוח ג' 1

דאר, שרידי הנמל העתיק

לוח ג' 2

קבוץ דפנה בגליל העליון, מראה נוף של הישוב

דָּאלָאתָא. כפר בגליל העליון מצפון לצפת הנזכר הרבה בכתבי הנוסעים היהודים. ראה ע' דלתון.

דֹּאר או דּוֹר. עיר מסחר בצורה על שפת ים התיכון מדרום לכרמל, הדרומית בין ערי ממלכת צידון. הצידונים היו אוספים את החלזון בחול שעל שפת ים דאר. מלכה נמנה עם ל“א המלכים שנלחמו עם יהושע. בחלוקת הארץ נפלה דאר בגורלו של חצי המטה מנשה, אולם הוא לא הוריש את יושביה. הזַכָּרִים (או הזַכָּלִים), אחד מ”גויי הים“, שחדרו לארץ יחד עם הפלשתים מאיי הים האיגאי בתחלת המאה הי”ב לפסה"נ, כבשו את העיר הזאת ואת תחומה ויסדו בה ממלכה. הכהן המצרי וַן אמון עבר בדאר במסעו לגבל בשנת 1115. אחרי נצחונו המוחלט של דוד על הפלשתים נכללה כל נפת דאר בממלכה הישראלית, ובימי שלמה היתה המחוז האדמיניסטרטיבי הרביעי של הממלכה, שנציבו היה חתנו של שלמה בן אבינדב. תגלת פלאסר השלישי כבש את העיר וכל השרון בשנת 732 והפך אותם לפחוה אשורית. בכתובות האשוריות נזכרת העיר בצורה דֻאְרֻ ¹. בסוף המאה החמשית או בתחלת המאה הרביעית נתן מלך פרס את השרון עם הערים דור ויפו למלך הצידונים אשמנעזר, והוא ספחם לארצו. על המתנה הזאת מספרת הכתובת על ארונו של אשמנעזר בדברים אלה: “אדון ממלכת דאר ויפו נתן לי את ארץ התבואה הנפלאה של השרון, שאני ספחתיה לממלכתי שתהיה תמיד לצידונים”. לנוסעים ולסופרים היוניים בתקופה ההיא היתה דאר ידועה כעיר הצידונים, והיא נזכרת בכתביהם בשמות,Adeos,Adod Aolog, אצל פליניוס ( Hist. nat. V19 ) Dorum.

משברי כלי החרס המצויים במספר רב במקום זה יש לשפוט, כי בתקופה ההלניסטית עמדה דאר בקשרי מסחר אמיצים עם יון ויתר ארצות ים התיכון. על אחד החרסים היוניים טבוע באותיות עבריות השם “ליבן” (ליָבין?). אנטיוכוס הגדול צר על דאר בשנת 219 ללא תוצאות. טריפון התבצר בה ואנטיוכוס השביעי סידיטס שם עליה מצור בחיל של 128,000 איש ולא יכול לה. העיר ההלניסטית התיחסה בשנאה ליהודים. אלכסנדר ינאי כבש אותה מזואילוס, אך פומפיוס לקחה מאת היהודים ועשה אותה לעיר חפשית, וגביניוס בנה את העיר ונמלה מחדש. נמל זה היה כפול בהיותו מחולק ע"י צוק סלע. העיר היתה מבוצרת ובה מקדשים לזבס ולעשתרות. תחומה גבל אז מצפון בתחום עכו, מדרום בתחום קיסרי וממזרח בהר אפרים ובתחומי תענך ומגדו.

בימי מלוכת אגריפס הראשון נרדפו היהודים יושבי דאר על ידי שכניהם הנכרים, שהקימו בבית הכנסת של היהודים את פסל הקיסר. אך פטרוניוס, נציב רומא בסוריה, הגן על זכויותיהם. גם אחרי חרבן הבית השני ישבו עוד יהודים בדאר, אבל מספרם היה מועט לגבי האוכלוסיה הנכרית. שינא דדור (סלע או כף דור) או חומת דאר מובלעת בתחומי עולי בבל, ואילו העיר עצמה היתה בבחינת ארץ העמים ² העיר נזכרת הרבה בכתבי הסופרים היוניים ואבות הכנסיה בתקופה הביזנטית. לפי אבסביוס ולוח פויטינגר היתה אז בגבול פיניקיה ופלסטינה. במאה הרביעית היתה חרבה, אבל במאה השביעית נזכרים הגמונים נוצריים של דאר.

בשטח העיר העתיקה על שפת הים, 15 ק“מ מצפון לקיסרי, נמצאים תל, שרידים של נמל עתיק, עמודים ושברי עמודים, מסלה רומית, מערות־קברים עתיקות וחורבות של מגדל מהמאה הי”ב לספה“נ בשם אל־בֻּרְג' ³ . בדיקת המקום העלתה, כי הוא היה מיושב החל מתקופת הברונזה המאוחרת. העיר הקדומה השתרעה על שטח של 500 מ' על 300 מ' ⁴. סמוך לחורבות דאר נמצא הכפר طنطورة = טַנְטוּרָה (1000 תו' מוסלמים). בשנים הראשונות של הישוב החקלאי היהודי החדש הוקם בקרבת הכפר בהוצאות הברון רוטשילד בית חרושת לתעשית זכוכית מהחול אשר על שפת הים. הנסיון לא הצליח. אחוזת הקרקע, שהיתה שייכת למפעל הזה, מעובדת ע”י אכרים מזכרון יעקב., יהו' יא, ב; יב, כג; יז, יא; שופ' א, כז; מ“א ד, יא; דהי”א ז, כט; תוס' שביעית ד, יא (גירסה משובשת); יר' שם ו, א - לו, ע“ג; דמאי ב, א - כב, ע”ג; ספרי עקב סי' נ“א; ילקוט שם סי' תתע”ד; חשמ' א' 15, 14 - 10. 25; קדמ' יב, 2, 4: יג, 7, 2; יד, 4, 4; יט, 6, 3: מלח' א. .On 78,9;7,7

דבב חרבתיה. ראה ע' דנב חרבתה.

יר' דמאי ב, א - כב, ע"ד.

דַבּוּ – دبو. חורבות של כפר ושל מסגד קטן, 5.5 ק"מ מדרום לכפר תבור.

דָבּוּךּ – دابوك. חורבה של ישוב קדום ממזרח לא־סַּלְט.

דַבּוּס אל־עַבְּד –دبوس العبد. אבן־מיל רומית בדרך מירושלים ליריחו, 2 ק"מ מצפ’־מזר' לחָן חַטְרוּר.

דַבּוּרָה – دبّورة. כפר קטן של בדוים ממזרח לעמק חולה. חומות עתיקות וערמות אבני בזלת מעידות על ישוב מבוצר במקום זה בימים קדומים.

דַבּוּרִיָה – دبّوريّة. כפר במורד הצפוני־המערבי של הר תבור (700 תו' מוסלמים). מכאן עולה כביש לראש ההר. בכפר נמצאים שרידים של מצודה, יסודות של כנסיה ופסיפס, בורות וקברים החצובים בסלעים וכתובת ערבית. השוה ע' דברת.

דבח'. עיר בצפון הארץ הנזכרת בכתובות תחותמש השלישי ורעמסס השני. ראה ע"ע בטח וטבחת.

.6 T³

דַבְּיִבּ א־טֻוְל – دبايب الطوال. מקום של ישוב עתיק במרחק 3 - 2 ק"מ מצפו’־מזר' לבית־שאן. בו נמצאים יסודות של חומות, קברי־סלעים, רצפת פסיפס וחרסים רומיים וערביים על פני הקרקע.

דַבְּיִבּ א־נוּר – دبايب النور. בית קברות עתיק, 6 ק"מ מדרום לבית שאן. בו תלי קברים (tumuli). ארונות מתים עשויים אבן וחרסים.

דַבְּיִבּ עַנְתַּר – دبايب عنتر. ראה דביב א־נור.

דִבִּין ^א – دبّين. כפר בעמק עיון מצפון לג’דידה. יש שמחפשים בו את מקומה של העיר עיון אשר לנפתלי (ע"ש), ואולי היא העיר תפן הנזכרת ברשימת תחותמש השלישי (מס' 98) בקבוצת ערים בצפון הארץ. השוה גם ע' תל א־דִבִּין.

דִבִּין ^ב – دبّين. כפר בעבר הירדן מזרחה מדר’־מע' לגרש, בשפתו הצפונית של וָדִי דִבִּין. בו שרידים של חומות ובתים עתיקים,

דְּבִיר (דְבִר) ^א. עיר עתיקה מאד בנגב יהודה שהיתה לענקים. היא נקראה לפנים קרית ספר, בפפירוס אנסטסי א' בית־ספר, וגם קרית סנה (ע"ש). מלכה השתתף במלחמת ל“א מלכי הכנענים עם יהושע. עתניאל בן קנז לכד את העיר, שניתנה לנחלה ללויים. יתכן שהיא העיר אתבר (מס' 122) הנזכרת בכתובת שישק בקבוצת ערים בדרום הארץ. היום אולי تل بيت مرسم = תַּל בַּיִת מִרְסִם, 8 ק”מ מצ’־מע' לכפר הגדול א־טָּ’הַרְיָה. בחפירות, שנערכו בתל זה ע"י בית הספר האמריקאי לחקירת המזרח בשתוף פעולה עם האוניברסיטה קסֶניה משנת 1926 עד שנת 1932 בהנהלתו של אולבריט, נתגלו שכבות הישוב החל מסוף תקופת הברונזה הקדומה עד סוף תקופת הברזל התיכונה ⁵.

יהו' י, לח־לט; יא, כא; יב, יג; טו, טו־יז. מט; כא, טו; שופ' א, יא־יג; דהי"א ו, מג.

דְּבִיר (דְבִר) ^ב. מקום בגבול יהודה ובנימין. שמו נשתמר במעבר בין ההרים تغرة الدبر = תֻּעְ’רַתּ א־דִבְּר בדרך מירושלים ליריחו נוכח מעלה אדְמים ובנחל וָדִי א־דַבְּר סמוך לנַבִּי מוּסָה.

יהו' טו, ז.

דְּבִיר (דְבִר) ^ג. מקום בעבר הירדן מזרחה בגבול נחלת בני גד. ר' ע' לדבר.

יהו' יג, כו.

דּבְּל – دبل. כפר נוצרי בגליל העליון מדר’מזר' לצור. בו עוברת הדרך מקדש נפתלי לחוף הים.

דִּבְלָתָה. הנביא יחזקאל מתמרמר על העבודה הזרה הנפוצה בארץ־ישראל ומתנבא על הארץ שתחרב ועל יושביה שיפלו בחרב ובדֶבֶר בכל מושבותיהם ממדבר דבלתה, הנמצא בודאי בקצה גבולותיה. צורת השם מוּרָה על כוונה למדבר (דבלה=דבלתה). השם מופיע במקום אחר בצורת הכפל: דבלתים (ראה בית דבלתים, עלמון דבלתים), היא עיר כפולה בקצה נחלת בני ראובן וקרוב למדבר מואב.

יחז' ו, יד.

דִּבְלָתַיִם. ראה ע"ע בית דבלתים ועלמון דבלתים.

דִבְּעַל – دبعل. כפר של מארונים על ראש הר, 15 ק"מ ממזר’־דר’־מזר' לצור. ראש ההר היה מוקף חומה, ששרידיה עודם קיימים, וכן נמצאים שם בור גדול חצוב בסלע, מערות וקברי־סלעים עם כתובות ⁶ . השוה ע' נחלא דאבצאל.

דְּבִר. ראה ע' דביר.

דַּבַּרִין. לפי התולדה של השומרונים מקום ישוב של שומרונים בתחלת ימי הביניים. היום عين الدبور = עַיְן א־דַּבּוּר, 12 ק"מ ממזרח לשכם.

דְּבְרַת (הדברת). עיר ביששכר בגבול זבולון שניתנה ללויים ממשפחת גרשון. לפי יוספוס עיר זו (AcBdgc8c, AaBdgutra) היא בגבול הגליל והעמק הגדול. במלחמת היהודים התנפלו יושבי דברת על אנשי אגריפס ויבוזו אותם. בתקופה הביזנטית היה במקום העיר העתיקה כפר יהודי בשם דַבִּירָא ( Au [ 3eugd ). היום خ. دبّورة= ח‘. דַבּוּרָה מצפ’־מזר’ לכפר דַבּוּרְיָה אשר בשפוליו הצפוניים המערביים של הר תבור, במקום מרכזי בדרך העתיקה מדמשק למגדו. בה נמצאים יסודות של בתים, ערמות אבנים, קברים ובורות חצובים בסלעים.

יהו' יט, יב; כא, כח; דהי“א ו, נז; מלח' ב, 21, 3; חיי יוספוס 62; 78, 5 On; כפו”פ רצ"ב.

דַּבֶּשֶׁת. עיר בגבול הדרומי המערבי של ארץ זבולון בין שריד ובין הנחל אשר על פני יקנעם, הוא וָדי אל־מִלְח, שבו עוברת הדרך מהשרון לעמק יזרעאל. העיר ישבה על גבעה, שצורתה דומה לדבשת הגמל, ומכאן שמה. היום تل الشمّام = תַּל א־שַּׁמָּם בעמק יזרעאל סמוך לתחנת מסה"ב הנקראת בשם זה בקו חיפה־צמח ולמושב העובדים כפר יהושע.

יהו' יט, יא.

דבתא. ראה ע' אולם רבתא.

דַבַּתּ אל־חָ’ן – دبّة الخان. חורבה של חניה בדרך עתיקה ואבני־מיל רומיות, 6 ק"מ מצפ’־מער' לשפרעם.

דבתרתה. מקומו של האמורא ר' מתיה מן דבתרתה. השם משובש וצ"ל דברת או בצורתו היונית דבריתה. השוה ע' דברת.

יר' ערלה א, א - א, ע"ד למעלה.

דגב חורבתא. ראה ע' דנב חרבתה.

דָּגוֹן (Aaydov). ראה ע' דוקים.

דְגָנִיָה. שני ישובים קבוציים בשפתו המזרחית של הירדן, סמוך למוצאו מים כנרת:

דְגָנִיָה ^א, היא נוסדה ע“י קבוצת פועלים ביום י”ח כסלו תר“ע (1.12.1909). מספר נפשות הקבוץ 328 ושטח אדמתו 1720 דונם, ברובו אדמת זריעה וחלק ממנו אדמת שלחין. כאן חי הוגה רעיון דת העבודה א.ד. גורדון וכאן מת ונקבר בצל הברושים שעל שפת הירדן. גם חכם הכלכלה הציונית ד”ר ארתור רופין נקבר לפי רצונו האחרון בדגניה.

דְגָנִיָה ^ב, במרחק 2 ק“מ מדרום לדגניה ^א נוסדה ביום ט' תשרי תרפ”א (21.9.1920). מספר נפשות הישוב הזה 438 ושטחו 1739 דונם אדמת זריעה ואדמת שלחין. השוה גם ע' כפר גון.

אל־דָגַ’נְיָה – الدجنيّة. כפר בגלעד הצפונית בגבול המדבר.

דְּדָן או דְּדָנָה. עיר באדום, שבה ישבו הדדנים, הם ענף של השבט העברי־הערבי דדן (השוה בר' כה, ג), שרוכליו עברו בארחותיהם ימים ומדבריות והגיעו במסחרם עד סוריה. המקום הזה נזכר בחזונותיהם של ירמיה ויחזקאל יחד עם תימן. היום אולי ادنين = ח'. אַדַנִין, מקום של ישוב אדומי מתקופת הברזל הקדומה והתיכונה בצפון אדום בין אל־עַיְמָה ובין אל־פַ’יְפָה ⁷ בקרבת החורבה הזאת עוברת הדרך מים אילת צפונה לחורן.

ירמ' מט, ח; יחז' כה, יג.

א־דֻּהַיְבָּה – الذهيبة. מקום במואב, 15 ק"מ מצפ’־צפ’־מע' לדיבון. הוא היה מיושב החל מהתקופה הנבטית עד התקופה הערבית הקדומה.

דַהָמָה – دهامة. כפר בגלעד מדר’־מזר' לאִרְבִּד. ראה ע' דיון ^א.

א־דַּוְיִמָה – الدوايمة. כפר גדול, 17 ק"מ ממערב לחברון (2700 תו' מוסלמים). הוא מקום של ישוב קדום, בו שרידים של בנינים עתיקים. באר ומערות־קברים. אולי יש לחפש במקום זה את דומה הנזכרת ביהו' טו, נב (ע"ש).

א־דֻּוַיר ^א – الدوير. כפר ממזרח לצידון.

א־דֻּוַיר ^ב – الدوير. ישוב מבוצר מתקופות הברונזה המאוחרת והברזל במקום כניסת הירמוך לתוך עמק הירדן. במקום זה התקיים בתחלת ימי הביניים יישוב ערבי חשוב. בין החורבות נמצאת חומה כפולה הרוסה ⁸, לפי מסורת בדוי הגלעד ישב במקום זה הגבור האגדתי הערבי עַנְתַּר.

א־דֻּוַיר ^ג – الدوير. ראה ע' תל א־דויר.

א־דֻוַיְרְבּ – الدويرب. כפר במזרח הבשן.

דֻוַיִרְבָּן – دويربان. שדה חורבות גדול בשפתו המזרחית של ים כנרת.

דוּמָא – دوما. כפר בצפון הר חורן, 9 ק"מ מדר’־מזר' לשַׁקָּא. בו בנינים תתקרקעים גדולים, ארונות מתים עשויים אבן ושרידי־בנין עתיקים. יושבי הכפר גרים בבתים עתיקים ⁹.

א־דוּמָא – الدوما. כפר ממזרח לחורבות שילה (200 תו' מוסלמים). שרידי הבנין והקברים אשר בכפר הם מהתקופה הביזנטית.

דּוּמָה. עיר עתיקה בהר יהודה, אולי היא אדמם הנזכרת בכתובת שישק בין ערי הדרום. אבסביוס קובע את מקומה של דומה במרחק 17 מילים מבית גוברין, היום אולי خ. الدومة = ח‘. א־דּוּמָה, 17 ק"מ מדר’־מע’ לחברון בדרך לבאר שבע. בה יסודות וקירות הרוסים, בורות, גת, קברים ומערות ושרידים של כנסיה עם עמודים. מרחקה מבית גוברין מתאים בערך למרחק הנמסר ע"י אבסביוס, ואילו השוה גם ע' א־דוימה.

יהו' טו, נב; (?) 128 On 78, 21; S דּוּמָה ^ב. במשא דומה מתכוון הנביא לאדום וכך גורסים השבעים, ורש"י מבאר דומה היא אדום. ישע' כא, יא.

דוֹקִים, דוֹק (86) דָּגוֹן (Acy6v). מבצר חזק החולש על יריחו מצפון לה. בה המית תלמי את חותנו שמעון מבית חשמונאי, את אשתו ואת בנם. יוחנן הורקנוס צר על המבצר ולא יכול לכבשו. בימי שלטון רומא היה בו חיל־מצב (טקסיס דדוקים). המבצר היה בנוי על ראש הר סלעים תלול המתרומם מתוך הערבה שמסביב (82 מ' מעפה"י), 1 ק“מ מצפ’־מע' לתל יריחו העתיקה ¹⁰. לפי המסורת הנוצרית ישב ישו על ראש הר זה ארבעים יום (הקבלה לשהותו של משה על ראש הר סיני, שמות כד, יח). לכן קראו הנוצרים את ההר בשם Quarantana, ומכאן השם הערבי קֵרַנְטֶל. בכתובת ערבית עתיקה נזכר ההר בשם גַ’בַּל א־דוק ¹¹. אבירי ההיכל הצלבנים בנו על ראש ההר מצודה, שהיתה ידועה במאה הי”ג בשם Castellum Dok. עד היום נמצאים שם שרידים של המבצר מימי החשמונאים ושל מצודת הצלבנים. השם העתיק נשתמר בשם המעין עין א־דּוּךּ הנובע בוָדִי א־נַּוָעִמָה שלרגלי ההרים, 3 ק"מ מצפ’־צפ’־מע' לג’בל קרנטל, ועל ידו כפר הבדוים الديوك = א־דּיוּךּ (300 תו'), בו שרידים של בית הכנסת של נערה (ע"ש), קברים, סכר בנחל ופסיפסים הטמונים בחלקם באדמה. בצלעות הר קרנטל חצובים תאים רבים לנזירים יוניים. בימי הביזנטים חוצב בצלע. ההר מנזר, שנקרא Aoud.

יר' עבו“ז א, ב- לט, ע”ב.

חשמ' א' 16, 17- 15.

קדמ' יג, 8, 1; מלח' א, 2, 3.

דוֹר. ראה ע' דאר.

א־דּוּר (דוּר בַּנֵי יִשְׂרָאִל) – الدور (دور بني يسرائل). כפר בשפתה הדרומית של טרכונא. אולי היא דריי, שעדנה היה מותר לכהנים לבוא מפני שהיא מובלעת בתחום עולי בבל. השוה יר' שביעית ו, א - לו, ע"ג למטה.

דוּרָא אל־עַמִרִיָה – دورا العمريّة. כפר תאומים מדר’־מע' לחברון. ראה ע' אדורים, וראה גם הערך הבא.

דוּרָא אל־עָרַגָ’ן – دورا العرجان. כפר תאומים מדר’־מע' לחברון. ראה ע' אדורים, וראה גם הערך הקודם.

דוּרָא אל־קַרְע – دورا القرع. כפר, 5.5 ק"מ מצפ’־מזר' לרם אללה (300 תו' מוסלמים). בו שרידים של ישוב קדום: חדר תתקרקעי חצוב בסלע ושרידים של בנינים, שאבניהם המרובעות מסותתות באופן גס.

א־דוּרָה – الدورة. כפר הבנוי במקומו של ישוב קדום ממזרח לירדן בין ים סמכו ובין ים כנרת, 3 ק"מ מדר’־מזר' לגשר בנות יעקב. בו חומה משולשת הבנויה אבני בזלת גדולות בלתי מהוקצעות, שרידים של בנינים, עמודים וכותרותיהם ומעינות.

דַוָּרָה – دوّارة. כפר מדר’־מזר' למטולה, סמוך לגבול סוריה (600 תו' מוסלמים). השוה הערך הבא.

דּוֹרוֹן. מקום פורה המגדל פרות גדולים. בתלמוד מסופר, שר' אבהו ור' יוסי בן חנינא ור"ש בן לקיש עברו על כרם דורון. הוציא להם האריס אפרסק אחד, אכלו הם וחַמָּריהם והותירו, האמוראים האלה היו בגליל, ושם יש לחפש את המקום. היום אולי הכפר דַוָּרָה בארץ הירדן מדר’־מזר' למטולה. השוה הערך הקודם.

יר' פאה ז, ד- כ, ע"א למטה.

דוֹרוֹת. ישוב של קבוץ בדרום השפלה סמוך לכפר הוּג' מצפון לו, 15 ק“מ ממזרח לעזה. הישוב נוסד ביום כ”ח כסלו תש"ב (18.12.41) ונקרא לזכר מנהיג הפועלים דוב הוז ומשפחתו (ר"ת: דוב, רבקה ותרצה), שנספו בתאונת דרכים. מספר נפשות הקבוץ 220 ומדת שטחו 5115 דונם אדמת זריעה.

דוּרְמַסְקִין, ראה ע' דמשק.

דּוֹתָן. ראה ע' דתין.

א־דָּחִי (קַרְיַת דַחִי – الدحي (قرية دحي). כפר על ראש גבעת המורה הנשקף ע"פ עמק יזרעאל (200 תו' מוסלמים). סמוך לכפר נמצא מקאם א־נַבִּי דָחִי.

דִּיאָתֵי (Aud10m). מקום בחורן. לפי הכתובת אשר בחורבת המקדש בג’נינה (ע"ש) השתתפו יושבי דיאתי יחד עם אנשי תימא (ע"ש) בבנין המקדש הזה. היום الدياثة = א־דִּיָתָ’ה, כפר בצפון־ מזרח הר חורן, 25 ק"מ מדר’־מזר' לג’נינה השוה עי דיאתימה.

דִּיאָתֵימָא, Audi - mus דָּתֵימָא,.8eAdilept עיר בצורה בעבר הירדן מזרחה, בה התבצרו היהודים, שנמלטו מחרב הערבים. טימותיאוס צר על העיר, והיהודים קראו לעזרה את יהודה המכבי, שנמצא אז בגלעד. שם הודיעו לו הנבטים, שאחיו נמצאים במצור בערי הבשן והחורן (בצרה, בצר, עלמא, כספור, מקב [מקד], קרנים). יהודה פנה פתאום לעבר בצר (בֻּצְר אל־חַרירי בשפתה הדרומית של א־לִגָא), כבש את העיר והעלה אותה באש. בלילה יצא משם ובבוקר הגיע לפני חומות דתימה כשהאויב עמד להסתער על העיר. הוא תקף אותו בעורף וגרם לתבוסתו ומנוסתו.

לזיהוי המקום הזה תועיל אולי ידיעה אחת, שמביא Wetzstein בספרו Reisebericht uber Hauran und die Trachonen, ע' 81, וזו לשונה: “בכפר גְ’נַיְנָה אשר בצפון הר חורן נמצא מקדש עתיק ובו כתובת יונית המודיעה, כי אנשי תימא (8 ק"מ מדר’־מזר' לג’נינה) השתתפו יחד עם יושבי דיאתה (25 ק"מ מדר’־מזר' לג’נינה) בבנין המקדש”. משום כך אפשר להניח, כי ג’נינה, שבה הוקם המקדש בכחות המשותפים של שתי הערים, נקרא ע“ש שתי ערים אלו דיאתי־תימא = דיאתימא, דתימא. המרחק בקו ישר מבצר אל־חרירי לג’נינה הוא 37 ק”מ, והצבא של יהודה היה צריך לעשות מאמץ כביר, כדי לעבור בו בלילה אחד, ואמנם הספר חשמונאים אינו מספר, שהצבא בא לפני דתימא בבוקר של מחרת היום ¹².

קדמ' יב, 8, 1. - חשמ' א' 5, 9. 29.

דִּיבוֹן ^א. עיר במישור מואב, בני ישראל כבשוה ובני גד בצרוה, לכן נקראה גם דיבון גד (במד' לג, מה). ביהו' יג, יז נמנית דיבון על ערי ראובן. עמרי כבש את העיר הזאת ממואב. אך אחרי מות אחאב שבה למואב והיתה לעיר בירתה. בדיבון נתגלתה בשנת 1868 מצבת־אבן הידועה בשם “אבן מישע” עם כתובת בכתב עברי. בה מספר מישע מלך מואב, שהוא מרד בבית עמרי וכבש בחזרה את ערי מואב, בנה ערים חדשות וסלל מסלה לאורך הארנון.

במקום העיר העתיקה נמצא היום הכפר הגדול ذيبان = דִּ’יבָּן מצפון לארנון ובו חורבות רבות. בין שרידיה חומה חיצונית חזקה. חרסיה הם מתקופת הברזל הקדומה והתיכונה. הנבטים חדשו במקום זה את הישוב, שהתקיים גם בתקופה הרומית־הביזנטית ¹³. הבדוים, שחשבו כי במצבת דיבון טמון אוצר, שברוה לרסיסים. קלירמון־גנו לקט את שבריה והביאם לבית הנכאת Louvre בפריז ושם חברום יחד.

במד' כא, ל; לב, ג. לד; לג, מה ואילך; יהו' יג,. ט. יז; ישע' טו, ב; ירמ' מח, יח. כב; כתובת מישע ש. 2/ 1, 21, 28; תוס' שביעית ז, יא; יר' שם ט, ב – לח, ע“ד למטה 18, 76 On; כפו”פ ש"ט.

כתובת מישע

1.  אנך. משע. בן. כמשכן. מלך. מאב. הד

2.  יבני  אבי. מלך. על. מאב. שלשן. שת. ואנך. מלכו

3. תי. אחר. אבי  ואעש. הבמת. זאת. לכמש. בקרחה  במנם – ר

4.  שע. כי. השעני. מכל. המלכן. וכי. הראני. בכל. שנאי    עמר

5.  י. מלך. ישראל. ויענו. את. מאב. ימן. רבן. כי יאנף. כמש באר

6.  צה  ויחלפה. בנה. ויאמר. גם. הא. אענו. את. מאב, בימי. אמר. – –ן

7.  וארא. בה ובבתה  וישראל. אבד. אבד. עלם, וירש. עמרי. את א[ר]

8.  ץ. מהדבא  וישב בה. ימה. וחצי. ימי. בנה. ארבען. שת. ויש

9.  בה. כמש. בימי  ואבן. את. בעלמען. ואעש. בה. האשוח. ואבן

10. את. קריתן \ואש. גד. ישב. בארץ. עטרת, מעלם. ויבן. לה. מלך. י

11. שראל, את עטרת  ואלתחם. בקר. ואחזה  ואהרג. את. כל. העם. –

הקר. רית. לכמש. ולמאבן  ואשב. משם. את. אראל. דודה. ואס

חבה. לפני. כמש. בקרית  ואשב. בה את. אש. שרן ואת. אש

מֹחרת  ויאמר. לי. כמש. לך. אחז. את נבה. על. ישראל, וא

הלך. בללה. ואלתחם. בה. מבקע. השחרת, עד הצהרם, ואח

זה. ואהרג. כלם, שבעת. אלפן. גברן. וגרֹן. וגברת. ונגר

ת. ורחמת \כי. לעשתר. כמש. החרמתה  ואקח. משם. אר[א]

לי. יהוה. ואסחב. הם. לפני, כמש. ן ומלך. ישראל. בנה. את

יהץ. וישב. בה. בהתלחמה. בין ויגרשה. כמש. מפני. ו

אקח. ממאב. מאתן. אש. כל. רשה  ואשאה. ביהץ. ואחזה

לספת. על. דיבן ן אנך. בנתי. קרחה. חמת. היערן. וחמת

העפל ן ואנך. בנתי. שעריה. ואנך. בנתי. מגדלתה. וא

נך. בנתי. בת. מלך. ואנך. עשתי. כלאי. האשוח. למין. בקרב

הקר ן ובר. אן. בקרב. הקר. בקרחה. ואמר, לכל. העם. עשו. ל

כם. אש. בר. בביתה  ואנך. כרתי. המכרתת. לקרחה. באסר

י. ישראל \אנך. בנתי. ערער. ואנך. עשתי. המסלת. בארנן.

אנך. בנתי. בת. במת. כי. הרס. הא  אנך. בנתי. בצר. כי עין

– – – – רש. דיבן. חמשן. כי. כל. דיבן. משמעת  ואנך מלכ

ת – – – – מאת. בקרן. אשר, יספתי. על. הארץ  ואנך בנת

י – – [מה]ד[ב]א. ובת. דלבלתן  ובת. בעלמען. ואשא. שם. את. מֹעֹ

– – – – – – – – – צאן. הארץ  וחורנן. ישב. בה. בֹת – – וֹק – – אשֹ

– – – – – – – – – אמר. לי. כמש. רד. הלתחם. בחורנן \וארד – –

– – – – – – – – – – – בה. כמש. בימי. ועל – דה. משם. עש – – –

– – – – – – – – – – – – – – – – ת. שדק  ואנ – ¹⁴

דִיבוֹן ^ב. עיר ביהודה, שבה התישבו עולי בבל מבני יהודה. היום אולי دير الدبّان = דיר א־דֻּבָּן מצפון לבית גוברין (500 תו' מוסלמים). בכפר ובסביבה נמצאים מערות, גתות, בורות וערמות אבנים ¹⁵.

נחמ' יא, בה

דִיבִּין – ديبين. כפר של דרוזים בחורן.

דִ’יבָּן – ذيبان. כפר בעבר הירדן מזרחה. ראה ע' דיבון ^א.

דִידִי – ديدي. כפר בבשן מצפ’־מע' לטרכונא.

א־דֻּיוּךּ – الديوك. ישוב של בדוים בעמק הירדן מצפ’־צפ’־מע' ליריחו. ראה ע' דוקים.

דיוֹמַסִית (דיומסת, דמסית). “מקום של מים יפים ונוה יפה, אבל אין שם לומדי תורה”. ר' אלעזר בן ערך התישב בדיומסית משיצא מלפני ר' יוחנן בן זכאי ושכח פה את תלמודו, בו בזמן שיתר ארבעת תלמידיו של ריב“ז הלכו ליבנה והמשיכו ללמוד תורה (נוסחת אבות דר“נ: “אחרי מות בנו הלך ר”י בן זכאי לדמסית למקום יפה ומים יפים ונאים ונתמעט שמו בתורה ותלמידיו שבאו לנחמו הלכו ליבנה ונתגדל שמם בתורה”). השם מקורו במלה היונית nudolov\ = מרחץ צבורי=חמת או חמתא (השוה דימוסין דטיבריא, יר' סנהד' יד, יט – כה, ע"ד) והיא חמתא = אמאוס שביהודה, ע”ש והשוה קו“ר ז, טו, מקום שם מסופר, כי ר”א בן ערך הלך אצל אשתו לאמאוס, מקום מים יפים ונוה יפה וישב שם ¹⁶.

ב, שבת קמז, ב; אבות דר“נ נו”א סוף פ"יד.

דִּיוֹן ^א (Atov, ברומית Dium). עיר בעבר הירדן מזרחה בקרבת סוסיתא ופחל nat ) 18 V)). (Plinius, Hist. אלכסנדר ינאי כבש אותה יחד עם ערים אחרות בצפונו של עבר הירדן. אריסטובולוס לוה את פומפיוס בדרכו מדמשק ליהודה עד העיר הזאת ופה נפרד ממנו. פומפיוס נסע מדיון דרך פחל ובית שאן ליהודה. הוא לקח את העיר הזאת מהיהודים וצרף אותה לערי הדקפוליס. לפי רשימת ערי הדקפוליס אצל פטולמאוס V 18, 14, היא נמצאת מצפ’־מזר' לפחל. אבות הכנסיה מזכירים אותה בשם Ata בערביא. היום אולי دهامة = דַהָמָה מדרום לרמתה שבגלעד הצפונית או אל־חֻצְן מדרום־מערב לה ¹⁷. במקומות אלה עוברת הדרך מדמשק לפחל ולבית שאן.

קדמ' יג, 15, 3 (Ata); יד, 3, 3; 4, 4;: מלח' א, 6, 4.

דִּיוֹן ^ב (Atov). על תל קַַרְמִיתּ, 3 ק"מ מדרימזר' לראש הלבן נמצאים שרידים של חומה הבנויה אבנים גדולות מאד, חורבות רבות אחרות, עמודים ובורות עתיקים. במקום זה מצא גֶרֵין אבן גדולה אחת, שבה חקוק השם Atov ¹⁸ . נראה שכאן היתה עיר כנענית עתיקה, שקבלה בתקופה ההלניסטית שם יוני. השוה ע' מגדל דיון.

דִּיוֹנִיסְיָאס (Atovuouds). מקום מושב של בישוף בערביא בקרבת בצרה, היא א־סֻּוַיְדָא (ע"ש).

דְּיוֹסְפּוֹליס (Audocolus). ר' ע' לוד.

דיוספרא. בתלמוד מסופר מעשה ברבי; שהלך לדיוספרא והורה שם, וצ"ל דיוספלא=דיוספוליס, היא לוד.

ב' שבת מו, א.

דִּיוֹקֵיסַרַיָא (Atomalodgetd). ראה ע' צפורי,

On 16, 13.

דִּיוֹקְלִיטִיָאנוֹפּוֹליס (AtoxAnciavourolus). בימי שלטון הביזנטים עיר בפלסטינה א' בין אנתידון ובין אליותרופוליס. מזכירים אותה.Hierocl ו־. Georg, Cypr. אַבֶּל מזהה אותה עם הכפר هربيّا = הִרְבִּיָא מדרום לאשקלון ¹⁹.

דיוקרת. ראה ע' יוקרת.

דִּי זָהָב. בפסוק הראשון של ספר דברים מסופר, כי משה דבר “אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תֹפל ולבן וחצרות ודי זהב”. לפני זה, בפסוק האחרון של ספר במדבר, נאמר: “אלה המצוֹת והמשפטים אשר צוה ה' ביד משה אל בני ישראל בערבות מואב על ירדן ירחו”, ושוב בדב' א, ה: “בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת”. הרכב השמות הנזכרים בפסוק הנידון גורם לקשיים. סוף, כלומר ים סוף, פארן ותֹפל נמצאים בדרום, כן גם חצרות (ראה ע' חצרות ^א). אם משה דבר אל העם, כפי שיוצא משלשת הפסוקים הנ“ל, בעבר הירדן בארץ מואב, הרי יש לחפש את יתר שני המקומות, את לבן ואת די זהב, בערבות מואב, בקו הרוחב של הירדן מול יריחו. אם נסכים לדעה זו, יש לזהות את לבן עם חורבת הישוב הקדום א־לֻּבַּיְן על יד מסה”ב החג’אזית בגבול המדבר, 10 ק“מ מדרום לרבת בני־עמון, או עם הכפר והחורבה א־לִּבֵּן, 12 ק”מ מדרום לרבת בני עמון. את די זהב מזהה מוסיל עם تل الذهبية = תּלּ א־דֻּ’הַיְבָּה מצפון לקַצְר אל־מְשַׁתָּא ²⁰ . הרכב חמשת שמות המקומות מורה על הדרך בה עברו בני ישראל עדי הגיעם למקום בו באר להם משה את התורה.

דב' א, א.

דּימוֹן. עיר במואב, שהנביא מנבא עליה שהיא תחרב והנחל העובר על פניה יתמלא דם יושביה. היום خ. دمنة = ח‘. דִמְנָה ²¹ על הר גבוה (900 מ') ומבוצר מדר’־מע’ לח'. רַבָּה (רבת־מואב). הר זה חולש על הדרכים המובילות לסַיְל אל־מֻעַ’יְסּל (מי דימון?) השוטף מערבה ונופל לתוך ים המלח במפרץ אשר מצפון ללשון.

ישע' טו, ט.

דִּימוֹנָה. עיר יהודה בנגב. היום خ. امّ ديمنة = ח'. אֻם דַיְמִנָה מדרום לט’הריה. במקום זה נמצאים יסודות, חומות, ערמות אבני־בנין ומערות, עמודים ובסיסיהם. החרסים שעל פני הקרקע מעידים על ישוב בתקופה הביזנטית.

יהו' טו, כב.

א־דַּיְנָא – الذينا. ישוב מבוצר מתקופת הברזל הקדומה והתיכונה, 3 ק"מ מצפ’־מע' לרבת בני־עמון. היא אחת ערי המבצר שהיו בנויות בחצי גורן עגולה ממערב לעיר הבירה לשמירתה מפני התקפות אויבr

א־דְַּיְר ^א – الدير. כפר ממזרח לראס א־נאקורה.

א־דְַּיְר ^ב – الدير. חורבה של מנזר – Bro cardus St. על הכרמל מדר’־מע' לחיפה. על ידה מנהרה קמורה ומערות.

א־דְַּיְר ^ג – الدير. מקום של ישוב קדום בגליל התחתון, 3 ק"מ מצפ’־מע' ליבנאל. בו יסודות, ערמות אבנים, בור, עמוד וכותרת ומשקופים.

דַיְר אַבּוּ מַשְׁעַל – دير ابو مشعل. כפר מצפ’־מערב לרם אללה (400 תו' מוסלמים). הוא מקום של ישוב קדום, בו שרידים של מגדל עתיק, בורות מקומרים, ברכה וקברים החצובים בסלעים ואבני־בנין עתיקות.

דַיְר אַבּוּ סַלְמָה – دير ابو سلامة. כפר קטן ממזרח ללוד וקרוב לבן שמן (30 תו' מוסלמים). הוא מקום של ישוב קדום. ראה ע' כפר שלם.

דַיְר אַבּוּ סַעִיד – دير ابو سعيد. כפר במרחק 16 ק"מ ממזרח לבית שאן.

דַיְר אַבּוּ עַלִי – دير ابو علي. שרידים של מנזר הרוס, בורות, גת ומערות במרחק 3 ק"מ מדרום לדַיְרַבָּן,

דַיְר אַבּוּ צַ’עִיף – دير ابو ضعيف. כפר בעמק יזרעאל ממזרח לג’נין (400 תו' מוסלמים).

דַיִר אַבּוּ קָבּוּס – دير ابو قابوس. מקום של ישוב ביזנטי מצפ’־מזר' לאשתאל (אִשְׁוַע). בו קירות הרוסים, בורות, קברי־סלעים ושרידים של גתות.

דַיְר אִבְּזִיע – دير ابزيع. כפר קרוב לרם אללה ממערב לה (400 תו' מוסלמים).

דַיְר אל־אַזְהַר – دير الازهر. מקום של ישוב עתיק על הר קרית יערים בק“מ ה־15 מימין לדרך ירושלים־תל־אביב (ע"ש). השרידים שע”פ האדמה הם מהתקופה הביזנטית: כנסיה, רצפות פסיפסים, שרידים ארכיטקטוניים, אבני־בנין, בורות וגת. הנוצרים הקימו על שרידי הכנסיה הביזנטית מנזר וכנסיה.

דַיְר אַיוּבּ ^א – دير ايوب. כפר סמוך לשער העמק לא רחוק מכביש ירושלים־תל־אביב (200 תו' מוסלמים).

דַיְר אַיוּבּ ^ב – دير ايوب. כפר בלב חורן סמוך לנוה במקום של ישוב קדום. לפי מסורת ערבית עתיקה הכפר הזה הוא מקום מושבו וקבורתו של איוב (יקות וו, 645). הערבים יושבי חורן מבקרים במקום זה ומשתטחים על יד המקאם.

דַיְר אל־אַסַד – دير الاسد. כפר ממזרח לעכו (900 תו' מוסלמים). בו נמצאים מערות וקברי־סלעים מהתקופה הרומית, שני מגדלים, מגדל מקומר, חורבה של כנסית הצלבנים ומקאם.

דַיְר אִסְתִּיָא – دير استيا. כפר מדר’־מע' לשכם (900 תו' מוסלמים), הוא מקום של ישוב עתיק.

דַיְר אל־אַרבָּעִין (א־רֻמַיְצָ’ה) – دير الاربعين (الرميضة). חורבה על הר על יד חברון. בה נמצאים שרידים של חומה מתקופת הברונזה או מתקופת הברזל.

דַיְר אל־אָשַׁק – دير الأشق. חורבה על יד נחל שורק מדרום לחולדה.

דַיְר בֵּלוּט – دير بلّوط. כפר מדרום־מזרח למקורות הירקון. ראה ע' אבן העזר.

דַיְר אל־בַּלַח – دير البلح. בקיצור א־דֵיְר. כפר ותחנת מסה"ב עם חורבות עתיקות מדר’־מע' לעזה (1600 תו' מוסלמים ומספר קטן של נוצרים). ראה ע' כפר דרום.

דַיְרַבָּן – ديربان. כפר גדול מדרום לתחנת מסה"ב הר־טוב (1500 תו' מוסלמים). בו נמצאים שרידי־בנין עתיקים, כנראה מהתקופה הביזנטית.

דַיְר בֻּרַיג' – دير بريج. כפר קטן ממזרח לרמלה (30 תו' מוסלמים ונוצרים אחדים).

דַיְר אל־ג’וח – دير الجوح. כפר בדרום הר חורן.

דַיְר גַ’רִיר – دير جرير. כפר, 7 ק"מ מצפ’־מזר' לבית־אל (800 תו' מוסלמים), הוא מקום של ישוב קדום. בו נמצאים חציבות בסלעים, אבני־בנין עתיקות. גתות, בתי־בד, מצודה וכנסיה של הצלבנים.

דַיְר דִבְּוָן – دير دبوان. כפר גדול ממזרח לרם אללה (1700 תו' מוסלמים).

דַיְר א־דֻּבְּן – دير الدبّان. כפר בשפלה מצפון לבית גוברין. ראה ע' דיבון ^ב.

דַיְר דוֹסִי – دير دوسي. מנזר יוני על הר סמוך לנחל קדרון במדבר יהודה בדרך למר סבא. הוא בנוי על חורבה של כנסיה עתיקה עם פסיפס ועל ידה קברים.

דַיִר דוּעִי’ָה – دير دوغية. כפר מדרום לנהר אל־קסמיה.

דַיְר דַכְּלָה – دير دكلة. מקום של ישוב קדום (רומי) בהרי שומרון, 15ק"מ ממזרח לראס אל־עין.

דַיִר דָמִי אל־גַ’וַיְדָה – دير دامي الجويدة. כפר במרכז טרכונא.

דַיְר אל־הַוָא ^א – دير الهواء. כפר קטן מדר’־מזר' להר־טוב (50 תו' מוסלמים). הוא מקום של ישוב קדום. בו רחוב עתיק, בור, גת ומנזר הרוס.

דַיְר אל־הַוָא ^ב – دير الهواء. מנזר הרוס, יסודות, בור, דרך עתיקה וגת חצובה במרחק 6 ק"מ מדר’־מע' לטהריה.

דירו. ראה ע' דאר.

דַיְר וַרַק – دير ورق. כפר בגלעד הצפונית בקצה המדבר.

דַיְר זֻבַּיְר – دير زبير. כפר בהר חורן מצפון לבצרה.

דַיְר א־זַּהַרְנִי – دير الزهراني. כפר בלבנון מדר’־מזר' לצידון.

דַיְר א־זִיעָ’ן – دير الزيغان. כפר בדרום הר חורן.

דַיְר זָנוּתָּא – دير زانوتا. ישוב ביזנטי קרוב לח‘. זנותא. השוה ע’ זנוח ^א.

דַיְר חַגְ’לָה – دير حجلة. מנזר יוני בין יריחו לצפון ים המלח הבנוי על יסודות מנזר מימי הביניים, השוה עי קצר חג’לה.

דַיְר אל־חַטַבּ – ديرالحطب. כפר ממזרח לשכם (200 תו' מוסלמים). חרסיו מעידים על ישוב במקום זה בתקופה הרומית ובתקופה הערבית של ימי הביניים.

דַיְר חַלָוָה – دير حلاوة. ראה ע' יבש גלעד.

דַיְר חַנָּא – دير حنّا. ראה ע' כפר חנון.

דַיְר טָרִיף – دير طريف. כפר החולש על השרון, 5 ק"מ מצפ’־מזר' ללוד (1200 תו' מוסלמים). בתקופה הרומית הביזנטית היה בו ישוב חשוב. על כך מעידים שרידי־בנין רבים ועמודים וחלקיהם הנמצאים במקום זה.

דַיְר יָסִין – دير ياسين. כפר ממערב לירושלים בין פרברי העיר בית הכּרם וגבעת שאול (400 תו' מוסלמים). בו נמצאים קברי־סלעים, שרידים ארכיטקטוניים. בנינים מקומרים וקשתות מישוב קדום ומימי הבינים.

דַיְר אל־כַּהְף – دير الكهف. כפר בדרום הר חורן.

דַיִרְ כַּיְפָא – دير كيفا. כפר ממזרח לצור.

דַיְר א־לַּבְּן – دير اللبن. כפר בהר חורן.

דַּיְר מֻחַיְסִן – دير محيسن. כפר קטן בשפלה ממזרח לחולדה (100 תו' מוסלמים). בו יסודות של בניינים ובורות עתיקים.

דַיְר אל־מֻחְרַקָה – دير المحرقة. מנזר נוצרי על הר הכרמל ממערב למשמר העמק, השוה ע' אל־מחרקה.

דַיְר אל־מִיָס – دير المياس. כפר בדרום הר חורן.

דַיִר מִימָס – دير ميماس. כפר גדול של מְתּולִים מול פנית הנהר ליטאני וקרוב למטולה. בשם הכפר ניכר השם העתיק מָיוּמַס (ע"ש), ויתכן שכאן היה מקום של עבו"ז בשפת הליטאני.

דַיְר אל־מִיר – دير المير. בנין קמור, קירות הרוסים ובורות, 1 ק"מ מדר’־מזר' לדיר בַּלוט.

דַיְר מֶר סָבָּא – دير مار سابا. מנזר יוני עתיק במדבר יהודה במעלה נחל קדרון, 11 ק"מ ממזרח לבית לחם. הוא נקרא על שם מיסדו הנזיר סבא, שחי במאה החמשית, המנזר משמש מעין מקום גזירה לכמרים, שהכנסיה מוצאת בהם פגם.

דַיְר מָר יֻחַנָּא – دير مار يحنّا. מנזר נוצרי על שפת הירדן מצפ’־מזר' ליריחו. בימי הבינים היה ידוע בשם דיר פָ’חוּר. לפי המסורת הנוצרית נטבל ישו במקום זה בירדן ע"י יוחנן המטבל.

דַיְר נַחָס – دير نحّاس. ראה ע' עיר נחש.

דַיְר א־נִטָ’ם – دير التظام. כפר מצפ’־מע' לרם אללה (200 תו' מוסלמים), הוא מקום של ישוב קדום. שרידיו הם מערות, קברי־סלעים ושובך־יונים (קולומבריון).

דַיִר א־נַּצְרָנִי – دير النصراني. כפר נוצרי במזרח הר חורן.

דַיְר א־סּוּדָן – دير السودان. כפר מצפ’־מע' לרם אללה (200 תו' מוסלמים). בו עקבות של ישוב קדום.

דַיְר א־סּוּר – دير السور. חורבה של ישוב עתיק מדר’־מזר' לירושלים. בה שרידים של בנין מרובע ובו בור מקומר על יד חומה מרובת הפנות.

דַיְר סַלָם – دير سلام. מקום של ישוב בתקופה הביזנטית במעלה ההר ממערב לק"מ 25 בדרך בָּבּ אל־וָד – בית גוברין. השוה ע' שלם ^ג.

דַיִר סַמִעָן – دير سمعان. מקום של ישוב קדום בהרי שומרון, 17 ק"מ ממזרח לראס אל־עין. בו נמצאים חורבה של מנזר, ברכות, בורות וחציבות בסלעים.

דַיְר סַנָּה – دير سنّة. ישוב קדום, 5 ק"מ מצפ’־צפ’־מע' לרם אללה. בו בורות חצובים, גת וקברים.

דַיְר סֻנַיִד – دير سنيد. כפר ותחנת מסה"ב מצפ’־מזר' לעזה (500 תו' מוסלמים).

דַיְר סְנָן – دير سنان. כפר בהר חורן מדרום לסוידה.

דַיְר סַרוּר – دير سرور. עיר הרוסה, 15 ק"מ ממזר’־דר’־מזר' לטול כרם. משערים שכאן עמד המקום סרר (ע"ש) הרשום על אחד החרסים, שנתגלו בארמון עמרי ואחאב בחפירות שומרון. במקום זה נמצאים בורות, ברכות וקברים החצובים בסלעים, שרידי בנינים וכלים קורינתיים.

דַיְר א־סֻּרְיָן – دير السريان. כפר של סורים, 6 ק"מ ממע’־צפ’־מע' למטולה בשטח מדינת הלבנון.

דַיְר א־סִּד – دير السد. מקום של ישוב קדום ממזרח לענתות. בו יסודות של בתים, ערמות אבנים, מערות, בורות וחציבות בסלעים.

דַיְר אל־עְ’וִִי – دير الغاوي. חורבה מצפ־צפ’־מזר' לבאר שבע. בה יסודות, ערמות אבנים. מערות, רחוב עתיק וגת.

דַיְר עַ’זָּלָה – دير غزّالة. כפר בעמק יזרעאל מצפ’־מזר' לג’נין (100 תו' מוסלמים ונוצרים. אחדים). הוא מקום של ישוב מגליתי.

דַיְר אל־עָזַר (אל־אַזְהַר) – دير العازر (الازهر). מקום של ישוב עתיק על יד הכפר אבו ע’וש, מימין לכביש ירושלים–יפו. ראה ע' קרית יערים.

דַיְר עַלָּא – دير علّا. חורבה של עיר רומית מצפ’־מזר' ללוד: קברי־סלעים, בורות, ברכה, דרך רומית ואבני־מיל.

דַיְר עַלִי – دير علي. כפר מדרום לדמשק ותחנה במסה"ב החג’אזית.

דַיִר אל־עַמוּד – دير العمود. חורבה מדר’־דר’־מזר' לירושלים. בה יסודות של בנינים ובורות.

דִַיְר עַמָּר – دير عمّار. כפר מצפ’־מע' לרם אללה (800 תו' מוסלמים). יש בו עקבות של ישוב בתקופת הברונזה הקדומה ובתקופה הביזנטית.

דַיְר עַמְר – دير عمر. ישוב ערבי קטן מעל לקרית ענבים. ראה גם ח'. דיר עמר.

דַיְר אל־עַ’סוּן – دير الغسون. כפר גדול בשרון מצפ’־מזר' לטול כרם (2100 תו' מוסלמים).

דַיְר אל־עָסַל – دير العسل. חורבה של ישוב קדום מדר’־מע' לחברון. ראה ע' ח'. דיר אל־עסל.

דַיְר עַ’סְּנָה – دير غسّانة. כפר מדר’־מע' לשכם (800 תו' מוסלמים). השוה ע' צרדה.

דַיְר עִסְפִ’ין – دير عسفين. ראה ע' תרספיס.

דַיְר עַרַס – دير عرس. כפר מדר’־מזר' לצור.

דַיְר קְֻדִּיס – دير قدّيس. כפר ממזרח לרמלה (400 תו' מוסלמים)

דַיְר קַלְעָה – دير قلعة. מקום של ישוב ביזנטי, 1.5 ק"מ מדר’־מזר' לדיר בַּלוט: מנזר חרב, ברכות, קברים, לצד צפון שביל עתיק עם קירות סומכים וסולם־מדרגות חצוב.

דַיְר אל־קִלְתּ – دير القلت. מנזר יוני בוָדִי אל־קלת על יד הדרך העתיקה ליריחו. בתוכו תאים החצובים בסלע, פריסקים, פסיפסים, שרידים ארכיטקטוניים וכתובת כופית.

דַיְר אל־קְֻן – دير القن. כפר בדרום הר חורן בגבול המדבר.

דַיְר קָנוּן – دير قانون. כפר גדול מדר’־מזר' לצור.

דַיְר קִנְטַר – دير قنطر. כפר מדרום לצור.

דַיְר אל־קָסִי – دير القاسي. כפר גדול מצפ’־מעי לצפת (900 תו' מיסלמים). השוה ע' אלקוש. יתכן, כי במקום זה יש לחפש את העיר כסיו שבקבוצת ערים בגליל אשר בכתובת רעמסס השני.

דַיְר רָפָת – دير رافات. מקום של מנזר קדום, 7 ק"מ מדרום ליוטה. בו נמצאים יסודות של המנזר, בור ומערה.

דַיְר א־שַׁיְח' – دير الشيخ. כפר קטן מדר’־מע' לירושלים (200 תו' מוסלמים) וסמוך לו בנחל שורק תחנה בקו מסה"ב ירושלם–יפו. לתחנה קראו רשמית בעברית שׂוֹכֹה.

דַיְר א־שָׁמְס – دير الشّمس. חורבה מדרום לחברון. ראה ע' בית שמש ^ב.

דַיִר א־שַׁעִיר – دير الشعير. כפר בהר חורן.

דַיְר שַׁעָר – دير شعار. מקום של ישוב עתיק בק"מ 21 בדרך ירושלם־חברון. בו נמצאים יסודות, חומות, ערמות אבנים, גתות, שרידי רחוב עתיק, שרידי כנסיה עם רצפת פסיפס וחרסים מהתקופה הביזנטית.

דַיְר שַׁרַף – دير شرف. כפר מצפ’־מע' לשכם (600 תו' מוסלמים). בו נתגלתה כתובת יונית־שומרונית, עיין סהי“ש א‘, ע’ 35 ותקונו בקרית ספר, שנה ט”ז, ע' 410.

דִּירַת עַיינוּתָא. תרגום ירושלמי לחצר עינן שבגבול הצפוני־המזרחי של ארץ־ישראל (ע"ש). יונתן גורס טירת עינוותא. במד' לד, ט.

דַיְשוּן – ديشون. כפר של אלג’זירים במרחק 12 ק"מ מצפון לצפת (400 נפש).

א־דִּיָתָ’ה – الدياثة. כפר קטן בטרכונא, 8 ק"מ מצפ’־מזר' לבצר אל־חרירי בין דָמָא ונִגִ’רָן. ראה ע' דיאתי.

א־דִּכִּי – الدكّي. מקום של ישוב קדום סמוך לשפת הירדן מצפון לשפלת אל־בטיחה שעל שפת ים כנרת. בו נתגלתה חורבה של בית כנסת המעידה, שבמקום זה התקיים ישוב יהודי חשוב, אולי בו בזמן שבמרחק 1.5 ק"מ מדרום־מזרח לו התקיימה העיר הגדולה בית צידא (ע"ש).

דִּכְרַיָא. לפי דברי ר' יהודה הנשיא היה מוצאו של הריש גלותא רב הונא מדכריא דיהודה. ראה הערך הבא והשוה גם ע' כפר דכריא. יר' כלאים ט, ד - לב, ע“ב; בר”ר לג, ג.

דִ’כְּרִין – ذكرين. (הכתיב הרשמי הוא زكرين = זִכְּרִִין). כפר בשפלה מצפ’־מע' לבית גוברין (700 תו' מוסלמים). בו יסודות של בנינים עתיקים וקברים החצובים בסלעים. במרחק 1.5 ק“מ מהכפר לצד צפון־מזרח נמצאת ח'. דיכרין ובה בארות, בורות ומערות חצובים בסלעים וערמות אבני־בנין. ראה ע”ע דכריא וכפר דכריא, והשוה גם ההערה לע' גת ^ב.

דָּלָאתָה. ר' ע' דלתון.

א־דִּלְבּ – الدلب. ראה עי קרית ענבים.

דַלְהָמִיָה – دلهاميّة. חורבה של כפר קטן ועל ידה תל גדול על שפת הירדן, באדמת אשדות יעקב, 2 ק"מ מצפ’־צפ’־מע' לנהרים ²². על יד התל נמצא סכר הירדן למקוה מי הירדן והירמוך של מפעל החשמל הארצישראלי.

א־דַּלְהָמִיָה – الدلهاميّة. כפר בגולן מדר’־מע' לקניטרה. בשטח הכפר נמצאים תלים של ישובים קדומים.

א־דִּלְוִי – الدلوي. כפר בגולן סמוך להר הגעש תל אַבּוּ א־נְדָא.

דִלִּי – دلّي. כפר בבשן ממערב לטרכונא.

דָּליה. ישוב של הקבוץ “במפנה” המסונף לקבוץ השומר הצעיר בהרי שומרון מצפ’־מזר' לזכרון יעקב. הוא נוסד ביום י“ג אייר תרצ”ט (25.2.39). מספר נפשותיו 283 ושטח אדמתו 3,964 דונם.

דַלָיִכָּה – دلايكة. אחוזת פיק“א והקהק”ל בין טבריה לכנרת.

דָלִיַתּ אל־כַּרְמִל – دالية الكرمل. כפר של דרוזים על הר הכרמל, 13 ק“מ מדרום לחיפה (1200 תו'). הוא מקום יפה ואקלימו בריא, ומשום כך היה מיושב בכל תקופות הישוב. מהישוב הקדום נשארו שרידי־בנין, בורות, גתות, שרידים ארכיטקטוניים וחציבות בסלעים. בשנות השבעים של המאה הי”ט התישב בו האנגלי סיר לורנס אוליפנט, שיזם יסוד מדינה יהודית בארץ־ישראל.

דָלִיַתּ א־רוּחָא – دالية الروحة. כפר בהרי שומרון (בִּלָד א־רוּחָה) מצפ’־מזר' לזכרון יעקב (200 תו' מוסלמים).

דַּלְמָנוּתָא. (Acanavouod). בספור על מופתי ישו נאמר, שהוא עלה מים כנרת לחֶלקות דלמנותא, היא מגדלא ²³. מרקוס 8, 10; מתיה 15, 39.

דַלָעָ’ה – دلاغة. כפר באדום, 90 ק"מ מדר’־מע' למעון.

דִּלְעָן. עיר יהודה בשפלה בין מגדל־גד ובין המצפה. בתקופת אל־אמרנא היתה ידועה בשם זִילֻאוּ, בשבעים Adid2. היום אולי خ. بيت علام (علان) = ח‘. בַּיְת עַלָם (עַלָן), 6 ק"מ מדר’־מזר’ לבית גוברין. אַבֶּל מציע את תל א־נַגִ’ילָה ²⁴. 288 EA; יהו' טו, לח.

דָּלָתָא. ראה ע' דלתון.

דַלָּתָּה – دلاّتة. ראה ע' דלתון.

דַּלְתּוֹן. כפר בגליל הנזכר כמעט בכל כתבי המסעות היהודיים מימי הביניים ומהזמן החדש כמקום קברות חכמי התלמוד ר' יוסי הגלילי, ר“א בן ערך, ר”א בן עזריה ועוד אחרים. לפי מכתבים מהגניזה היה בדלתון ישוב יהודי במחצית הראשונה של המאה הי“א ²⁵. מהזמן ההוא מודיעים על מעשה בי”ד בירושלים בשנת ד“א תת”ה (1005) בענין גט בין יהודי מעמתאן (עמתו, חמתן בעבר הירדן מדרום לפחל) ובין אשתו מדלאתה ²⁶. בשנת ד”א תתק“ט (1109) הביאו את הגאון ר' אליהו הכהן, ראש ישיבת ארץ־ישראל, מחיפה לקבורה בדלתון ²⁷. ר' בנימין מטודילא מצא בכפר זה במחצית השניה של המאה הי”ב עדה יהודית. בין השרידים הרבים של הישוב הקדום בדלתון (יסודות של בנינים, קברי־סלעים, מערות, בורות,ברכה)נמצאים שרידים של בית כנסת מתחלת ימי הבינים ²⁸, ברוב ספרי הצדיקים ורשימות הכפרים של הגליל נזכר המקום בשמו הערבי (דלאתא, חבת ירושלים; דאלתא, שבחי ירושלים וכו'). היום הכפר دلاّتة = דַלְתָּה, 6 ק"מ מצפון לצפת.

דָּמָא. מקומו של האמורא ר' אביתר דדמא. חכמי הגליל פנו לשני בניו בשאלה על דבר גבול החורן, שעד שמה מותר לכהנים לבוא – סימן שהם ידעו היטב את החורן כארץ מולדתם. היום הכפר دامة العليا = דָמָה אל־עַלְיָא בבשן בדרך לבֻּצְר אל־חַרִירִי, במרחק 4 ק"מ מדרום מזרח לה. בוצרה דבתחום טרבונא נבלעה בתחום עולי בבל, שנמשך משם עד פרדיסא (ע"ש). בכפר נמצא שער של בנין עתיק עם פתוחים נפלאים וכתובות יוניות, בתוכן כתובת יונית־יהודית, וזו לשונה ²⁹:

יר' שביעית ו, א – לו, ע"ג.

דָמָה – دامة. כפר בדרום טרכונא.

דָמָה אל־עַלְיָא – دامة العليا. ראה ע' דמא.

א־דָּמוּן – الدامون. כפר, 12 ק"מ מדר’־מזר' לעכו (900 תו' מוסלמים ונוצרים מעטים), בו שרידים של ישוב קדום ובאר. החרסים שעל פני הקרקע הם מהתקופות הביזנטית והערבית הקדומה.

א־דָּמִיָה ^א – الدامية. כפר בגליל התחתון. ראה ע' אדמי,

א־דָּמִיָה ^ב – الدامية. מקום של ישוב קדום ליד גשר הירדן מדרום לשפך היבוק. ראה ע' אדם.

א־דֻמַיְטָה – الدميطة. ישוב ערבי קטן בתוך חורבות של ישוב קדום, במרחק 13 ק"מ מדר’־מע' לעזה בדרך לרפיח. ראה ע' בית דלתא.

דָּמִין. מקום בגליל התחתון, שהתלמוד הירושלמי מזהה אותו עם אדמי (ע"ש). יר' מגלה א, א - ע, ע"א.

דֻמַיְר – دمير. כפר במרחק 45 ק“מ מצפ’־מעי לדמשק בדרך לתדמור, בו כתובת נבטית משנת 94 לספה”נ ³⁰.

א־דֻּמַיְרִי – الدميري. מחנה של בדוים מבית־האב א־דמירי בקרבת חדרה. במקום זה נמצאו בתוך שפך־עיים פסל של שיש ובאר עתיקה שהיתה סתומה.

דִּמְנָה. עיר בארץ זבולון, שניתנה למשפחת בני מררי הלויים. במקום המקביל בדהי"א ו, סג כתוב במקומה רִמּוֹנוֹ, היא כנראה רמון המתאר (ע"ש). יהו' כא, לה.

דמסית. ראה ע' דיומסית.

דַּמַּסְקוּס. היא דמשק. את הגירסא שמעון בר ווא הוא כד מסקוס יש לתקן: שמעון בר ווא הוה בדמסקוס. יר' סוף בכורים – סה, ע"ד.

דִמְרָה – دمرة. כפר בשפלה, 10 ק"מ מצפ’־מזר' לעזה (300 תו' מוסלמים). בו יסודות של בתים, בית קברות עתיק, ולצד מזרח מערות, עמודים וכותרות.

דַּמֶּשֶׂק. גם דַּרְמֶשֶׁק וּדֻמֶּשֶׂק, ברשימת הערים של תחותמש השלישי תּמשׁק, במכתבי אל־אמרנא דִמַשְׁקַ, דֻמַשְׁקַ, תְּמַשְׁגְ בארץ אפ(ו), בכתובת רעמסס השני תּרמשׁק, בכתובות חתיות דַמַשְׁחֻנַס, בתלמוד דמשק. דורמסק, דמסקוס, דורמסקנין, דורמסקין. היא עיר עתיקה מאד, שהיתה ידועה כבר בימי אברהם. היא יושבת בנוה־מדבר פורה מאד ועשיר במים,ובהמצאה בצומת דרכי התחבורה של העולם הישן, היתה עיר מרכולת חשובה ועשירה, ומטעם זה היתה מטרה לתאות הכבוש של עמי הקדם. בימי דוד היתה דמשק בירת ארם דמשק, היא המדינה הארמית הגדולה בדרום סוריה. דוד כבש את דמשק וימנה בה נציב. אולם בימי שלמה השתלט עליה רזון ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה. חזאל מלך ארם־דמשק התנגש עם שלמנאסר השלישי ונוצח, ובהתקומם דמשק מחדש לאשור נכנעה ע“י אדד־ניררי. בימים ההם התקיימו יחסים תקינים בין דמשק ובין שומרון, אליהו ואלישע בקרו בעיר זו (השוה ע' ג’ובר). מימי בן־הדד התערבה ארם־דמשק בעניני ממלכת ישראל, ועמרי הכרח לעשות לה ותורים ידועים. יואש השתחרר מעולה. כאשר נלחם רצין מלך ארם עם אחז מלך יהודה, כבש תגלת פלאסר השלישי את ארם־דמשק והפכה לפחוה אשורית (733). אז פתחה בשביל דמשק תקופת־פריחה חדשה. כרש מלך פרס כבש את העיר, ובתקופת השלטון הפרסי היתה בירת סוריה ואחד המרכזים הראשיים של הממלכה הפרסית הגדולה. בהכבש העיר ע”י אלכסנדר מוקדון נכללה בממלכה המקדונית הגדולה, ואחרי מותו נלחמו עליה בית תלמי ובית סילבקוס עד שבאה תחת שלטון הסורים. כאשר חלקו ביניהם האחים גריפוס וקיזיקוס בשנת 112 לפסה“נ את סוריה, נפלה דמשק בגורלו של קיזיקוס. במלחמתו עם דמטריוס השתלט יונתן החשמונאי על דמשק. בשנת 85 כבש אותה חרת מלך ערב. מיד אח”כ לכדה טיגרנס מלך ארמניה, ובשנת 64 נכבשה ע"י פומפיוס, שעשה את סוריה לפרובינציה רומית.

פליניוס כולל את דמשק ברשימת ערי הדֶקַפוליס. הורדוס בנה בעיר זאת תיאטרון וגמנסיון. בזמן ההוא ישבו בה יהודים רבים, שהיתה להם השפעה רבה בעיר, אולם רובם נהרגו בימי מלחמת היהודים. בימי השלטון הרומי נפוצה הנצרות בדמשק. גם אז ישבו בה יהודים רבים וביניהם חכמים ידועים. אז היתה דמשק עיר גדולה ומרכז למסחר ולתעשיה. כבר בזמן התלמוד היתה ידועה תעשית הטויה והאריגה שלה (“גזזין בדמשק אתה מכניס”, בר"ר פו, ו). כמו בזמננו כן היתה גם אז מפורסמה בגניה ובפרדסיה עד שאמרו עליה, שהיא גן העדן התחתון (כך כנוה גם הערבים). מחמד בקר בדמשק במסעותיו המסחריים לפני התגלותו כנביא האסלם. בהכבש העיר ע"י הערבים בשנת 635 עלתה ותשגשג עוד יותר. מֻעָוִיָה מבית אָמַיָה עשה אותה לעיר בירת ממלכת האסלאם הגדולה ולמרכזה התרבותי. הערבים בנו בה בניינים רבים וגדולים, ביחוד מסגדים מפוארים ומדרשות מפורסמות, ועשו בא ³¹ שוקים גדולים, ותהי העיר למרכז המסחר של ארצות הקדם. כשעבר מרכז האסלאם לבגדד, ירדה דמשק פלאים, והיא לא שבה לגדולתה הקודמת גם לאחר שסוריה באה תחת שלטון מלכי מצרים הפטמיים. הצלבנים נסו פעמים אחדות לכבוש את העיר, אבל לא יכלו לה.

הנוסע ר' בנימין מטודילא מצא בדמשק עדה יהודית גדולה מאד ובראשה את ר' עזרא ראש ישיבת ארץ־ישראל, כן גם עדות חשובות של הקראים והשומרונים. המונגולים הולגו (1260) וטימורלן (1399) כבשו את דמשק והוציאו את אוצרותיה לאסיה התיכונה. מאז הלכה העיר וירדה. בשנת רפ"ב (1522) עוד ישבו בדמשק 500 משפחות של יהודים, ספרדים, מסתערבים וסיציליאנים (מסעות א“י לר' משה באסולה ט”ו, א). שולטן העותומאנים סלים הראשון כבש את העיר בשנת 1516, ומאז שבה להיות מרכז תרבותי לעמי המדינות הערביות. בזמן שלטון התורכים ישבו בדמשק יהודים רבים, ומצבם הכלכלי והחברתי של רובם היה איתן. אחרי עלילת הדם בדמשק (1840) והתנקשות המוסלמים בנוצרים (1860) עבר מרכז המסחר והתרבות הערבית לבירות, ומאז התמעט בה גם מספר היהודים. באוקטובר 1918 נכנסו אליה צבאות ההסכמה. צרפת, שלה נמסר המנדט על סוריה, המליכה את פיצל בן חֻסַיְן מלך חג’אז על סוריה המזרחית. ויהי כאשר קם פיצל ורצה לאחד את סוריה כולה תחת שלטונו ולשחרר אותה מאפוטרופסותה של צרפת, דוכא המרד מהר ופיצל גורש מהארץ.

דמשק היא היום בירת מדינת סוריה, שעצמאותה הוכרזה בספטמבר 1941 ע“י שלטונות צרפת החפשית. שמה הספרותי הוא دمشق = דִמַשְׁק, ובפי העם היא נקראת الشام = א־שָׁם (הצפונית). מספר יושביה מגיע ל- 300,000 נפש, מהם שלשה רבעים הם מוסלמים, 50,000 נוצרים, 3,000 יהודים. 13 EA 53; 107; 197; T³; בר' יד, טו; טו, ב; מ”א יא, כד; טו, יח; יט, טו; כ, לד; מ“ב ה, יב; ח ‘ז; יד, כח; טז, ט־יב; ישע’ ז, ח; ח, ד; יז, א; ירמ' מט, כג. כז; יחז' כז, יח; מז, טז; מח, א; עמוס א, ג־ה; דהי”א יח, ה; דהי“ב טז, ב; כח, ה; ב' עירובין יט, א; בר”ר פו, ו; ספרי דב' סי' א‘; חשמ’ א' 11, 62; 12, 32; קדמ' א, 6, 4;, 7, 2 יא, 8, 3; יג, 15, 2; יד, 2, 3; יח, 6, 3; מלח' א, 4, 8; 21, 11 ב, 20, 1; ז. 8. 7 מס' ר' בנימין 44–42; כפו“פ רנ”ז.

א־דַּמָּתּ – الدمّات. מקום של ישוב קדום מדר’־דר’־מז' לעזה.

דָּן ^א. עיר בארץ הירדן, שנקראה על שם בני דן שכבשוה. שמה לפנים לֶשֶׁם או ליש(ע"ש). דן ישבה בקצה גבולה הצפוני של ארץ־ישראל. בתקופה הישראלית, כשרצו לציין את כל הארץ מהצפון ועד הדרום, היו אומרים: “מדן ועד באר שבע”. אברהם רדף אחרי אמרפל ובני בריתו עד דן. משה ראה מהר נבו את כל הארץ עד דן. ירבעם בן נבט הקים בדן מקדש עם עגל זהב, כדי למנוע את שבטי הצפון מעלות ירושלימה. בימי בעשא עלה בן־הדד מלך ארם על דן ועל יתר ערי הצפון ויך אותן, ואילו עיר זו אינה נזכרת בין ערי צפון נפתלי, שכבש תגלת פלאסר השלישי, כנראה שאז כבר לא התקיימה או שלא היתה חשובה כיתר ערי הצפון, אם כי עוד בימי ירמיהו היה הבטוי “מדן ועד באר שבע” שגור בפי העם.

לפי יוספוס ישבה דן על יד מקורות הירדן הקטן הנמצאים בשטח דפני (מלח' ד,1

, 1) כלומר נהר לִדָּן. כנראה, על יסוד זה קובע אבסביוס את מקומה במרחק 4 מילים מפניאס, ומרחק זה מתאים לתל אל־קָצִ’י הנמצא על יד מקורות נהר לִדָּן. אבל אבסביוס סותר את עצמו בכתבו על ליש (16,122 On), שהיא שוכנת “מלמעלה קרוב לפניאס”. אדורד רובינסון זהה את דן עם תל אל־קָצִ’י, שהוראתו בערבית תל השופט = דן, והוא מקום של ישוב עתיק מאד. גם בשם הנחל לִדָּן ראה את השם העברי דן. אולם מפני הטעמים הבאים נכון יהיה להציע את זיהויה של דן עם באניאס: א) באניאס השוכנת לרגלי הר חרמון היא נקודת גבול בולטת, מה שאין כן תל אל־קָצִ’י הנמצא בתוך העמק. מאחורי באניאס מתרומם הר חרמון העטוף שלג, ובאניאס היא איפוא נקודת הישוב הצפונית, שאליה מגיע המראה מהר נבו. בבאניאס מסתעפת הדרך לשני כוונים. הדרך האחת עולה צפונה מזרחה לדמשק, ומשם היא נמשכת לנהר פרת, והדרך השניה פונה צפונה מערבה לעמק עיון (השוה גם את ברכת יעקב, בר' מט, יז). אברהם הרודף אחרי אמרפל עד דן ממשיך לרדוף אחריו עד חובה אשר משמאל (מצפון) לדמשק. האויב הבא מצפון־מזרח מגיע באותה דרך לראשונה לדן. הנביא המתאר את סכנת הכשדים המתפרצים לתוך גבולות ארץ־ישראל אומר: “מדן נשמע נחרת סוסיו, מקול מצהלות אביריו רעשה כל הארץ” (ירמ' ה, טז). רעש המלחמה המתקרבת נשמע בארץ ממקום גבוה.

ב) מקומות הפולחן המקודשים עוברים במסורת מעם לעם ומדור לדור. על יד מקור הירדן הגדול “תחת הר חרמון” העשיר במים התקיים כנראה מימים מקדם מקום פולחן הבעל, שנקרא בתקופה קדומה ביותר בעל גד ואחר כך בעל חרמון (השוה יהו' יג, ה ושופ' ג, ג). אותו מקום, על יד מקור נהר באניאס, שמש לצידונים, שהיו מנותקים ממרכזם המדיני והדתי (השוה שופ' יח, כח), מקום פולחן לאלם ליש. ובו הוקם אח"כ מזבח לפסל מיכה, וירבעם הקים בו במקום את מקדש העגל הצפוני. מאותו טעם בנו גם היונים בתקופה ההלניסטית על יד המעין הגדול מקדש לאליל העדרים פַּן וקראו למקום פַּניאס. ברצותו לכבד את ידידו ואיש חסדו אוגוסטוס קיסר בנה הורדוס במקום זה עיר, שנקראה לכבודו קיסריון.

ג) המסורת הארצישראלית משוה מזמן האמוראים את לשם־ליש־דן עם פמיאס, פניאס, היא באניאס. הזהוי הזה שכיח בתלמוד ובמדרשים: לשם זו פמייס, ב' מגלה ו, א; בכורות נה, א; מכילתא בשלח ט־כא, ע“ג; לשם דן דמתקריא פמייס, תרג' ירושלמי לשה”ש ה, ד, ושם לבר' יד, יד ולדב' לד, א: דן דקיסריון; ליש זו פמיאס, תנח' כי תשא י“ד; דן הוא פמיאס, פרקי דר' אליעזר כ”ז; דנה - פניאס, מדר' שמואל ל‘, ועיין גם המדרש לתהל’ סח, יז בערך אספמיה. אחד האמוראים נקרא ר' יוסי דכפר דן. גם הירונימוס, בן זמנם של האמוראים, כותב בפירושו ליחז' מח, יח: -, qua ho die appellatur Paneas, Dan בימי הביניים קראו היהודים לבאניאס, שבה היה אז ישוב יהודי, בשמות דן, מבצר דן או מדינת דן. במערה, שבה נמצא מקור נהר באניאס, הראו לפי מסורת קדומה את המקום בו עמד פסל מיכה ואת עקבות המזבח שהקים ירבעם בן נבט לעגל הזהב.

ד) המקרא קובע את מקומה של ליש דן בעמק אשר לבית רחוב (שופ' יח, כח). העיר שעל שמה נקרא העמק עמדה בודאי במרכז העמק. תל אל־קָצ’י (204 מ' מעפה"י) הוא תלה של בית רחוב. באניאס נמצאת בשפת העמק לבית רחוב (330 מ' מעפה"י). השם הערבי של התל אינו מחייב לזהותו עם דן דוקא, כי אין זה מקרה בודד, ששמו של מקום ידוע יעבור במשך הזמן למקום אחר לא רחוק מהקודם, השם נהר א־לְדָּן של הנחל היוצא לרגלי תל אל־קָצ’י אין לו כל קשר לשם העברי דן. א־לִדָּן פירושו המרעיש, המתקוטט, כלומר הנחל הזורם בחזקה, שמימיו משמיעים קול וגורפים את העצים ואת האבנים שבדרכו. בבאניאס לא נתגלו עד עתה עקבות של ישוב קודם לתקופה ההלניסטית. אולם חפירות במעמקי האדמה עלולות להפיץ אור על הבעיה הזאת ³². בר' יד, יד; דב' לד, א; יהו' יט, מז; שופ' יח, כט; כ, א; ש“א ג, כ; ש”ב ג, י; יז, יא; כד, ב. טו; מ“א ה, ה; יב, כט־ל; טו, כ; מ”ב י, כט; ירמ' ד, טו ; ח, טז; עמוס ח, יד; דהי“א כא, ב; דהי”ב טז, ד; ל, ה; ספר חנוך 13, 7; קדמ' א, 10, 1; ה, 3, 1; ח, 8, 4, 12, 4; 6, 76 On; כפו“פ רע”א.

* דָּן ^ב. ישוב של קבוץ השומר הצעיר בארץ הירדן סמוך לחָן א־דֻּוַיְר, בין באניאס לבין תל אל־קָצִ’י. הישוב נוסד בל“ג בעומר תרצ”ט (7.5.1939). מספר נפשותיו 332 ושטח אדמתו 1692 דונם.

דָּן יַעַן. העיר הצפונית בארץ, שעדנה הגיעו יואב ומלויו בבואם מהגלעד ומארץ תחתים חדשי (ע"ש) לפקוד את עם ישראל, ומשם סבבו לצידון. רש“י מפרש: דנה בבני דן, יען שם המקום, כלומר יען אשר בארץ דן. פירוש זה אינו עוזר לזיהוי המקום. אולי צריך לקרוא דן עין, כלומר דן אשר על העין, ויש גורסים דן ועיון. מדן = באניאס סובבת הדרך לצידון העוברת בעיון אשר בעמק הנקרא על שמה. ש”ב כד, ו; מדר' שמואל ל'.

דָּ’נָא – ذانا כפר באדום בדרך האורחות מאילת למואב, 10 ק"מ מדרום לבצרה. דַּנֶּאָה (Aurved). בתקופה הביזנטית כפר במרחק 8 מילים מרבת מואב בדרך לנחל ארנון. היום خ. دنّة = ח'. דַנָּה מדרום לארנון. On 76 10.

דֶּנֶב ^א.מקום בשפלה המביא תבואה מחו"ל, ומשום כך הוא חייב בדמאי. היום הכפר اذنبّة (دنبّة) אִדְ’נִבְּה (דַ’נִבָּה) ממזרח לקסטינה (300 תו' מוסלמים). השרידים העתיקים שבכפר מעידים על ישוב בתקופה הרומית. תוס' דמאי א, יג (הגירסה רנב משובשת).

דֶּנֶּב ^ב (חָרְבְּתָה). בזמן התלמוד עיירה יהודית בתחום נוה, שהיתה אסורה בשביעית ורבי התירה; בכתובות היוניות A vit. היום כפר של דרוזים الذنيبة = א־דֻּ’נַיִבָּה בבשן, במרחק 18 ק“מ ממזרח לנוה. תוס' שביעית ד, ח; (גירסאות משונשות: רנב, דגב); יר' דמאי ב, א־כב, ע”ד למעלה (הגירסה דנב חרבתיה בדפוס ויניציאה היא משובשת).

דַ’נַבָּה – ذنبّة. ראה ע' דנב ^א.

דַ’נְּבָּה – ذنّابة. כפר ממזרח לטול כרם (900 תו' מוסלמים).

דַּנְּה. עיר בהר יהודה בין שוכה ובין דביר, אצל אבסביוס lejvdi°. היום הכפר הגדול اذنا = אִדְ’נָא מצפ’־מע' לחברון (1300 תו' מוסלמים). בו מערות וקבר עתיק. יהו' טו, מט: 15, 106 On.

דַנָּה – دنّة. כפר קטן בעמק יזרעאל, 8 ק"מ מדר’־מע' לעין דור (100 תו' מוסלמים).

דִּנְהָבָה. עירו של מלך אדום הראשון בלע בן בעור. מקומה אינו ידוע. בר' לו, לב; דהי"א א, מג.

א־דֻּינַיְבָּה – الذنيبة. ראה ע' דנב חרבתה.

דַעְגְ’נִיָה – دعجانية. חורבה של מצודה רומית במואב מצפ' מע' למַעַן ³³.

דָעִל – داعل. כפר בבשן מדר’־מזר' לשיח' סעד.

דַפן – دفن. כפר בהר חורן.

דַּפְנה. ישוב של הקבוץ המאוחד בחבל “מצודת אוסישקין” בארץ הירדן סמוך לחורבת דפני. הוא נוסד בל“ג בעומר תרצ”ט (7.5.1939). מספר נפשותיו 455 ושטח אדמתו 3200 דונם.

דַּפְנִי. עיר הקרובה לעמק חולה בסביבה פוריה מאד ומושקה ממי מקורות הירדן. יונתן, הווּלגטה והירונימוס ליחז' מז, יח משוים את רבלה שבגבול הצפוני המזרחי של ארץ־ישראל (ע"ש) עם דפני. לפי יוספוס משתרעות בצות החולה (סמכוניטיס) עד תחום דפני, שבו נמצאים המעינות המזינים במימיהם את הירדן הקטן (נהר א־לִדָּן). היום خ. دفنة = ח‘. דַפְנָה בארץ הירדן בין נהר א־לְדָּן ובין נהר חצבאני. יונתן לבמד’ לד, יא; מלח' ד,1, 1

דָּפְקָה. תחנה במסעי בני ישראל במדבר בין מדבר סין ובין אלוש. הפעל הערבי دفق = דָפַק הוראתו שפוך (מים). המקום היה כנראה על יד מעין או בור מים. היום אולי العوجا (عوجا الحفير) = אל־עַוְגָ’א (עַוְגָ’א אל־חַפִיר), מקום חניה ובו בארות בדרך העולה ממצרים, 35 ק"מ מדר’־מע' לחלוצה־אלוש (ע"ש). במד' לג, יב.

דֵּקָטוֹס. מקום קדוש לשומרונים סמוך לקרית סירין, שבו היו הם מקריבים בימי הבינים את קרבן הפסח. המקום הזה נזכר עוד בזמן הזה בתפלות הנערכות ע“י השומרונים בשעת הקרבת קרבן הפסח על הר גריזים ³⁴. קרית סירין היא עין סירין בצלע הר גריזים סמוך לבַּלָטָה, במרחק 25 ק”מ מדר’־מזר' לשכם.

א־דַּקְמוּסְיָה – الدقموسية. כפר בעבה“י מזרחה, 35 ק”מ מדר’־מזר' לארבד.

דֻקְמֻסִי – دقمسي. כפר בגלעד הצפוני בקצה המדבר.

דֶּקָפּוֹלִיס (Dekapolis, Aex. docolus). ברית עשר הערים ההלניסטיות, שתחומם השתרע מבית שאן וים כנרת על פני הבשן והגלעד עד רבת בני־עמון והגיע בזמנים ידועים עד דמשק. הרשימה הראשונה של פליניוס כוללת את הערים האלה: Damascus, Dion. Gadara, Gerasa, Hippos, Pella, hiladelphia, Scy thopolis , Raphana, Canatha(קנת). הרשימה מימי פומפיוס אינה כוללת את דמשק ובמקומה באה Kanata בחורן. ברשימת פטולמאוס חסרה Raphana, אבל הוא מוסיף על רשימת פליניוס עוד תשע ערים ובתוכן את Heliopolis (בעלבך) ואת Abila Lysania (סוּק וָדי ברדא). יוספוס (מלח' ג, 9, 7) מציין את סקיתופוליס (בית שאן) כעיר הגדולה ביותר של הדקפוליס ³⁵.

א־דָּר אל־בַּיְצָ’א – الدار البيضاء. כפר (200 תו' מוסלמים) במקומו של ישוב קדום מדר‘- מזר’ לחיפה ותחנה בקו מסה"ב חיפה־צמח.

דַרְבּ א־שּׁוּר – درب للشور. ר' ע' דרך שור.

דַרְבּ אל־חַג' – درب الحجّ. הדרך המובילה מדמשק לערים הקדושות בחג’אז. היא יוצאת מדמשק, עוברת לאורך הבשן ונמשכת מאדרעי דרומה בגבול המדבר בעקבות המסלה הרומית עד מעון ומשם הלאה למדינה ולמכה. קו מסה"ב החג’אזית נמשך בעקבות דרך זו.

דַרְבַּשִׁיָה – دربشيّة. כפר בגבול המדיני הסורי במרחק קילומטר אחד מצפ’־מזר' לים חולה.

דַרְגָ’ה – درجة. מקום של ישוב קדום בגלעד הצפוני מדרום לאִרְבִּד.

דַרְדָרָה – دردرة. כפר במקומו של ישוב קדום מצפ’־מזר' לים כנרת, בגבול המדיני בין ארץ ישראל ובין סוריה.

דָּרוֹם, דָּרוֹמָא (דרומה). הנביא יחזקאל קורא לארץ הנגב דרום. בתקופת התלמוד נקראה השפלה של לוד ומדרום לה בשם שפלת הדרום או דרומא סתם. מרכזה היתה העיר לוד. זקני דרום, רבנן דרומאי, חכמי הדרום או דרומאי סתם, הנזכרים פעמים רבות בתלמוד בנגוד לחכמי צפורי וטבריה ולרבנן דקיסרי, רובם ככלם ישבו בלוד, שבה התקיים מרכז תורני גדול. בין אלה היו ר' יעקב דרומיא (דרומייה, דרומנה). ר' יהושע דרומיא, ר' חילפה דרומיא, ר' פס דרומיא, ר' נתן דרומיה, בר קפרא מן דרומא ועוד. רבי עקיבא בא אחרי המגפה שפרצה בקרב תלמידיו לרבותינו שבדרום. בתקופה ההיא היו אומרים: “הרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין”. עוד אמרו: “החכמים שבדרום ושבטבריה הם הפכים זה לזה”. מדרש בראשית רבה דורש לפסוק: חכלילי עינים מיין – “אלה בני דרום שעיניהם כחולות מיין וכחם יפה לתלמוד תורה”. אחרי חורבן הבית השני עוד ישבו יהודים בדרום. בזמן ההוא מתאוננים החכמים על אנשי דרומא המזלזלין בפדיון מעשר שני. בר־דרומא היה שם כנוי לבר־כוכבא, שנולד בדרום (ב' גטין כז, א). רבן גמליאל הראשון שלח אגרות לאנשי הגליל ולאנשי דרומא.

חכמי התלמוד חלקו את הדרום לשני חלקים שונים: דרומא עילאה ודרומא תתאה. דרומא העליונה כללה את ארץ ההרים מדרום לחברון ודרומא התחתונה את השפלה. חבל־ארץ זה נקרא בתקופת שלטון רומא saltus Gerariticus - גרריקי (ע"ש). אבסביוס קורא לצפון הנגב Augoudg, שבו הוא כולל את השפלה מדרום לבית גוברין ואת ארץ ההרים מדרום לחברון. לפיו היתה עין גדי בקצֶהָ המזרחי של דרומא ולכיש במערבה. בצפונה היו מעון, זיף, כרמל ויוטה ובדרומה עין רמון. באר שבע וגרריקי היו מחוץ לתחומה של דרומא.

התרגום הערבי של ר' סעדיה לארץ הנגב דב' לד, ג, גורס א־דָּרוּם. לפי אל־מקדסי, ע' 174, נקרא תחום בית גוברין الداروم = א־דָּרוּם. יקות II, ע' 525, אומר, כי “בני חם נסעו דרומה־מערבה (השוה דהי"א ד, מ), והמחוז הזה נקרא א־דָּרוּם. המצודה הנמצאת בעזבך את עזה בדרך למצרים נקראת גם היא א־דָּרוּם. משם רואים את הים”. השוה ע' כפר דרום. יחז' כא, ב; מש' שביעית ט, ט; תוס' עירובין סוף פ“ג; סנהד' ב, ו; ב' מו”ק כז, ב; סנהד' יא, נב; זבחים כב, ב; יבמות מה, א; סב, ב; נדה נח, א; יר' ברכות א א - א, ע“ב; ב- ה, ע”נ למטה; ג־ו, ע“ב למטה; ה - ט, ע”ג למטה; ח- יא, ע“א למעלה; תרומות ב, ד - מא, ע”ד; מע’ש א, נ־נב, ע“ג; ג, ז- נד, ע”ב למטה; ד, אך נד, ע“ד; חלה א, א - נז, ע”ב; בכורים א, ה- סד, ע“א; פסחים ה – לב, ע”א למטה; סנהד' א, נ- יח, ע“ד למעלה; מו”ק ג- סב, ע“ד למעלה; תעניות ב, א - סה, ע”א; ג, ד־סו, ע“ג למטה; ד, ב- סח, ע”א; יבמות א, א־ז, ע“ב; עירובין ד, א - כג, ע”ג; בר“ר צח, טו; ויק”ר כ, ד; איכ“ר ב, ה; פס”ר לג ועוד במקומות רבים.

א־דָּרוּם – الداروم. ראה ע"ע דרום וכפר דרום.

דָּרוֹן. השומרונים קראו בשם זה את קיסרין שעל הים, עיין התולדה של אבו־ל-פתח.

א־דָּרוּן – الدارون. ראה ע' כפר דרום,

דְּרוֹקֶרֶת. היא היתה, לפי התלמוד, עיר המוציאה חמש מאות רגלי, וכאשר יצאו ממנה שלשה מתים ביום אחד, גזר רב נחמן בר רב חסדא תענית. ראה ע' יוקרת. ב' תענית כא, ב.

דְּרוֹר. מושב עובדים של חיילים משוחררים בגוש תל מונד בשרון, ממזרח לכפר זיו, נוסד ביום י“א אייר תש”ו (12.5.46). לפי שעה התישבו בו שלשים חיילים וחיילות על שטח של 600 דונם, ולפי התכנית יוכפל מספר המתישבים ויורחב השטח.

דָרַיָּא – داريّا. ראה ע' חדרך.

דַרַיְגָ’תּ – دريجات. מקום של ישוב קדום מדרום לחברון.

דָּרָיָה, דָּרָיי . מקומו של האמורא ר' יאשיה, עיירה בתחום נוה המובלעת בתחומי ארץ־ישראל של עולי בבל. היא נמצאת בקו הגבול בוצרא־פרדיסא (ע"ש), ומשום כך מותר לכהנים לבוא עד המקום הזה. בכתובות היוניות נזכר המקום הזה בשם Aooda, Aop & a. אל־מקדסי מזכיר את הכפר הגדול דָרַיָּה בצפון הבשן. היום הכפר طراية = טָרְיָה, 7 ק“מ ממזר’־צפ’־מזר' לנוה. השוה גם ע' צייר. ב' סוטה יט, א; קדושין לו, ב; מנחות עא, א. יר' שביעית ו, א - לו, ע”ג למטה.

דַרַיּתּ – دريّات. כפר בגולן בגבול המדיני של סוריה, 1.5 ק"מ מדרום לים חולה.

דֶּרֶךְ גְדוֹלָה הַהוֹלֶכֶת לַמִּדְבָּר. היא הדרך העוברת מדמשק דרך הבשן, נמשכת ממזרח לגלעד, לארץ בני עמון, למואב ולאדום ויוצאת למדבר ערב. היום דַרְבּ אל־חַג‘, שבה הולכים הציילנים המוסלמים (החוגגים) למַכָּה ולמדינה. דרך זו נבלעה בתחומי עולי בבל. השוה מבוא ע’ נג, מס' 41 ^א. יר' שביעית י, א - לו, עג: ספרי עקב סי' נ“א ילקוט שם סי' תתע”ד.

דֶּרֶךְ הַים. בחזונו על הברית שכרתו רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל נגד ירושלים מתנבא ישעיה על כבוש ממלכת ישראל ע"י תגלת פלאסר השלישי מלך אשור. בפסוק הקשה: “כי לא מועף לאשר מוצק לה בעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים” (ישע' ח. כג) יש רמז לכבוש שלשת המחוזות הגדולים של ממלכת ישראל והפיכתם לפחוות אשוריות: דרך הים היא הפחוה דֻאְרֻ (דאר), שכללה את השרון מהכרמל עד יפו; עבר הירדן היא הפחוה גלאזו (גלעד), וגליל הגוים היא הפחוה מגדו, שכללה את ארץ זבולון וארץ נפתלי.

דרך הים היא הדרך הגדולה העוברת לאורך ארץ החוף ממצרים לדמשק. היות וארץ־ישראל שמשה מעבר בין הממלכות הגדולות של ימי קדם, מצרים מדרום ואשור־בבל ודמשק מצפון, היה לדרך הים ערך אסטרטגי ומסחרי עצום. מימים מקדם עברו בדרך זו צבאות העמים וארחות המסחר, שבאו מן הצפון או מן הדרום והשאירו אחריהם את עקבותיהם. חצור (תל אל־קָדַח), רחוב (תל אל־קָצִ’י), בית ירח, בית שאן, לכיש (תל א־דֻוַיְר), עזה, ושרוחן (תל אל־פָרִעָה?), שברובן נתגלו שרידי בצורי החיקסוסים, מציינות את דרכו של עם הכובשים הזה בחתירתו לקראת מצרים. בדרך הפוכה הלכו מלכי מצרים מאחמשה (Amosis) ועד פרעה נכה עם צבאותיהם לכבוש את הארצות שבין הים ובין הפרת והחדקל. בתקופת מלכי יהודה וישראל הלכו מלכי אשור ובבל באותה הדרך מהצפון לדרום, כבשו את דרום סוריה ואת ארץ־ישראל ופניהם למצרים. מלכי מצרים ומלכי אשור העלו את פרשות מסעי הנצחון שלהם בכתב על מצבות אבן, על לבני בנין ולוחות חרס ובמגלות. התעודות הללו, המקורות הפזורים במקרא ותוצאות החקירה הארכיאולוגית בזמננו נותנים לנו על יד את האמצעים לקבוע כמעט בדיוק את הדרך בה הלכו. הם נסעו בסוסיהם וברכביהם בדרך חוף הים ובעמקים שבפנים הארץ. בארץ החוף עברו שתי דרכים מקבילות, דרך הקיץ לרגלי שלוחות הרי יהודה ושומרון ודרך החורף מאחורי החולות אשר על שפת הים.

המצרים נסעו דרך ארץ פלשתים (שמות יג, יז) והשרון, ואלו הן חניותיהם: ירץ (תל אל־פ’וּל על יד שַׁחְמָה) – מח’ס (מְחַיְזַן) – רתן (לוד) – אפקן (ראס אל־עין) – שוכ (שוכה = שֻׁוַיִכָּה) – יח’ם (ימה) – חבצן (זיתא או ח’ביזה) –ערן (תל עָרָה). מכאן עברו בין ההרים בוָדִי עָרָה היוצא לעמק יזרעאל בין תענך ובין מגדו והמשיכו דרך עמק יזרעאל ועמק דותן לבית שאן, עלו צפונה לבית ירח שבחוף הדרומי של ים כנרת, סובבו את הים עד אפיק ועלו דרך קניטרה לדמשק.

ארחת הישמעאלים, שהורידה את יוסף מצרימה, חתרה גם היא ברדתה מהגלעד לקראת דרך הים. היא עברה את הירדן על יד תל א דִּיבָּה, המשיכה את דרכה בעמק בית שאן, סבבה את הגלבע מדרום, עברה על פני יבלעם ודתין. הגיעה דרך סַהְל עַרָבָּה לִקָקוּן שבשרון וירדה משם דרך אפק ועזה מצרימה.

באותה הדרך בערך הלך תגלת פלאסר במסע כבושיו. הוא תפש את דמשק וכבש את הגלעד, עבר את הירדן מדרום לים כנרת ובא ארצה נפתלי וארצה זבולון במערב עמק יזרעאל, כבש את מגדו ועשה אותה למרכז של פחוה אשורית. מכאן יצא דרך וָדִי עָרָה לדרך הים, כבש את השרון ועשה את דאר למרכז של פחוה אשורית, ומשם נפתחה לפניו הדרך לעזה, שאת מלכה חנון הכניע

אלכסנדר מוקדון בא מצור לעכו, סבב את כֵּף הכרמל והגיע לאנטיפטרס (ראס אל־עין). עלה מכאן בדרך בין ההרים לירושלים, ומשם ירד לעזה ולרפיח בדרכו למצרים.

טיטוס עלה ממצרים בדרך הפוכה. ברפיח הגיע לגבול “סוריה”. משם נסע בדרך חוף הים ועבר בעזה, באשקלון, בימניה וביפו עד הגיעו לקיסרי.

הרומאים רשמו את דרכי ממלכתם במפות, שעמדו לרשות שלטונות הצבא והצבור. לפי Antonini Augusti Provinciarum Itinerarium (30 לפסה"נ),Itinerarium Burdigalense (333) ו-Tabula Peutingeriana אלו היו הדרכים, שהובילו מדמשק למצרים: דמשק – Aera (א־צַּנַמַיִן) – נוה – גדר (מֻקַיְס) – בית שאן (או דמשק – פניאס – צור; פניאס – טבריה, או דמשק – נוה – בצרה – Capitolias (א־רַמְתָּה) – גדר – בית שאן) – יזרעאל (זַרְעִין) – כַּפְר קוּד־א־לָגוּן (במקום מגדו) – וָדִי עָרָה- קיסריה – אפולוניה (ארסוף) – יפו (או קיסריה – אנטיפטרס – לוד) – יבנה – אשדוד – אשקלון – עזה – רפיח – אל־עריש.

הנוסעים מימי הבינים מציינים את דרך הים בשם via maris.

בתקופת שלטון הערבים הלכה דרך השיירות בין דמשק למצרים בקו זה: דמשק – אל־קִסְוָה – גַ’סְם – פ’יק - טבריה – א־לג’ון – קָלַנְסוה – רמלה – אשדוד – עזה – רפיח – אל־עריש. הצלבנים לא יכלו בגלל המלחמות התכופות עם הערבים להשתמש בדרך הים, והם עשו את דרכם כמעט בדרך יוצאי מצרים בעברם בנגב, באדום, במואב ובחשבון. אחרי נפילתה של ממלכת ירושלם מביא יקות (בשנת 1213) כמעט אותה רשימת התחנות, שהיתה לפני מסעי הצלב: דמשק – אל־קִסְוָה – נוה – ח’ספ’ין – פ’יק – עמק הירדן – גשר הירדן – טבריה – לג’ון – רמלה – עזה – דרום – רפיח.

שולטן מצרים ט’הר אל־בַּיְבַּרְס הנהיג תנועת דאר מסודרת בין קהירה לדמשק. היו תחנות קבועות, ששמשו לשמירת הדרך ולהחלפת הסוסים. בדרך זו הגיעה אז ידיעה מקהירה לדמשק בארבעה ימים. ואלו הן התחנות: קהירה – אל־עריש – רפיח – דָרוּם – עזה – קטרה – לוד – אל־עוג’א (ראס אל־עין) – קקון – ג’נין – זרעין (יזרעאל) – בית שאן – ג’סר אל־מגָ’מע – אִרְבִּד – טַפַס – א־צָּנַמַיְן – אל־קְסְוָה – דמשק.

השולטן הממלוכי קָאִתְבַַּי (1477) העביר את הדרך בצפת, שהיתה אז מרכז חשוב בגליל העליון. התחנות היו אז: דמשק – סעסע – קניטרה – גשר בנות יעקב – צפת – גֻ’בּ יוסף – לג’ון – וָדי עָרָה – קָקוּן – ג’לג’וליה – רמלה – אשדוד – אשקלון – עזה – אל־עריש.

לפי רשימה תורכית משנת 1655 היו אז התחנות: דמשק – דָרַיָּא – סעסע – קניטרה - גשר בנות יעקב – אל־מִנְיָה (בשפתו הצפונית המערבית של ים כנרת) – עין א־תֻגָ’ר – לג’ון – קקון – ג’לג’וליה – רמלה – אשדוד – עזה - חָ’ן יוּנס – א־זָעָכָּה – אל־עריש.

בזמננו עוברת בדרך זו הרכבת הבאה ממצרים, תחנותיה הראשיות הן: אל־עריש – רפיח – חנות־יונה (חָ’ן יוּנְס) – עזה – מַגְ’דַל – אשדוד – יבנה – רחובות – רמלה – לוד – אפק (אנטיפטרס, ראש העין) – טול כרם. מכאן נמשך הקו הראשי בדרך חוף הים עד חיפה (תחנות הבינים הן חדרה, בנימינה, זכרון יעקב ועתלית). קו משנה מסתעף מטול כרם דרך שומרון לעמק יזרעאל עד עפולה, שבה הוא מתחבר לקו חיפה–צמח. קו זה יורד לבית שאן, נמשך צפונה בעמק הירדן, עובר את הנהר על פני הגשר המאסף (גִ’סְר אל־מֻגֶ’מִע) ומגיע לכפר צמח בשפתו הדרומית של ים כנרת. התחנות בדרך לדמשק הן: חמת־גדר (אל־חַמָּה) – אל־יָקוּס – אל־אִקְצַיְר – זַיְז’ון – תל א־שְׁהָב – אל־מֻזַיְרִיב – טַפַס – טָרְיָה – א־צָּנַמַיִן – אל־קִסְוָה – דָרַיָּא – דמשק.

דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ. היא הדרך הכבושה העולה מים סוף לסוריה. היא עוברת באמצע ארץ אדום, מואב, עמון, גלעד ובשן עד דמשק. לאורך דרך זו התקיימו מקומות ישוב כבר בסוף תקופת הברונזה הקדומה ובשלב הראשון של תקופת הברונזה התיכונה, כלומר בימי אברהם. בדרך זו פלשו מלכי ארם נהרים לארץ עבר הירדן והגיעו עד איל פארן. עשתרות קרנים, הָם, שוה קריתים, עמק השדים, איל פארן וקדש מציינות את דרכם מהצפון אל הדרום. אברהם רדף אותם בכוון הפוך עד דן ועד חובה משמאל (מצפון) לדמשק (בר' יד, א - טו). בזמן ההוא נחרב הישוב ע"י שבטים נודדים, שחדרו לארץ מהמדבר, והוא נשאר בחורבנו כשש מאות שנה לערך. בזמן עלית בני ישראל ממצרים היתה ארץ עבר הירדן שוב מיושבת. מלכי אדום, מואב, בני עמון והאמורי בצרו את גבולות ארצותיהם לצד המדבר והקימו מבצרים ליד דרך המלך שעברה בתוך הישוב בין המדבר ובין בקעת הירדן. הם מאנו להרשות לבני ישראל לעבור בדרך המלך, אף על פי שהם הבטיחו לא לנטות ימין ושמאל ולא לעבור בשדה ובכרם. באותה דרך עברו בימי הבית השני ארחות הגמלים של הסוחרים הנבטיים הנושאות כל טוב ארץ סוריה לערב, למצרים ולאיי הים התיכון.

טריאנוס קיסר סלל בראשית המאה השניה לספה"נ מסלה בין אילת שעל שפת ים סוף לבין בצרה שבבשן. מסלה זו מצוינת באבני־מיל רומיות ועליהן כתובות רומיות. על יסודות המסלה הרומית ובעקבותיה נבנה בזמננו כביש חדש מעקבה עד הגבול הצפוני של ארץ עבר הירדן. ואלה הן התחנות הראשיות בדרך זו המסומנת באבני קילומטרים: עקבה (אילת). אִלְגִ’י (על יד פטרה), מַעַן (מעון), א־טפילה (תֹפל), כַּרַךּ (קיר מואב), מידבא, חשבון, עַמָּן (רבת בני־עמון), אל־אַזְרַק, גרש, עַגְ’לוּן, אִרְבִּד. משם נמשך הכביש הלאה צפונה לדמשק.. במד' כ, יז; כא, כב.

דֶּרֶךְ שׁוּר. בברוח הגר המצרית מפני שרה הלכה בדרך שור לשוב מצרימה. המלאך מצאה על העין במדבר, הוא מדבר שור (ע"ש). דרך זו המובילה מארץ כנען למצרים יוצאת מחברון ועוברת בבאר שבע ובחלוצה, במקום שם היא חוצה את דרך עזה – עקבה. מכאן היא נמשכת הלאה לרחבות (א־רֻחַיִבָּה), לבארות בני יעקן (בִּיר בִּירַיִן) בגבול המדיני בין ארץ־ישראל ומצרים, לאל קצימה (קדש) וּמְוַיְלַח, חוצה את נחל מצרים מדרום לג’בל הִלָל ונמשכת הלאה למצרים ³⁶. היום درب الشور = דַרְבְּ א־שּׁוּר. בדרך זו ירדו אברהם ויצחק מחברון מצרימה ונתעכבו בגרר, ובה עלו בני ישראל ממצרים. השוה גם ע' שור. בר' טז, ז

א־דְּ’רָע – الذراع. כפר במואב על יד הנחל א־ד’רע, 20 ק"מ מצפ’־מע' לקיר מואב. השוה ע' בָּבּ א־דְּ’רָע.

דַרְעָה, דַרַעָה – درعة، درعاة. ראה ע' אדרעי.

דַּרְעֲלָּה, בזמן התלמוד ישוב סמוך למקומה של סכות. חכמי התלמוד זיהו אותו עם סכות (ע"ש). היום تل دير علّى = תַּלּ דַיְר עַלָּה מצפון למקום כניסתו של היבוק לככר הירדן. יר' שביעית ט, ב- לח, ע“ד (ג"א תרעלה); מו”ק ג, א - פב, ע"א.

דָּתֵימָא (.8d0euc). ראה ע' דיאתימה. חשמ' א' 5, 9.

דֹתַיִן, דֹתָן. מקום בעמק הנודע במרעהו הטוב מצפון לשכם וקרוב לעמק יזרעאל. הוא נזכר ברשימת הערים של תחותמש השלישי בצורה תתין. הדרך הבאה מגלעד עוברת דרך עמק בית שאן, עמק יזרעאל ועמק דתין לשומרון וליהודה. יוסף שבא משכם מצא את אחיו בדֹתין הם מכרוהו לסוחרים ישמעאלים, שבאו מהגלעד וירדו מצרימה. בן־הדד מלך ארם שלח לקחת את אלישע מדֹתן. חיל כבד של ארם עם סוסים ורכב הקיף את דותן, אבל אלהים הכה אותם בסנורים ואלישע הוליכם לשמרון. על יד דֹתן חנה מחנה הוליפרנש במלחמתו עם היהודים, שמחנם היה בעמק יזרעאל. היום تل دوثان = תל דוּתָ’ן, 22 ק“מ מצפ’־צפ’־מע' לשכם, ממזרח לדרך המובילה משומרון לעמק יזרעאל. בתל הגדול אשר בעמק נתגלו בין היתר גם שרידים של ישוב החיקסוסים. על יד חרסים מתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת ותקופת הברזל נמצאו שם גם חרסים מהתקופה הרומית ומימי הבינים. 9 T³; בר' לז, יז; מ”ב ו, יג; יהודית 3, 9; 4, 6; 7, 3, 18; קדמ' יא, 4, 3; 13, 76 On כפו“פ רצ”ד.

דָ’ת רָס – ذات راس. כפר במואב, 20 ק"מ מדר’־מזר' לקיר מואב על הר החולש על הרמה שבדרום מואב. כאן עמדה אחת הערים הנבטיות הגדולות והבצורות ביותר. בין שרידי העיר העתיקה נמצאות חורבות של מקדשים לאלילי הנבטים הדד ועשתרות (אתרגתיס). רוב חרסי המקום הם מתקופת הנבטים ורבים הם מהתקופה הרומית־הביזנטית ³⁷.

הָאֲבוּלִין. ראה ע' אבולין.

הָאוּבְלִין. ראה ע' אובלים.

הָאֲשֵׁדוֹת. אחד מחלקיה הטבעיים של הארץ, בנגוד לההר, השפלה והנגב, הערבה והמדבר האשדות הם שפועי הרי עבר הירדן מערבה היורדים במדרגות לצד מערב ולצד מזרח. יהו' י, מ; יב, ח.

הַגֵבִים. ראה ע' גבים.

הַגִּבְעָה. ראה ע' גבעה.

הַגְדֵרוֹת. ראה ע' גדרות.

הַגִַּיא. ראה ע' גיא ^ב.

הַגִּלְגָּל. ראה ע' גלגל.

הַגָּלִיל. ראה ע' גליל.

הֲדַדרִמּוֹן. מקום בבקעת מגדו, שהיה למשל בפי הנביא זכריה בגלל המספד הגדול של ירמיה על יאשיהו, שנפל חלל בבקעת מגדו (דהי"ב לה, כ־כה). לפי הירונימוס בפירושו לזכריה נקרא המקום הזה בזמנו Maximianopolis, היא א־לָג’וּן. השם העתיק נשתמר בשם הכפר رمّانة = רֻמָּנָה הסמוך ללג’ון בשפתו הדרומית המערבית של עמק יזרעאל, מצפ’־מע' לחורבות תענך. השוה ע' גת־רמון ^ב. זכר' יב, יא.

הדר. מקומו של התנא ר' יקים איש הדר. סדר הדורות גורס איש תדיר, בכת"י אחדים כתוב חדד או חדיד, וכך גורס גם ספר היוחסין. וזוהי הגירסא הנכונה. ר' יקים הנזכר יחד עם ר' יהושע, שישב בלוד, היה מחדיד הסמוכה ללוד. מש' עדויות ז, ה.

הָדָר. מושבה עברית בשרון, 5 ק“מ מצפי’־צפ’־מע' לפתח תקוה. היא נוסדה בשנת תרפ”ט (1929). מספר יושביה 420 נפש ושטח אדמתה 4353 דונם הנטועים ברובם עצי הדר.

אל־הַדַּרְיָה – الهدريّة. מקום של ישוב עתיק על יד “שבע הטחנות” שעל שפת הירקון מול רמת גן ונחלת גנים. בנחל נמצא סכר ועל ידו טחנות הרוסות. באדמת המקום נתגלו גופות מתים הטמונות בכדים גדולים. החרסים שעל פני הקרקע הם מהתקופה הביזנטית ³⁸.

הָהָר. ההר בכלל מציין את הרי עבר הירדן המערבי כחלק מן הארץ בנגוד לנגב, לערבה ולשפלה. בהר יושב האמורי (השוה הר האמרי). אבל יש וגם הכנעני והחתי והיבוסי נזכרים בין יושבי ההר. במקומות אחדים מציין ההר את הר יהודה בלבד. במד' יג, כט; דב' א. ז. מד; יהו' יא, ג; שופ' א, ט. יט; ירמ' לג, יג; מש' שביעית ט, ב; לוקס 1, 39.

הָהָר הֶחָלָק. הר בגבול הדרומי של כבוש יהושע, בגבול ארץ כנען ואדום. ההר החלק עולה שעירה (השוה ע' שעיר ^ב). היום جبل حليقيم = גַ’בַּל חַלַיְקִים (625 מ'), 23 ק"מ מדר’־מע' לכֻּרְנֻב, על יד וָדִִי מֻרָה, שבו עולה דרך המלך מים סוף לבאר שבע. עַיִן מֻרָה שלרגלי ההר הזה מדרום לו הוא מרה (ע"ש). יהו' יא, יז; יב, ז.

הוּג' – هوج. כפר, 14 ק"מ ממזרח לעזה (600 תו' מוסלמים). סוזומנוס III 14 מזכיר את Oya° הרשומה גם במפת מידבא³⁹. סמוך לכפר נמצא תל גדול של ישוב עתיק מאד. אולי הוא גת.

הַוְדַלָה – هودلة. כפר מדרום לשכם (500 תו' מוסלמים).

הוה. מקומו של ר' חלפתא דמן הוה. הגירסא הנכונה היא דמן חיפה. השוה גם ע' הונא. יר' יבמות ג, ט - ה, ע"א.

אל־הָוִיָה – الهاوية. כפר של דרוזים בחורן.

הָוְיַתּ אל־חִבִּכָּה – هاوية الحبكة. כפר של דרוזים בחורן.

אל־הוּלַיְקָת – الهوليقات. כפר מצפ’־מזר' לעזה (300 תו' מוסלמים).

הונא. מקומו של ר' חלפתא דמן הונא. הגירסא הנכונה היא דמן חיפה. השוה גם ע' הוה. ב' גטין פו, ב.

הוּנִין – هونين. כפר על הר הונין (900 מ') בגליל העליון, 3 ק"מ מדר’־מע' לכפר גלעדי (1100 תו' מוסלמים). בו שרידי המצודה החזקה של הצלבנים Chateau Neuf.

הַוְפִ’ה – هوفة. כפר בגלעד הצפונית.

הוּצָא (הוּצִי, חוּצִי). בתלמוד מסופר מעשה ביהודה איש הוצא (הוצי, חוצי), שנטמן במערה שלשה ימים כדי לעיין בטעם מדוע חיי עירו קודמים לחיי עיר אחרת. אח“כ הוא בא בשאלה זו בפני ר' יוסי בן חלפתא, שישב בצפורי. היום אולי خ. الحسينيّة= ח'. אל־חֻסַיִנְיָה, 15 ק”מ מצ’־צפ’־מזר' לצפורי. יר' שביעית ח, ה– לח, ע“ב למעלה; נדרים יב, א - מב, ע”ג.

הוּצָל. עיר בבנימין, שהיתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, היא אולי רקם הנזכרת ביהושע יח, כז בין המֹּצה ובין ירפאל. היום אולי ח‘. אל־בֻּרְג’ במעלה הר נַבִּי סַמְוִיל, שבה שרידים של מגדל ויסודות של בנינים. ב' מגלה ה נ (בדפוסים שלנו הוצל דבית בנימין בכת“י ארפ' דני בנימין, בכתי”מ ובכת"י וינה ולונדון חסרה ההוספה דבית בנימין).

הוּשָׁה – هوشة. מקומה של אושא העתיקה בשפלת עכו, במרחק 2.5 ק"מ מאושה החדשה. בו יסודות של בנינים עתיקים ושרידים ארכיטקטוניים, ברכה מרוצפת ובאר, קברי־סלעים, פסיפס ומקאם נַבִּי חֻשַׁן.

הַזּוֹרֵעַ. ישוב של קבוץ על אדמת הקהק“ל לרגלי הכרמל מדרום ליקנעם. הוא נוסד ביום כ”ג ניסן תרצ"ו (15.4.1936). מספר נפשותיו 306 ושטח אדמתו 3590 דונם, ברובו אדמת זריעה.

הַזּוֹרְעִים. מושב עובדים של הפועל המזרחי על אדמת פיק“א בגליל התחתון, 2 ק”מ מדר’־מע' לטבריה. הוא נוסד ביום ה' סיון תרצ"ט (23.5.1939). מספר יושביו 99 נפש ושטחו 2900 דונם אדמת זריעה,

הֶחָגָר. ראה ע' חגר. מש' גטין א, א.

הַטּוּלים. ראה ע' עטולים

הַיִּישׁוּב. ראה ע' ישוב.

הִינָה – هينة. כפר מדר’־מע' לדמשק. פטולמאוס V 14, 18 מזכירו בשם Iva". השוה ההערה לע' באינה.

הִי’רְקָנִיָה (Yvoxavta'). מבצר חזק סמוך להרי ערב, הוא נזכר בפעם הראשונה בימי שלטונה של שלמציון אלכסנדרה, שהטמינה בו את אוצרותיה. אלכסנדר בן אריסטובול בצר את המבצר הזה יחד עם המבצרים אלכסנדריון ומכוור לשם הגנה בפני גביניוס, והוא שמש זמן רב מקלט לאחותו של אנטיגנוס. שלשת המבצרים נפלו בידי גביניוס והוא הרסם. הורדוס בצר אותם מחדש. הי’רקניה ואלכסנדריון היו חזקים כל כך, שהפליאו את אגריפס בשעת בקורו בארץ־ישראל. הורדוס הגלה רבים ממתנגדיו להי’רקניה, בהם גם את בנו אנטיפטר, וצוה להרוג אותם שם בסתר. אנטיפטר נקבר במבצר. היום אולי ח‘. אל־מִרְד במדבר יהודה, 14 ק"מ ממזרח לבית לחם, שם נמצאים שרידים של מצודה ואמת־מים הנמשכת מג’בל אל־מֻנְטָר ⁴⁰. קדמ’ יג, 16, 3; יד, 5, 4; טו, 10, 4; טז, 2, 1; יז, 7, 1; מלח' א, 8, 2; 19, 1; 33. 7.

אל־הַיְתּ – الهيت. כפר בצפון הר חורן..

אל־הִיָתּ – الهياث. כפר בצפון הר חורן.

הַיְתָּלוּ. ראה ע' עייתהלו. מס' דרך ארץ א‘; ב’ יבמות נט, ב; נדה ט, ב.

הַכִּכָּר. ראה ע' ככר.

הַכְּסֻלוֹת. ראה ע' כסלות.

הַכְּפִירָה. ראה ע' כפירה.

הַכַּרְמֶל. ראה ע' כרמל.

הַלְּבָנוֹן. ראה ע' לבנון.

הֶלֶנוּפּוֹלִיס (Elevourolus*). עיר בפלסטינה ב‘, שבה ישב הגמון. קונסטנטין הגדול יסד אותה וקראה בשם אמו. אַבֶּל קובע את מקומה בדַבּוּרְיָה ⁴¹, ואילו אַלט, המחפש אותה בחבל נרבתה מצפון לדרך קיסרי – מכסיאנופוליס, מתכוון לכפר קָנִיר, 13 ק"מ מצפ’־מז’ לקיסרי ⁴².

הָם. עיר בעבר הירדן מזרחה, בה ישבו הזוזים בני הענקים, היא נזכרת ברשימת תחותמש השלישי בין ערי צפון הארץ. בדרכם להלחם עם מלכי עמק השִׂדים הכו מלכי עמק ארם נהרים את הזוזים בהָם. היום הכפר هام = הָם בגלעד, 7.5 ק"מ מדר’־דר’־מע' לאִרְבִּד. סמוך לכפר נמצא תל קטן, שבו נתגלו שרידים של שלש חומות מגליתיות זו בתוך זו, הבנויות אבנים גדולות מאד, ושברי כלי חרס מכל השלבים של תקופת הברונזה המאוחרת ⁴³. לפי מה שמסופר בתורה היתה הָם מיושבת גם בימי אברהם, כלומר בתקופת הברונזה התיכונה. 118 T³; בר' יד, ה.

הַמּוֹדִיעִים. ראה ע' מודיעים.

הֲמוֹנָה. עיר בגיא המון גוג (ע"ש) ממזרח לים המלח. היום אולי خ. الهومة = ח‘. אל־הוּמָה בראש וְדִי זַרְקָא מַעִין ⁴⁴, היא שדה־חורבות רחב ידים, שבתוכו עומד אשל קדוש ⁴⁵. השוה ע’ גיא העברים. יחז' לט, טז.

הֲמוֹנַיְיָא. במדרשים מסופר מעשה בחַמָּרִים שעלו להמונייא לקנות תבואה ולנו בביתו של ר' שמעון בר יוחאי. יוספוס מזכיר מקום בשם Oudvoua" במרחק 80 ריס מטבריה. היום אולי تل النعم= תל א־נַּעְם בקרבת המושבה בית גן ⁴⁶. השוה גם ע' אימונים. שהש"ר ה, יג; פסיקתא בשלח צ, בן חיי יוספוס 54.

הַמָּחוֹז. ראה ע' מחוז.

הַמָּן – همّان. כפר בצפון טרכונא.

הַמַֹצָה. עיר למטה בני בנימין. ראה ע' מוצא. יהו' יט, כו.

הַמִּצְפָּה, הַמִּצְפָּה. ראה ע' מצפה.

הַנִּבְשָׁן. מקום במדבר יהודה הנזכר יחד עם עיר המלח ועין גדי, ויש איפוא לחפש אותו בקרבת ים המלח. היום אולי قصر الزويرة = קצר א זֻוַיְרָה סמוך לשפתו הדרומית המערבית של ים המלח, חורבה של מצודה רומית, שתי ברכות וסכר בנוי בגיא. יהו' טו,סב.

הַנֶּגֶב. ראה ע' נגב, והשוה ארץ הנגב.

הִנְדָזִי – هندازي. מקום של ישוב קדום, 1.5 ק"מ מדרום לבית לחם. בו מערות, קברים וחציבות בסלעים.

הַנָּהָר, ראה ע' נהר.

הַנֶּקֶב. ראה ע' נקב.

הַסֶּלַע. ראה ע' סלע.

הָעַוִּים. ראה ע' עוים.

הָעַי. ראה ע' עי.

הָעַיִן. ראה ע' עין ^ב.

הָעֵינָם. עיר בשפלת יהודה. ראה ע' עינים. יהו' טו, סב.

הָעַמוּדִים, הָעַמוּדִין. ראה ע' עמודים.

הָעֵמֶק. ראה ע' עמק.

הָעָפְנִי. ראה ע' עפני.

הָעֲרָבָה. ראה ע' ערבה.

הִפּוֹס ( HippUs, Incog ). עיר בגולן. תחומה נקרא Hippene, flozorov. ראה ע' סוסיתא.

הֶפְּטַפֵּיגוֹן (EJcrdornyov°). מקום על שפת ים כנרת. ראה ע' א־טָבְּעָ’ה.

הפינוס. במדרש נזכר ר' יוסי הפינוס, שהיה תלמידו של רבי. במש' כלאים ג, ד וביר' שם ט, ד - לב, ע“א למטה הוא נקרא יוסף חפנים וביר' כתובות יב, ג- לה, א יוסה חפני וצ”ל יוסי או יוסה או יוסף חיפני, כלומר איש חיפה. בר"ר ק. ג.

הַפָּרָה. ראה ע' פרה.

הַצְּדִים. ראה ע' צדים.

הַצְרֵדָה. ראה ע' צרדה,

הַקַּיִן. עיר הקיני בהר יהודה. היום خ. يقين= ח‘. יַקִין על הר סמוך לחברון מדרום־מזרח לה. ממנו רואים את פני ים המלח. לפי הגיאוגרפים המוסלמים של ימי הביניים נמצא בכפר יקין קברו של לוט (עַלִי מהֵירָט, כת"י אוקספורד, דף 42;יקות IV, עמ' 1004; אבן בטוטה 1, ע' 117). יהו’ טו, נז.

הַקְרִיות. ראה ע' קריות.

הָר. עיר בארץ־ישראל הנזכרת ברשימת תחותמש השלישי. אולי היא צורה מקוצרת של השם הרר, ש"ב כג, לג, ויתכן שהיא הר חרס (ע"ש). T³ 77.

הַר־אֵל. מקום בארץ־ישראל הנזכר ברשימת תחותמש השלישי בצורה הראר אחרי כרר (גרר). אולי הוא הר הבעלה, יהו' טו, יא. T³ 81.

הַר אֶפְרַיִם. הוא השם הכולל להרים המשתרעים מבית־אל עד עמק יזרעאל. בני יוסף עלו להר אפרים וכבשוהו מאת הפרזי והרפאים. היער הגדל בהר אפרים נקרא יער אפרים (ש"ב יח, ו). הר אפרים היה המחוז האדמיניסטרטיבי הראשון של מלכות שלמה. יהו' יז, טו; יט, נ; ג, ז; כא, כא; כד, ל. לג; שופ' ב, ט; ג, כז; ד, ה; ז, כד; י, א; יז, א. ח; יח, ב. יג; יט, א. יח; ש“א יד, כבן ש”ב כ, כא; מ“א ד, ח; יב, כה; מ”ב ה, כב; ירמ' ד, טו; לא, הו נ, יט; דהי“א ו, נב; דהי”ב יג, ד; טו, ח; תוס' מכות ג, ב; ב' שם ט, ב; יהודית 6, 2.

הַרְבַּג' – هربج. ראה ע' תל הרבג'.

הָרַבָּה. ראה ע' רבה.

הִרְבְּיָא – هربيا. כפר גדול בשפלה (1500 תו' מוסלמים ונוצרים מעטים), 6 ק"מ מדר’־דר’־מז' לאשקלון. הוא מקום של ישוב קדום. בו יסודות של מצודות הצלבנים, באר עגולה, שברים ארכיטקטוניים, שרידים של רצפה ויסודות של ברכות, שהיו בנויות אבני גויל. בשנת 1244 נערכה במקום זה מערכה בין הממלוכים ובין הצלבנים ⁴⁷. השוה גם עי דיוקליטיאנופוליס.

הַר בֵּית־אֵל. הוא הפרק הדרומי של הר אפרים, שבו שוכנת העיר בית־אל. ש"א יג, ב; השוה גם יהו' טז, א.

הַר בֵּית י"י , הַר הַבַּיִת , הַר י"י הוא הר המוריה בירושלם, שעליו עקד אברהם את יצחק בנו ועליו בנה שלמה את בית המקדש. מיכה ד, א. ירמ' כו, יח; מיכה ג, יב; מש' בכורים ג, ד; מדות א, א־ג; ב, א־ב; פרה ג, ג. ו; ב' סנהד' יא, בן עבו“ז נב, ג; יר' שקלים ז, ב- נ,ע”ג. בר' כב, יד; ישע' ב, בן מיכה ד, ב.

הָרִבְלָה. מקום בגבול המזרחי של ארץ כנען. גבול זה נמשך מחצר עינן שפמה ומכאן “הרבלה מקדם לעין”. שפם היא פמיאס = בָּנִיס. הצורה הרבלה מציינת את הכוון של קו הגבול. שם המקום נקרא רֶבֶל, כמו ربل בערבית, שפרושה מקום דשן, מקום של דשא רך ועסיסי. הרבלה פרושה אל רֶבֶל, כמו ויבואו הגלעדה (ש"ב כד, ו) וירד הגבול הירדנה (דב' לד, יד), וילך אלקנה הרמתה (ש"א ב, יא). תרג' יונתן והתרג' הירושלמי מפרשים הרבלה - לדפני. העין היא עיון, עיר בנפתלי הנזכרת גם ברשימת תחותמש השלישי בצורה עין. דפני נמצאת מדר’־מזר' לעיון בעמק המושקה של נהר א־לִּדָּן, וכבר יוספוס מציין אותה כמקום, שיש בו שפע בכל (מלח' ד, 1, 1). משם ירד הגבול ומחה על כתף ים כנרת ממזרח לו. הקו שפם = באניאס – רבל = דפני – כתף ים כנרת מתאים לגבול המדיני של זמננו בין ארץ־ישראל ובין מדינת סוריה. השוה גם מבוא, ע' לט. במד' לד, יא.

הַר בַּעַל חֶרְמוֹן. ראה ע' חרמון, והשוה ע' בעל חרמון. שופ' ג, ג.

הַר בָּשָׁן. הוא קבוצת הרים גבנוניים המתרוממים ועולים בבשן מצד מזרח. היום جبل حوران= גַ’בַּל חַוְרָן או جبل الدروز= גַ’בֶּל א־דֻרוּז על שם הדרוזים המהוים את רוב יושביו. בהר בשן נמצאים הרי געש כבויים רבים, ועמקיו מכוסים אדמת לבה תחוחה ופוריה. שיאו הגבוה של הר בשן הוא גַ’בַּל אל־גַ’יְנָא (1839 מ'). רבה חשיבותם האסטרטגית של הרי חורן. מצד אחד הם מגנים על הארץ הנושבת מפני שוכני המדבר, ומאידך הם משמשים ליושביהם הגנה יעילה מפני השתלטות זרים עליהם. השוה גם ע' הר צלמון ^ב. תהל' סח, טז.

הַר בַּת צִיוֹן. ראה ע' הר ציון, והשוה גם ע' ירושלים. ישע' י, לבן טז, יא.

הַר גִלְעָד, הַר הַגִּלְעָד,בשם זה נקראים הרי עבר הירדן מזרחה המשתרעים לאורך עמק הירדן בינו לבין המדבר, משפתו הצפונית של ים המלח עד הירמוך. נחל יבוק מחלק אותם לשני חלקים שוים. הר גלעד פורה מאד ועשיר ביערות עצים ובמרעה טוב. היום נקראים ההרים אשר מדרום ליבוק (חצי הר־הגלעד, דב' ג', יב) جبل جلعاد = גַ’בַּל גִ’לְעָד וההרים אשר מצפון לו עד הירמוך جبل عجلون= גַ’בַּל עַגְ’לון. השוה גם ע“ע ארץ גלעד וגלעד. שה”ש ד, א. בר' לא, כא־כה 4 כפו“פ תרל”ב.

הַר גָּעַשׁ. הר בהר אפרים מדרום לתמנת סרח. חכמי התלמוד כבר לא ידעו את געש, שעל שמה נקרא ההר (“חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו געש”, קו“ר ז, ד; פתיחתא דר”ר ב‘; ילקוט משלי סי’ תתקנ"ט). במרחק 1.5 ק“מ מדרום לתמנת סרח נמצא הר בשם רָס עַיְשׁ (מפת PEF, גליון XIV), שבו יש למצוא את עקבות השם העתיק. יהו' כד, ל; שופ' ב, ט; ילקוט משלי סי' תתקנ”ט.

הַר גְּרִיזִים. (– גְרְזִים). הר שלרגליו שוכנת העיר שכם (881 מ'). אדמתו תחוחה ופוריה ולרגליו נובעים מעינות מים רבים. אחרי כבוש הארץ אסף יהושע את כל עם ישראל בין הר גריזים ובין הר עיבל וקרא לפניהם את כל דברי התורה, את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל. לכן קורא המדרש את הר גרזים טורא בריכא, והשומרונים קוראים אותו טורא מברכתא או טורא טבה. יותם עמד על הר גרזים בהמשילו לאנשי שכם את המשל על העצים שהלכו למשוח עליהם מלך. בתחלת ימי הבית השני הקימו השומרונים מזבח על הר גריזים, וסנבלט השני בנה עליו ברשות אלכסנדר מוקדון בית מקדש לשומרונים, שהפך למרכזם הדתי והמדיני עד שאנטיוכוס הרביעי הפכו למקדש לזיאוס. יוחנן הורקנוס הרסו עד היסוד. לפי ירי יומא ז, ב – סט, ע“א נחרב מקדש השומרונים בכ”ה בטבת, ואילו לפי מגלת תענית ט, ג בכ"א בכסלו. השנאה בין היהודים והשומרונים היתה גדולה כל כך, שיום חורבנו של מקדש השומרונים היה יום חג ושמחה ליהודים. חכמי התלמוד היו סבורים, שבמקדש השומרונים על הר גריזים היתה דמות של יונה, שסמלה את אלת הכותים

הר גריזים קדוש עד היום לשומרונים היושבים בשכם. הם מיחסים לו את קדושת הר המוריה, שעליו עקד אברהם את יצחק בנו, ומראים על סלע שעל ראש ההר כעל מקום עקדת יצחק. שלש פעמים בשנה עולים הם לרגל להר גריזים, ובערב חג הפסח הם מקריבים עליו את קרבן הפסח. על ההר נמצאים חומה עתיקה, חורבה של מבצר יוסטיניאן ושרידים של כנסיה ביזנטית עם רצפת פסיפס ובמעלהו המזרחי שרידים של סולם בעל שלש מאות מדרגות. המעינות הנובעים לרגלי הר גריזים מכלכלים במימיהם את שכם ואת הגנים שבסביבותיה ⁴⁸. ההר נקרא בערבית ג’בל א־טּור. מסעודי מודיע, כי השומרונים מתפללים על הר הנקרא טור בַּרִיךְ (השוה למעלה טורא בריכא). שמס א־דין קורא להר טוּר א־זַּיְתָּא. יקות IV, ע' 272, כותב כי על הר קזירים (צ"ל קריזים = גריזים) נמצאים שומרונים רבים מאד. דב' יא, כט; כז, יב; יהו' ח, לג; שופ' ט, ז; מש' סוטה ז, ה; תוס' שם ח, ז. ט; עבו“ז ג, יג; ב' סוטה לו, א; לז, ב; חולין י, א; יר' סוטה ז, ד־כא, ע”ד : ספרי עקב סי' נ“ו (ע' קנב); ילקוט לך לך סי' פ”ב; מגלת תענית ט, ג; חשמ' ב' 5, 23: קדמ' ד, 8, 44; ה, 1, 19, 6, 2; יא, 8, 2; יב, 1, 1; מלח' א, 2, 6; מ“מ 10; כפו”פ רפ"ז.

הר הָאֶלֹהִים. הוא הר חורב שבמדבר סיני. שמות ג, א; ד כז; יח, ה; מ"א יט, ח.

הַר הָאֱמֹרִי. הם הרי עבר הירדן מערבה, שבהם ישב האמֹרי (השוה יהו' י, ו). מקדש ברנע שבקצה הר שעיר (השוה הר שעיר ^ב) העפילו בני ישראל להר האמרי. השוה ע' ההר….. דב' א. ז. יט־כ.

הַר הַבַּיִת. ראה ע' הר בית י"י.

הַר הַבַּעֲלֶה. הר בגבול הצפוני של יהודה בין שכרון ובין יבנאל, הוא רכס הגבעות הנמשך מעקרון ליבנה. בגבעות של זרנוקא וקביבה נמצאו קברים מתקופת הברונזה ⁴⁹. יהו' טו, א.

הַר הַבַּרְזֶל. הר בעבר הירדן מזרחה המשתרע מנחל ארנון וצפונה, בארמית טורא דפרזלא ⁵⁰. הר זה מכיל עפרות ברזל. הוא נקרא בערבית الكورة = אל־כּוּרָה. על הר זה גדלו דקלים (ציני הר הברזל), שממנו לקחו לולבים כשרים. במדרונו המערבי של ההר השופע לצד ים המלח גדלים בזמן הזה דקלי תמרים בודדים ובקבוצות. לפי התלמוד (ב' סוכה) נמצאים ציני הר הברזל בפתחו של גיהנם. הכוונה היא למעינות המים החמים של בערה (חַמָּם א־זרקא) וקלרהי (חַמָּם א־זְּרָה) הנובעים בשפולי ההר הזה ולרגליו ⁵¹. מש' סכות ג, א; נ' סוכה לב, ב; עירובין יט, א: מלח' ד, 8, 2.

הַר הַגִּלְבֹּעַ. הר המסתעף מהרי שומרון צפונה מערבה בין עמק בית שאן ובין עמק יזרעאל. ארכו מיזרעאל (זַרְעִין) עד וְדִי שׁוּבְּשׁ 18 ק“מ. על הר הגלבע נפלו חלל שאול ובניו במלחמתם עם הפלשתים. היום جبل فقوعة =גַ''בַּל פִ’קוּעָה (518 מ'). ש”א לא, א; ש“ב א, ו. כא (הרי בגלבע); דהי”א, א. ח; מסעות ר' בנימין; כפו“פ רצ”ד.

הֹר הָהָר ^א. הר במדבר צִן לא רחוק מקדש ברנע בגבול ארץ אדום וארץ כנען. על ראשו מת ונקבר אהרן הכהן. אחדים מציעים כמקומו של הר ההר את גַ’בַּל אל־מַצַ’יְרָה מדרום לוָדִי פִ’קְרָה המשתפך לים המלח ⁵². מוסיל מחליט, שהוא ההר היוצא מהרכס קַוְז אל־מֻזַיְלִקָה מצפון לודי פ’קרה, במקום שם נמצאת כֻּרְנֻבּ ובה חורבות עתיקות רבות ⁵³. אַבֶּל מציע את ג’בל אל־מֻוַיְלַח ממערב לקדש ברנע (עין קדס) ⁵⁴. הערבים קוראים להר גבוה (1396 מ') ממערב לפטרה בשם ג’בל הָרוּן. בו קובע פישר במפתו את השם הוֹר לפי יוספוס ⁵⁵. זיהוי זה אינו מתקבל על הדעת ⁵⁶. במד' כ, כב. כח; לא, ד; לג, לז. מא; דב' לב, נ; קדמ' ד, 4, 7.

הֹר הָהָר ^ב. הר בגבול הצפוני של ארץ־ישראל. אישתורי הפרחי קובע את מקומו בהתאם לתפיסת התנאים (השוה מבוא, גבולות הארץ, ע' לה) בג’בל אל־אַקְרַע (Mons Casius) מצפון ללודקיא שבסוריה. פ’וּרֶר המרחיב את גבול הארץ לצד צפון מציע את ג’בל עַכָּר ⁵⁷, הוא ההר הצפוני של הלבנון, וְקַסְטֶרן המצמצם את הגבול קובע אותו בהר הנמצא בפנית נהר אל־קסמיה בגבול הטבעי של הארץ ⁵⁸. במד' לד, ז־ח; מיכה; יב (הַר הָהָר); כפו“פ רמ”ט ואילך.

הַר הַזֵּיתִים. הר ממזרח לירושלים (818 מ'), ביחז' יא, כג: ההר אשר מקדם לעיר; במ“א יא, ז: ההר אשר על פני ירושלים; בש”ב טו, ל: מעלה הזיתים. נחל קדרון העמוק חוצה בינו ובין הר המוריה. השוה גם ע“ע הר המשחה והר המשחית. לרגלי הר הזיתים חצובות מערות קברים ומצבות זכרון מימי הבית השני. מעלה ההר משמש מסוף ימי הביניים בית קברות ליהודי ירושלים. שמו הערבי جبل الطور= גַ’בַּל א־טּוּר בא משמו הארמי טור זיתה. אל־מקדסי קורא לו ג’בל זיתא. זכר' יד, ד; פס”ר סי' ל"א; מתיה 1, 1; לוקס 19, 29.

הַר הַכַּרְמֶל. ראה ע' כרמל. מ“א יח, יט־כ; מ”ב ב, כה.

הַר הַלְּבָנוֹן. ראה ע' לבנון. שופ' ג,ג.

הַר הַמּוֹרְיָה. הר קדוש בירושלים, שעליו עקד אברהם את יצחק בנו. שלמה בנה עליו את בית ה‘. לכן הוא נקרא גם הר הבית, הר בית ה’ או הר ה' (ע"ש). המדרש בר“ר נה, ט דורש לפסוק: ולך לך אל ארץ המוריה (בר' כב, ב)אל הר המור ואל גבעת הלבונה (שה"ש ד, ו). הר המוריה נמצא במזרח העיר, גבהו 750 מ' מעפה”י. במקומו של היכל שלמה עומד היום מסגד הסלע, שבנהו השולטן עַבְּד אל־מַלִך בשנת 690 לספה“נ. עיין ע' ירושלים, והשוה גם ע' ארץ המוריה. דהי”ב ג, א; מכילתא בשלח ג־יב, ע"ב; קדמ' א,.1,13

הַר הַמֶּלֶךְ. הוא הר יהודה (“איזהו הר שביהודה זה הר המלך”, ירי שביעית ט, ב – ל“ח, ע”ד למטה). המשנה המבחינה ביהודה שלשה חלקים טבעיים, ההר השפלה והעמק, ממשיכה ומבארת כי שפלת לוד היא כשפלת הדרום וההר שלה, כלומר של שפלת לוד, הוא כהר המלך (הנמצא ממזרח לשפלת הדרום). יתכן שהוא נקרא כך על שם המלך ינאי, שחזק בו את ממשלתו, בארמית טור מלכא ⁵⁹. אחרי מלחמת בר־כוכבא, כשנתרוקנה יהודה עקב גזרות השמד של אדריאנוס, הגזימו היהודים בהערכת ישובו הצפוף של הר המלך לפני המלחמה (“ששים רבו עיירות היו בהר המלך”, ב' גטין נז, א: “י' אלפים עיירות היו בהר המלך”, איכ"ר ב, ה; “מעשה בהר המלך שהיו שם שני אלפים עיירות וכלם נחרבו על שבועת אמת והיא של שוא”, תנח' ויקרא סי' ז'). בהר המלך היו העיירות כפר ביש, כפר שחלים וכפר דכריא (ע"ש), ובכל אחת מהן היו כפלים כיוצאי מצרים. בהר המלך היו כרמים ושדות וגנות ירקות, וממנו היו מביאים גוזלות לבית המקדש. רוב הבולבסין שנמכרו בשוק קיסרין באו מהר המלך. בו התנהלו מלחמות הרומאים ביהודים, וביחוד מלחמת בר־דרומא, הוא בר־כוכבא. אחרי מלחמה זו נתרוקן הר המלך מיהודים ואת מקומם תפסו גויים, שהרגו כל יהודי שבא שמה (אולם לפי אובסביוס והירונימוס התקיימו עוד בזמנם כפרים יהודיים גדולים בהרי חברון). בימי ר' יהודה הנשיא בקשו חז“ל לפטר את פירות הר המלך מן המעשרות כדין פירות של גויים. מש' שביעית ט, ב; תוס' שם ז, י, יב; מע”ש א. ו; מנחות ט, יג; דמאי א, יא; ב' ברכות מד, א. מנחות פז, א; ב“ק צח, א; יר' דמאי ב, א - כב, ע”ג; ה, ט־כד, ע“ד; ו, א - כה, ע”ב למעלה; עבו“ז א, ט - מ, ע”ב; ב, ח־מא, ע“ג, ה, ו- מד, ע”ד; מעשרות א, ב- נב, ע“ד למעלה; תעניות ד, ח- סט, ע”א; איכ“ר ב, ה; מכילתא בשלח פ”ב; ספרי דב' סי' ו' (הוצ' ויניציאה ע' קיז); תנחומא ויקרא סי' ז'.

הַר הַמִּשְׁחָה. הוא הר הזיתים. בראש הר המשחה היתה הראשונה בתחנות, שבהן היו משיאים משואות להודיע על קדוש החודש. לפי המדרש לקחה היונה מתיבת נח את עלה הזית מהר המשחה. הר המשחה היה מחובר להר הבית ע“י כבש ונחשב כחלק מירושלים. עליו היו שורפים את הפרה האדומה, ואת האפר היו שופכים לתוך שני בצעים (ברֵכות). השוה גם על הר המשחית. מש' רה”ש ב, ד; פרה ג, ו־ז; מדות א, ג; ב, ד; תוס' רה“ש ב, ב; פרה ג, ז, יג; ז, יד; סנהד' ב, ד; ב' פסחים יד, א; שבועות טז, א; יר' תעניות ד, ח־סט, ע”א בר“ר לג, ט; ויק”ר לא, ח; איכ“ר ב, ה; אבות דר”נ ו; מגלת תענית ו'.

לוח ד'

הרודיון

“הר סדום” בשפת ים המלח

לוח ה'

הר סיני

הר תבור

לרגלי ההר בית של כפר תבור

הַר הַמַּשְׁחִית. שלמה בנה במות לאלילי העמים הזרים בהר אשר על פני ירושלם (השוה מ"א יא יז), הוא הר הזיתים, שנקרא גם הר המשחה (ראה הערך הקודם). בימי המלך יאשיהו. כשקמה בירושלים תנועה של שיבה לדת היהודית הצרופה הפכו את השם הר המשחה בגלל הבמות שהיו בנויות עליו להר המשחית. יאשיהו טמא את הבמות שבנה שלמה “מימין להר המשחית”, כלומר בהמשך הדרומי של הר הזיתים, ונתץ את השקוצים של עובדי האלילים. מ"ב כג, יג; ירמ' נא, כה.

הַר הָעֲבָרִים. הוא הר נבו אשר בארץ מואב. השוה עי הרי העברים. במד' כז, יב; דב' לב, מט.

הַר הָעֲמָלֵקִי. הר בארץ אפרים, שבו נמצאת העיר פרעתון, מקום הולדתו וקבורתו של השופט עבדון בן הלל. הר זה, הנקרא היום על שם פרעתון جبل فرعاتة =גַ’בַּל פַ’רְעָפָה, נמצא מדר’־מע' לשכם. שופ' יב, טו.

הַר הָעֵמֶק. הוא הר מואב מצפון לארנון הנשקף ע"פ עמק ים המלח. בהר העמק נמצאות הערים קריתים, שבמה וצרת השחר. יהו' יג, יט.

הַר הַצּוֹפִים. הר מצפון לירושלים. ראה ע' סקופוס, והשוה גם ע' צופים.

הַר הַשֶּׁלֶג. הר בגבול הצפוני של ארץ־ישראל, הוא הר חרמון, בתרגומים הארמיים טור תלגא ובערבית - جبل التلج = גַ’בַּל א־תַּלְג' (הר השלג) או جبل الشيخ = גַ’בַּל א־שַׁיִח' (הר הזקן). ראשו מכוסה שלג ברוב ימות השנה. יר' סנהד' יז, נ- כה, ע“ד למעלה: ספרי במד' סי' ק”ו, דף כב, ע"ד.

הֵרוֹדֵיוֹן (Hod6elov') ^א. הר המתרומם בצורת חרוט מדר’־מזר' לבית לחם, במרחק 60 סטדיות ( 10,800 ק"מ) מירושלם, ונשקף ע“פ מדבר יהודה (758 מ'). ראשו,שטוח וצלעותיו תלולות. יוספוס המתאר את ההר לפרטיו אומר, שהוא הוקם בהוצאות רבות בידי אדם. הורדוס בצר אותו ובנה עליו ארמון גדול, ששמש לו מפלט מפני היהודים בירושלים, ופה הוא נקבר ברוב פאר. לכן נקרא ההר על שמו, בסולם של 200 מדרגות עשויות אבני גזית היו עולים לשיאו. לרגלי ההר בנה הורדוס עיר בשם הרודיאס ועשה אותה למרכז של טופרכיה. לעיר זו הביא מים ממקום רחוק, כנראה מברכות שלמה. בזמן מלחמת היהודים התבצרו בה היהודים ועמדו זמן רב בפני הרומאים, אולם אחרי חורבן ירושלים כבש אותה לוציוס בַּסוּס. ביר' ברכות ב־ה, ע”א נקרא המבצר שעל הר הרודיון בירת מלכא דבית לחם יהודה ובמדרש איכ"ר א, נז בירת ערבא דבית לחם יהודה (ע"ש). אחרי החורבן קוו, שהמשיח מנחם בן חזקיה יבוא ממקום זה.

הנוסעים האירופאיים מהמאה הט"ו ואילך קראו להר הרודיון הר הפרנקים. שמו בערבית جبل فريديس (فراديس) = ג’בל פֻ’רַיְדִיס (פִ’רָדִיס). נָצר כוסרו כותב בשנת 1047, כי במרחק מילים אחדים מירושלם נמצאים מעין מים וארבעה כפרים והרבה גנות וגני עצי פרי, מפני יופיו קראו למקום פ’רָדִיס (פרדסים). הוא מתכוון כנראה לכפר אַרְטָס ועין עיטם, ומכאן השם הערבי להר הרודיון הנמצא מאחוריהם. קדמ' יד, 13, 9; טו, 9, 4; יז, 8, 3; מלח' א, 13, 8; ג, 3, 5; ז, 6, 1.

הֵרוֹדִיוֹן (Hod8Euov") ^ב. מבצר למול גבול ערב. גם אותו בנה הורדוס, ולכן הוא נקרא על שמו. אין זה המבצר הרודיון שביהודה. לדעת שְׁלַטֶר הוא המבצר מִכְוָור שבעבר הירדן ⁶⁰(ע"ש). לדעתי יש לחפש את הרודיון במקום אחר. כי מבצר מכוור נזכר בשמו פעמים מספר בכתבי יוספוס, ולא יתכן שפעם אחת יכנהו בשם אחר. אפשר שהורדוס תקן את המבצר החזק טירוס (ע"ש) של הורקנוס בן יוסף בן טוביה בין יהודה ובין ערב, שהיה עזוב וחרב אחרי מותו של הורקנוס, וקראו בשמו. מלח' א, 24, 10.

הַר חֹרֶב. הוא ההר, שלרגליו ראה משה את הסנה בוער ואיננו אֻכָּל. על הר חֹרב נראה אלהים למשה, לכן הוא נקרא הר האלהים (ע"ש). אליהו הלך ארבעים ואחד יום מבאר שבע עד הר האלהים חרב. השוה ע"ע הר סיני וחֹרֶב.

שמות ג, א; לג, ו; מ"א יט, ח.

הַר חֶרְמוֹן. ראה ע' חרמון. דב' ג, ח; דהי"א ה, כג.

הַר חֶרֶס. הוא הר בארץ אפרים. אחרי כבוש הר אפרים על ידי בני יוסף נשאר האמרי בהר חרס והיה למס עובד לבני יוסף. הגירסה הר הדס בשבעים משובשת. ברשימת תחותמש השלישי נזכר מקום בשם הר (מס' 77) בין חדת = חדיד (מס' 66) ובין ישפאר = יאסוף (מס' 78). הוא כנראה הר חרס או תמנת חרס אשר על ההר. שופ' א, לה.

0הַר־טוֹב. מושבה עברית הבנויה על גבעה למול צרעה, בגבול השפלה והר יהודה. סמוך לה נמצאת תחנת מסה“ב בקו יפו - ירושלים. המושבה נוסדה ביום א' טבת תרנ”ו (18.12.1895) ע"י קבוצת ציונים מבולגריה. היא קנתה את הקרקע ובית גדול הבנוי על הגבעה מאת המיסיון הבריטי, אשר נסה קודם לכן לישב כאן יהודים. מספר יושביה (בשנת 1946) 69 נפש ושטחה 4749 דונם אדמת מזרע. על יד המושבה נמצא הכפר הערבי עַרְתּוּף. במושבה, בכפר ובסביבה נמצאים עקבות רבים של ישוב קדום: מערות גדולות, מצבות־פולחן, קברים, גתות שרידים של בניינים, פסיפס של כנסיה ביזנטית וערמות אבנים. השוה עי ארתוסה ⁶¹. חברה יהודית מקימה בהר־טוב בית חרושת גדול למלט פורטלנד בשם “שמשון”. עירית תל־אביב מחזיקה במושבה בית חנוך לילדים עזובים.

אל־הַרִי – الهري. כפר בעבה“י מזרחה, 40 ק”מ מדרום לרבת בני עמון.

הָרֵי בֶתֶר. הם הרי גלעד המבותרים לרחבם ע“י נחלים רבים החותרים להם דרך אל הירדן. הרי בתר עשירים ביערות ובשדות מרעה, שבהם רועים הצבי ועופר האילים. שה”ש ב, יז.

הָרֵי גָדוֹר. קבוצת הרים בעבה“י מזרחה הנקראים ע”ש העיר גדור (ע"ש). על שיאם היתה אחת מתחנות המשואות, שמהן הודיעו על קידוש החודש. היום جبل اوشع = גַ’בֵּל אַוְשֵׁע מעל לעיר א־סַּלְט. על ראש ההר נמצא קבר גדול עתיק בשם א־נַבִּי אַוְשַׁע, שהוא לפי המסורת הערבית המקומית קברו של הושע בן בארי. תוס' רה“ש ב, ב (הגירסא הרים וכייר גדר משובשת וצ"ל הרי מכוור וגדור); יר' שביעית ט, ב - לח, ע”ד למטה.

הַר יְהוּדָה. הוא השם הכולל להרים אשר בין הר אפרים ובין הנגב. יהושע הכרית את הענקים מהר יהודה. יותם מלך יהודה בנה ערים בהר יהודה. השוה ע' הר המלך. יהו' יא, כא; דהי"ב כז, ד.

הָרֵי מִכְוָור (־מִכְבָר). קבוצת הרים גבוהים בעבר הירדן מזרחה מצפון לנחל ארנון. הם נקראים ע“ש המבצר החזק מכוור (מכבר), שהיה בנוי על שיאם. על הרי מכוור היתה אחת מתחנות המשואות, שהיו משיאים בימי הבית השני להודיע את דבר קידוש החודש. היום الجبال = אל־גִ’בְּל מצפון לארנון. מש' יומא לט ב (מכמר); תוס' רה”ש ב, ג (חרים וכייר צ"ל הרי מכוור); יר' שביעית ט, ב- לח ע“ד למטה: סוכה ה, ג־נה, ע”ב למטה: אבות דר“נ, נ”ב לט.

הָרִי הָעֲבָרִים. רכס־הרים הנמשך ממזרח לים המלח מנחל ארנון עד הר נבו, שהוא הגבוה בהרים אלה. לרגליהם משתרעות ערבות מואב. השוה ע' הר העברים. במד' כז, יב; לג, מז; דב' לב, מט; קדמ' ד, 8, 48.

הַר יְעָרִים. הר בגבול הצפוני של יהודה, הוא ההר הנמשך ממערב להר שעיר (ע"ש) ומדרום לוָדִי עַלִי, שבו עובר הכביש מירושלים ליפו. על הר זה נמצאים שרידים רבים של יער עתיק, שנתחדש ע"י מטעי עצי יער. בהר יערים שוכנת קרית יערים ומדרום לה כסלון (ע"ש). יהו' טו,י.

הַר יְשִׁימוֹן. הר בגליל התחתון, שממנו רואים את ים טבריה (“העולה להר ישימון יראה את ים טבריה”; “כל מי שהוא עולה על ראש הר ישימון ורואה כמין כברה קטנה בים טבריא, זוהי בארה של מרים”). ההר הזה קרוב ליודפת. יוספוס קורא לו Acaubv* (השוה ע' עצמון ^ב). היום جبل ترعان (طرعان) = ג’בל תֻּרְעֶן (טֻרְעָן) מדרום לבקעת בית נטופה (541 מ'). מהר זה שופעים ויורדים הרי הגליל התחתון לצד ים כנרת ⁶². דַלְמַן מזהה את הר ישימון עם ג’בל א דַיְדַבָּה ⁶³ (ע"ש). יר' כתובות יב, ג- לה. ע“א; כלאים ט, ד – לב, ע”ג; ויק"ר כב, ב.

הַר יִשְׂרָאֵל. הוא נזכר יחד עם הר יהודה ומציין איפוא את הרי ממלכת ישראל, כלומר את הרי אפרים ואת הרי הגליל. הרי ישראל ביחז' לג, כח; לה, יב, לז, כב כוללים את כל הרי ארץ־ישראל. יהו' יא, טז. כא.

הָרָמָה. ראה ע' רמה.

הַר מִכְוָור. הר גבוה בעבה"י, ר' אליעזר בן דגלאי אמר: “עזים היו לבית אבא בהר מכוור והיו מתעטשות מריח פטום הקטורת”. ראה ע' הרי מכוור. מש' תמיר ג, ח.

הַר מִצְעָר. המשורר בתהלים יזכור את אלהיו מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער, הוא שיא בהר חרמון. אולי הוא ההר, שעליו בנוי כפר הנֻצַיְרִים زاعورة = זָעוּרָה (= מצער?). רש"י מפרש בעקבות התרגום הארמי, שהר מצער הוא הר סיני “הנמוך וצעיר משאר ההרים”. תהל' מב, ז.

הַר נְבוֹ. הוא הגבוה (835 מ') בהרי העברים בארץ מואב בקו הרוחב של ירושלים. מראש הר נבו ראה משה במצות ה' את כל הארץ ושם מת. שמו בערבית جبل النبا (نبو) = גַ’בַּל א־נִבָּא (נַבּוּ). על ראשו ובמורדיו נמצאו שרידי־בנין עתיקים ודולמנים. השוה ע' נבו ^א. דב' לב, מט; לד, א; ספרי דב' ע' שנ"ז.

הַר נַפְתָּלִי. הוא הרכס המזרחי של הרי הגליל ממערב לים כנרת ולירדן עד עמק עיון. קדש נמצאת בהר נפתלי. השוה ע' ארץ נפתלי. יהו' כ, ז; ב' מכות ט, ב.

הַר סִינַי. הוא הר האלהים חֹרב, שבו נתן אלהים למשה את שני לוחות הברית לעיני כל ישראל. לפי מסורת עתיקה מזהים את הר סיני עם גַ’בַּל מוּסָה בתוך גוש הרי גרעינית מוצקים בדרום חצי האי סיני ⁶⁴. בזמן החדש קובעים את מקומו ממערב לקדש ברנע, אולי בג’בל חִלָל ⁶⁵. שמות יט, יא־כג; כד, טז; לא, יח; לד, ג־לב; ויקרא ז, לח; כה, א; כו, מו; כז, לד; במד' ג, א; כח, ו; דב' לג, ב; שופ' ה, ה; תהל' סח, ט; נחמ' ט, יג.

הַר סרְטְבָא. ראה ע' סרטבא.

הַר עֵיבָל. הר גבוה (940 מ') על יד שכם מול הר גריזים. בהתאסף העם אחרי כבוש יהושע בעמק שכם לשמוע את כל דברי התורה, ניתנה הקללה למול הר עיבל, ויהושע בנה עליו מזבח. השומרונים קוראים לו הר עסכר על שם הכפר עסכר = עין סוכר (ע"ש) אשר לרגליו ⁶⁶. היום جبل اسلاميّة = ג’בל אִסְלָמִיָה. השוה ע' הר צלמון. דב' יא, כט; כז, ד, יג; יהו' ח, ל. לג; מש' סוטה ז, ה; יר' שם ז, ד- כא, ע“ד; ב' שם לז, ב; בר”ר צה, ז; ספרי עקב סי' נו, הוצ' ויניציאה ע' קנב; קדמ' ד, 8, 44; מ“מ 11; כפו”פ רפ"ז.

הַר עֶפְרוֹן. רכס הרים בגבול יהודה ובנימין מצפ’־מע' לירושלים. גבול זה נמשך מראש ההר שמעל למי נפתח (לִפְתָּא) עד קרית יערים, ויש מזהים את הר עפרון עם جبل الرمل = ג’בל א־רַמְל מצפון למוצא, שעליו יושב הכפר בית סוּרִיךּ ⁶⁷. יהו' טו, ט.

הַר עֵשָׂו. ראה ע' הר שעיר ^א. עובד' ח, ט, יט, כא.

הַר פָּארָן. הר קדוש ממערב לעמק הערבה בין מדבר צין ובין מדבר פארן. היום جبل فاران = ג’בל פָ’רָן דב' לג, ב; חבקוק ג, ג.

הַר פְּרָצִים. ראה ע' בעל פרצים. ישע' כח,כא.

הַר צְבוֹעים. הר שפירותיו מקדימים להבשיל. יושבי הר צבועים הביאו את בכוריהם לירושלים קודם לעצרת ולא קבלו אותם. ההר נקרא ע“ש העיר צבועים (ע"ש) הסמוכה ללוד. הרמב”ם (הלכות שמטה ויובל ז, ט) קורא לו הר שפלת לוד, הן השלוחות הנמוכות ( 200- 120 מ') של הר יהודה המגיעות עד לוד ⁶⁸. השוה ע' בית צבאים או בית צבועים. מש' בכורים א, ג; חלה ד, י; יר' שם ד, יב־ט, ע"ב.

הַר צִיוֹן. הוא ההר הדרומי־המזרחי של ירושלם. על הר זה היתה בנויה עיר היבוסי ובה מצודת ציון. דוד כבש את הר ציון וכונן בו את עיר דוד. המשכו הצפוני הוא הר המוריה, שעליו היה בנוי בית ה‘, ויש שבמושג הר ציון כלולים שני ההרים כאחד. במקרא נזכר הר ציון כהר קדוש בהקבלה לירושלים. בחפירות שנערכו בהר ציון נתגלו שרידי המלוא ועיר דוד ⁶⁹. מ"ב יט, לא; ישע’ ד, ה, ח, יח; י, יב; יח, ז; כד, כג; כט, ח; לא, א; לז, לג; יואל ג, ה; עובד' יז. כא; תהל' קכה, א; קלג, ג (הררי ציון); איכה ה, יח; חשמ' א' 4, 37. 60; 5, 54; 6, 48. 62; 7, 33; 10, 11; 14, 27.

* הֶרְצְלִיָה. מושבה עברית עם מועצה מקומית סמוך לשפת ים התיכון, 12 ק“מ מצפ’־צפ’־מזר' לתל אביב. היא נוסדה ביום כ”ו חשון תרפ"ה (23.11.1924). מספר יושביה 4350 נפש ושטח אדמתה 9257 דונם, מחציתו נטוע עצי הדר והשאר הוא אדמת מזרע. במושבה נמצאים: מפעלי תעשיה חשובים. מכשירים את שפת הים למקום מרגוע. הרצליה מחולקת לשלשה אזורים: המושבה ושני ישובים של קבוצי פועלים.

השרידים העתיקים הנמצאים בשטח הרצליה (מחצבה עתיקה, רצפת פסיפס, קברי־סלעים, עקבות של חורבות, בית הבד וברכה) מעידים על ישוב קדום, שהתקיים במקום זה. נהר אל פָ’לִךּ העובר בשטח הרצליה ונכנס לים התיכון אינו אלא תעלה, שחצבוה בסלעים בתקופה הרומית לנקוז מי הבצות אשר מאחורי המושבה.

הַר צַלְמוֹן. הר על יד שכם הנודע ממלחמת אבימלך בן ירבעל בשכם. הוא השם קדום של הר עיבל, שנשתמר בשמו הערבי جبل اسلاميّة =גַ’בַּל אִסְלָמִיָה. נָגֶלֶה סבור, כי הר צלמון הוא גבעה על הר גריזים ממול לשכם העתיקה ⁷⁰. שופ' ט, מח.

הַר צְמָרַיִם. הר בהרי אפרים. על הר זה עמד אביה מלך יהודה בדברו לירבעם בן נבט ולישראל במלחמתו אתם. יש להניח, שאביה לא חדר לתוך הר אפרים כי אם דבר מעל הר הסמוך לגבול. רובינסון, קונדר וגְרֵין זיהו אותו עם طلعة السمرة = טַלְעַת א־סַּמְרָה ממזרח לבית־אל ⁷¹ ואחרים עם راس الزيمرة = רָס א־זַּיְמַרָה שבין אפרים = א־טַיִבָּה ובית רמון = רַמּוּן ⁷². השוה ע' צמרים. דהי"ב יג, ד.

הָרָקוֹן. ראה ע' רקון.

הָרֶקֶם. חבל־ארץ בגבול המדבר. ראה ע' רקם ^ב. מש' גטין א, א.

הֲרָר. מולדתו של שמא ההררי מגבורי דוד. השוה ע' ארר. ש"ב כג, לג.

הַר שִׂיאֹּן. הוא חרמון (ע"ש). דב' ד, מח.

הַר שֹׁמְרוֹן. הר יפה, 10 ק“מ מצפ’־מע' לשכם (443 מ'). עמרי קנה אותו משמר וקרא את שם העיר אשר בנה על ראשו על שם שמר אדוני ההר שמרון. לרגלי ההר משתרע גיא שמנים (ע"ש). ראש ההר היפה נשקף על פני ההרים הסובבים אותו. היום جبل سباسطية = ג’בל סַבְּסְטִיָה (על שם העיר שמרון = סבסטיה) סמוך לדרך ההולכת משכם לעין גנים. השוה ע' שׂמרון ^א. מ”א טז, כד; עמוס ד, א; ו, א.

הַר שֵׂעִיר ^א. רכס הרים במזרחה של ארץ אדום, בין ים המלח ובין ים אילת. הוא נקרא גם הר עשו. הר שעיר מתרומם לגובה ניכר מתוך עמק הערבה ממערב (שיאו גַלְבֵּל הָרוּן 1396 מ') ושופע מזרחה אל המדבר. מרובים בו המשקעים המרוים את אדמתו, והיא מצמיחה עצים ושיחים, תבואה ועשב למרעה, ומשום כך הוא נקרא הר שעיר. בימי קדם היה מכוסה יערות עצים, שנשמדו ע“י נודדי המדבר יחד עם תרבותה העתיקה של אדום. מחציתו הצפונית של הר שעיר נקראת גְבָל ( الجبال= אל־גִ’בָּל) ומחציתו הדרומית תימן (الشراء = א־שַׁרָא). ברבע האחרון של תקופת הברונזה הקדומה ובמחצית הראשונה של תקופת הברונזה התיכונה (2200 – 1800 לפסה"נ) היה בהר שעיר ישוב קבוע. בימי אברהם ישב בו החורי. במחציתה השניה של תקופת הברונזה התיכונה נדד החורי מערבה לחצי האי סיני ואת מקומו ירשו בני עשו. ההר נושב מחדש במחצית השניה של תקופת הברונזה המאוחרת. יושביו בצרו את גבולותיו, ובני ישראל בעלותם ממצרים לא הורשו לעבור דרך הר שעיר ויסובבוהו ויעלו על ארץ סיחון מלך האמורי. אולם ברבות הימים נחלשו יושבי הר שעיר במלחמותיהם עם עמון ומואב, עם דוד ומלכי יהודה, ומפני לחץ אויביהם נדדו גם הם מערבה לארץ הנגב ויגיעו עד גבול מצרים. אל ארצם שנתרוקנה חדרו שבטים ערביים נודדים וישבו תחתם ויחריבו את הארץ. אז נתקיימה נבואתו של יחזקאל על הר שעיר שיהפך לשממה. בימי שלטון פרס נדדו להר שעיר הנבטים מערב, שיצרו כאן ישוב תרבותי פורח. היום דל הישוב בהר זה. השוה ע”ע ארץ שעיר וארץ אדום. בר' יד, ו; לו, ח־ט; דב' ב, א. ה; יהו' כד, ד; יחז' לה, ב ואילך; דהי"ב כ, י, כב־כג; ספרי דב' סי' ו' (דפוס ויניציאה ע' קיז).

הַר שֵׂעִיר ^ב. רכס־הרים בין חֹרב, הוא סיני, ובין קדש ברנע. הוא נמצא איפוא בחצי־האי סיני בגבול ארץ הנגב. השם עבר עם החורי יושב הר שעיר (השוה הערך הקודם) מערבה לחצי־האי סיני, במקום שם ישב העמלקי. בימי חזקיהו נדדו חמש מאות אנשים מבני שמעון, שרעו את עדריהם בארץ הנגב, להר שעיר ויכו את שארית הפליטה לעמלק וישבו שם. דב' א, ב; דהי"א ד, מב־מג.

הַר שֵׂעיר ^ג. הר בגבול הצפוני של ארץ־יהודה ממערב לקרית יערים. משם עבר הגבול לכתף הר יערים אשר מצפון לכסלון (כַּסְלָא) וירד לבית שמש. ההר נקרא היום بطن الصغير= בַּטְן א־צַּעִ’יר. יהו' טו, י

הַר תָּבוֹר או תָּבוֹר. הר בודד ועגול המתרומם מתוך עמק יזרעאל בקצהו הצפוני־המזרחי ונשקף על פני העמק (568 מ'). התבור מהולל בגלל יפיו והדרו. המדרש מספר, כי בשעה שהקב"ה נתן את התורה על הר סיני בא התבור ובקש ממנו ליתן עליו את התורה. הר תבור היה בגבול יששכר וזבולון. מראשו ניצח ברק בן אבינעם על מלחמת ישראל עם סיסרא שר צבא יבין מלך חצור, שהיתה בעמק על יד נחל קישון. בימי הבית השני היו משיאים על ראשו משואות להודיע את קידוש החודש. יוספוס בצר את ההר ואת העיר תבור, שהיתה בנויה עליו. הרומאים כבשו את העיר בערמה. הביזנטים בנו על ראשו בסיליקי, שעל יסודותיה הקימו הצלבנים כנסיה מבוצרת. מתחת לבסיליקי הביזנטית נתגלו עקבות של מקדש כנעני קדום מאד, שהיה אולי מוקדש לאליל ההר. האַיוּבּים נלחמו עם הצלבנים, שהתבצרו בהר. מַלִךּ אל־עַדִל הפך את חורבת הכנסיה של הצלבנים למצודה, שנהרסה בשנת 1258, ביברס החריב את מקומותיהם הקדושים של הנוצרים על הר תבור.

הם על ראש ההר עוד נמצאים שרידי חומות היהודים, בניני הביזנטים והצלבנים ומצודת הערבים. הפרנציסקנים הקימו על יסודות הבסיליקי הביזנטית כנסיה חדשה הנשקפת למרחוק. הערבים קוראים להר תבור جبل الطور= גַ’בַּל א־טּוּר

יהו' יט, כב: שופ' ד, ו, יב־יד; ירמ' מו, יח: הושע ה, א; תהל' פט, יג; מש' רה“ש ב, ד; תוס' שם ב, ב; ב' מגלה כט, א; זבחים קיג, ב; בר”ר צט, א; קדמ' ה, 1. 22; 3, 45 ח, 2, 3; יג, 5, 1; מלח' ד, 1, 1; 23, 98 On כפו“פ רצ”ב.

הַשִּׁטִּים. ראה ע' שטים.

הַשִּׁלֹחַ. ראה ע' שלח.

הַשֵּׁן. ראה ע' שן.

הַשְּׁפִלָה. ראה ע' שפלה.

הַשָּׁרוֹן ^א. ראה ע' שרון.

הַשָּׁרוֹן ^ב. ראה ע' רמת דוד.

הַתֹּפֶת. ראה ע' תפת.

אל־וָד או וָדִי אל־מֻעָ’ר – الواد او وادي المغار. גיא בירכתי הכרמל ממזרח לעתלית. במערות שבגיא זה נמצאו שלדים של האדם הקדמון ועקבות של תרבותו ⁷³.

וָדִי אל־אַבְּהַר – وادي الابهر. גיא מדר’־מע' לבית לחם.

וָדִי אַבּוּ אל־גִ’רְזָן – وادي ابو الجرزان. נחל בעבר הירדן, 15 ק"מ מצפ’־מזר' לרבת בני־עמון.

וָדִי אַבּוּ הִנְדִי – وادي ابو هندي. נחל על יד הכפר אבו דיס מדר’־מזר' לירושלים.

וָדִי אַבּוּ זַנָּח – وادي ابو زنّاح. נחל מדר’־מע' לחברון, השוה ע' זנוח ^א.

וָדִי אַבּוּ זַרְקָא – وادي ابو زرقا. נחל היורד מהר אפרים ונכנס לוָדִי פַ’צָאִל בעמק הירדן.

וָדִי אַבּוּ חַדִיד ^א – وادي ابو حديد. נחל בכרמל היוצא לשפלת החוף, 4 ק"מ מצפון לעתלית. המערה עַרָק אל־בַּרוּד אשר בנחל זה היתה מיושבת בתקופה הפריהיסטורית ⁷⁴.

וָדִי אַבּוּ חַדִיד ^ב – وادي ابو حديد. נחל קטן מצפ’־מע' לעין חרוד.

וָדִי אַבּוּ חַלוּפָה – وادي ابو حلوفة. נחל בעבר הירדן, 45 ק"מ מצפ’־מזר' לקיר מואב.

וָדִי אַבּוּ אל־חַמָּם – وادي ابو الحمّام. נחל ממזרח לחברון.

וָדִי אַבּוּ חַמָּקֶה – وادي ابو حمّاقة. נחל בהר חורן.

וָדִי אַבּוּ טַקְיָה – وادي ابو طقية. נחל במדבר פארן,

וָדִי אַבּוּ טַרָיִפִי – وادي ابو طرايفي. נחל בנגב, מהלך שעה אחת מכרנב. בו שרידים של ישוב קדום: חורבות של מגדל, בורות, קירות, מערה וגלגלים.

וָדִי אַבּוּ א־לִגָ’ה – وادي ابو اللجة. נחל העובר באדמת פתח תקוה ונכנס לירקון.

וָדִי אַבּוּ לוֹז – وادي ابو لوز. נחל בערבות הירדן מצפון להר סרטבא.

וָדִי אַבּוּ מֻחַמַּד – وادي ابو محمّد. נחל בגבול המדיני הצפוני של ארץ־ישראל ממזרח לראס א־נאקורה.

וָדִי אַבּוּ מַחְמוּד – وادي ابو محمود. נחל היורד מהר אפרים לערבות הירדן מצפון ליריחו.

וָדִי אַבּוּ מַרָדִִף – وادي ابو مرادف. נחל במדבר יהודה הנכנס לוָדִי סִיָל.

וָדִי אַבּוּ נָר – وادي ابو نار. נחל מצפון לטול כרם.

וְדִי אַבּוּ סַמַרָה – وادي ابو سمرة. נחל בנגב מצפ’־מע' לבאר שבע.

וְדִי אַבּוּ עֻבַּיְדָה – وادي ابو عبيدة. נחל מצפון ליריחו..

וְדִי אַבּוּ עַלִי – ابو علي. נחל מדרום לירושלים העובר על פני ראס אל־מקאבר.

וְדִי אַבּוּ עֻפַיִשׁ – وادي ابو عفيش. נחל מצפ’־מע' לחברון. בו עוברת דרך רומית ובצדה אבני־מיל.

וְדִי אַבּו א־צַּ’בָּע – وادي ابو الضباع. ראה ע' גי הצבֹעים.

וְדִי אַבּוּ תָּרָה – وادي ابو تارة. נחל הבא מדר’־מע' לא־סלט ונכנס לירדן.

וְדִי אל־אַבְּיַץ' ^א – وادي الابيض. נחל העובר לרוחב ארץ הנגב בין ההר החלק (ע"ש) ובין

נחל מצרים.

וְדִי אל־אַבְּיַץ' ^ב – وادي الابيض. נחל היורד מהרי יהודה, ממזרח לרם אללה לערבות יריחו ונכנס לוָדי אל־עוג’א.

וְדִי אל־אַבְּיַץ' ^ג – وادي الابيض. נחל הבא מהר גלעד, 35 ק"מ ממערב לרבת בני־עמון, ונכנס לירדן.

וְדִי אִבְּן חַמָּד – وادي ابن حمّاد. נחל במואב המשתפך לים המלח על יד אל־מזרע.

וְדִי אִבְּתַּיִן עַ’זָל – وادي ابتين غزال. נחל קטן בערבות הירדן מדרום לנחל יבוק.

וְדִי אל־אַזְרַק – وادي الازرق. נחל קטן על יד א־סַּלַט.

וְדִי אל־אַזְרָק – وادي الازارق. נחל העובר לרוחב ארץ הנגב ונכנס לנחל מצרים.

וְדִי אל־אֻחַיְמִר – وادي الاحيمر. נחל במדבר יהודה הנכנס לוָדִי אל־אמעאז.

וְדִי אל־אִחְרַיְר – وادي الاحرير. נחל גדול היוצא מצפון הבשן מסביבות אזרע, מתאחד עם וָדִי אַרַם הבא מאצָּנַמַיְן, מתרחב על יד גשר אל־אחריר עד כדי 8 ק“מ ונכנס לנהר אל־עַלָּן, 3 ק”מ לפני השפכו אל הירמוך. בחמשה עשר הק"מ האחרונים הוא איתן.

וָדִי אֻם אִתְּנָן – وادي امّ اتنان. ראה ע' יתנן.

וָדִי אֻם אל־בִּדוּן – وادي امّ البدون. נחל במדבר יהודה הנכנס לוָדִי סִִיָל.

וָדִי אֻם בַּעַק – وادي امّ بعق. נחל במדבר יהודה הנכנס לים המלח מצפון להר סדום.

וָדִי אֻם חמָתָּה – وادي امّ حماتة. נחל בנגב מדר’־מזר' לעבדה. בו נמצאים שרידי בנינים, חומות, סכרים וחרסים רומיים וביזנטיים.

וָדִי אֻם אל־חַ’רוּבָּה – وادي امّ الخرّوبة. נחל בנגב מדר’־מע' לעסלוג'. בו עקבות של ישוב בתקופה הרומית הביזנטית.

וָדִי אל־אָמִיר ^א – وادي الامير. נחל קטן לרגלי הר שמרון.

וָדִי אל־אָמִיר ^ב – وادي الامير. נחל קטן על יד נצרת.

וָדִי אל־אִמַישׁ – وادي الاميش. נחל ממזרח לבית חורון.

וָדִי אִמְלֵיִח – وادي امليح. נחל בנגב, 35 ק"מ מדר’־מע' לעוג’א אל־חפיר.

וָדִי אֻם לָכִּס – وادي امّ لاكس. נחל קטן מצפ’־מזר' לעזה הנכנס לוָדִי אל־חַסִי.

וָדִי אֻם אל־עֻדַיְס – وادي امّ العديس. נחל בנגב הנכנס לוָדִי סִיָל.

וָדִי אל־אַמְעָז – وادي الامعاز. נחל בנגב הנכנס לוָדִי פִ’קְרָה.

וָדִי אֻם אל־עַוְסַג' – وادي امّ العوسج. נחל מדר’־מזר' לחברון.

וָדִי אֻם אל־עַיְדָן – وادي امّ العيدان. נחל ממערב לעמק הערבה.

וָדִי אֻם אל־קָלְעָה – وادي امّ القلعة. נחל מדר’־מזר' לבית לחם.

וָדִי אל־אִמְרַיְעָ’ה – وادي الامريغة. נחל ממערב לעמק הערבה המושך מים מעין אל־אמריע’ה.

וָדִי אֻם א־שֻּׁקַף – وادي امّ الشقف. נחל בכרמל סמוך לדאלית אל־כרמל. בו מערות ושרידי בנין מישובים קדומים.

וָדִי אל־אִסְחָבָּה – وادي الاسحابة. נחל בעבר הירדן מדר’־מזר' לגרש.

וָדִי אֻסַיְמִר – وادي اسمير. נחל בעבר הירדן מדר’־מזר' לקיר מואב.

וָדִי אל־אִסִיר – وادي الاسير. נחל קטן בשרון הנכנס לוָדִי חֻצַ’יְרָה.

וָדִי אִסְמָעִיל – وادي اسماعيل. נחל ממערב לביתר, נופל אל נחל שורק בראשיתו.

וָדִי אל־אַסְמַר – وادي الاسمر. נחל קטן מצפון־מערב לעין חרוד.

וָדִי אל־אִפְגִ’ם – وادي الافجم. נחל מדרום־מזרח לשכם.

וָדִי אַרְטָס – وادي ارطاس. נחל מדרום לבית לחם, בו נמצאים ברכות שלמה וכפר ארטס.

וָדִי אל־אִשָׁה – وادي الاشّة. נחל איתן הבא מגבעת המורה ונופל אל הירדן מצפון לבית־שאן.

וָדִי אִשְׁכַּר – وادي اشكر. נחל היורד מהר אפרים ונופל אל הירקון מצפון לפתח תקוה.

וָדִי אִשְׁעָר – وادي اشعار. נחל מדרום לשכם.

וָדִי אל־בִּג’ה – وادي البجّه. נחל בבשן היוצא ממזיריב ונופל אל הירמוך.

וָדִי בַּדָן – وادي بدان. ראה ע' בדן.

וָדִי בַּוָאי – وادي بوائي. נחל הנמשך מלִפְתָּא לבִּדּוּ מצפון־מערב לירושלים.

וָדִי בַּזוּּךּ – وادي بازوك. נחל בגולן הנופל אל ים כנרת.

וָדִי בַּחְלַס – وادي بحلس. נחל בשפלה הנמשך מצפון לעקרון ונכנס לוָדִי קטרה סמוך לכפר קטרה. לאורך הנחל הזה נמשך הר הבעלה.

וָדִי אל־בֻּטְם ^א – وادي البطم. נחל בין חברון לעזה.

וָדִי אל־בֻּטְם ^ב – وادي البطم. נחל קטן בעבר הירדן מזרחה הנופל אל ים המלח מדרום לזרקא מעין.

וָדִי אל־בֻּטְם ^ג – وادي البطم. נחל הבא מהר חורן ועובר בבשן מדרום־מזרח לאדרעי.

וָדִי אל־בֻּטְם ^ד – وادي البطم. נחל במדבר, 70 ק"מ ממזר' לרבת בני־עמון.

וָדִי אל־בַּיְדַוִִיָּה – وادي البيدويّة. נחל קטן היוצא מבקעת בית נטופה ונופל אל ואדי אל־מַלִךּ הנכנס אל נחל קישון.

וָדִי אל־בְּיָר – وادي البيار. עמק מדרום לבית לחם וקרוב לברכות שלמה. בו נמצאים מעינות מים רבים, ברכות וחורבות של מקומות ישוב עתיקים. ראה עמק ברכה.

וָדִי בִּיר אִסִיר – وادي بير اسير. נחל הנופל אל ואדי חצ’ירה בשרון.

וָדִי אל־בִּירָה – وادي البيرة. נחל איתן בכיכר הירדן. הוא בא מרגלי הר תבור בשם וָדִי א־שַרָר ונופל אל הירדן מדרום לג’סר אל־ מג’אמע. השוה ע' באר ^ב.

וָדִי אל־בִּירָן – وادي البيران. נחל עמוק ממזרח לשכם העובר אל נחל כרית (ע"ש). בו מעינות מים רבים.

וָדִי בְּיר א־סַּבַּע – وادي بير السبع. נחל גדול העובר בעמק באר שבע.

וָדִי בַּיְתּ חַנִינָא – وادي بيت حنينا. נחל מצפון־מערב לירושלים. הוא יוצא משמאל לדרך הנמשכת מירושלים לשכם ממול לחורבת גבעת שאול ונכנס לתוך ואדי קלוניה. כשטיטוס עלה מגופנה לירושלים לן במחנהו ב“עמק הקוצים” ממול לגבעת שאול, הוא ודי בית חנינא.

וָדִי אל־בַּלְּט – وادي البلّاط. נחל הנופל אל נחל נעמין בשפלת עכו.

וָדִי בַּלְעַמָה – وادي بلعمة. נחל קטן היוצא מהרי שומרון ועובר ע"פ ג’נין לעמק יזרעאל. נחל זה משמש מעבר מהרי שומרון לעמק הגדול. השוה ע' יבלעם.

וָדִי אל־בִּנְדִיְק – وادي البنديق. נחל הבא מהכרמל ונופל אל הבצה שבשפלת החוף.

וָדִי אל־בַּצָּה – وادي البصّة. נחל על יד חברון הנכנס אל ואדי אל־פ’רנג'.

וָדִי אַל־בַּקּ – وادي البقّ. נחל בגליל העליון מדרום־מזרח לחצור.

וָדִי בֻּקַיְעָה – وادي بقيعة. נחל היוצא מעמק בקיעה אשר ממזרח לשכם ונופל אל הירדן.

וָדִי בַּקַר – وادي بقر. נחל בקצה הר אפרים, יורד לערבות יריחו.

וָדִי בַּרְבַּרָה – وادي بربرة. נחל מצפון־מזרח ללוד.

וָדִי בַּרַדָא – ראה ע' אמנה ^ב.

וָדִי אל־בֻּרַךּ ^א – وادي البرك. נחל מדרום־מערב לשכם,

וָדִי אל־בֻּרַךּ ^ב – وادي البرك נחל קטן בשרון מדרום לטול כרם הנופל אל נהר אסכנדרונה.

וָדִי בֻּרְמָה – وادي برمة. נחל בעבר הירדן מזרחה, 50 ק"מ מדר’־מזר' לקיר מואב..

וָדִי אל־בַּרְתּ – وادي البرت. נחל קטן בנגב מדרום לרפיח,

וָדִי בַּתִּיר – وادي بتّير. נחל העובר ע"פ ביתר ונכנס אל נחל שורק. ראה ע' בקעת ידים.

וָדִי גֻ’דַיְד – وادي جديد. נחל ממערב להר נבו. בו מרכז גדול של דולמנים. קונדר בדק 162 מהם ⁷⁵.

וָדִי אל־גַ’דַר – وادي الجدر. נחל עמוק, 1/2 ק"מ ממזרח לכפר מצר, בו נמצא בית קברות רומי.

וָדִי גִ’הַנָּם – وادي جهنّم. נחל בגליל העליון ממערב לקדש נפתלי.

וָדִי אל־ג’וֹז ^א – وادي الجوز. עמק הנמשך מצפון לירושלם ועובר אל נחל קדרון. בו חצובות משני צדיו מערות־קברים רבות, בתוכן “קברי הסנהדרין”, “קברי המלכים”", “קבר שמעון הצדיק” ועוד. ראה ע' עמק הפגרים.

וָדִי אל־ג’וֹז ^א – وادي الجوز. נחל על יד חברון ממזרח לה.

וָדִי אל־ג’וֹזָה – وادي الجوزة. ראה ע' ארץ גושן.

וָדִי אל־ג’וֹזַלָה – وادي الجوزلة. המשך וָדִי פ’רעה בערבות הירדן, נופל אל הירדן.

וָדִי אל־גִ’חָר – وادي الجحار. נחל מצפון־מזרח לחברון.

וָדִי אל־גִ’יבּ – وادي الجيب. נחל העובר ע"פ גבעון.

וָדִי אל־גַ’יְבּ – وادي الجيب. נחל גדול היורד בעמק הערבה צפונה ונופל לתוך ים המלח בשפתו הדרומית. הוא הגבול המדיני החדש בין ארץ־ישראל ובין עבר הירדן.

וָדִי גִ’יג' – وادي جيج. נחל קטן מצפון־מערב למוצא.

וָדִי גַ’יְדָא – وادي جيدا. נחל קטן מצפ’־מזר' לחיפה.

וָדִי אל־גִ’יהָר – وادي الجيهار. נחל מצפ’־מזר' לחברון.

וָדִי גְָ’לָא – وادي جالا. נחל מצפ’־מע' לחברון. בו נשתמר השם של העיר העתיקה גְלֹה.

וָדִי גִ’לְיָן – وادي جليان. נחל מדרום לבארות על יד הדרך ההולכת מירושלים לשכם.

וָדִי אל־גִ’לְס – وادي الجلس. נחל מצפון־מזרח לעזה.

וָדִי גָ’מוּס ^א – وادي جاموس. נחל מצפון לגדרה, נופל אל נחל שורק

וָדִי גָ’מוּס ^ב – وادي جاموس. נחל גדול הנופל אל ים כנרת בשפתו הצפונית, ממערב לכפר נחום.

וָדִי אל־גַ’מָל – وادي الجمال. נחל צדדי של ואדי א־סִּדְר בדרך מירושלים ליריחו.

וָדִי גַ’מְּעִין – وادي جمّاعين. נחל מדרום־מערב לשכם.

וָדִי אל־גֵ’נַבּ – وادي الجنب. נחל מדרום לשכם.

וָדִי אל־גִ’נְדִי – وادي الجندي. נחל מדרום־מערב לבית לחם.

וָדִי גַ’עִין – وادي جعين. ראה ע' רקם גיאה.

וָדִי אל־גָ’עַר – وادي الجاعر. נחל קטן מדרום־מזרח לרמלה.

וָדִי גַ’עְִתּוּן – وادي جوتون. ראה ע' מי געתון.⁷⁶

וָדִי גֻ’פַ’יְן – وادي جفين. נחל קטן בגלעד הצפונית, נופל אל הירדן.

וָדִי גִ’פְנָה – وادي جفنة. נחל על יד גופנה מצפון לרם אללה.

וָדִי ג’ַרָבָּה – وادي وادي جرابة. נחל גדול בנגב, נופל אל ים המלח מצפון להר סדום. במעלה הצפוני של הנחל נמצאת מערה ובה חרותות צורות של אנשים וחיות וכתובות יוניות.

וָדִי גַ’רְדוּן – وادي جردون. תחנת מסה"ב החג’אזית במואב.

וָדִי גַ’רַדְתְּ – وادي جردات. נחל מצפון־מזרח לחברון.

וָדִי גֻ’רָה – وادي جرّة. נחל מדרום־מערב לשכם.

וָדִי גַ’רָה – وادي جرّة. נחל במואב הנכנס לים המלח סמוך ללשון.

וָדִי אל־גַ’רוּר – وادي الجرور. ראה ע' נחל גרר.

וָדִי גִ’רְיוּס – وادي جريوس. גיא שבו עוברת הדרך מבית לחם לברכות שלמה.

וָדִי אל־גַ’רִיעָה – وادي الجريعة. נחל בעבר הירדן מזרחה המושך מים בכל ימות השנה. הוא יוצא ממקום הרחוק 25 ק"מ ממערב לרבת בני־עמון ומשתפך לים המלח.

וָדִי גֻ’רַיְף אל־עַ’זָל – وادي جريف الغزال. נחל היוצא מאצל נבי מוסה ונופל אל ים המלח.

וָדִי גֻ’רַמְיָה – وادي جرماية. נחל איתן גדול בגולן החוצה את עמק אל־בטיחה ונכנס לים כנרת.

וָדִי גַ’רְמַק – وادي جرمق. נחל העובר ע"פ ג’בל ג’רמק בגליל העליון.

וָדִי אל־גַ’רְפִ’ן – وادي الجرفان. נחל במדבר יהודה בין בית לחם לים המלח.

וָדִי גַ’רַשׁ – وادي جرش. נחל העובר על פני גרש, נקרא בהמשכו וְדִי א־טַּוָחִין ונופל אל היבוק. בזמן הרומאים נקרא הנחל הזה בשם Chrysorrhods. השוה ע' גרש.

וָדִי א־דֻּבָּה – وادي الدبّة. נחל מצפון־מערב לבצת חולה.

וָדִי דָבּוּ – وادي دابو. נחל קטן בעמק בית שאן הנופל אל ודי אל־אִשָׁה.

וָדִי דַבּוּרָה – وادي دبورة. נחל איתן המריק את מי הבצות שממזרח לחולה לתוך ים סמכו.

וָדִי דִבְּעַל – وادي دبعل. נחל ממזרח לצור. ראה ע' נחלא דאבצאל.

וָדִי דַבָּר – وادي دبار. נחל בין אל־קביבה לבית דקו מצפון־מערב לירושלים.

וָדִי א־דַ’הַבּ ^א – وادي الذهب. נחל ארוך מצפון לבצרה בבשן, נופל לודי א־זידי.

וָדִי א־דַ’הַבּ ^ב – وادي الذهب. נחל קטן ליד גרש

וָדִי א־דּוּר – وادي الدور. נחל מצפון לחלחול.

וָדִי א־דּוּרָה – وادي الدورة. נחל איתן בגולן המקבל את וָדִי א־דֻּפַיְלָה, עובר בעמק אל־בטיחה ומשתפך לים כנרת על יד אל־מסעדיה.

וָדִי א־דַּחַ’ל – وادي الدخل. נחל העובר בערבה ונופל אל ים המלח בשפתו הדרומית.

וָדִי א־דִיקִיָּה – وادي الديقيّة. נחל הנופל אל הים על יד ראס א־נאקורה.

וָדִי א־דַּיְר – وادي الدير. נחל ע"י רם אללה מדרום לה.

וָדִי דַיִר בַּלוּט – وادي دير بلّوط. נחל הבא מהר אפרים ונופל אל הירקון. בו עוברת הדרך העתיקה משפלת החוף לשִׁלה. השוה ע' אפק ^א וע' אבן העזר.

וָדִי א־דַּכַּכִּין – - وادي الدكاكين. נחל במדבר יהודה ממזרח לירושלים.

וָדִי א־דִּלְבָּה – وادي الدلبة. נחל מצפון־מערב לרם אללה.

וָדִי א־דָּלִיָה – وادي الدلبة. נחל איתן בגולן המשקה את עמק אל־בטיחה לפני השפכו אל ים כנרת.

וָדִי א־דֻּ’לַיִל – وادي الذليل. נחל הבא ממדבר אל־חַמָץ' ונופל אל נחל יבוק.

וָדִי א־דַּם – وادي الدمّ. נחל קטן הנופל אל ואדי שעיר מצפון־מערב לשכם.

וָדִי דָ’נְה – وادي ذانة. נחל מדרום לבאר שבע. בו סכרים וברכה, דרך רומית וחורבה של בנין.

וָדִי דַעוּק – وادي دعوق. נחל קטן ממערב לתל דותן.

וָדִי א־דִִּפְלָה – وادي الدفلة. נחל בגולן הנכנס לוָדי א־סַּמַךּ.

וָדִי א־דָּרַגָ’ה – وادي الدرجة. נחל במדבר יהודה הנופל אל ים המלח מצפון לעין גדי.

וָדִי דָר גְֻ’רַיְר – وادي دار جرير. נחל קטן מדר’־מזר' לבעל חצור בהר אפרים.

וָדִי דַרְדַרָה – وادي دردرة. נחל הבא מעמק עיון ונופל אל הירדן.

וָדִי א־דָּשִׁישׁ – وادي الدشيش גיא ממזרח לקבר רחל בדרך בית לחם אפרתה.

וָדִי אל־הַבּוּר – وادي الهبور. נחל מדרום לחברון.

וָדִי הַיְדָן – وادي هيدان. נחל צדדי של הארנון.

וָדִי אל־הֻמְרָא – وادي الهمراء. נחל איתן הנזון מהמעינות אשר בהר הגלבע.

וָדִי הִנְדִס – هندس. נחל הנכנס לעמק הערבה מצפון לים המלח.

וָדִי אל־הַרִי – وادي الهري. נחל קטן במואב מדרום־מזרח למידבא..

וָדִי אל־הַרָם – وادي الهرام. נחל בבשן ממערב לטרכונא.

וָדִיָה – وادية. חבל־ארץ ממערב לירושלים.

וָדִי אל־וַזִיָה وادي الوزية. נחל קטן הנופל לנהר נעמין סמוך לעכו.

וָדִי אל־וְָָלָה – وادي الوالة.ראשית הנהר סיל הַיְדָן הנופל אל הארנון. השוה ע' נחליאל.

וָדִי אל־וַעְר – وادي الوعر. נחל קטן מדרום־מזרח לחברון.

וָדִי אל־וֻקַיְר – وادي الوقير. נחל בנגב מדרום־מערב לבאר שבע..

וָדִי אל־וַקְץ – وادي الوقاص. נחל היוצא מהרי הגליל העליון ונופל אל ים סמכו מדרום ליסוד המעלה.

וָדִי אל־וַרְד ^א – وادي الورد. גיא העובר על פני מאלחה ונכנס לואדי בתיר.

וָדִי אל־וַרְד ^ב – وادي الورد. נחל ממערב לוָדי פ’וּכִּין בין בית לחם ובין בית גוברין.

וָדִי וַרָן – وادي ورّان. נחל בדרום הגלעד.

וָדִי אל־וַתַּר – وادي الوتر. נחל בנגב מדרום לבאר שבע.

וָדִי א־זַּהַר – وادي الزهر. נחל קטן הנופל אל ואדי אל־עַרַב בגלעד הצפונית.

וָדִי א־זֻּוַיְרָה – وادي الزويرة. נחל הנופל אל ים המלח מצפון להר סדום.

וָדִי זַחַר – وادي زخر. נחל הנופל לירדן ממערב לארבד.

וָדִי א־זִּיָד – وادي الزياد. נחל קטן מדרום־מערב לא־טַּיִבָּה בגלעד הצפונית.

וָדִי א־זַּיְדִי – وادي الزيدي. נחל ארוך הבא מהר חורן ועובר בבשן על פני בצרה ואדרעי. על יד תל א־שִׁהָבּ הוא מקבל את ואדי אל־עַויְרָת ויוצר יחד עם נחלים אחרים את הירמוך.

וָדִי זַיְזוּן – وادي زيزون. נחל הנופל אל נהר א־רֻקָד בבשן.

וָדִי זַיְמִר – زيمر. נחל ע"י טול כרם, נופל אל נחל אלכסנדר.

וָדִי א־זַיִתּ ^א – وادي الزيت. נחל ממערב לבית חורון עליון.

וָדִי א־זַיִתּ ^ב – وادي الزيت. נחל ממזרח לשכם.

וָדִי א־זַּיְתּוּן – وادي الزيتون. נחל על יד אבו דיס מדרום־מזרח לירושלים.

וָדִי זַמוּר – وادي زمور. נחל מדר’־מזר' לשכם.

וָדִי זָמִל – وادي زامل. עמק רחב־ידים ושמם הנמשך מדרום־מזרח לחָ’ן יונס. בו חונה שבט הבדוים א־תַּרְבִּין.

וָדִי זִמְרִי – وادي زمري. נחל קטן מדר’־מע' לחסמה. הוא נמשך מגבעת שאול לנחל פרת. בנוגע לשם הנחל השוה דהי"א ח, לו; ט, מב וראה גם ע' בית עזמות.

וָדִי א־זַּעְפַרְן – وادي الزعفران. נחל מצפון־מזרח לחברון.

וָדִי א־זַּעַרָה – وادي الزعرة. נחל היורד מהר חרמון.

וָדִי א־זַּעְתַּר – وادي الزعتر. נחל בדרום הר חורן.

וָדִי א־זַרְקָא ^א – وادي الزرقا. נחל קטן מצפון לרם אללה.

וָדִי א־זַרְקָא ^ב – وادي الزرقا. נחל קטן מצפון לראס א־נאקורה.

וָדִי זַרְְקָא – وادي زرقا. נחל בין בית אִלּוּ ובין ח‘. תבנה. ראה ע’ נחלי געש.

וָדִי זַרְקָא מָעִין – وادي زرقا ماعين. נחל גדול במואב הנופל אל ים המלח מצפון לנחל ארנון. מקורו 5 ק“מ מדרום למעון בגובה של 394 מ', ומי מעינות רבים נשפכים לתוכו. קרוב לשפתו הצפונית, כשלשה ק”מ מהים, נמצאים מעיני הרפואה של בערה (חַמָּם א־זַרְקָא). הוא עשיר מאד בדגים ובשרצים, ארכו 18 ק“מ. לפני שפכו הוא מתרחב מאד ובשטח של קילומטרים מרובעים אחדים לאורך שתי גדותיו גדלים קני סוף ושיחים, עצי ערבה ואשל. בחדשי האביב הוא מכניס לים 2500 ממ”ע מים בשעה. השוה ע' נחליאל..

וָדִי אל־חַבִּיס ^א – وادي الحبيس. נחל מדרום למידבא, נופל אל ודי זרקא מעין.

וָדִי אל־חַבִּיס ^ב – وادي الحبيس. נחל קטן מצפ’־מע' לג’בל ג’רמק בגליל.

וָדִי אל־חֻבַּיִשְּׁיָה – وادي الحبيشيّة. נחל הנופל לים התיכון מצפון לצור.

וָדִי אל־חַ’בְּרָה – وادي الخبرة. נחל הנופל אל ים המלח מדרום לעין גדי.

וָדִי חַגַ’יְלָה – وادي حجيلة. גיא הנמשך מדר’־מזר' לצוּר בָּהִר.

וָדִי אל־חַגַ’יְר – وادي الحجير. נחל המשתפך אל נהר אל־קסמיה מדרום.

וָדִי אל־חַגַ’ר – وادي الحجر. נחל קטן הנכנס לואדי חלזון.

וָדִי אל־חַדָּד – وادي الحدّاد. נחל איתן בגלעד הצפוני הנכנס לואדי אל־ערב.

וָדִי חַדְרָן – وادي حدران. נחל הנופל מדרום לזכרון יעקב אל נהר א־זרקא.

וָדִי אל־חַוְץ' ^א – وادي الحوض. נחל עמוק ממזר' להר הזיתים. תחלתו בעין אל־חַוְץ', הוא מי עין שמש, וסופו לרגלי מעלה אדֻמים. בו עבר הגבול בין יהודה לבנימין, ובו עובר הכביש מירושלים ליריחו.

וָדִי אל־חַוְץ' ^ב – وادي الحوض. נחל ממערב לשכם.

וָדִי חַוְרָא – وادي حورا. נחל במדבר יהודה מדר’־מזר' לחברון. בו מערות וקברי סלעים ובהם חרסים ועצמות.

וָדִי אל־חַוְרָה – وادي الحوارة. נחל הנופל לים המלח בשפתו הצפונית־המזרחית קרוב לשפך הירדן.

וָדִי אל־חַוָרִת' – وادي الحوارث. נחל בשרון הבא ממערב לטול כרם, עובר מדרום לחדרה ומשתפך לים התיכון. בחלקו האחרון הוא איתן ⁷⁷, רחבו 5–10 מ' ועמקו 3 מ‘. על שם הנחל נקרא השטח הרחב משני צדיו באמצע השרון גם הוא ואדי אל־חוארת’ וכן נקראו הבדוים, שנדדו ממצרים ורעו שם את עדריהם, בשם עַרַב אל־חוארת'. לאחר שהקה“ק לישראל קנתה את השטח הזה קבעה ועדת השמות שעל יד הקה”ק שמות עבריים היסטוריים וקראה את השטח בשם עמק חפר ואת הנחל בשם נחל אלכסנדר (בקשר עם כבוש השרון ע"י אלכסנדר ינאי).

וָדִי אל־חַוְת – وادي الحوث. נחל קטן מצפ’־מע' לקרית יערים.

וָדִי אל־חַזְעַלִי – وادي الحزعلي. נחל בנגב הנכנס להמשכו של ודי א־סבע..

וָדִי אל־חָח – وادي الحاح. נחל קטן בגליל מצפון לג’בל ג’רמק.

וָדִי חַטְרוּרָה – وادي حطرورة. נחל במדבר יהודה הנכנס לים המלח ממול ללשון.

וָדִי חַלַּדְיָּה – وادي حلّديّة. נחל בעמק יזרעאל הנכנס לנחל קישון.

וָדִי חִלְוָס – وادي حلواس. נחל מצפון־מערב לחברון.

וָדִי חַלַזוּן – وادي حلزون. ראה ע' גיא יפתח־אל.

וָדִי אל־חַלִיבּ – وادي الحليب. נחל סמוך לעזה מצפון־מזרח לה.

וָדִי אל־חַ’לִיל – وادي الخليل. נחל גדול היורד מחברון ונכנס על יד באר שבע לואדי א־סבע.

וָדִי חָלָן – وادي حالان. יובל של נהר קדישא בעמק פורה בדרך לטריפולי.

וָדִי חַ’לַף – وادي خلف. נחל מצפון לירושלים.

וָדִי חַ’לַצָה – وادي خلصة. נחל בנגב, מצפ’־מע' לחלוצה.

וָדִי חָמוּל – وادي حامول. נחל קטן הנכנס לים התיכון מצפון לראס א־נאקורה. השוה ע' חמון.

וָדִי חַמִיס – وادي حميس. נחל גדול מצפון לרם אללה וסמוך לה.

וָדִי אל־חֻמַיְרָה – وادي الحميرة. נחל מצפ’־מזר' לעכו.

וָדִי אל־חַמָּם ^א – وادي الحمّام. נחל בעבר הירדן מזרחה הנכנס לוָדִי עַמָּן.

וָדִי אל־חַמָּם ^ב – وادي الحمّام. נחל קטן, 15 ק"מ מדר’־מע' לארבד (ארבאל) שבעבר הירדן. הוא נכנס לואדי אל־ערב.

וָדִי אל־חֲמָם – - وادي الحمام. נחל איתן בגליל התחתון העובר בבקעת ארבל ומשתפך לים כנרת. במהלכו הוא מקבל מים רבים ממעינות שונים ומשקה את פרדסי המושבה מגדל. בנחל זה נמצאות מערות נפלאות הדומות למבצרים חזקים (ראה על אודותן בע' ארבאל), ובגדתו המערבית, 8 ק"מ מדר’־מע' לטבריה, ישנם עקבות של ישוב בתקופה הרומית.

וָדִי אל־חַמְץ' – وادي الحمض. נחל איתן קטן המריק לתוך ים חולה את מי הבצות אשר ממזרח לו.

וָדִי אל־חֻמְר – وادي الحمر. נחל הבא מהרי שומרון, עובר בערבות הירדן ונכנס לוָדִי פַצְאִל מצפון ליריחו.

וָדִי אל־חַמְרָא – وادي الحمراء. נחל מדרום לבית שאן המשתפך לירדן.

וָדִי אל־חַמְרָנִיָה – وادي الحمرانية. נחל הנכנס לים התיכון מצפון לצור.

וָדִי אל־חָ’ן – وادي الخان. נחל מדר’־מע' לחברון.

וָדִי חִנְדָג' – وادي حنداج. נחל היוצא מהרי הגליל העליון ונכנס לים סמכו סמוך ליסוד המעלה.

וָדִי אל־חַנוּ – وادي الحنو. נחל קטן מצפון לזכרון יעקב.

וָדִי חַ’נָזִיר (חָ’ן א־זִּיר) – وادي خنازير (خان الزير). נחל הבא מהר שעיר ונכנס לע’ור אל־פ’יפ’ה מדרום לים המלח.

וָדִי חַנִין (חֻנַיְן) – وادي حنين. כפר ערבי על יד המושבה העברית נס ציונה (200 תו' מוסלמים).

וָדִי אל־חַסָא – وادي الحسى. ראה ע' נחל זרד.

וָדִי חִסְבָּן – وادي حسبان. נחל בעבה“י מזרחה העובר ע”פ חשבון ומשתפך לים המלח.

וָדִי אל־חַסִי – وادي الحسي. נחל גדול בשפלה הבא מתל אל־חסי ומשתפך לים התיכון מצפון לעזה. במרחק 1 ק"מ מהים הוא נעשה איתן. על יד שפכו נמצאת החורבה אל־אַשְׁרַף, שמזהים אותה עם עיר החוף Mulovads של אשקלון.(Maiuma Ascalonis))..

וָדִי אל־חָפִי – وادي الحافي. נחל קטן מצפ’־מזר' לגבעת שאול.

וָדִי אל־חַפִיר – وادي الحفير. נחל בנגב העובר ע“פ תחנת משטרת הגבול אל־עַוְגָ’א הנקראת ע”ש הנחל חפיר אל־עוג’א.

וָדִי אל־חַפָץ – وادي الحفاص. נחל הנכנס לים המלח מדרום למצדה.

וָדִי חֻצַ’יְרָה (אל־אִחִצַ’יְרָה) – وادي حضيرة (الاحضيرة). נחל בשרון העובר ע"פ המושבה חדרה. בחלקו האחרון הוא נקרא נהר אל־מִפְגַ’ר ומשתפך לים התיכון. משיח' חִלו ואילך הוא איתן ורחבו מגיע ל- 11– 10 מ'.

וָדִי חַצָצָה – وادي حصاصة. נחל מדרום־מזרח לבית לחם היורד לים המלח. בו עולה הדרך מעין גדי לבית לחם. השוה ע' חצצון תמר וע' מעלה הציץ.

וָדִי אל־חִרָה – وادي الحرّة. נחל קטן מדרום לבית שאן.

וָדִי אל־חַ’רוּבּ – وادي الخروب. נחל מצפ’־מזר' ללוד.

וָדִי חַ’רַיְטוֹן – وادي خريطون. נחל במדבר יהודה מדרום להר הרודיון. בו נמצאות מערות פרי־היסטוריות ובהן כלי צור וברונזה. במערת אֻם קַטַפָה נמצאים שרידים רבים של ישוב בתקופה הפליאוליתית ⁷⁸ ובמערה אֻם קַלְעָה עקבות של ישוב מהתקופה המיסלותית עד תקופת הברונזה התיכונה ⁷⁹, בימי הבינים היו נזירים רבים גרים בתאים ובמערות החצובים בסלעי הנחל.

וָדִי חֻ’רַיְשָׁה – خريشة. נחל אכזב בנגב מדר’־מזר' לקדש ברנע.

וָדִי אל־חַרָמִיָּה – الحراميّة. גיא מצפון לבית־אל, שבו עוברת דרך המלך מירושלים לשכם. בזמן שעוד טרם היה סדר בארץ היה המעבר בין ההרים מסוכן מפני השודדים, שארבו כאן לעוברי אורח והיו מתנפלים עליהם.

וָדִי אל־חַרָר – وادي الحرّار. נחל קטן בערבות יריחו המשתפך לירדן מדרום לגשר אלנבי. במרחק 1¹/₂ ק"מ משפכו הוא נעשה איתן. על גדותיו גדלים שיחים ועצי ערבה ואשל. מימיו מלוחים במקצת.

וָדִי אל־חַ’שַׁבּ – وادي الخشب. נחל בגליל מצפון לבקעת בית נטופה.

וָדִי אל־חַ’שַׁבָּה – وادي الخشبة. נחל היורד מהר חרמון ומשתפך לנהר באניאס.

וָדִי אל־חַ’שְׁנָה – وادي الخشنة. נחל מדרום לבית שאן.

וָדִי אל־חָתּ – وادي الحات. נחל קטן בהרי יהודה מצפון לקרית יערים.

וָדִי חַתִ’ירָה – وادي حثيرة. עמק בנגב מדרום מערב לכֻּרְנֻבּ.

וָדִי טָבָּא – وادي طابا. עמק בנגב, 10 ק"מ מדר’־מע' למרשרש. בו שכבות נחושת סמוך לביר טבא, במקום שהיו בימי קדם מכרות נחושת. בבִּיר טבא על יד עין טָבָּא נמצאת היום תחנה של משטרת הגבול.

וָדִי א־טַּבָּן – وادي الطبان. נחל במדבר יהודה מדר’־מזר' לחברון.

וָדִי א־טַּבַּרַיָה – وادي الطبريّة. נחל קטן בשפלת עכו, הוא ראשיתו של נהר נעמין.

וָדִי א־טַּוָחִין ^א – وادي الطواحين. נחל עמוק ועשיר במים ממערב לצפת. אליו מתכנסים מי מעיינות רבים שבהר צפת ובג’בל ג’רמק. בתחלתו הוא נקרא וָדִי לַיְמוּן ובסופו וָדִי אל־עַמוּד, שבו נמצאת מערה פריהיסטורית גדולה. הוא משקה במימיו את שדות שפלת גנוסר ומשתפך לים כנרת. יש בו טחנות קמח המונעות מזרם המים. מספר יושבי הנחל 100 מוסלמים.

וָדִי א־טַּוָחִין ^ב – وادي الطواحين. נחל מדר’־מז' לארטאס. בו עוברת תעלת המים ממעינות וָדי ערוּב לברכות שלמה.

וָדִי א־טַּוָחִין ^ג – وادي الطواحين. נחל בגלעד העובר על פני גרש ונכנס לנחל יבוק.

וָדִי א־טֻּוִי – وادي الطوي. נחל מדרום לקיר מואב.

וָדִי א־טּוּר – وادي الطوز ⁸⁰. נחל מצפ’־מזר' להר הזיתים.

וָדִי א־טָחוּנָה – وادي الطاحونة. נחל במדבר יהודה מדר’־מזר' לבית לחם. במערותיו נמצאים סמנים של תרבות האדם הפריהיסטורי (“התרבות הטחונית”) מתחלת התקופה הניאוליתית (האלף החמשי לפסה"נ) ⁸¹. יש בו סכר ואמת־מים.

וָדִי א־טַּחַנָתּ – وادي الطحنات. נחל בשפלה העובר ע"פ יבנה ונכנס לנהר רובין.

וְדִי א־טַּיִבָּה ^א – وادي الطيّبة. נחל בגלעד העובר על פני א־טיבה ומשתפך לואדי אל־ערב. במרחק 8 ק"מ משפכו הוא נעשה איתן.

וָדִי א־טַּיִבָּה ^ב – وادي الطيّبة. נחל בשפלת עכו, ראשיתו של נהר נעמין.

וָדִי טַיְקַת אל־אַמִירִין – وادي طيقة الاميرين. נחל בנגב מדר’־מזר' לעסלוג'.

וָדִי א־טַּפָ’ה – وادي الطفّة. נחל בגליל התחתון העובר ע"פ ראס כרומאן ונכנס עם וָדי א־רבצ’יה לים כנרת.

וָדִי טַקיָּה – وادي طقية. ראה ע' מתקה.

וָדִי א־טַַּרְפָ’ִוְיָה – وادي الطرفاوية. נחל במואב מצפ’־מע' לקטראני.

וָדִי יָבִּס – وادي يابس. נחל איתן גדול הבא מהרי גלעד הצפוניים ומשתפך לירדן. בשמו נשתמר שם העיר יבש גלעד. ארכו 27 ק“מ. הוא נעשה איתן בגובה של 748 מ' מעפה”י, ושפכו נמצא 290 מ' מתחת לפה"י, לכן אשדו הוא 98 מ' על כל 1000 מ'. כשהוא יורד באשדות לעמק הירדן מניעים מימיו טחנות קמח.

וָדִי אל־יַהוּדִיָה – وادي اليهوديّة. נחל בגלעד הצפונית המשתפך לירדן מול בית שאן.

וָדִי יַחְפ’וּפָה – وادي يحفوفة. נחל המחבר בבקעת הלבנון את נהר ליטאני עם נהר ברדא.

וָדִי יָסוּף – وادي ياسوف. נחל מדרום לשכם, השוה ע' ישוב.

וָדִי יָצוּל – وادي ياصول. גיא צדדי של נחל קדרון מדר’־מזר' לירושלים. בגיא זה נתגלו מערות־קברים יהודיות ובהן גלוסקמאות עם כתובות עבריות ויוניות ⁸². השוה ע' אצל.

וָדִי אל־יִתְּם – وادي اليتم. בקעה עמוקה מצפון לעקבה היורדת צפונה בעמק הערבה. בה עוברת הדרך ההולכת מים אילת דרך הערבה צפונה. הנחל יורד מהרי א־שָּׁרָא מגובה 1500 מ', ובחורף מימיו מציפים את הערבה ⁸³.

וָדִי אל־כּוּבּ – وادي الكوب. גיא קטן על יד ג’לג’ליה בדרך ירושלם–שכם.

וָדִי כּוּרָה – وادي كورة. נחל איתן היורד מהמורד הצפוני של הר ג’רמק, הוא נקרא במהלכו התחתון בשם וָדִי שַׁמַע ומשתפך לים התיכון.

וָדִי כַּלָא – وادي كلا. נחל קטן בשפלה מצפון־מזרח לעזה.

וָדִי כַּעְבָּנָה – وادي كعبانة. עמק בשרון ממערב לטול כרם.

וָדִי אל־כַּפְר – وادي الكفر.נחל בגלעד הצפונית הנכנס לואדי אל־ערב.

וָדִי אל־כַּפְרַיְן – وادي الكفرين. נחל גדול העובר בערבות מואב ומשתפך לירדן קרוב לשפכו לים המלח.

וָדִי כַּפְרַנְגִ’י – وادي كفر نجي. נחל בגלעד המשתפך לירדן. מקורו נמצא בגובה 875 מ' מעפה“י. הוא עובר על פני עַגְ’לוּן, מקבל מים רבים ממעינות ההרים החופרים בו אפיק עמוק. ארכו 30 ק”מ ואשדו 39 לאלף..

וָדִי אל־כַּרַךּ – وادي الكرك. נחל העובר על פני ההר, שעליו יושבת קיר מואב, ונופל לירדן מדרום ללשון.

וָדִי כַּרְמִיתּ – وادي كرميت. נחל קטן מצפון לראס א־נאקורה,

וָדִי כַּרְכַּרָה – وادي كركرة. נחל הנופל לים התיכון מדרום לראס א־נאקורה.

וָדִי כֻּתַּיִן – وادي كتين. נחל קטן מצפון־מזרח לא־סַּלְט.

וָדִי לִגָ’א – وادي لجاء. נחל אכזב בחצי־האי סיני, שבו נמצאות כתובות ארמיות־סינאיות ⁸⁴.

וָדִי לָגּ’וּן – وادي لجّون. נחל הבא מהרי שומרון, עובר בין תענך ובין מגדו ונופל לתוך נחל קישון. השוה ע' קין

וָדִי לִדּ – وادي لدّ. נחל הבא ממערב לרם אללה ונופל לוָדי מצרארה באדמת פתח תקוה.

וָדִי לִוָא – وادي لواء. נחל היורד מהרי חורן ונופל לאגמי דמשק.

וָדִי א־לּוּזָה – وادي اللوزة. הוא הגיא מדרום לארטאס, שבו נמצאות ברכות שלמה.

וָדִי א־לּוּזִיָה – وادي اللوزية. גיא ממזרח לצפת

וָדִי לּוּחִיָן – وادي لوحيان. נחל אכזב בחצי האי סיני, שבו נמצאות כתובות ארמיות סיניות ⁸⁵.

וָדִי א־לַּחָם ^א – وادي اللحّام. נחל ממזרח להר הזיתים.

וָדִי א־לַּחָם ^ב – وادي اللحّام. נחל ממזרח לפתח תקוה.

וָדִי לַעְבַּן (לַעְבָּנֵי) – وادي لعبن (لعباني). נחל באדום העובר על פני המקדש הנבטי א־תַּנּוּר מדרום לנחל זרד. לאורך נחל זה נמשכת הדרך הרומית מים אילת צפונה ⁸⁶.

וָדִי אל־מָא – وادي الماء. נחל בגליל העליון סמוך לתבנין.

וָדִי מֻבַּעַ’ךְ – وادي مبغك. נחל אכזב במדבר יהודה הנופל לים המלח מול הלשון.

וָדִי אל־מַג’וּנָה – وادي المجونة. נחל קטן הנופל לים התיכון מצפון לעכו

וָדִי אל־מַגְ’מַע – وادي المجمع. נחל בשפלה ממזרח לאשדוד הנופל לנהר סכריר.

וָדִי אל־מַדְבַּשׁ – وادي المدبش. נחל מצפון לעין סיניא, בו עוברת הדרך מירושלים לשכם.

וָדִי מֻדַוַּרָה – وادي مدوّرة. נחל במדבר יהודה ממזרח לירושלים. ראה ע' הגלגל ^ב.

וָדִי אל־מָדִי – وادي المادي. יובל של וָדִי א־שָּׁרָר העובר ממזרח להר תבור.

וָדִי אל־מְדִינָה – وادي المدينة. נחל קטן ממערב למכמש.

וָדִי אל־מְדַיְקָה – وادي المديقة. נחל במואב העובר ע"פ אל־קטראני,

וָדִי אל־מַדָּן – وادي المدان. יובל של הירמוך בגבול הגלעד והבשן.

לוח ו

וָדִי אל־מַנַעִיָּה. פי הנחל מצד צפון־מזרח

מעבר מגידו הוא וָדִי עָרָה, בו עוברת הדרך לעמק יזרעאל

לוח ז

וָדִי קִלְתְ. בסלעי מעלה־הנחל בנוי כקן נשרים המנזר מר אליאס

ח‘. אֻם בּרג’

וָדִי אל־מַוְגִ’בּ – وادي الموجب. ראה ע' נחל ארנון.

וָדִי אל־מֻוַיְלִח – وادي المويلح. נחל בנגב מצפ’־מע' לבאר שבע..

וָדִי אל־מֻוַיְלִי – وادي الموبلي. נחל בעמק יזרעאל מצפ’־מע' לגבעת המורה.

וָדִי אל־מֻוַיְתְּי – وادي المويتي. נחל קטן בעמק יזרעאל בין מרחביה לתל עדשים.

וָדִי מוּסָה – وادي موسى. ראה ע' פטרה.

וָדִי אל־מֻזַיְלְקָה – وادي المزيلقة. נחל בנגב על יד מעלה עקרבים.

וָדִי אל־מַחְבּוּס – وادي المحبوس. נחל בהרי יהודה מצפון לביתוניה.

וָדִי מֻחַוָּתּ – وادي محوّات. נחל במדבר יהודה הנכנס לים המלח מדרום למצדה.

וָדִי אל־מֻחַזַּקָה – وادي المحزّقة. נחל מצפון לבית שאן, בו חורבות וחומות של ישוב קדום.

וָדִי אל־מֻחַ’יְצִן ^א – وادي المخيضن. יובל של נחל קטרה בשפלה.

וָדִי אל־מֻחַ’יְצִן ^ב – وادي المخيضن. נחל קטן מצפ’־מזר' לרם אללה, בו עולה הדרך מיריחו להעי ולבית־אל.

וָדִי אל־מֻחַ’יְרִץ – وادي المخيرص. יובל קטן של נחל ארנון, שמקורו במרחק 20 ק"מ ממזרח לקיר מואב.

וָדִי מִחְנָה – وادي محنة. יובל קטן של הירדן היורד מהר גלעד.

וָדִי מַחְרָץ – وادي محراص. נחל במדבר יהודה הנופל לים המלח מצפון למצדה.

וָדִי אל־מֻטַבָּה – وادي المطبّة. נחל מצפון לקַצְר מֻשַׁתָּא בגבול מואב והמדבר.

וָדִי אל־מַטָבִּן – وادي ابمطابن. נחל בכרמל במרחק 7 ק"מ מדרום לדאלית אל־כרמל. בו מערה וגלי אבנים ובמעלהו המזרחי בניני־אבן בלי מלט.

וָדִי אל־מֻטַיָּה – وادي المطيّة. נחל מדרום לקַצְר מֻשַׁתָּא בגבול מואב והמדבר.

וָדִי אל־מַטְלוּק – وادي المطالوق. גיא על יד המושבה הר־טוב הנכנס לנחל שורק על יד תחנת מסלת הברזל.

וָדִי אל־מֻטָרִדָה – وادي المطاردة. נחל במדבר יהודה בין חברון לים המלח.

וָדִי מִידָן – وادي ميدان. נחל הבא מדר’־מע' לא־סַלְט ומשתפך לים המלח.

וָדִי אל־מַיְס – وادي الميس: גיא מצפון לגבע בנימין.

וָדִי מַיְרוּן – وادي ميرون. נחל איתן סמוך למירון בגליל העליון. במעלותיו נמצאים מערות וקברי־סלעים. ראה ע' מי מרום.

וָדִי אל־מִכְּטַלָה – وادي المكطلة. נחל היורד מהכרמל לבצה שמדרום לעתלית.

וָדִי אל־מֻכַּלִךּ – وادي المكلك. נחל במדבר יהודה על יד נַבִּי מוּסָה.

וָדִי אל־מַכַּנַּּע – وادي المكنّع. נחל בשפלה מדרימזרן לגדרה. השוה עי מכנה.

וָדִי אל־מָלִח ^א – وادي المالح. יובל של וָדִי חֻצַ’יְרָה בשרון.

וָדִי אל־מָלִח ^ב – وادي المالح. נחל איתן הבא. מהרי שומרון מצפון לשכם ומשתפך לירדן. מימיו מלוחים במקצת.

וָדִי אל־מִלְח ^א – وادي الملح. עמק ארוך הנכנס ממזרח לעמק באר שבע..

וָדִי אל־מִלְח ^ב – وادي الملح. יובל של נחל קישון. הוא הנחל אשר על פני יקנעם, שהיה בגבול המערבי של זבולון (יהו' יט, יא). הוא בא מהכרמל ונכנס לנחל קישון סמוך לתל א־שָׁמָם. בו עוברת הדרך מחוף הים לעמק יזרעאל על פני יקנעם. נחל זה הוא הגבול הטבעי בין רכסי הר הכרמל ובין חבל ההרים בלאד א־רוחה.

וָדִי אל־מָלָחָה ^א – وادي الملاحة. נחל איתן היורד מהרי שומרון לירדן, שלתוכו הוא מריק את מי המעינות המלוחים שבעמק הירדן. ארכו 12 ק"מ.

וָדִי אל־מָלָחָה ^ב – وادي الملاحة. נחל היורד מהרי נפתלי לים סמכו.

וָדִי אל־מֻלַיְחָה – وادي المليحة. נחל בין עזה לחברון.

וָדִי אל־מַלִך ^א – وادي الملك. נחל היוצא מבקעת בית נטופה ונכנס לנחל קישון. השוה ע' גיא יפתח־אל

וָדִי אל־מַלִך ^ב – وادي الملك. נחל איתן הבא מהרי שומרון ומשתפך בשם וָדִי א־שָּרָר אל הירדן מדרום לשפך נחל יבש. אורך מרוץ המים בנחל זה הוא 11 ק"מ.

וָדִי אל־מַלָכָּה – وادي الملاكة. נחל בהרי יהודה הנכנס לנחל שורק.

וָדִי אל־מַלָקָה – وادي الملاقة. נחל קטן על יד מודיעין.

וָדִי אל־מַלָּקִי ^א – وادي الملّاقي. נחל במדבר יהודה מדר’־מזר' לחברון.

וָדִי אל־מַלָּקִי ^ב – وادي الملّاقي. נחל מצפון לגיפטליק שכם.

וָדִי אל־מַנָח – وادي المناح. נחל בשפלה מצפון לדַנ’ַבְּה הנמשך לנהר רובין. השוה ע' מנחת.

וָדִי מַנָעִיָה (מַנַעִיָה) – وادي مناعية (منعيّة). עמק מדרום לבאר שבע. בו מכרות נחושת וכורי התוך רבים מימי שלמה המלך ומתקופת מלכי יהודה, ביניהם ערמות של פסולת וחורבות של בתים ⁸⁷.

וָדִי אל־מַנִיעָה – ا وادي لمنيعة. נחל עמוק הבא מחצי האי סיני ונכנס לסַבְּחַ’ת טָבָּה בעמק הערבה, 23 ק"מ מצפון לעקבה.

וָדִי אל־מַנְקַע – وادي المنقع. נחל במדבר יהודה מדרום להר הרודיון.

וָדִי אל־מֻסְטַרָה – وادي المسطرة. נחל היורד מהר סרטבא לירדן.

וָדִי מַסִּין – وادي مسّين. נחל מצפון־מערב לסבסטיה הנכנס בשרון לנהר אל־מפג’ר.

וָדִי אל־מַסְכָּה – وادي المسكة. נחל בגליל הנכנס לוָדי אל־קַרְן בגבול המדיני הצפוני של הארץ.

וָדִי אל־מַסְעוּד – وادي المسعود. יובל של הירמוך הבא מהגולן.

וָדִי מַעִין – وادي معين. נחל בשפלה מדרום לעזה.

וָדִי מֻעַלַּק – وادي معلّق. נחל מדרום־מזרח לבית לחם.

וָדִי אל־מֻעַלַּקָה – وادي المعلّقة. נחל בנגב הנכנס לוָדי א־סַּבַּע.

וָדִי אל־מֻעַ’נִיָּה – وادي المغنّيّة. נחל היורד מהר חרמון ונכנס לנהר סַבִּירָנִי העובר בנאות דמשק.

וָדִי מַעַצִידִי – وادي معصيدي. נחל בכרמל במרחק 3 ק"מ מדר’־מע' לעין עַ’זָל. בו מערות, קברי־סלעים וגתות.

וָדִי אל־מֻעָ’רָה – وادي المغارة. נחל בכרמל במרחק 4 ק"מ מדר’־מזר' לעתלית. בו שלש מערות גדולות: מַעָ’רַתּ א־סֻּע’וּל, מַעָ’רַת א־טַּבּוּן וּמַעָ’רַת אל־וָד. בשנים 1934– 1928 חפרו במערות אלו ובדקו אותן ומצאו בהן שלדים של האדם הקדמון ושרידים של תרבות מפותחת מהתקופה המיסוליתית. במע’רת אל־וָדְ, היא הגדולה ביותר, גלו את השכבות האלה: 1. ברונזה ומאוחר יותר, 2. מיסוליתית, 5 - 3 פליאוליתיות, 6. מוסטֶרית (עד 30,000 שנה) ⁸⁸.

וָדִי מַעְצַר – وادي معصر. נחל מדר’־מע' לשכם.

וָדִי מַצִנִע – وادي مصانع. נחל במרחק 4–5 ק"מ מירושלים בדרך לנבי סמויל. בו קברי- סלעים וגתות.

וָדִי אל־מַצַ’ר – وادي المصرّ. נחל מדרום לביתתר.

וָדִי אל־מֻצְרָרָה – وادي المصرارة. נחל גדול הבא מהר אפרים, עובר באדמת פתח תקוה ונכנס לירקון סמוך לתל ג’רישה. הוא מושך מים לאורך 5 ק"מ.

וָדִי מַקְטַע אל־גֻ’ץ – وادي مقطع الجص. נחל העובר במדבר יהודה ונופל אל ים המלח מצפון לעין גדי.

וָדִי מִקְרַח – وادي مقرح. עמק ארוך בנגב, מדרום־מזרח לעַסְלוג'.

וָדִי אל־מַרְג' – وادي المرج. נחל מצפון־מערב לחברון.

וָדִי אל־מֻרָה – وادي المرّة. נחל העובר בנגב ונופל אל ואדי אל־פִ’קרה.

וָדִי אל־מָרוּד – وادي المارود. נחל בהרי ירושלים מדרום־מערב לבית דֻקּוּ.

וָדִי מַרְטַבָּה – وادي مرطبة. הוא המשך ואדי א־סבע.

וָדִי מַרְסִיעָה – وادي مرصيعة. גיא מדרום לברכות שלמה.

וָדִי אל־מַרָש – وادي المراش. נחל הנופל מצפ’־מזר' לשכם אל נחל כרית.

וָדִי אל־מֻשַׁבָּה – وادي المشبّة. נחל במואב הנכנס בשם וָדִי עַנַזָה לים המלח בחופו הצפוני־המזרחי.

וָדִי אל־מַשׁוּק – وادي المشوق. יובל קטן של נהר מפשוּח מצפון־מזרח לו.

וָדִי מֻשַׁיְוִשׁ – وادي مشيوش. נחל הנופל אל ים התיכון מצפון לראס א־נאקורה.

וָדִי אל־מֻשַׁיְרִפְה – وادي المشيرفة. נחל הנופל אל ים סמכו בשפתו הדרומית.

וָדִי אל־מֻשַׁיִשׁ – وادي المشيّش. נחל בקצה ארץ מואב בדרך העולה מן המדבר מדרום־מזרח.

וָדִי אל־מַשָׁש ^א – وادي المشاش. נחל במדבר יהודה הנופל אל ים המלח.

וָדִי אל־מַשָׁש ^ב – وادي المشاش. נחל מדרום לבאר שבע.

וָדִי א־נַּבְּק – وادي النبق. נחל מדרום לעתלית.

וָדִי א־נַגִ’יל – وادي النجيل. נחל הנופל אל נחל שורק על יד בית שמש.

וָדִי א־נֻּוַיְעִמָה – وادي النويعمة. נחל העובר בערבות יריחו על פני חורבות דוּךּ ונופל אל הירדן.

וָדִי א־נּוּקָא – وادي النوقا. נחל קטן ממערב לעמק חולה.

וָדִי נֻחְ’בַּר – وادي نخبر. נחל במדבר יהודה העובר לאורך הר סדום ממערב ונכנס לים המלח מצפון להר.

וָדִי א־נֻּחַיְלָה – وادي النحيلة. נחל היוצא מאצל ענתות ונופל אל נחל פרת.

וָדִי א־נַּחְלָה – وادي النحلة. גיא על יד ארטאס מדרום־מזרח.

וָדִי נַטּוּף – وادي نطّوف. נחל בהרי יהודה הנופל אל ואדי לִדּ מצפון ללוד. בנחל זה נתגלו שלדים של בני הגזע הניאנדרטלי ושרידי תרבות מיסוליתית (של האבן התיכונה) מפותחה. על שם הואדי נקראת התרבות שנתגלתה בו תרבות נטופית (Natufian) ⁸⁹.

וָדִי נָטָרָה – وادي نطارة. נחל מדר’־מזר' לצור.

וָדִי נַכַּשָׁה – وادي نكشة. גיא קטן על יד מוצא.

וָדִי נֻמַיְרָה – وادي نميرة. נחל במואב המשתפך לים המלח. ראה ע' מי נמרים, והשוה גם סיל א־נמירה.

וָדִי א־נִּמְר – وادي النمر. נחל ממזרח לחזמא במדבר יהודה.

וָדִי נִמְרָה – وادي نمرة. נחל קטן בצפון הרי חורן.

וָדִי נִמְרִין – وادي نمرين. נחל איתן העובר בערבות מואב מול יריחו ונופל אל הירדן סמוך לגשר אלנבי. העמק שבו עובר הנחל הוא ערבות מואב. היום ע’וֹר נמרין, הוא השטח הפורה ביותר בעמק הירדן המושקה מימי הנחל. השוה ע' בית נמרה.

וָדִי נָעוּר – وادي ناعور. נחל קטן מדרום לא־סלט, 15 ק"מ מדר’־מע' לרבת בני עמון.

וָדִי נַעָס – وادي نعاس. נחל בין עזה ובין חברון.

וָדִי א־נֻּצְף – وادي النصف. נחל הנופל אל נחל עין גנים בקצה עמק יזרעאל.

וָדִי א־נַּצְרָה – وادي النصرة. נחל קטן העובר ממזרח ליפו ונופל אל הירקון.

וָדִי נֻקוּר א־דִּ’יבּ – وادي نقور الذيب. נחל קטן הנופל אל ואדי אל־מלאחה מצפון ליריחו.

וָדִי א־נָּר ^א – وادي النار. ראה ע' נחל קדרון.

וָדִי א־נָּר ^ב – وادي النار. נחל מדרום לעזה הנכנס לנחל בּשור.

וָדִי א־סַבָּה – وادي السبة. נחל קטן במדבר יהודה הנופל לים המלח ליד מצדה.

וָדִי א־סַּבַּע – وادي السبع. נחל בנגב העובר בעמק באר שבע ונכנס לוָדִי א־שֵׁרִיעָה.

וָדִי א־סִּדּ – وادي السدّ. יובל של וָדי א־סַּבַּע.

וָדִי א־סֻּדַיְר – وادي السدير. נחל קטן במדבר יהודה הנופל לים המלח על יד עין גדי.

וָדִי א־סִּדְר ^א – وادي السدر. גיא ממזרח לירושלים מעבר להר הזיתים. בו עוברת הדרך ליריחו.

וָדִי א־סִּדְר ^ב – وادي السدر. נחל קטן המשתפך לירדן ממזרח.

וָדִי א־סִּדְר ^ג – وادي السدر. נחל קטן מצפון לעין חרוד.

וָדִי סַהְוָה – وادي سهوة. נחל בהרי חורן.

וָדִי סֻוַיְלִם – وادي سويلم. נחל מדר’־מע' לחברון.

וָדִי א־סּוּקּיָה – وادي السوقية. נחל במדבר יהודה ממזרח לחברון.

וָדִי א־סִּחָנִיָה – وادي السيحانية. נחל קטן מדר’־מזר' לחברון.

וָדִי א־סִּיָל – وادي السيال. נחל הבא מהרי חברון ונכנס לים המלח מצפון למצדה.

וָדִי סַיְלוּן – وادي سيلون. נחל בהר אפרים על יד חורבת שילה.

וָדִי א־סִּיק – وادي السيق. נחל מדרום־מזרח לבאר שבע, בו שרידים של מצודה (רומית?).

וָדִי א־סִּכָּה – وادي السكّة. נחל העובר על פני ביתתר ונכנס לנחל שורק. בו עובר קו מסה"ב ירושלים - יפו.

וָדִי א־סַּלְהַב – وادي السلهب. נחל העובר בעמק עַרָבָּה מדר’־מע' לג’נין.

וָדִי א־סִּלוּקִיָה – وادي السلوقية. נחל מצפון מערב לעמק חולה.

וָדִי א־סֻּלְטְנִי – وادي السلطاني. נחל ארוך בין קיר מואב לבין המסלה החג’אזית. בו עוברת הדרך הגדולה ההולכת למדבר.

וָדִי א־סַּלִיחָה – وادي السليحة. נחל בעבה"י מזרחה, מצפ’־מזר' לא־סַּלְט.

וָדִי סֻלַיְמָן – وادي سليمان. גיא מצפון־מזרח ללוד.

וָדִי סַלָמָה – وادي سلامة. ראה ע' יורדת הצלמון.

וָדִי סַלְמָן ^א – وادي سلمان. נחל הנמשך מבית חורון לגזר.

וָדִי סַלְמָן ^ב – وادي سلمان. נחל מדרום לבית שאן המשתפך לירדן.

וָדִי סַלְמָן ^ג – وادي سلمان. לפנים יובל קטן של נחל קישון סמוך לחיפה. בזמן החדש יבשו אותו היהודים בעלי הקרקע, שבה עבר.

וָדִי א־סַּלִיק – وادي السليق. יובל של נהר מפשוּח מצפון־מזרח לו.

וָדִי סַלַע – وادي سلع. נחל אכזב בחצי האי סיני, בו נתגלו כתובות ארמיות־סינאיות ⁹⁰.

וָדִי א־סִּלְקָה – وادي السلقة. נחל חופי המשתפך לים התיכון מדרום לוָדִי ע’זָּה.

וָדִי א־סַּמְט – وادي السمط. נחל מדרום לבית נתיף. בו מובילה דרך מהרי ירושלים לשפלה. יש סוברים, שהוא עמק האלה ⁹¹.

וָדִי סָמִיָה – وادي سامية. נחל מצפון לרם אללה.

וָדִי א־סַּמַךּ ^א – وادي السمك. נחל איתן הבא מסביבות ח’ספ’ין בגולן ומשתפך לים כנרת על יד כֻּרְסִי. ארכו 20 ק"מ.

וָדִי א־סַּמַךּ ^ב – وادي السمك. נחל קטן ממזרח לעכו.

וָדִי סֻמְסֻם – وادي سمسم. ראשיתו של וָדִי אל־חַסְי שבשפלה.

וָדִי סַמָּעִיָה – وادي سمّاعية. נחל הנכנס לים התיכון מדרום לצור.

וָדִי אּ־סִּנַּיְן – وادي السنّين. נחל במדבר יהודה מצפ’־מע' למצדה.

וָדִי א־סִּנָם – وادي السنام. נחל מדרום לחזמא, מצפ’־מזר' לירושלים.

וָדִי א־סַּעַד – وادي السعد. נחל קטן ממערב לרם אללה.

וָדִי סֻעַיְבּ – وادي سعيب. יובל של נהר נעמין העובר ע"פ ערב וסכנין בגליל התחתון.

וָדִי סַעִידָה – وادي سعيدة. ראשיתו של נחל ארנון.

וָדִי סַעִיר – وادي سعير. נחל בהרי יהודה הנמשך מחלחול מזרחה ועובר ע"פ הכפר ציעור (צעיר).

וָדִי סַעְתַּר – وادي سعتر. נחל בדרום הבשן.

וָדִי א־סֻּקוּק – وادي السقوق. יובל של נהר מפשוּח.

וָדִי א־סִּקְלָבּ – وادي سقلاب. נחל גדול בגלעד הצפונית, העובר על פני א־טַּיִבָה ומשתפך לירדן מול בית שאן.

וָדִי סְקָקָה – وادي سقاقة. נחל קטן בצפון הבשן.

וָדִי סַקָרָה – وادي سقارة. נחל במואב המשתפך לים המלח בשפתו המזרחית, מצפון לצרת השחר.

וָדִי א־סִּר – وادي السرّ. נחל בנגב מדר’־מזר' לבאר שבע.

וָדִי סִרְחָן – وادي سرحان. בקעה ארוכה בקצה עבה“י מזרחה, שבה עוברת דרך החוגגים למכה. הבקעה נמשכת באורך של 320 ק”מ וברוחב של 30 ק"מ בין אל־אזרק בצפון־מזרח עבר הירדן ובין אל־ג’וף בצפונו של מרכז ערב. בו עברו מהזמנים הקדומים ביותר דרכי המסחר בין עבר הירדן וסוריה מצד אחד לבין ערב מצד שני. בעמק זה נמצאים חורבות של בנינים גדולים מהתקופות הנבטית, הרומית, הביזנטית והערבית של ימי הביניים, ברכות מים החצובות בסלעים, בורות ומעינות ⁹². הבקעה נכללת היום ברובה בשטח ערב סעודיה.

וָדִי סַרְטַבָּא – وادي سرطبا. נחל קטן בגליל העליון ממערב לג’בל ג’רמק,

וָדִי סַרִיס – وادي سريس. גיא על יד הכפר סריס מצפ’־מע' לירושלים.

וָדִי א־סַּרִיס – وادي السرّيس. נחל הנכנס לנחל כרית מצפ' מזר' לשכם.

וָדִי א־סִּתּ ^א – وادي الستّ. נחל היורד מהרי שומרון לעמק יזרעאל.

וָדִי א־סִּתּ ^ב – وادي الستّ. נחל על יד קיר מואב.

וָדִי סִתִּי מִרְיָם – وادي ستّي مريم. הוא השם הערבי־הנוצרי של נחל קדרון, ע"ש “קבר מרים” הנמצא בראשיתו.

וָדִי עַבּוּד – وادي عبود. נחל בשפלה העובר ע"פ הכפר עבוד מצפ’־מע' ללוד.

וָדִי אל־עַבַּיְדָה – وادي العبيدة. נחל בהרי ירושלים בין בית אִכְּסָא לנבי סמויל.

וָדִי עַבִּלִּין – وادي عبلّين. נחל בגליל התחתון היורד מג’בל דַיְדַבָּה ונכנס בעמק עכו לנהר נעמין. בו עוברת הדרך משפת הים לגליל. השוה ע' אבלים.

וָדִי עַבָּס – وادي عباس. נחל מצפון לרם אללה. בו שרידים של ישוב קדום וחרסים ביזנטיים.

וָדִי עַגְ’לוּן – وادي عجلون. יובל של וָדִי כַּפְרַנְגִ’י הבא מגלעד הצפונית ועובר על פני עג’לון. וָדִי אל־עַגַ’ם – وادي العجم. עמק רחב וארוך מדרום לדמשק. בו עוברים נהר פרפר ויובליו המרובים.

וָדִי אל־עַ’דִיר – وادي الغدير. נחל על יד קרית יערים מדרום־מערב לה.

וָדִי אל־עַ’דַף – وادي الغدف. נחל בעבר הירדן מזרחה, 80 ק"מ ממזרח לקיר מואב.

וָדִי עַוְבָּה – وادي عوبة. נחל מצפון להר צפת הנופל לוָדִי הִנְדַג'. בו נמצאים סמנים של ישוב עתיק: גתות ובתי בד, מערות, בורות, קברים, חציבות בסלעים ומדרגות חצובות.

וָדִי אל־עַוְגָ’א – وادي العوجا. נחל היורד מצפון לרם אללה לעמק הירדן ומשתפך לירדן מצפ’־מזר' ליריחו. בערבות יריחו, על יד הנחל הזה, התישבו בדוים בכפר אל־עוג’א (300 תו').

וָדִי עַוָּד – وادي عوّاد. נחל מדר’־מע' לשכם.

וָדִי עַוְדָה – وادي عودة. נחל מצפ’־מזר' ללוד.

וָדִי אל־עֻ’וַיְר ^א – وادي الغوير. נחל הנופל לים המלח ממערב.

וָדִי אל־עֻ’וַיְר ^ב – وادي الغوير. נחל העובר מדר’־מזר' לקיר מואב ונופל לים המלח.

וָדִי אל־עַוַיְרָתּ – وادي العويرات. נחל בדרום הבשן, הוא ההמשך של וָדִי א־זַּיְדִי – וָדי אל מַדָּן. הוא נזון ממי וָדַי בַּגָּ’ה הבא מבַּחְרַת אל־בַּגָּה אשר באל־מזיריב.

וָדִי אל־עֻ’וַיְת – وادي الغويت. יובל של נהר רובין הבא ממזרח לאשקלון.

וָדִי אל־עַוְסַגִ’י – وادي العوسجي. נחל בעבה“י מזרחה, 120 ק”מ ממזרח לקיר מואב.

וָדִי עַוְסִיָה – وادي عوسية. נחל בנגב מדרום מערב לחלוצה.

וָדִי אל־עוּקָבּ – وادي العوقاب. נחל מדר’־מזר' לצור.

וָדִי עַ’זָּה – وادي غزّة. נחל גדול המשתפך לים התיכון מדרום לעזה. בחלק גדול של השנה יש בו מים לאורך 2 ק"מ משפכו ומעלה. נתגלו בו עקבות של ישוב בסוף התקופה הכלקוליתית (סוף האלף הרביעי לפסה"נ) ושל ישובים רבים בתקופת הברונזה.

וָדִי עַזּוּן – وادي عزّون. נחל בשרון הבא מאצל הכפר עזון, עובר על פני הכפר קלקליה ונכנס לירקון.

וָדִי אל־עַזִּיָה – وادي العزّيّة. נחל היורד מהרי הגליל העליון ומשתפך לים התיכון מדרום לצור.

וָדִי אל־עַזַיְמָה – وادي العزيمة. נחל בערבות מואב העובר על פני בית הישימות.

וָדִי אל־עַיָד – وادي العيّاد. נחל בין רמה לחזמא.

וָדִי אל־עִידָן – وادي العيدان. נחל הנופל לים המלח בשפתו הדרומית.

וָדִי אל־עַיוּן ^א – وادي العيّون. נחל ממזרח לפתח תקוה.

וָדִי אל־עַיוּן ^ב – وادي العيّون. יובל של נחל אלכסנדר הבא מדרום לטול כרם,

וָדִי אל־עַיוּן ^ג – وادي العيّون. נחל הבא מהרי צפת וגומר בוָדִי אל־עַזִּיָה.

וָדִי אל־עַיוּן ^ד – وادي العيّون. נחל מדר’־מע' לביתתר הנכנס לוָדִי בַּתִּיר.

וָדִי עֻיוּן א־דִּ’יבּ – وادي عيون الذيب. נחל במואב המשתפך לים המלח בשפתו הצפונית־המזרחית.

וָדִי עַיוּן מוּסָה – وادي عيون موسى. ראה ע' גיא (הגיא אשר בשדה מואב).

וָדִי אל־עַיְן ^א – وادي العين. גיא קטן מצפ’־מזר' לרם אללה.

וָדִי אל־עַיְן ^ב – وادي العين. נחל חופי בין חיפה לעתלית.

וָדִי עַיְן אל־בַּיְצָ’א – وادي عين البيضاء. נחל איתן בגלעד המשתפך לירדן מדרום לשפך נחל יבש.

וָדִי עַיִן עַ’זָל – وادي عين غزال. נחל הנשפך לירמוך. על יד שפכו נמצאים שרידים של מבצר מגליתי, שממנו הובילה דרך למעינות החמים של חמת גדר.

וָדִי עַיִן עַרִיך – وادي عين عريك נחל קטן ממערב לרם אללה.

וָדִי עַיִן רַפִיעָה – وادي عين رفيعة. נחל מדר’־מע' לקרית ענבים.

וָדִי עִיסָה – وادي عيسى. נחל במואב הנכנס לים המלח מדרום ללשון.

וָדִי עִירָה – وادي عيرة. נחל בהר חורן העובר ממערב לעיירה עירה.

וָדִי עַלִי – وادي علي. גיא עמוק בהר יהודה הנמשך ממערב לקרית יערים עד גבעות השפלה. בו עובר כביש ירושלים – תל אביב.

וָדִי עַלְיָא – وادي عليا. נחל במדבר יהודה מדר’־מזר' לבית לחם.

וָדִי עַלַיָת – وادي عليان. נחל בחצי האי סיני. בסלעיו חרותות כתובות ארמיות־סינאיות ⁹³.

וָדִי אל־עַמוּד ^א – وادي العمود. נחל גדול היורד מהר צפת, יוצא לעמק גנוסר מצפון למגדל ונופל לים כנרת. במערה א־זֻטִיָה אשר בנחל זה נתגלו בשנת 1926 שרידים של ישוב פריהיסטורי, בתוכם ארבעה שברי גולגולת של האדם הפרי־היסטורי (הניאנדרטלי). לפי מקום המצאה נקראת הגולגלת הזאת הגולגלת הגלילית ⁹⁴.

וָדִי אל־עַמוּד ^ב – وادي العمود. נחל בגלעד המשתפך לירדן בין שפכי הירמוך והיבוק.

וָדִי עַמוּקָה – وادي عموقة. נחל מצפון להר צפת הנופל לוָדִי וַקָץ.

וָדִי עַמַיְס – وادي عميس. נחל היוצא ממזרח לקרן חטין ומשתפך לים כנרת.

וָדִי אל־עַ’מִיק – الغميق. נחל הבא מהר אפרים ונופל לוָדִי חצ’ירה.

וָדִי עַמָּן – وادي عمّان. ראשיתו של נחל יבוק, סמוך לרבת בני עמון (עַמָּן).

וָדִי עַמָּר – وادي عمّار. נחל מדר’־מע' לירושלים. בו עוברת הדרך למנחת (מָלִחָה).

וָדִי עָמִר – وادي عامر. נחל מצפ’־מע' לנבי סמויל.

וָדִי אל־עִנַבּ – وادي العنب. נחל במדבר אדום, 100 ק"מ ממזרח למעון.

וָדִי עַ’נַיְם – وادي غنيم. נחל במדבר יהודה ממערב להר הרודיון.

וָדִי אל־עַסָכִּר – وادي العساكر. נחל קטן מצפ’־מזר' לגבעת שאול (תל אל־פ’וּל).

וָדִי אל־עַסַל – وادي العسل. נחל היורד מהחרמון לירדן.

וָדִי עַסְלוּג' – وادي عسلوج. נחל בנגב מדר’־מע' לבאר שבע הנופל לוָדִי א־סבע.

וָדִי אל־עַ’פְר – وادي الغفر. תחלת וָדי אל־עַרַב. השוה ע' אגריפינה.

וָדִי אל־עַפְרָא – وادي العفرا. יובל של נחל זרד.

וָדִי אל־עֻ’צוּם – وادي الغصوم. ראה ע' אלון בצעננים.

וָדִי אל־עָצִי – وادي العاصي. נחל במדבר יהודה. 15 ק"מ מצפ’־מזר' לירושלים.

וָדִי אל־עַצְל – وادي العصل. נחל בין קיסרין לג’נין.

וָדִי אל־עֻקָבּ – وادي العقاب. נחל מדרום־מזרח לצור.

וָדִי אל־עַקְבִּיָה – وادي العقبية. נחל הנופל לים מדרום לצידון.

וָדִי אל־עַקַיְבּ – وادي العقيب. נחל בגבול הבשן והמדבר, 50 ק"מ מצפ’־מזר' לרבת בני־עמון.

וָדִי אל־עַקְל – وادي العقل. נחל קטן מדרום מערב לבית חורון.

וָדִי אל־עָ’ר ^א – وادي الغار. נחל הבא מצפון מערב לחברון ונופל לים המלח.

וָדִי אל־עָ’ר ^ב – وادي الغار. נחל בבשן הנופל לוָדי אל־אחריר.

וָדִי אל־עָ’ר ^ג – وادي الغار. נחל במדבר יהודה הנכנס לים המלח על יד עין גדי.

וָדִי אל־עַרַבּ ^א – وادي العرب. נחל העובר על פני בית גוברין מדרום.

וָדִי אל־עַרַבּ ^ב – وادي العرب. נחל איתן בגלעד הצפונית, 15 ק"מ מצפון לארבד. הוא יורד מההרים לעמק הירדן ושוטף כאן בקשת הדומה לקשת של הירמוך ומשתפך לירדן, נגרו בהרים 39 מ' ובעמק 13 מ' לכל 1000 מ'

וָדִי עָ’רִבּ – وادي العرب. ראה ע' גרב.

וָדִי אל־עַרְבָּה – وادي العربة. עמק הערבה אשר בין ים המלח ובין ים אילת. השוה ע' נחל הערבה.

וָדִי אל־עַ’רְבָּה – وادي الغربة. נחל המשתפך לירדן מצפון לים המלח. הוא אוסף את מי נחל חשבון ומי וָדי כפרין.

וָדִי אל־עַרָגִ’י – وادي العراجي. נחל בהר חורן.

וָדִי אל־עַרָא – وادي العرّا. נחל מדרום לחברון.

וָדִי עָרָה – وادي عارة. עמק החוצה את הרי שומרון החל במרחק 15 ק"מ ממזרח לקיסרין עד עמק יזרעאל סמוך למגדו. בו עוברת דרך הים מהשרון לעמק יזרעאל, שבה עברו צבאות העמים בכל הזמנים. כאן עמדה העיר ערן הנזכרת בכתובת תחותמש השלישי בין יח’ם (= יַמָּה) ובין מגדו. בדרך זו הלכו תחותמש, שישק ופרעה נכה לפרת, ותגלת פלאסר השלישי עבר בו במסעו ממגדו לדאר (בכתובת האשורית עִירוּנָה). דלמן מזהה את וָדִי עָרָה גם עם Agovg°, שבה נח וַרוס בדרכו מהגליל לירושלים ⁹⁵.

וָדִי עָרָה – وادي عارة. כפר ערבי קטן (70 תו' מוסלמים) במרחק 2 ק"מ מדר’־מזר' לישוב הקבוץ עין עירון בכניסה לוָדִי עָרָה, שבו עוברת הדרך מהשרון לעמק יזרעאל.

וָדִי אל־עַרוּב – وادي العرّوب. ראה ע' עמק ברכה.

וָדִי עַרוּס – وادي عروس. נחל קטן בגליל העליון הנכנס לעמק חולה.

וָדִי אל־עַ’רִִיב – وادي الغريب. נחל מצפון לג’לגליה בדרך ירושלים – שכם.

וָדִי אל־עַרַיְּגָ’ה – وادي العريجة. נחל במדבר יהודה הנופל לים המלח מדרום לעין גדי.

וָדִי אל־עַרִישׁ – وادي العريس. ראה ע' נחל מצרים.

וָדִי עַ’רַנְדַל – وادي غرندل. נחל גדול היורד מג’בל הָרון באדום ונופל לוָדי אל־ג’יב בעמק הערבה. ראה ע' אילם.

וָדִי עַרְעַרָה – وادي عرعرة. נחל בנגב הנופל לגיא המלח מדרום

וָדִי עַרָק חַגָ’ג' – وادي عراق حجاج. נחל הנכנס לוָדי פצאל בערבות הירדן.

וָדִי עַרָק מָזִל – وادي عراق مازل. נחל ממזרח להר הזיתים.

וָדִי עַרְקָן א־תַּרָה – وادي عرقان الترّة. נחל מצפ’־מזר' לשכם הנמשך לירדן.

וָדִי אל־עַשׁוּר – وادي العشور. נחל העובר על פני תבנין בגליל העליון.

וָדִי עַתִּיר – وادي عتّير. נחל על יד חורבת יתיר מדר’־מע' לחברון.

וָדִי פַ’גָ’ס – وادي فجّاس. נחל איתן הבא ממישור אל־אחמא (אלון בצעננים) ונופל לירדן סמוך לדגניה. על יד אפיקו נמשכות חומות אמת־המים של טבריה. ארכו 11 ק"מ.

וָדִי פ’וּכִּין – وادي فوكين. כפר ממע’־דר’־מע' לבית לחם (250 תו' מוסלמים).

וָדִי אל־פַ’וָּּר – وادي الفوّار. נחל היוצא ממזרח לזכרון יעקב ונופל לנהר א־דפלה. בו נמצאים יסודות של בנינים, שרידים של כנסיה, קברים מקומרים, מערות ובורות.

וָדִי פַ’חַ’ד – وادي غخد. נחל ממזרח לבית לחם.

וָדִי פַ’חִל – وادي فحل. נחל העובר ע"פ חורבת פחל ונופל לירדן.

וָדִי פֻ’טַיְס – وادي فطيس. נחל מדרום־מזרח לעזה. השוה ע' פוטיס.

וָדִי פַ’י – وادي في. נחל בנגב הנמשך ממעלה עקרבים לים המלח.

וָדִי פַ’יְפָ’ה – وادي فيفة. נחל איתן בבקעה עַ’וְר אל־פ’יפ’ה מדר’־מזר' לים המלח. שפעתו 1,440 ממ"ע בשעה.

וָדִי פִיק – وادي فيق. נחל בגולן העובר ע“פ הכפר פ’יק, חופר אפיק עמוק בהרים ונופל לים כנרת. ארכו 10 ק”מ. השוה ע' אפק ^ד .

וָדִי פַ’יְרָן – وادي فيران. נחל אכזב בחצי האי סיני, שבו נמצאות כתובות ארמיות־סינאיות ⁹⁶.

וָדִי פַ’לָח – وادي فلّاح. “נחל האושר” היורד מהכרמל ומשתפך לים התיכון ממערב לחורבת דצטרי (עתלית). בשני פרקים יש בו מים בכל ימות השנה, בין המקור לא־שַּׁלָּלָה ובין דצטרי לים. בח'. רֻקְטַיָה שמעל לוָדי פ’לאח – שלאלה נמצא קבר יהודי עתיק. במעלות הנחל נמצאות מערות, שהיו מיושבות בתקופה הפריהיסטורית ⁹⁷.

וָדִי פַ’לָּן – وادي فلّان. נחל חופי הנופל לים התיכון ליד עתלית.

וָדִי פָ’עִי – وادي فاعي. נחל במדבר יהודה ממערב להר סדום.

וָדִי פֻ’עִילִס – وادي فعيلس. נחל קטן מדרום מזרח לעזה.

וָדִי פַ’צְאִל – وادي فصائل. נחל איתן בערבות יריחו הנופל לירדן מצפון ליריחו. בימי הבית השני ובימי הבינים היה הנחל הזה משקה מטעי תמרים מסביב.

וָדִי פִ’קְרָה – وادي فقرة. נחל ארוך בנגב, 50 ק"מ מדר’־מזר' לבאר שבע. הוא עובר לאורך הגבול הטבעי הדרומי של ארץ־ישראל וגומר בעמק הערבה סמוך למחנה הדרומי של חברת האשלג.

וָדִי פָ’רָה ^א – وادي فارة. נחל מצפון־מזרח לירושלים. הוא מושך מים ממעין גדול ונכנס לודי אל־כִּלְתּ. ראה ע' פרת.

וָדִי פָ’רָה ^ב – وادي فارة. נחל איתן ברוב ימות השנה בגליל העליון. מקורו מצפון לגוש חלב. הוא נופל לים חולה בשם וָדִי הִנְדַג'.

וָדִי אל־פְ’רַנְג' – وادي الفرنج. נחל בין חברון ובין בית גוברין (קוראים וכותבים את שמו גם الافرنج = אל־אַפְרַנְג').

וָדִי פָּ’רִעָה – وادي فارعة. ראה ע' נחל כרית.

וָדִי א־צַּ’בּוּעָה – وادي الضبوعة. נחל מדרום לים המלח הנופל לסיל אל־קֻרְחִי.

וָדִי א־צַּ’בְּעִי – وادي الضبعي. נחל בעבה“י מזרחה, 60 ק”מ מדר’־מזר' לרבת בני־עמון.

וָדִי צַבְּרָה – وادي صبرة. נחל באדום המשתפך לנחל זרד. בו נמצאות ערמות של פסולת נחושת וברזל ממכרות וכורי התוך, שהיו כאן בימי קדם ⁹⁸.

וָדִי צַהִיוּן – وادي صهيون. גיא העובר לאורך שכונת בית הכרם מצפ’־מע' לירושלים.

וָדִי צֻוַַיְנִיט – وادي صوينيط. נחל מצפ’־מזר' לירושלים הנכנס לנחל פרת (וָדִי פָ’רָה).

וָדִי צוּפִי אל־חֻ’נַיְהָתּ – وادي سوفي الخنيهات. נחל בשומרון היורד אל הירדן.

וָדִי א־צּוּר – وادي الصور. נחל קרוב לבית גוברין.

וָדִי צוּרָה – وادي صورة. נחל במדבר יהודה מדר’־מזר' לירושלים.

וָדִי א־צִּיָא – وادي الصيّا. גיא עמוק על יד בית לחם.

וָדִי צַיִדוּן – وادي صيدون. נחל בעבה“י מזרחה, 20 ק”מ ממערב לרבת בני־עמון.

וָדִי א־צִּיר ^א – وادي الصير. נחל מדרום־מזרח לא־סלט. השוה הערך הבא.

וָדִי א־צִּיר ^ב – وادي الصير. כפר גדול בוָדי א־ציר (ראה הערך הקודם) בסביבה פוריה ועשירה בתבואה (2000 תו' צ’רקסים). בכפר נמצאים שרידים עתיקים. השוה ע"ע טי’רוס וצורבית.

וָדִי צִיר – وادي صير. נחל ממערב לשכם.

וָדִי א־צִּ’יַר – وادي الضير. נחל מדרום־מזרח לקיר מואב.

וָדִי צַלָח – وادي صلاح. ראה ע' צלע.

וָדִי צָלִחָה – وادي صالحة. נחל בגליל העליון בין פ’רחה ובין יארון, 18 ק"מ מצפון לצפת. בו עובר הגבול בין ארץ־ישראל ובין מדינת הלבנון. במעלות הנחל נמצאות מערות, שהיו מיושבות בתקופה הפריהיסטורית. כן נמצאים בנחל עקבות של ישוב בתקופת הברונזה.

וָדִי צַמַנְטְר – وادي صمنطار. נחל החוצה את הרי שומרון בין קיסרין ובין ג’נין.

וָדִי א־צִּנִי – وادي الصني. נחל מדר’־דר’־מע' לבאר שבע הנכנס לנחל בשור, מוּסיל מזהה אותו עם נחל גרר ⁹⁹.

וָדִי צַפוּרְיָה – وادي صفّوريّة. נחל היוצא מלמטה לצפורי ונופל אל וָדִי אל־מַלִךּ.

וָדִי א־צֻפַיְ – وادي الصفي. נחל גדול במואב המשתפך לנחל ארנון.

וָדִי א־צָּפִי – وادي الصافي. ראה גיא צפתה.

וָדִי א־צַּפְצָף – وادي الصفصاف. נחל במדבר יהודה הנופל לים המלח מצפון לחורבת מצדה.

וָדִי א־צִּ’רְוָה – وادي الضروة. נחל בגבול המזרחי של מואב.

וָדִי א־צָּרָצְרָה – وادي الصراصرة. נחל בהר יהודה. בו עוברת הדרך מאל־חַצְ’ר לבית נתיף.

וָדִי א־צַּרָר – وادي الصرار. ראה ע' נחל שורק.

וָדִי קֻבָּבּ – وادي قباب. נחל בנגב מדרום לתל אל־מלח

וָדִי אל־קֻדַיְרָתּ – وادي القديرات. הנחל האיתן היחיד במדבר צִן המושך מים מעין קדירָת באורך של 4 – 3 ק"מ בכל ימות השנה. המים משמשים להשקאת עצים וירקות. מסביב לנחל זה התקיים ישוב בתקופה הישראלית ¹⁰⁰. השוה ע' קדש ברנע.

וָדִי אל־קִדְר – وادي القدر. נחל אכזב הנופל לים המלח מדרום למצדה.

וָדִי קֻדְרָן – وادي قدران. נחל מדרום־מזרח לזכרון יעקב.

וָדִי קַוַשִׁין – وادي قوشين. נחל קטן הנופל לים מצפון לעכו.

וָדִי קֻטַיָּה – وادي قطيّة. נחל העובר ע"פ חניתה בות בגבול המדיני בין ארץ־ישראל והלבנון ונופל בות לים מדרום לראס א־נאקורה.

וָדִי קַטַמָתּ – وادي قطمات. נחל בנגב הנכנס לוָדי אל־מִלְח..

וָדִי אל־קֻטְנָה – وادي القطنة. נחל בהרי יהודה מצפון לקרית יערים.

וָדִי אל־קַטַע – وادي القطع. נחל מצפון לחברון.

וָדִי אל־קַטָר – وادي القطار. נחל ממזרח לרבת בני־עמון.

וָדִי קַטְרָה – وادي قطرة. נחל בשפלה העובר על פני המושבה גדרה והכפר הערבי קטרה ונופל אל נהר רובין.

וָדִי אל־קִינִי – وادي القيني. נחל מדרום לחברון הנמשך במדבר יהודה ונופל לוָדי גִִ’רָבִּי. ראה ע' קינה.

וָדִי קִינִי – وادي قيني. נחל אכזב בחצי־האי סיני, שבו נמצאות כתובות ארמיות־סינאיות ¹⁰¹.

וָדִי אל־קַיְקַבָּה – وادي القيقبة. נחל בהרי יהודה מצפון לאל־קביבה.

וָדִי קָלוֹנִיָה – وادي قلونية. נחל הנמשך מהכפר לפתא אצל ירושלם ועובר על פני הכפר קלוניה - (מוצא). השוה ע' מי נפתח.

וָדִי אל־קִלְט (קִלְתּ) – وادي القلط (قلت). נחל איתן, הוא המשך נחל פרת. החופר את אפיקו עמוק בתוך סלעי ההרים בצורת קניון, עובר בערבות יריחו מצפון ליריחו ונופל אל הירדן. הנחל ניזון משלשה מעינות: עין אל־קלט (שפעתו 5,450 ממ"ע ביממה), עין פָ’רָה (פרת, 1,130 ממ"ע), ועין פַ’וָּר (2,270 ממ"ע). מי הנחל משקים את מטעי הבננות שבערבות יריחו. בנחל נמצאים תעלות מים, מערה עם כתובת יונית, וטחנה עתיקה. בקיר הנחל בנוי מנזר יוני (דיר מָר גִ’רְיִס, דיר וָדי קלת).

וָדִי קֻלַיְט – وادي قليط. נחל בגלעד הנופל לירמוך מצד דרום ובו תחנה בקו מסה"ב כפר צמח – דמשק.

וָדִי אל־קַמְח – وادي القمح. נחל הנופל מצפון־מזרח לשכם אל נחל כרית.

וָדִי קִמָס – وادي قماس. נחל מדרום לאשקלון הנופל אל ואדי אל־חסי.

וָדִי קָנָה – وادي قانة. ראה ע' נחל קנה.

וָדִי אל־קַנַוָתְּ – وادي القنوات. נחל העובר על פני קנת בהר חורן.

וָדִי אל־קֻנַיְטְרָה – وادي القنيطرة. נחל מדרום־מערב לבית גוברין הנופל אל ואדי אל־חסי.

וָדִי קֻנַיְעָה – وادي قنيعة. נחל בגלעד הדרומית.

וָדִי אל־קָסַבּ – وادي القسب. כפר בגולן בגבול המדיני של א"י.

וָדִי קֻסַיְּבּ – وادي قسيب. נחל הבא מדרום, עובר בעמק שמדרום לים המלח ונעלם בבצות הסַבְּחָ’ה.

וָדִי אל־קָעָה – وادي القاعة. נחל על יד צוּר בָּהִר מדרום לירושלים.

וָדִי אל־קַצְבּ – وادي القصب. נחל הבא ממערב לשכם ונופל אל נחל אלכסנדר.

וָדִי קֻצָבּ – وادي قصاب. נחל הבא מהרי שומרון ונופל אל נחל קּישון.

וָדִי אל־קָצִ’י – وادي القاضي. נחל מדרום לחברון. ראה ע' נחל אשכול.

וָדִי אל־קִרְד – وادي القرد. נחל מדרום־מזרח לשכם.

וָדִי אל־קַרְיָה – وادي القرية. נחל מדרום־מזרח לחברון.

וָדִי אל־קַרְיַתַּיְן – وادي القريتين. נחל גדול מדרום לחברון הנופל אל גיא המלח. השוה קריות חצרון.

וָדִי קַרָם – وادي قرّام. נחל ממערב לשכם.

וָדִי אל־קַרְן ^א (אל־קֻרַיִן) – وادي القرن (القرين). נחל גדול בגליל העליון. מקורו ראס א־נַּבַּע סמוך לכפר מעליה, והוא מגיע לים התיכון על יד אכזיב. ארכו 20 ק“מ, עד אמצע המאה הי”ט היה ידוע בשם נהר בַּרְדְוַיל. כיום אובדים מימיו בחול החוף ואינם מגיעים לים.

וָדִי אל־קַרְן ² – وادي القرن. נחל מדרום־מערב לדמשק.

וָדִי אל־קַרְעִי – وادي القرعي. נחל מדר' לרפיח.

וָדִי אל־קַרַקָה – وادي القرقة. נחל קטן הנופל לים התיכון מצפון לעכו,

וָדִי קַרְקַרָה – وادي قرقرة. יובל של וָדי אל־קרן מדרום לחניתה.

וָדִי קֻתַּיְן – وادي قتين. נחל קטן מצפון־מזרח לא־סלט.

וָדִי א־רַבָּבִּי – وادي الرابابي. ראה ע' גיא בן הנם.

וָדִי רַבָּח – وادي ربّاح. נחל הבא מהר אפרים, עובר באדמת פתח תקוה ומתחבר לירקון סמוך למקורו.

וָדִי רַבָּץ' אל־גַ’מוּס – وادي رباض الجموس. נחל הנופל אל ים המלח מדרום למצדה.

וָדִי א־רַבַּצִ’יָּה – وادي الربضيّة. נחל בעמק גניסר הנופל אל ים כנרת מצפון למגדל.

וָדִי רָגִ’בּ – وادي راجب. נחל גדול בגלעד הצפונית העובר ע“פ חורבת רגב, נכנס לעמק הירדן סמוך לעַמָּתָּא ונופל אל הירדן. ארכו 30 ק”מ. הוא בא מגובה 1,045 מ', נגרו 45 מי לאלף.

וָדִי רָגִ’ל – وادي راجل. נחל מדרום להר חורן.

וָדִי א־רֻדַיְדָה – وادي الرديدة. נחל על יד חזמא מצפון־מזרח.

וָדִי א־רוָבִּי – وادي الروابي. נחל מצפון־מזרח להר הזיתים.

וָדִי רוּבִּין – وادي روبين. ראה ע' נהר רובין.

וָדִי א־רַחִיבּ – وادي الرحيب. נחל העובר על פני בית לחם.

וָדִי רַחַ’מָה – وادي رخمة. נחל היורד מחצי־האי סיני לעמק הערבה, 15 ק"מ מצפ’־מע' לעקבה.

וָדִי רַיָא – وادي ريّا. נחל מצפ’־מע' לרם אללה.

וָדִי א־רְיָשִׁי – وادي الرياشي. נחל קטן הנופל מדרום לגרש אל נחל יבוק.

וָדִי א־רָמָה – وادي الرامة. נחל איתן בערבות מואב העובר על פני תל א־רמה (בית הרם).

וָדִי א־רַמוּ – وادي الرمو. נחל ממזרח לצור.

וָדִי א־רֻמַיִל – وادي الرمل. נחל מצפון לארנון.

וָדִי א־רֻמַיְמִין – وادي الرميمين. נחל העובר מצפון־מזרח לא־סלט ונופל אל היבוק.

וָדִי א־רַמְל – وادي الرمل. נחל קטן ממזרח לעזה.

וָדִי א־רְמָמַנָה – وادي الرمامنة. נחל במדבר יהודה מצפון־מזרח למכמש. ראה ע' בקעתא דבית רמון.

וָדִי רֻמָּן – وادي رمان. נחל בנגב, 58 ק"מ מדר’־דר’־מזר' לבאר שבע הנכנס לוָדִי א־סִּיק. וָדִי רֻמָּנָה – وادي رمّانة. נחל בגליל התחתון מדרום לבקעת בית נטופה.

וָדִי א־רֻמָּּנָה – الرمّانة. המשך ודי אל־חוץ' בדרך ירושלם – יריחו.

וָדִי רָס אַל־בַּדְר – وادي راس البدر. נחל בהרי חורן.

וָדִי רַפָיִד – وادي رفايد. נחל בחצי האי סיני. השוה ע' רפידים.

וָדִי רַפִיעָה – وادي رفيعة. נחל מצפון־מזרח לרבת בני־עמון.

וָדִי א־רַצִיף – وادي الرصيف. נחל הנופל מצפ’־מזר' לשכם אל נחל כרית.

וָדִי רַשִׁיד – وادي رشيد. נחל מדרום־מערב לשכם.

וָדִי רֻשְׁמִיָה – وادي رشمية. נחל המבתר את הר הכרמל מצפ’־מע' לחיפה. בו עוברת דרך מהכרמל לעתלית ולבלד א־שיח'. במעבר זה מצויים שרידים של דרך פריהיסטורית ומשני צדיה חומות, וכן שרידים של דרך רומית וחורבות של מצודת הצלבנים.

וָדִי רַתַּם – وادي رتم. נחל במזרח הגלעד, 35 ק"מ ממע' לרבת בני עמון.

וָדִי שַׁבָּבִּיךּ – وادي شبابيك. נחל מצפון להרי צפת הנופל אל ודי וַקָּץ.

וָדִי א־שַּׁבִּיבּ – وادي الشبيب. ראשיתו של וָדי א־סַּמַךּ בגולן.

וָדִי א־שָׁבִּךּ – وادي الشباك. נחל קטן מצפון לארנון.

וָדִי שָׁהִין – وادي شاهين. נחל מצפ’־מזר' ללוד.

וָדִי שׁוּבָּש ^א – وادي شوباش. נחל מדרום לבית שאן הנופל אל הירדן.

וָדִי שׁוּבָּש ^ב – وادي شوباش. כפר קטן על יד הנחל הזה (100) תו')

וָדִי שֻׁוַיְתּ – وادي شويت. נחל קטן ממזרח לעכו.

וָדִי א־שַׁוְמַר – وادي الشومر. נחל סמוך לק"מ ה־18 בדרך ירושלים – שכם. בו שרידים של חומות מגליתיות הבנויות אבני צור ובמעלהו הצפוני קברים חצובים בסלע עם אכסדרות.

וָדִי שַּׁוְמַר – وادي شومر. נחל קטן ממזרח להר תבור.

וָדִי א־שֻׁוָר – وادي الشوار. נחל הנמשך בין מוצא לבית נקובה.

וָדִי א־שַּׁיְג’וּר – وادي الشيجور. נחל בעמק שכם.

וָדִי א־שַּׁיְח' – وادي الشيخ. נחל על יד חלחול.

וָדִי א־ وادي – الشلّال. נחל העובר ממזרח ליפו ונופל אל הירקון לפני השפכו אל הים.

וָדִי א־שַּׁלָלָה ^א – وادي الشلّالة. נחל גדול מדר’־דר’־מזר' לעזה. הוא נקרא לפני השפכו אל הים בשם ודי ע’זה (ע"ש). אולי הוא נחל בשור.

וָדִי א־שַּׁלָלָה ^ב – وادي الشلّالة. נחל העובר בין הבשן ובין הגלעד ונכנס לירמוך. הוא מושך מים במרחק 20 ק"מ משפכו.

וָדִי שָׁמָּה – وادي شمّة. נחל בעמק יזרעאל סמוך לג’נין.

וָדִי א־שַּׁמָּרִין – وادي الشمّارين. נחל מצפ’־מע' לעין כרם.

וָדִי שַׁעְבּ – وادي شعب. נחל קטן הנכנס אל ודי חלזון.

וָדִי א־שַׁעְבָּן – وادي الشعبان. נחל קטן הנופל אל נחל יבוק לפני השפכו אל הירדן.

וָדִי א־שָׁע’וּר – وادي الشاغور. בקעה בגליל העליון מצפון־מערב לג’בל עדָתִ’ר. בו עוברת הדרך מהגליל העליון לשפלת עכו.

וָדִי שַׁעוּרָה – وادي شعورة. נחל קטן ממזרח לכפר תבור.

וָדִי א־שַׁעִיבּ ^א – وادي الشعيب. נחל ארוך הבא מהרי א־סלט. מעיר זו ואילך הוא איתן במרחק 32 ק"מ. נגרו 36 מ' על כל 1000 מ'. הדרך הנמשכת מגשר אלנבי לרבת בני עמון עוברת בגשר את הנחל. בהכנסו לעמק הירדן משמשים מימיו להשקאת השדות והגנים ולהנעת טחנות קמח. מתל נמרין ואילך הוא נקרא ואדי נמרין, והוא משתפך לירדן מצפון לגשר אלנבי.

וָדִי א־שַׁעִיבּ ^ב – وادي الشعيب. נחל בעמק הירדן מדרום לעמק בית שאן הנופל אל הירדן.

וָדִי א־שַׁעִיר – وادي الشعير. עמק ארוך ורחב הבא מעמק שכם, עובר ע“פ טול כרם וגומר בנחל אלכסנדר. בו עוברים הדרך וקו מסה”ב מארץ החוף לשומרון ולשכם, ועל שמו נקרא כל החבל שמצפון־מערב לשכם.

וָדִי שֻׁקְבּ – وادي شقب. נחל במדבר יהודה הנופל אל ואדי גִ’רָבִּי.

וָדִי שַׁק אל־בָּרֵד – وادي شقّ البارد. נחל בגלעד הצפונית.

וָדִי א־שַׁקִיף – وادي الشقيف. נחל הנופל לים המלח מצפון לעין גדי.

וָדִי א־שַּׁקְק – وادي الشقاق. נחל ממזרח לזכרון יעקב הנופל לנהר א־דפלה.

וָדִי א־שַּׁרִיעָה – وادي الشريعة. ראה ע' נחל בשור.

וָדִי אַ־שַּׁרָר – وادي الشرار. נחל איתן בדרום עמק בית שאן. הוא משתפך לירדן מדרום לשפך נחל יבש.

וָדִי א־שַּׁרָר – وادي الشرّار. נחל איתן היוצא לרגלי הר תבור וסובב אותו מדרום. המשכו התחתון נקרא וָדִי אל־בירה, המשתפך לירדן מדרום לגשר המאסף (גִ’סְר אל־מֻגַ’מִע). בעמק שבו עובר הנחל נמצאים תלים של ישובים מתקופת הברונזה הקדומה.

וָדִי א־תַּבָּן – وادي التبان. נחל במדבר יהודה מדרום־מזרח לחברון.

וָדִי א־תִּבְּן – وادي التبن. נחל קטן הנופל לוָדי אל־ערב בגלעד הצפונית.

וָדִי א־תִּבְּנָה – وادي التبنة. נחל על יד תבנה בגלעד הצפונית.

וָדִי א־תַּיְם – وادي التيم. עמק ארוך ופורה הנמשך לאורך החרמון ממערב. בו עובר נהר אל־חצביה (השוה ע' בקעת מצפה). העמק נקרא היום על שם שבט ערבי, אשר בא עם מנהיגו תַּיִמְאַלְלָה בִּן טַעַלַבְּה מגבול ערב והתישב בו.

וָדִי א־תִּין – ا وادي لتين. נחל על יד בית תַּעָמר מדרום־מזרח לבית לחם.

וָדִי א־תַּיְשׁ – وادي التيس. נחל הנופל לים התיכון מדרום לצידון.

וָדִי תַּלְעַתּ א־דַּם – وادي تلعت الدمّ. הגיא הנמשך ממי עין שמש עד מעלה אדומים, בו עוברת הדרך מירושלם ליריחו.

וָדִי א־תָ’לִת' – وادي الثالث. נחל בבשן.

וָדִי תַ’מַד – وادي ثمد. נחל בדרך המלך מצפ’־מזר' לארנון. בו נמצאים מי תהום לא עמוק מתחת לפני הקרקע. כמו בימי קדם כך גם בזמן הזה חופרים בני האדם חפירות באדמה ומוצאים בה מים. ראה ע' באר ^א.

וָדִי תִּמְסַח – وادي تمسح. נחל קטן הנופל לוָדי זרקא על יד הסכר של בנימינה. הלאה באדמת כַּבְּרָה מהוה וָדִי א־זרקא בצה הנקראת ברכת תמסח. הוראת השם הערבי היא תנין. יתכן שבזמן מן הזמנים מצאו בה תנין אחד או יותר, חי או מת, שגלי הים העלוהו מחוף היאור. לכן קוראים לואדי א־זרקא נחל התנינים.

וָדִי א־תַ’נִיָתּ – وادي التنيّات. נחל בעבר הירדן מזרחה, 30 ק"מ ממערב לרבת בני־עמון.

וָדִי א־תַּעָמִרָה – وادي التعامرة. נחל הנמשך מבית לחם לים המלח ועובר בתחום מושב שבט הבדוים א־תעמרה.

וָדִי א־תֻפָ’ח – وادي التفّاح. ראה ע' נחל אשכול.

וָדִי א־תֻּרַיְבָּה – وادي التريبة. נחל קטן בנגב העובר ע"פ כֻּרְנֻבּ.

אל־וַטַן – الوطن. מקום של ישוב קדום בקרבת באר שבע. קרקעותיו פורים ובהן נמצאות ברכות עתיקות רבות. לפי חרסיו היה המקום מיושב בתקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת ( 1400 – 1800 ) ובתקופות הרומית והביזנטית.

אל־וַיְבָּה – الويبة. ראה ע' אֹבֹת.

וְיָה מָרִיס (Via maris). הדרך חהולכת מנהר פרת ומדמשק לחוף ים התיכון לפי קו זה: דמשק – עמק הבשן (ג’ידור) - סעסא - קניטרה - גשר בנות יעקב – לאורך הירדן ממערב לחָ’ן מִנְיָה הסמוך לשפת ים כנרת או ח’ן גֻ’בּ יוּסִף. כאן מתפלגת הדרך לשתים. דרך אחת נמשכת לטבריה ולבית שאן ויוצאת מכאן דרך עמק יזרעאל ווָדִי עָרָה לדאר (טנטורה), והדרך השניה עוברת בוָדי אִעְבְּלִין לעכו או מחָ’ן גֻ’בּ יוסף דרך רמה של נפתלי (א־רמה) ובית הכרם (מג’ד אל־כְּרום) לעכו, השוה ע' דרך הים.

אל־וַלַגָ’ה – الولجة. כפר על הר מימין לקו מסה"ב ירושלים־ביתתר (1200 תו' מוסלמים).

וַלְדְהַיְם (Waldheim). מושבה של ההיכלניים הגרמנים על יד אֻם אל־עַמַד, למעלה מ־2 ק“מ מדרום־מערב לבית לחם הגלילי, 2 ק”מ מהכביש העולה לנצרת (70 נפש). על ישוב קדום במקום זה מעידים הקברות החצובים והמערות.

וִילְהֶלְמָה (Wilhelma). מושבה של גרמנים סמוך לפתח תקוה (300 תו').

וַלְעָ’א – ولغا. כפר מצפון־מערב לא־סוידה בהר חורן.

אל־וָסְטִיָה – الواسطيّة. חבל־ארץ בגלעד.

וַעְר אל־גִ’הָר – وعر الجهار. ראה ע' מצפה ^ג.

וַעְרַת א־זָּכִּיָה – وعرة الزاكية. שדה־לבה מצפון לבשן. וערה פרושה מקום לא ישר, פרא, שקשה לעבור בו=טרכון. במרכזו היתה סכותא (א־זָכִּיָה), המובלעת בתחום עולי בבל.

וַקְוַקָה – وقوقة. מחנה של בדוים בעמק בית שאן, קרוב למושב עין הנציב.

וַעְרַת אַל־כַּבָּרָה – وعرة الكبّارة. מקום של ישוב קדום מאד על הר, 8 ק"מ מצפ’־צפ’־מזר' לג’נין. בו נמצאים מצבות־אבנים, קבר מגליתי, מערות ובורות.

ועתין. גירסה משובשת של השם געתון (ע"ש).

וַקָץ ^א – وقّاس. כפר קטן (100 תו' מוסלמים) על יד תל וַקָץ (השוה ע' חצור) מדרום־מערב ליסוד המעלה.

וַקָץ ^ב – وقّاس. כפר בגולן מצפון־מזרח לכפר צמח.

וַשַׁרַה – وشرة. כפר בגולן ממזרח לים כנרת.

וָתּ א־נַּעְם – وات النعم. ראה ע' אשדות הפסגה.

א־זִּבָּבִּדָה – الزبابدة. כפר, 14 ק“מ מדר’־מזר' לג’נין (500 תו' נוצרים, 100 מוסלמים). בו שרידים של ישוב בתקופות הרומית והביזנטית: בנין מקומר (אל־בַּוְבַּרְיָה), יסודות בנויים של בנינים עתיקים ופסיפסים גסים, רצפת פסיפס במנזר הלטיני. המקום נושב מחדש במאה הי”ט.

זִבְּדָה ^א – زبدة. כפר על הר סלעים, 17 ק"מ מצפ’־צפ’־מע' לג’נין (100 תו' מוסלמים). בו יסודות של בנינים עתיקים, בורות, מערות וקברים.

זִבְּדָה ^ב – زبدة. כפר בגלעד הצפונית במרחק 1 ק"מ ממערב לא־טַּיִבָּה.

א־זַּבַּדְנִי – الزبداني. כפר על הר אמנה. ראה ע' בית זבדאי או בית זבדין.

זֻבּוּבָּה (אִזְבּוּבָּה) – زبوبة (ازبوبة). כפר בדרום עמק יורעאל (300 תו' מוסלמים). הוא מקום של ישוב קדום. בו שרידי־בנין עתיקים, ארונות־מתים שבורים, מערות ובורות. החרסים שעל פני הקרקע הם מהתקופה הרומית.

זָבוּד (דגלילה). עיר בגליל העליון. לפסוק “וירכתו (של זבולון) על צידון” אמר ר' אלעזר: זו זבוד דגלילה (השוה גם ע' מגדל דיון). היום خ. زابد = ח'. זָבְּד על הר גבוה במרחק 8 ק"מ ממערב לצפת. שמס א־דין מתאר את זבוד ככפר, שהריו חולשים על צפת. במקומו נמצאים היום קירות הרוסים, בורות, גתות, בתי־בד ומערות ¹⁰².

בר"ר צח, טז.

זֻבַּיְנָה – زبينة. כפר במערב חבל טרכונא.

זֻבִּירָה – زبيرة. כפר במערב חבל טרכונא.

זַבְּעָה – زبعة. כפר במרחק 6 ק"מ מצפ’־צפ‘- מעי לבית שאן (100 תו' מוסלמים). הוא נמצא במקומו של ישוב עתיק. ראה ע’ ח'. אֻם א־סֻּעוּד.

זַבְּקִין – زبقين. כפר מדר’־מזר' לצור.

זגדיר (כתי"מ זגרור). ראה ע' אוגדור.

ב' עבו"ז לא, א.

א־זֻּהַיְרִיָה – الزهيرية. כפר קטן, 1.5 ק"מ מדרום לבן שמן (100 תו' מוסלמים).

זֻהְלוּק – زهلوق. מחנה של בדוים, 6 ק"מ מצפון לים כנרת. ראה ע' ח'. עַ’זָלָה.

זוּבִּיָא – زوبيا. כפר באמצע הגלעד הצפונית, ממזרח לפחל. השוה ע' בית אזובא.

זוזיון. ראה ע' זיזין.

א־זָּוִיָה ^א – الزاوية. כפר ממזרח לפתח תקוה (400 תו' מוסלמים).

א־זָּוִיָה ^ב – الزاوية. כפר מדרום לשכם (500 תו' מוסלמים). בו יסודות של בנינים עתיקים.

א־זָּוִיָה ^ג – الزاوية. כפר בין שכם לג’נין (100 תו' מוסלמים). בו קברים חצובים המעידים על ישוב קדום במקום זה..

א־זַּוִיָּה – الزويّة. כפר מצפון לעמק חולה (600 תו' מוסלמים).

א־זֻּוַיְרָה – الزويرة. חורבה של ישוב קדום סמוך לשפת ים המלח, בין מצדה להר סדום, ובה תחנה למשטרה.

זוֹעַר. ראה ע' צוער.

א־זּוּק א־תַּחְתָּנִי – الزوق التحتاني. כפר בעמק חולה בדרך העולה למטולה, 2.5 ק"מ מדרום לתל חי (600 תו' מוסלמים). בו תל של ישוב קדום, יסודות של בנינים, ערמות אבני־בנין וקברים עתיקים.

זַוָתָּא – زواتا. כפר מצפון לשכם (200 תוי מוסלמים). השוה ע' אזה.

זַוְתַּר – زوتر. כפר בגליל העליון בשטח מדינת הלבנון, 8 ק"מ מצפ’־מע' לכפר גלעדי. ראה ע' צייתור.

זַחְר א־נַּצָרָה – زحر الناصرة. כפר בגלעד מצפ’־מע' לארבד.

זטחה, צ"ל זנוחה. מקום המוציא סולת מן המובחר. השוה מש' מנחות ח, א וראה ע' זנוח ^ב. מש' בב' מנחות פג, ב.

א־זִּיבּ – الزيب. כפר על שפת הים קרוב לגבול המדיני הצפוני, ראה ע' אכזיב ^א.

זִיזָא – زيزاء. כפר ומרכז של המשטרה בעבר הירדן מזרחה במחוז אל־בַּלְקָא, 30 ק“מ מדרום לרבת בני־עמון. כבר פטולמאוס מזכיר אותו בשם Zitu Geographica V16), 4 ), וכן הוא נזכר ב־80, 7. Net. dign. הוא משמש תחנה בדרך העולה למכה ובקו מסה”ב החג’אזית ובו ברכת־מים גדולה, אולי עוד מהתוקפה הרומית ¹⁰³. בימי הבינים היו עורכים בו שוק בזמן העליה למכה (יקות וו, ע' 966; אבן בטוטה |, ע' 255).

זִיזַיְן (זִיזוּן?), עיירה בתחום נוה. היום הכפר زيزون = זִִיזוּן על שפת ואדי זיזון בבשן, מדר’־מע' לאל־מזיריב ותחנה בקו מסה“ב חיפה – אדרעי. החורבות הרבות הנמצאות במקום זה מעידות על כך, שבתקופה ההלניסטית היתה כאן עיר חשובה. בין החורבות אבנים גדולות עם פתוחים יפים וכתובות יוניות ותעלות מים רומיות ¹⁰⁴. תוס' שביעית ד, ח (ג"א זוזיון); יו' דמאי ב, א - כב, ע”ד (זיזיין).

זינחה, ראה ע' זנוח ^ב.

זִיף ^א. עיר בהר יהודה הנזכרת יחד עם מעון, כרמל ויוטה. מישע בנו בכורו של כלב יסדה (דהי"א ב, מב). מאחוריה נמצא מדבר זיף, שבו הסתתר דוד מפני שאול, ויושבי זיף גלו לשאול את מחבואו. לכן אומר המדרש: “הזיפים לשונם חדה”. חשיבות מיוחדת נודעת לזיף בתקופת מלכי יהודה, שאז היה בה, כנראה, בית יוצר של המלך (השוה דהי"א ד, כג). בחפירות במקומות שונים בארץ נתגלו ידיות של כדים עם הטביעה “למלך” בהוספת השם זיף (בטביעות אחרות השמות חברון, שוכה או ממשת). לפי דעת אחד מחכמי התלמוד בא מזיף מין דבש שנקרא דבש הזיפין. היום تل زيف = תַּלּ זִיף 7 ק“מ מדר’־דר’־מזר' לחברון. התל חולש על מדבר יהודה לצד עין גדי. בתקופה הביזנטית התקיים ישוב מסביב לתל. היום ח‘. זיף. אבות הכנסיה מזכירים בכתביהם את הזיפים. יהו’ טו, נה; ש”א כג, יד־כד; כו, א־ב; תהל' נד, ב; דהי“א ב, מ”ב; מש' מכשירין ה, ט; ב' סוטה מח, ב; ויק"ר כו, ב; מדר' תהל' נב; 15,92 On.

זִיף ^ב. עיר בנגב יהודה בגבול אדום. היא נזכרת ברשימת ערי יהודה בספר יהושע יחד עם ערי הנגב טלם ובעלות (ע"ש) ובדהי"ב יחד עם ערי השפלה גת ומרשה, לכיש ועזקה, שרחבעם בצר אותן. אחד מצאצאי כלב בן יפונה שישבו בנגב נקרא זיף (דהי"א ד, טז). היום החורבה الزيفة = א־זִּיפָה מדר’־מע' לכֻּרְנֻבּ

יהו' טו, כד; דהי"ב יא, ח.

זַיִתָּא ^א – زيتا. כפר בשפלה, 7 ק"מ מצפון מערב לבית גוברין (200 תו' מוסלמים). בכפר ובסביבתו נמצאים שרידים רבים של ישוב קדום ומקאם שיח' סלימאן. החרסים שעל פני הקרקע הם מהתקופה הרומית הביזנטית.

זַיִתָּא ^ב – زيتا. כפר בשרון מצפון לטול כרם (1200 תו' מוסלמים), בו שרידים של ישוב קדום. התל שעל יד הכפר הוא לדעת אַבֶּל מקומה של העיר חבצן (T³ 69) ¹⁰⁵.בזיתא ישבו שומרונים עד סוף המאה התשיעית ¹⁰⁶. הם השתתפו במרד בבא רבה במאה הרביעית.

לוח ח

זכרון יעקב. כניסה לאחד הבתים הראשונים של המושבה

הוזע. ישוב של קיבוץ לרגלי הר הכרמל

לוח ט

חברון. הכניסה למערכת המכפלה

חברון. השער והמדרגות העולות למסגד שמעל מערכת המכפלה

זַיִתָּא ^ג – زيتا. כפר מדר’־מע' לשכם (400 תו' מוסלמים). בו אבני־בנין עתיקות ושרידים ארכיטקטוניים.

זַיִתָּא ^ד – زيتا. תל של ישוב קדום בשפלה ממערב לסֻמְסֻם. בו יסודות של בניינים, בורות בנויים אבני גויל ושני חדרים מקומרים.

זַכּוּתָא. ראה ע' סכותא.

* זכְרוֹן יַעֲקֹב. מושבה עברית גדולה הבנויה על הר (אל־חַ’שְׁם = האף), הוא אחת השלוחות של הרי שומרון, 10 ק“מ לערך מצפון־מזרח לקיסרין. המושבה נוסדה ביום כ”ה כסלו תרמ“ג (6.12.1882) ע”י עולים מרומניה ונקראה על שם יעקב (ג’ימס) רוטשילד, אביו של הנדיב הברון אדמונד רוטשילד, אשר בא בשנת תרמ“ה לעזרת המושבה וקבל על עצמו את החזקתה ושכלולה. שם המקום בערבית زمّارين = זַמָּרִין. מספר יושבי המושבה (ביולי 1946) 1,800 נפש ושטח אדמתה 17,861 דונם כרמי גפנים, שדות תבואה ומטעי עצי הדר. במושבה חצוב בסלע היקב הגדול של אגודת הכורמים “כרמל מזרחי” (השני בגדלו אחרי היקב שבראשון לציון) לתעשית יינות ומשקאות אחרים מענבי שומרון. לפי רצונם האחרון של אדמונד רוטשילד ואשתו אדלהאידה יעבירו ביום מן הימים את גופותיהם לקבורה באדמת זכרון יעקב ¹⁰⁷. לרגלי ההר, במרחק 2 ק”מ ממערב למושבה, נמצאת ברצועת החוף הצרה תחנת מסה"ב זכרון יעקב. במושבה ובמרחק 200 מ' לערך ממזרח לה נמצאים עקבות של ישוב קדום, יסודות של בנינים, בורות, מערות וקברי סלעים. החרסים שעל פני הקרקע הם מהתקופות ההלניסטית והרומית. השוה ע' נרבתא.

זִכְּרִין – زكرين. כפר בשפלה. ראה ע' ד’כרין.

זַכָּתָא. ראה ע' סכותא.

זַלַפָה ^א – زلفة. כפר וחורבה בשרון מדרום לחדרה (בסוף 1944 לפי אומדנה 210 תו' מוסלמים).

זַלַפָה ^ב – زلفة. כפר בשומרון הקרוב לג’נין (בסוף 1944 לפי אומדנה 340 תו' מוסלמים). בו עקבות של ישוב ישן, יסודות של בניינים ובאר.

זִמָּרִין – زمّارين. ראה ע' זכרון יעקב

זָנוֹח ^א. עיר בהר יהודה הנמנית עם הערים שמדרום לחברון. שמה נשתמר אולי בשם הנחל וָדִי אַבּוּ זַנָח (ע"ש), ואולי יש לחפש את מקומה בחורבה زانوتا = זָנוּתָּא מדר’־מע' לחברון. שהיתה לפנים עיר קטנה, ובה מגדל, יסודות של בנינים, בנין עם אומנות, אבני־בנין מסותתות, אבנים עם כתובות, מערות ובורות ¹⁰⁸. יהו' טו, נו.

זָנוֹחַ ^ב. עיר כנענית עתיקה הנזכרת אולי בתקופת אל־אמרנא בשם זֻנוּ, היא נמנית עם ערי יהודה בשפלה. עולי בבל התישבו בעיר זו ועזרו בימי נחמיה בבנין חומת ירושלים. בימי הבית השני הביאו מזנוח סולת מובחרת למנחות (“זנוחא אלפא לסולת”), את העומר ושתי הלחם. היום خ. زنوع = ח‘. זַנוע על תל מדרום למושבה הר־טוב. בו חורבות רבות של בנינים עם חדרים מטויחים בטיח, בורות, גת, מערות־קברים, חומה, דרכים עתיקות וחרסים מתקופת הברונזה המאוחרת ומימי מלכות יהודה. (?) 220 EA; יהו’ טו, לד; נחמ' ג, יג; יא, ל; דהי"א ד, יח; מש' מנחות ח, א (גירסות משובשות בדפוסים: זנוחא, זניחא, מזוניח, זטחא ובכת"י מינכן, רומא, וינת וקהירה: זינחה); 14, 92 On.

זנוחא, זניחא. ראה הערך הקודם.

זַנְעַ’רִיָה – زنغريّة. כפר, 6 ק"מ מדר’־מזר' לראש פנה (בסוף 1944 לפי אומדנה 840 תו' מוסלמים).

זָעוּרָה – زاعورة. כפר של נֻצַיְרִים בצפון הגולן העליון.

זְעֵיר. ראה ע' צוער.

זִפְרוֹן. עיר בגבול הצפוני המורחב של ארץ־ישראל. ר' עקיבא בקר בזפרון, וכששב משם דרש על גזל עכו“ם. יונתן לבמד' לד, ט כותב במקום זפרון קרן זכותא (השוה ע' סכותא) זַעֲפַ’רָנִי שמדר’־מזר' לחמת (חָמָה) שבסוריה לפי אַבֶּל ¹⁰⁹, היא רחוקה מדי לצד צפון. בדרך הארחות דמשק – תדמור, מהלך 14 שעות מצפ’־מזר' לדמשק, נמצאת زعفران = זַעְפִ’רָן, מקום של ישוב קדום ובו חורבות רבות ¹¹⁰. ראה לזה גבולות הארץ, מבוא, ע' ל”ז ¹¹¹. במד' לד, ט; ב' ב"ק קיג, א (זפירין?); ספרי נשא סי' ו, (דפוס ויניציאה ע' ט': זפרונה, זיפרים).

זַרְבָּשְׁנִי. זר בארץ בשן נזכרת במכתבי אל־אמרנא ובכתובת מצרית מימי רעמסס השני. ראה ע' זרואי. EA 201.

זִרְוָאֵי. עיר בעבה"י מזרחה המובלעת בתחומי עולי בבל. מליה (מליח) זרואי הוא שדה־הלבה טרכונא, שבשפתו נמצאת העיר, היא זִרִבָּשָׁנִי' הנזכרת בלוחות אל־אמרנא ובכתובת מימי רעמסס השני ¹¹², בכתובות היוניות Zogact. בתוספתא היא נזכרת בשם צור כעיירה בתחום נוה (ע"ש) ובמדרשים בדרך מליצה בשם חלמיש (= צור = ציר, ע"ש).

אלכסנדר ינאי כבש את זרואי. בתקופת שלטון הממלוכים היתה עוד עיר חשובה בבשן בשם زور = זוּר. היום הכפר ותחנת מסה“ב ازرع = אִזְרַע בשפה הדרומית־המערבית של א־לִגָ’א. בו חורבות רבות מהתקופה הערבית של ימי הבינים. ספרי המסעות של היהודים מימי הביניים מזכירים אותה בשם זורע (אלה המסעות) או זרעה (כפו“פ ש”י) ¹¹³, ראה גם גבולות הארץ, מבוא, ע”ע מו (מס' 39), נג. תוס' שביעית ד, יא; יר' שם ו, א־לו, ע“ג; (זרבאי) ספרי דני סי' נ”א; ילקוט דנ' סי' תתע"ד.

זַרְנוּקָה – زرنوقة. כפר גדול בשפלה בגבול שטח המושבה רחובות (בסוף 1944 לפי אומדנה 2,380 תו' מוסלמים). השוה הערך הבא.

זַרְנוּקֵי. ר' חייא בר זרנוקי, בן זמנו של ר' יוחנן, הלך בימי גזרות השמד עם ר' שמעון בן יהוצדק השני לאסיה לעבר את השנה. زرنوق פירושה בערבית נחל קטן, זרנוקא בארמית היא נאד המכיל מים בדומה לנחל. יתכן שר' חייא היה בנו של אדם, שהיה נושא מים בנאד, ומשום כך נקרא זרנוקי. אבל אפשר גם כן, שהוא נקרא על שם מקום מולדתו בר זרנוקי (השוה ר' יצחק בר חיפה, ר' אלעזר בר חסמא וכד'). אם נקבל את ההשערה הזאת, הרי אפשר לזהות את זרנוקי עם הכפר הערבי זַרְנוּקָה (ראה הערך הקודם). על יד כפר זה נמצאת חורבה של ישוב קדום בשם ח‘. אל־עַגוּרִי או ח’. דַהַיְשָׁה. ב' סנהד' כו, א (כתי"מ: זרינקי).

* זְרָעִים.. ישוב של קבוצה המסונפת לחבר הקבוצות בעמק יזרעאל המזרחי, 1.5 ק“מ מדר’־מע' לעין חרוד. הוא נוסד ביום כ”ה טבת תש"ה (10.1.1945). מספר נפשותיו (ביולי 1946) 142 ושטח אדמתו 165 דונם.

זִרְעִין – زرعين. ראה ע' יזרעאל ^א.

זַרְעָ’נִיָה – زرغانية. מושב ערבי קטן ממזרח לקיסרין, בו תל של ישוב קדום, עקבות של בנינים, שהיו בנויים בסגנון רומי, ארון־מתים, ברכה ובור עם מדרגות ¹¹⁴.

זַרְקָא – زرفيا. כפר של צ’צ’נצים (200 תו'). מהגרים מוסלמים מהרי קווקאז, על יד נחל יבוק, 17 ק“מ מצפ’־מזר' לרבת בני עמון. בו נמצא המחנה הראשי של חיל־הספר של עבה”י מזרחה. השוה גם ע' קלעת א־זרקא.

זַרְפִ’יָא – زرقا. כפר ותחנה בקו מסה"ב דמשק – מזיריב.

אל־חַבּ – الحبّ. מחנה של בדוים על יד חורבות של ישוב קדום במדבר אל־חַמָץ'.

חַבַּבּ – حبب. כפר ותחנה בקו מסלת־הברזל חיפה – דמשק בגבול טרכונא.

חַבַּג' א־זִּיר – حبج الزير. מקום של ישוב קדום בעמק הירדן, 24 ק"מ מצפון ליריחו. ברכות ותעלות הנמצאות כאן מעידות, שהמקום היה מושקה יפה.

אל־חֻ’בַּיְזָה – الخبيزة. כפר מדר’־מזר' לזכרון יעקב (בסוף 1944 לפי אומדנה 290 תו' מוסלמים). השרידים העתיקים שבכפר ובסביבתו מעידים על ישוב קדום במקום זה. יש מזהים אותו עם העיר ח’בצן הנזכרת ברשימת תחותמש השלישי (מס' 69) בקבוצת ערים בשרון אחרי יח’ם (מס' 68) = יַמָּה.

אל־חַבִּיס – الحبيس. הר בשדה הלבה שמצפון להר חורן.

חַבְּלָה – حبلة. כפר ערבי בשרון ממזרח לכפר מל"ל (בסוף 1944 לפי אומדנה 580 תו' מוסלמים). בו ברכות, בורות, מערות, מחצבות עתיקות וקברי־סלעים.

ח’בצן. עיר בשרון, שתחותמש השלישי עבר בה בדרכו למגדו. השוה ע"ע זיתא ^ב ואל־ח’ביזה. T³ 69.

* חֲבַצֶלֶת הַשָּׁרוֹן. מושב של ארגון הציונים הכלליים בעמק חפר, סמוך לשפת הים, 4 ק“מ מדר’־דר’־מע' לכפר ויתקין. הוא נוסד בניסן תרצ”ה (אפריל 1935). מספר יושביו (ביולי 1946) 54 נפש ושטח אדמתו 1,067 דונם, מהם 36 דונם נטועים עצי הדר והשאר אדמת מזרע.

חַבְּרָא. מקום של ישוב יהודי בקרבת יבנה. יתכן, שהיה מיושב גם בימי הבית השני, ובכל אופן היה כבר ידוע בזמן שביבנה היתה הישיבה הגדולה של ריב“ז. בירושלמי מסופר, כי הנחל או המעין של חברא נתיבש לפני הזמן. בא הדבר לפני רב חונא (הונא) ואמר: “אלה השדות שנעשו כחושים ישתו, אלה שלא נתכחשו לא ישתו”. במדרשים נזכר האמורא יוסטי חברא. היום خ. حبرة = ח'. חַבְּרָה בשפלה, 3 ק”מ מדר’־מזר' ליבנה. הנחל, שעליו מדובר בירושלמי, הוא נחל קטרה המתמלא מים בימות הגשמים. בין השרידים של הישוב הקדום (יסודות של בניינים הבנויים אבני גויל ובאר עתיקה) נתגלו כתובת עברית על שבר של עמוד (“שלום על ישראל לעולם”) וכתובת יונית־יהודית על מצבת־קבר (“של אברהם בן ראובן המאושר מפרביתיס”). כתובות אלו הן מסוף המאה החמשית או מתחלת המאה הששית לספה“נ ¹¹⁵. סמוך לחורבה נמצא תל של ישוב עתיק יותר. יתכן שכאן מקומה של העיר חבר. הנזכרת בכתובות רעמסס השלישי בין ערים אחרות בדרום הארץ. השוה גם ע' כבון. יר' מו”ק א, א־פ, ע“א; בר”ר ו, א; פס"ר טו, א.

חֶבְרוֹן. עיר עתיקה מאד, “שבע שנים נבנתה לפני צֹען מצרים”. היא נקראה גם ממרא ע“ש בעל בריתו של אברהם וקרית ארבע ע”ש האדם הגדול בענקים אשר ישב שם, ורבותינו אמרו (ב' עירובין נג, א) בגלל ארבעה זוגות האבות והאמהות הקבורים בה. העיר יושבת בעמק בין הרים גבוהים (927 מ'), בפרשת המים העוברת לאורך הרי יהודה, 34 ק"מ מדרום לירושלים, בממוצע 150 מ' גבוה ממנה.

עוד לפני זמנו של אברהם חדר בית־אבות אחד של החתי מהצפון לתוך ארץ הכנעני וישתלט על חברון. אברהם ישב באלוני ממרא של יד חברון, ובמות עליו אשתו שרה קנה מאת עפרון החתי את מערת המכפלה לאחוזת קבר. בה נקברו אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה ¹¹⁶. (המסורת היהודית והערבית כוללת בין הזוגות גם את אדם וחוה). גם יצחק ויעקב ישבו בממרא, היא חברון. המרגלים, ששלח משה לתור את הארץ, באו עד חברון, מלכה של חברון היה בין שלשים ואחד מלכי הכנענים, שנלחמו עם יהושע. העיר ניתנה לכלב בן יפונה והיתה עיר לויים ועיר המקלט בדרום הארץ. דוד מלך בחברון שבע שנים וחצי. שם הרג יואב את אבנר בן־נר. שם קשר אבשלום את הקשר על אביו. רחבעם בצר את חברון. בתקופת מלכי יהודה היה בחברון בית יוצר לתעשית כלי חרס. על זאת מעידה הטביעה “למלך־חברון” בידיות של כדים, שנתגלו במקומות שונים ביהודה (השוה דהי"א ד, כג). כאשר התישבו עולי בבל בחברון עוד היה ידוע שמה הקדום קרית ארבע (נחמ' יא, כה). בימי הבית השני הרחיבו האדומים, שישבו בנגב, את גבול ארצם עד מצפון לחברון, אבל החשמונאים גרשום משם. יהודה המכבי ואחיו לכדו את העיר והעלו את חומתה באש. בזמן מלחמת היהודים כבש שמעון בר גיורא את חברון ולקח ממנה שלל רב, והרומאים החריבוה וישרפוה באש. בימי הבית השני היו מביאים מחברון לירושלים כבשים לקרבנות. עד היום עשירות סביבות חברון בעדרי צאן.

אבסביוס והירונימוס מזכירים את חברון ככפר גדול, שנכלל בתחום בית גוברין. על קיום ישוב יהודי בחברון בתקופה הביזנטית מעידים שרידי בית הכנסת מהזמן ההוא. הביזנטים בנו כנסיה מעל למערת המכפלה. אנטונינוס מפיאיצינציה (600 לסה"נ) מספר, כי בזמנו היו היהודים מבקרים בבסיליקי זאת, שמחציתה האחת היתה לנוצרים ומחציתה השניה ליהודים, וכניסה מיוחדת היתה לכל עדה ועדה, והיהודים היו מקטירים בה לבונה ומחלקים נרות ומתנות לכל המתפללים. הם היו באים מקרוב ומרחוק בהמוניהם ביחוד “ביום פטירת יעקב ודוד, שחל ביום שלאחר יום הלידה של הנוצרי” (Itin. Antonini Placentini, ed. Geyer). בימים ההם עוד התקיימו כנראה הכפרים היהודיים הגדולים מדרום לחברון, שעליהם מודיעים אבסביוס והירונימוס מאתים שנה קודם לכן. יחס הנוצרים ליהודים הורע כנראה בשוב הירקליוס לארץ אחרי הפלישה הפרסית, שאז עשו הנוצרים הרג רב בקרב היהודים. לפי קינה קדומה נהרגו אז יהודים גם ב“כפר חברונה” (השוה ידיעות ז‘, ע’ 60).

כשנכבשה חברון על ידי הערבים, התירו ליהודים להתישב בה ולבכות להם בית כנסת על יד הכניסה למערת המכפלה ¹¹⁷. הערבים החזיקו בקדושת חברון בגלל קברות האבות והאמהות ויקראו לה الخليل = אל־חַ’לִיל (אהוב־יה, ידידיה) ע"ש אברהם אבינו הנזכר בשם זה בקוראן. אולם אצל הגיאוגרפים וההיסטוריוגרפים המוס למים היא נזכרת גם בשמות חַבְּרָא, חַבְּרוּן, בַּיְתּ חַבְּרון או מַסְגַד אִבְּרָהִים. הערבים

הפכו את הבסיליקי הביזנטית שמעל למערת המכפלה למסגד. ארקולף (670 לסה"נ) מתאר את חברון ככפר גדול, שבו יושבים אכרים. במשך הזמן גדל המקום עקב המסחר עם הבדוים שבנגב ועם הארץ שמעבר לים המלח. בשנת 943 מרים אל־מקדסי (ע' 192) על נס את פריונם של הרי חברון, את ענביהם ואת תפוחיהם המצוינים הנמכרים בזול והמוצאים למצרים ולכל הארצות מסביב. במאה העשירית ובמאה האחת עשרה ישבו יהודים בחברון ¹¹⁸, אז היו מביאים שמה מתים ממקומות אחרים לקבורה ¹¹⁹. בתחלת המאה הי"א (ד“א תשס”ב) היתה שם גם עדה קראית.

הצלבנים עשו את חברון למרכז של רוזנות, הפכו את המסגד שמעל למערת המכפלה לכנסיה וגרשו את היהודים מהעיר. ר' בנימין מטודילא ( 1171 / 72 ) אינו מזכיר ישוב יהודי בחברון. אבל הוא מספר, כי ליהודים היה מותר לבוא אל העיר ולהשתטח על קברי האבות. לפי דבריו היתה “הבמה הגדולה שנט אברהם כנסת היהודים בימי הישמעאלים”. כנראה שבזאת הוא מתכוון לבית הכנסת, שהיהודים בנו על יד הכניסה למערת המכפלה. צלאח א־דין כבש את חברון מהצלבנים בשנת 1187, אולם כעבור שנים אחדות שב וכבש אותה ריכרד לב הארי מלך אנגליה. הנוסע הפרסי עלי מהיראט (כת“י אוקספורד, ע”ע 45 - 43 ) מספר בשנת 1215, כי הצלבנים פתחו את מערת המכפלה והראו לקהל את גופות האבות, וגם הוא עצמו ראה אותן. ההיסטוריון הערבי מג’יר א־דין, שכתב בשנת 1496 את תולדות חברון, מספר בשם אבו־ל-פידא, כי בשנת 513 להגירה (1119) גלו את קברי האבות, שבהם מצאו את גופותיהם המשומרות ללא כל שנוי וכי אנשים רבים ראו אותן. מג’יר א־דין מפקפק באמתות הידיעה הזאת ומוסיף, כי לא שמעו, שלמוסלמים הורשה להכנס למערה. עוד הוא מספר, כי אחרי כבוש העיר ע"י שולטן מצרים ט’הר אל־ביברס אסרו על היהודים והנוצרים לבקר בחַרַם.

לפי המקורות שבכתבי הגניזה התקיימה בסוף המאה הי"ב עדה יהודית קטנה בחברון. אולם נראה, שהיהודים לא יכלו להחזיק שם מעמד ועזבוה. כי ר' שמואל בר שמשון מצא בה בשנת 1211 רק יהודי אחד צַבָּע. היהודים פליטי חרב המונגולים (1400), שנמלטו מירושלים, התישבו בחברון. הם עסקו אז בתעשית הזכוכית, שהנהיגו שם עולים מויניציאה, ובמסחרה, אולם בגלל חוסר בטחון החיים והרכוש לא היה יכול הישוב היהודי להתפתח. הנוסע משולם בן

מנחם (ה“א רמ”א = 1481) מצא בחברון רק עשרים בעלי בתים יהודים, שנשותיהם היו נכנסות למסגד של מערת המכפלה (כנראה מפני שהן היו מעולפות כנשי המוסלמים). מְגִ’יר א־דין (1496) מונה על רבעי חברון גם את רובע היהודים. ר' עובדיה מברטנורא מודיע גם הוא, שבחברון יושבים כעשרים בע“ב יהודים ומחציתם מזרע האנוסים. הם מעטים וטובים ואינם כאנשי ירושלים לרוע. הנוסע ר' משה באסולה מאיטליה (ה“א רפ”ב= 1522) מצא שם רק ח’־י' בע”ב (מסעות א“י לרמ”ב, י“ל ע”י י.בן־צבי, ע"ע יב, א; כב, ב).הנוסע הזה המודיע על מקום בשם חברא במרחק חצי מיל מחברון התכוון לאלוני ממרא. במחצית השניה של המאה הט“ז גדל הישוב בחברון. אז חיו שם הרב שלמה נרבוני, שפנה בשאלה להר' משה גלאנטי בצפת (שו“ת הר”מ גלאנטי) וסופר סת”ם (שו“ת אהלי יעקב לר”י קאשטרו, פיי קי"ג). בכתבי השדרי“ם של המאות האחרונות נמנית העיר הקדושה חברון על “ארבע הארצות” (ירושלם, חברון, צפת וטבריה). העדה האשכנזית בחברון נוסדה בשנת תק”ף (1820) בפקודת הר“ר שלמה זלמן שניאורסון מלאדי ע”י עולים מחסידי חב“ד. באמצע המאה השביעית למניננו הגיע מספר היהודים בחברון עד 1,500 נפש. ברחוב היהודים היו ישיבות ובתי מדרשות וספריות חשובות. מסבות כלכליות הלך הישוב מאז ופחת. בשנת תרפ”ה העברה לחברון הישיבה הגדולה מסלובודקה שבליטא. באב תרפ“ט התנפל המון ערבי מוסת ופרוע על יהודי העיר והרג בהם הרג רב ופצע רבים פצעים אנושים. מאז נשבת הישוב היהודי בחברון בסוף שנת תרצ”א שב לשם מספר משפחות מילידי המקום, ושוב עזבו את העיר בשנות המהומות מאז תרצ"ו. מספר יושבי חברון היה בסוף 1944 לפי אומדנה 24,560 נפש. כלם מוסלמים, מלבד 150 נוצרים ובהאים אחדים.

לחברון ששה מעינות מים השופעים יחד 90 ממ"ע ביממה, בהם עין שרה הנמצא מצפון לעיר ועין חברא הנובע לרגלי ההר, שעליו בנוי מַשְׁהַד אל־אַרְבַּעִין. המעין אלאַשְׁכָּלָה (אשכול?) שבמעלה ההר באמצע העיר הוא העשיר במים בכולם.

יושבי חברון עוסקים בחקלאות ובתעשיה זעירה. הם עושים שטיחים גסים ושקים, כלי זכוכית פשוטים, כלי חרס ונאדות מעורות כבשים ועזים. תעשית הזכוכית של חברון היתה פורחת במחצית השניה של ימי הביניים. מג’יר א־דין מונה בין רובעי העיר את רובע העושים בזכוכית. סביבות חברון הן פוריות מאד, ביחוד מפורסמים ענביה הנבשלים במאוחר. הם מכילים כמות רבה של סוכר, ומשום כך עושים מהם בירושלים יין משובח.

א במרחק 2 ק“מ מהעיר נמצאת אֵלָה עתיקה, שהמסורת המקומית מיחסת אותה ל”אשל אברהם“. שרידים של ישוב עתיק מאד נמצאים בגבעה الرميدة (دير الاربعين) = א־רֻמַיְדָה (דַיְר אל־אַרְבָּעִין) הסמוכה לחברון וגם חרסים מתקופת הברונזה המאוחרת ומכל תקופות הברזל, השוה ע' אלוני ממרא ¹²⁰. בר' יג, יח; כג, ב. יט; לה, כז; לז, יד; מט, כט־לב; נ, יב־יג; במד' יג, כב; יהו' י, כג. לו. לט; יב, י; יד, יג־טו;, טו, יג. נד; כ, ז; כא, יא; שופ' א, י. כן ש”א ל, לא; ש“ב ב, א. ג. יא; ג, ב ואילך; ד, א־ה; טו, ז. י; מ”א ב, יא; דהי“א ב, מב־מג; ג, א־ד; ו, ב. נה־נז; יא, א־ג; יב, כג. לח; כט, כז; דהי”ב יא, י; מש' יומא ג, א' תוס' מכות ג (ב), ב; נ' מנחות פז, א; עירובין נג, א; יומא כח, א; כתובות קיב, א; סוטה לד, נו ספרי עקב סי' לו תנח' שלח ועוד; חשמ' א' 5, 65; ספר היובלות 13, 10, 16, 10; קדמ' יב, 8, 6; מלח' ד, 9, 7. 9; 8, 6 On; מס' ר“ב 38 - 37; כפו”פ רצ“ט, ש”ד.

חַבְרָם, חַבְרָן. עיר בחורן, שהיתה שייכת לטטרכיה של פיליפוס. בשנת 37 לפסה“נ נכללה בממלכתו של אגריפס הראשון, ואחרי מותו שבה לפרובינציה הרומית סוריה. בזמן ההוא וכן גם בתקופת התלמוד היה בעיר זו ישוב יהודי. התלמוד גורס את שמה בית חוורן (ע"ש) או חוורן ¹²¹. אחדים מחכמי התלמוד ישבו בחוורן ¹²². עוד במאה הי”ד היתה בחברם קהלה יהודית ¹²³. היום הכפר حبران = חַבְּרָן בהרי חורן מצפ’־מזר' לבצרה. בו חורבות וקברים רבים, בין החורבות מקדש נפלא. כתובת נבטית משנת 47 לסה"נ (“בירח תשרי שנת שבע לקלדיס קיסר”) ¹²⁴. וכתובות יוניות מהמאות השניה והשלישית ¹²⁵.

חַבְתָּא. מקום קרוב לירושלים, שבו חי הסתת פינחס המכונה איש חבתא. בזמן המרד הגדול כשהקנאים בחרו בכהן גדול לפי הגורל, נפל הגורל על עם הארץ פינחס, שסחבוהו נגד רצונו לירושלים והכריחוהו לקבל את המשרה. יוספוס מזכיר את המקום בשם Apud° או Avota°. היום אולי خ. حبين = ח‘. חֻבִּין ממערב לביתתר. תוס’ יוהכ“פ א, ו, וחשוה גם ויק”ר סוף פ"כו; מלח' ד, 3, 8.

* חִבַּת צִיוֹן. מושבה של ארגון ציוני רוסיה בעמק חפר, 3 ק“מ מצפ’־מזר' לכפר ויתקין. היא נוסדה בשנת תרצ”ג (1933). מספר יושביה (ביולי 1946) 122 נפש ושטח אדמתה 1855 דונם מהם 500 ד' נטועים עצי הדר.

חַגְ’לָה – حجلة. ראה ע' בית חגלה.

חָגְלָה ^א. שם מקום הנזכר בחרסים, שנתגלו בחפירות שומרון. ממקום זה היו מביאים לבית המלכות בשומרון מס בצורה של יין ושמן בכדים ¹²⁶. בשם חגלה נקראה אחת מבנות צלפחד בן חפר ממטה מנשה, שהתנחלו בארץ חפר ממערב לשכם (השוה במד' כו, לג), ועל שמה נקראה בודאי נפה אחת, שממנה הביאו מס לשומרון ¹²⁷.

*חָגְלָה ^ב. מושב עובדים בעמק חפר על יד נחל אלכסנדר, 4 ק“מ ממזרח לכפר ויתקין הוא נוסד ביום כ”ה חשון תרצ"ד (14.11.1833) ¹²⁸. מספר יושביו (ביולי 1946) 215 נפש ושטח אדמתו 1,025 דונם, מהם 300 ד' מטעי הדרים.

חָגָר (החגר). רבן גמליאל פסק הלכה, שהמביא גט מהרקם ומהחגר צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם כדין המביא גט ממדינת הים. כי הוקם והחגר נמצאות מחוץ לגבולות ארץ־ישראל. על רקם נאמר במשנה אחרת, שהיא נמצאת במזרח, ושם נמצאת איפוא גם החגר. החגר, בארמית חגרא, בערבית حجر= חַגַ’ר פירושה אבן, חומה, חגורה. החגר הוא מדבר האבנים הגובל בארץ־ישראל ממזרח. הערבים שהגיעו בנדודיהם עד לחורן ולדמשק קראו למדבר המזרחי חג’ר להבדילו מארץ האדמה התחוחה והפוריה, ומכאן שם הפרובינציאה הרומית Arabia Petraea לעבר הירדן המזרחי ¹²⁹. בגבול המזרחי של הארץ המיושבת והמדבר היתה רקם דחגרא (ע"ש), שנבלעה בתחומי עולי בבל. החגר הוא איפוא המדבר המשתרע ממזרח לדרך החוגגים (דַרְבּ אל־חַג') ולמסלת הברזל החג’אזית.

ההגריאים הנזכרים תכופות בימי הבית השני (דהי“א ה, י. יט־כ; כז, לא, והשוה גם אהלי אדום וישמעאלים, מואב והגרים, תהל” פג, ז) הם יושבי המדבר המזרחי, שנדדו אולי, ממחוז חִגְ’ר שבצפון ערב, מדרום למעון (השוה פליניוס VI 156; פטולמאוס VI 7, 29; אסטרבון.(782 XVI מש' גטין א, ה.

חַגְרָא ^א. ראה ע' חגר (החגר), והשוה גם ע"ע רקם דחגרא ורפיח דחגרא.

חַגְרָא ^ב. הוא השם הארמי לשור ולברד, עיר וחבל־ארץ מדר’־מע' לארץ־ישראל, שבהם עוברת הדרך למצרים. חומה של בצורים שומרת על דרך זו הגובלת בנגב. בכתובת שישק נזכרים השמות הגר, חקר בקרבת השם נגב. גרר נמצאת בין רקם = קדש ובין חגרא. Egoda° = עַבְּדָה נמצאת גם היא בחגרא. (4, Ptolem. V16 ). ראה מה שנאמר בע' חגר על מוצא השם. אונקלוס ויונתן לבר' טז, ז. יד, כ, א; כה, יח; ש"א טו, ז; כז, ח; 101, 96, 94, 87 S.

חַגַ’ר אַבּוּ צַ’הְר – حجر ابو ضهر. צוק סלע בשפת ים המלח, 3 ק"מ מדרום לעין גדי. על ידו נמצאים מעיינות מים חמים.

חַגַ’ר אל־אַצְבַּע – حجر الاصبع. צוק־סלע במרחק 9 ק"מ מדר’־מזר' למעלה אֲדֻמִים. אולי הוא אבן בֹּהַן הנזכרת יחד עם דְבר ואדֻמים בגבול הצפוני של יהודה.

חַגַ’ר א־דַּן (א־דַּם) – حجر الدنّ (الدمّ). דולמן 8 ק"מ מדר’־מזר' לצפת.

חַגַ’ר מֻנַיִקַע – حجر منيقع. דולמן, 2.5 מצפון למירון.

חַג’ר עִיד – حجر عيد. מקום של ישוב קדום בחולות שעל שפת הים, 2 ק"מ מצפון לאשקלון. בו קבר מקומו עם ציורים נפלאים ¹³⁰.

חַדַג' – حدج. מקום של ישוב קדום בנגב, 8 ק"מ מצפ’־מזר' לסביטה.

אל־חֻדוּד – الحدود. כפר בעבר הירדן מזרחה, 30 ק"מ ממערב לרבת בני־עמון.

אל־חִדַיְבּ – الحديب. חורבה של ישוב קדום במואב ממזרח ל“לשון”.

חָדִיד. עיר עתיקה מאד בשפלת יהודה קרוב ללוד ולאונו. היא נזכרת ברשימת הערים של תחותמש השלישי בצורה חדת. לפי המשנה היתה חדיד מוקפת חומה מימות יהושע בן־נון, אולם היא אינה נזכרת במקרא בתקופה שלפני שיבת ציון. עולי בבל התישבו בה. שמעון החשמונאי בצר אותה, והוא חנה על ידה במלחמתו עם טריפון. על ידה נצח חרתת מלך ערב את אלכסנדר ינאי. אספסיאנוס לכדה. בזמן המשנה ישבו בעיר זו חכמים, שמהם נודע ר' יקים איש חדיד (כך צ"ל במשנה עדויות במקום הדר). בטכסטים היוניים שם העיר הוא. A819d , " A8818c °. היום הכפר الحديثة = אל־חַדִיתָ’ה, 4 ק“מ ממזר’־צפ’־מזר' ללוד, קרוב למושב בן שמן (בסוף 1944 לפי אומדנה 760 תו' מוסלמים). בכפר ובסביבה נמצאים מערות, קברי־סלעים, ברכה, בור, יסודות, אבני־בנין מסותתות ופסיפס עם כתובת יונית ¹³¹. התל הסמוך לכפר היה, לפי חרסיו, מיושב בתקופות הברונזה המאוחרת והברזל הקדומה והתיכונה (בימי הכנענים ובתקופה הישראלית עד חורבן הבית הראשון). השוה גם ע' עדיתים. 76 S 79; T³; עזרא ב, לג; נחמ' ז, לז; יא, לד; מש' עדויות ז, ה; ערכין ט, ו; ב' שם לב, ב; ר' מגילה א, א - ע, ע”ג; חשמ' א' 12, 38; 13, 13; קדמ' יג, 6, 5; 15. 2; מלח' א, 4, 8, 9, 1; 24, 24On; מ"מ 50.

חֻדַיְדוּן – حديدون. ישוב ערבי קטן סמוך לכביש חיפה - מגדו, לא רחוק מאל־עָ’בָּה.

חָדִיתָא ( A% u0d°). ראה ע' חדיד.

אל־חַדִיתָ’ה – الحديثة. ראה ע' חדיד.

חֲדֵרָה. מושבה עברית גדולה בעלת מועצה עירונית בשרון, 8 ק“מ מדר’־דר’־מזר' לקיסריה. היא נוסדה בחנוכה תרנ”א (דצמבר 1890). ראשוני מתישביה סבלו הרבה מקדחת המלריה בגלל הביצות שבסביבותיה, ורבים מהם מתו כתוצאה מהמחלה הממארת הזאת, אבל שאריתם נאחזו בקרקע בעקשנות. לאחר שנוטע יער גדול בהוצאת הברון רוטשילד, טוהר אוירה של המושבה, והיא התחילה משגשגת בהדרגה. היום היא מרכז חשוב לתחבורה בין הצפון והדרום וצומת דרכי הישובים בשרון (תחנת מסלת־הברזל, תחנה מרכזית של קוי המכוניות של “אגד”). מספר יושביה (ביולי 1946) 7,600 נפש ושטח אדמתה 42,950 דונם מטעי הדר, יער, אדמת מזרע ומרעה.

סביבת חדרה היתה מיושבת מימים קדומים. באדמת המושבה נתגלו קברים מהתקופה הכלקוליתית, עקבות של ישוב בתקופת הברונזה ושרידים של בנינים ושברי פסיפסים ¹³². הצלבנים קראו למקום Lictera, ושמו בערבית الخضيرة = אל־חֻ’צַ’יְרָה.

חַדְרָךְ. עיר עתיקה בצפון. תגלת פלאסר מספר בדברי ימיו, כי הוא כבש את חדרך (בכתובות האשוריות Hafarikka), מולדתו של רצין מלך ארם, הרס עד היסוד את ערי ארם והפך את ארץ חדרך לפחוה אשורית (738), שהשתרעה מדמשק עד הרי Saua ¹³³. גם סנחריב וסרגון מדברים בדברי ימיהם על הפחוה חדרך ¹³⁴. הנביא זכריה מזכיר את ארץ חדרך כאילו היא נמצאת בין דמשק ובין חמת.

האמורא ר' יוסי בן דורמסקית (דמשק) מעיד על עצמו, שהוא מדמשק ויש שם מקום ושמו הדרך (חדרך). ר' שלמה הכהן, בנו השני של ר' אליהו גאון ארץ־ישראל ואחיו של אביתר הכהן, עמד בשנת 1116 בראש הישיבה בחדרך הקרובה לדמשק ¹³⁵. הישיבה הזאת העברה שמה אחרי כבוש ירושלים על ידי הצלבנים. גם באגרות ר' שמואל בן עלי נאמר: “הקהל הקדוש היושבים בערי דמשק וחדרך ומתפללים בלשכת אלעזר בן ערך” ¹³⁶. לפי המקורות מזמן התלמוד ומימי הביניים נראה, שחדרך היתה קרובה לדמשק. אולי היא הכפר גַ’וְבַּר מצפון לעיר זו, שאליו קשורות מסורות רבות של יהודי דמשק, ואולי יש לחפש אותה בכפר דָרַיָּא מדר’־מע' לדמשק, שהיתה בתקופת שלטון הע’סאניים עיר חשובה.

בזמן האחרון נתגלתה במערה אחת במרחק 40 ק“מ לערך מדר’־מע' לחלב (מֵעָ’רַת אל־מֻעֲמָן שָׁפִיץ) מצבה של זכר מלך חמת ולעש. בכתובת שבמצבה זו מספר המלך, כי הוא הוכתר גם למלך על חזרך (חדרך). ארם דמשק ובעלי בריתה התקיפו את חדרך. תגלת פלאסר כבש את העיר ומחוזה ויספחם לממלכתו ¹³⁷. נוֹתּ מזהה את ההר Saua עם ג’בל זָוִיָה שבין חלב ובין חמת (חָמָה) ובא לידי מסקנה, שחדרך נמצאה מדר’־מע' לחלב ¹³⁸. על הר זָויה הסמוך לדרך הארחות מחלב לחמה ישנם שרידים ניכרים של עיר גדולה ובתי קברות עם מערות חצובות וארונות־מתים ¹³⁹. די’סו סובר, שארץ הדרך היא מחוז חֻמְץ והעיר חדרך היא העיר חֻמְץ. זכר' ט, א־ב; שהש”ר ז, י; ספרי דב' סי' א' (דפוס ויניציאה, ע' קטו); ילקוט סי' תשצ"ב.

חֲדָשָׁה ^א. עיר בשפלת יהודה בין צנן למגדל־גד. לפי חכמי התלמוד היתה חדשה עיר קטנה ובה רק חמשים דיורים (משפחות, גירסת הירושלמי: חמשה דיורים), והיא היתה שיור לעיר גדולה הסמוכה לה. היום הכפר חח = חַתָּה בשפלה 14 ק“מ ממזרח למג’דל (בסוף 1944 לפי אומדנה 970 תו' מוסלמים). בו עקבות של בנינים, שרידים ארכיטקטוניים ובאר. יהו' טו, לז; מש' עירובין ה, ו, ב' שם ס, א; יר' שם ה, ו- כב, ע”ד.

חֲדָשָׁה ^ב. (Addod'). מקום מצפון לירושלים, שבו ניגף חיל ניקנור בפני יהודה המכבי. במערכה זו נפל ניקנור חלל. היום: خ. عدسة = ח‘. עַדַסָה על הר קרוב למושב עטרות, 9 ק"מ מצפון לירושלים. בחורבה זו נמצאים שרידים חשובים של מגדל חזק וברכה גדולה, בורות ותעלת־מים, קבר חצוב ומערות ¹⁴⁰. חשמ’ א' 7, 40. 45; קדמ' יב, 10, 5; מלח' א, 1, 6..On 26,1

חדת. עיר הנזכרת ברשימת תחותמש השלישי בין ערי השפלה. ראה ע' חדיד. T³ 76.

אל־חַדַתָ’ה – الحدثة. כפר ומקום של ישוב קדום בגליל התחתון מדר’־מע' למושבה יבנאל. ראה ע' עין חדה.

חֲדַתָּה. עיר בנגב יהודה בגבול אדום. היום אולי خ. بير العدّ = ח‘, בִּיר אל־עִדּ מצפון לתל ערד. אולם יתכן שחצור חדתה (השוה ע' חצור ^ב) הוא מקום אחד. יהו’ טו, כה.

חוֹבָה. עיר עתיקה משמאל (מצפון) לדמשק. עד חובה רדף אברהם אחרי חמשת המלכים, אשר נלחמו עם מלכי ערי עמק השדים. היום حوبا = הוּבָּא מצפ’־מזר' לדמשק בדרך לארם נהרים. המסורת של יהודי דמשק מזהה את חובה עם הכפר גַ’וְבַּר שמצפון לדמשק. בר' יד, טו.

חוה. רבי חלפתא דמן חוה צ“ל דמן חיפה. השוה גם ע' הוה. יר' גטין ט, ב - נ, ע”ב.

חַוְורָן. ראה ע' חורן.

חוטרא. רב אידי דחוטראיה היה תלמידו של האמורא הגדול ר' ירמיה, שעלה בנעוריו מבבל לארץ־ישראל. יתכן שהמקום הוא בבבל. ש.קליין מציע עַיִן חַטְרָה, מעין סמוך למירון ¹⁴¹. ב' עירובין ס, א; יר' שקלים ב, ו - מז, א למעלה.

אל־חֻוַיְג' – الحويج. כפר בעבה“י מזרחה, 20 ק”מ ממערב לרבת בני עמון.

חֲוִילָה. חבל ארץ בגבול הדרומי־המזרחי של ארץ כנען, שבו חנו מלכתחלה בני ישמעאל. בימי השופטים חדר אליו עמלק מחצי־האי סיני. שאול הכה את עמלק מחוילה עד בואך שור, הוא המדבר המשתרע במערב חצי האי סיני עד נחל מצרים. לדעת מוסיל חוילה היא מדבר החול שמדרום לוָדִי אל־אַבְּיַץ' בגבול הנגב ¹⁴². בּיר אל־מַלָקִי במקום בו מתחבר וָדי אל־אַבְּיַץ' עם וָדי אל־חַפִיר, בערך 8 ק“מ מצפון־מערב לאל־עוג’א, מזכיר אולי את מלחמת שאול בעמלק ¹⁴³. בר' כה, יח; ש”א טו, ז.

* חוּלְדָה. ישוב של קבוץ על אדמת הקהק“ל, 2.5 ק”מ מצפ’־מזר' לתחנת נחל שורק (וָדִי א־צָּרָר) בקו מסה“ב יפו – ירושלים. במקום זה התקיימה חות פועלים, שנחרבה במהומות הערביות של שנת תרפ”ט. הקבוץ נאחז בו בשנת תר"ץ (1930). מספר נפשותיו (ביולי 1946) 266 ושטח אדמתו 3,831 דונם אדמת זריעה ומטעים. לא רחוק מהישוב היהודי נמצא הכפר הערבי הקטן חֻ’לְדָה (ע"ש).

חוּלָה – حولة. ראה ע' חולתא.

חוּלָה עֻ’רִי – حولة غري. חורבה בנגב, 7 ק"מ ממזרח לחלוצה.

חוֹלוֹן. ישוב עירוני יהודי בעל מועצה מקומית על חולות שפת הים מדרום ליפו ולבת ים. שטחו משתרע עד גבול ראשון לציון. הקרקע נרכשה בשנת תרצ“א (1931) וההתישבות הראשונה במקום זה היתה בשנת תרצ”ג (1933) מאז נוסדו כאן שכונות שונות: אגרובנק, מולדת. שִׁכון, קרית־עבודה, שכונת־עם, שכונת גרין ועוד. מקימים בחולון בתי חרושת, והיא הולכת ומתפתחת כעיר של תעשיה. מספר תושביה (ביולי 1946) 4,700 נפש ושטחה 9,500 דונם.

חוּלָתָא. (חולתה), אצל יוספוס Ot2cd9a,בערבית ارض الحولة = אַרְץ' אל־חוּלָה, הוא העמק אשר מצפון לים סמכו (ים חולה). באלף השני לפסה“נ נקרא העמק בשם בצת סַמַך או ח’רבת סמךּ ¹⁴⁴. בשנת 20 לפסה”נ נתן אוגוסטוס את חולתא יחד עם פניאס להורדוס. הבצה הגדולה שהיתה בעמק נקראה ימא דחולתא (ע"ש). בזמן התלמוד היה גדל בעמק אורז בר אדום מסוג פשוט (“אורז בחולתא אכתו [צ”ל אבתר] הוא, סימוק הוא").

בתקופה הערבית היתה חולה מחוז בגליל עמק הירדן. אל־מקדסי (ע"ע 160־162) כותב בשנת 985, כי מחוז אל־חולה עשיר ביבול כותנה ואורז. החָלְפָ’א (הגומא) הוא מקור העושר של יושבי החולה הקולעים ממנה מחצלות ופותלים חבלים. אל־דמשקי (ע' 211) מודיע בשנת 1300, שמחוז אל־ח’יט (ראה את הערך הזה במקומו) בע’ור העליון, הוא עמק חולתא. דומה לעיראק בנוגע לאורז, לצפרים, למעינות המים ולתבואה המצוינה שבו. לכן יש בו כפרים רבים (יקות ו, ע' 366). הבדוים החונים בעמק זורעים בו גם היום אורז. נסיון, שנעשה מאת הישוב היהודי החדש בשנת 1942/43 לזרוע אורז בקנה־מדה גדול, לא עלה יפה. חלק גדול מהשטח הדרומי (שטח הבצות) של חולתא (45,000 דונם) עבר בשנת 1935 בקונצסיה ליהודים (הקהק"ל), המייבשים את הבצות ועומדים להקטין בפעולה זו גם את שטח ים חולה. השוה גם ע“ע ארץ הירדן, ים סמכו וחולת אנטוכיה. יר' דמאי ב, א - כב, ע”ב למטה + כלאים ט, ד – לב, ע“ג למטה; ב' כ”ב עד, ב; קדמי טו, 10, 3.

חוֹלַת אַנְטוֹכיה. עמק החול של אנטיוכיה. במדרשים מסופר מעשה בר' יהושע ור' עקיבא שהלכו לחולת אנטוכיה במגבית חכמים והיה שם עובד אדמה אחד בשם אבא יודן, שנתן להם ביד רחבה ונתברך על ידם ובא על שכרו. גם בטבריה, בסלכה ובבוצרה היו אנשים, שהשתתפו במגבית החכמים האלה ביד נדיבה. כמו הערים האלו כן היתה גם חולת אנטוכיה בצפון ארץ־ישראל, והיא איננה עמק אנטיוכיה שבסוריה. ביר' דמאי תחלת פרק ב' מדובר על האורז שבחו לתא, שהוא אדום ומסוג פשוט, ומיד אחר כך מובאה ההלכה, שהאורז שבחולת אנטוכיה מותר (בשביעית) במקומו. חולת אנטוכיה היא איפוא חולתא ¹⁴⁵. מנין לה השם אנטוכיה?

יוספוס מספר (קדמ' יג, 15, 3, מלח' א. 4. 8), שאלכסנדר ינאי כבש ערים שונות בגולן (דִיוֹן, אֶסָּה, גולן, גמלא) וגם את עמק אנטיוכוס (Avruoxov pdgwY6°). לפי סדר מסע הנצחון של אלכסנדר הכונה היא לעמק חולה. הדבר הזה מתאשר ע“י מעשה מלחמתי אחר, שעליו מספר יוספוס (קדמ' יב, 3, 3): אחרי מות תלמי פילופטור שלח בנו תלמי אפיפנס צבא רב בפקודו של סקופֵּס נגד אנטיוכוס הגדול, אבל אנטיוכוס הכה את סקופס על יד מקורות הירדן והשמיד את החלק הגדול של צבאו (המלחמה הזאת היתה בשנת 198 לפסה"נ). אחד ממקורות הירדן הוא לרגלי תל אל־קָצ’י שבעמק חולה והשני הוא בבאניאס שבשפת העמק הזה. המקור, שממנו שאב יוספוס את הידיעה על המערכה הזאת, הוא פוליביוס (XXVIII 1,Polybios XVI 8;), שהיה בן זמנו של אנטיוכוס השלישי. נראה הדבר, שלכבוד המלך ולזכר נצחונו נקרא העמק על שמו Avruoxov pdogy6° = עמק אנטיוכוס = חולתא של אנטיוכוס ¹⁴⁶. ילקוט משלי סי' תתקנ”ו; ויק“ר ה, ד (חולות אנטוכיה) דב”ר ד, ה (חולתא של אנטוכיה).

חוּלָתָה. ישוב של קבוצה המסונפת לקבוץ המאוחד בשפתו המערבית של ים חולה, על יד המושבה יסוד המעלה. הוא נוסד בשנת תרצ"ז (1937). מספר נפשות הקבוצה (ביולי 1946) 220 ושטח אדמתה 995 דונם. הקבוצה עוסקת בצד המשק החקלאי בעיקר בדיג בים חולה.

חוֹלַת הַמְּחוֹז, חוֹלִית שֶׁל מְחוֹזָא. ראה ע' מחוז מש' ערכין ג, ב; תוס' שם ב, ה; ב' שם יד, א.

חוֹלִית שֶׁל יִבְנֶה. ראה ע' יבנה. תוס' ב, ח.

חוּסִיפָה. מקום בארץ־ישראל הנזכר בקינה קדומה המקוננת על חורבן קהלות יהודיות בא"י ¹⁴⁷. ראה ע' עספיא.

חוּסָן – حوسان. ראה ע' חושה.

אל־חַוְץ' – الحوض. הר בעבר הירדן מזרחה, 30 ק"מ ממערב לרבת בני־עמון.

חוּצִי. ראה ע' הוצא. יר' שביעית ח, ה- לה, ע"ב למעלה.

חוּצְפִית שׁוּחִין. מקום מושבו של משמר הכהנים ישבאב. ראה ע' חצפית.

* חוּקוֹק. ישוב של קבוץ בעמק גניסר קרוב לכפר הערבי יָקוק, שיש מזהים אותו עם חֻקק שבמקרא (ע"ש). הישוב נוסד בזמן המלחמה בשנת תש"ה (1945). מספר נפשות הקבוץ (ביולי 1946) 30 ושטח אדמתו 4000 דונם.

חוּקֹק. עיר בנחלת מטה אָשֵׁר, שניתנה ללויים. ברשימת ערי הלויים שבמטה אשר ביהו' כא, ל־לא כתוב במקומה חלקת (ע"ש). דהי"א ו, ס.

חוּרְבָתָה סְגִירְתָה. מקום בתחום עזה, שאליו היו משליכים את האבנים והעפר של הבתים, שהיו נגועים בנגע הצרעת. היום אולי אל־חִ’רְבָּה מדר’־מזר' לדיר אל־בַּלַח (השוה ע' א־רַסְם ^ג). תוס' נגעים ו, א.

חַוְר אל־בֻּטְם – حور البطم. עמק בין רמלה ובין לוד. בו עומד עץ בטנה עתיק מאד. הערבים מיחסים למקום זה אגדות ומסורות שונות, כגון מלחמת גוג ומגוג והתחלת תחית המתים ¹⁴⁸.

חֻוָּרָה – حوّارة. ראה ע' חרן.

אל־חֻוָּרָה – الحوّارة. ראה ע"ע חַוְרַיְיָה וידאלה.

חַוָרָה – حواره. ¹⁴⁹ כפר בגלעד הצפונית ממזרח לאִרְבִּד.

חוַריְיָה. בזמן התלמוד שמה של העיר ידאלה שבזבולון (ע"ש). היום החורבה الحوّارة= אל־חֻוָּרָה, 1.5 ק“מ מדרום לבית לחם הגלילית ¹⁵⁰. יר' מגלה א, א – ע. ע”א.

חִוָּרִין. עיר ומחוז הנקרא על שמה, שמשם הביאו יין לקטורת, לנסכים ולקדוש (חֲמַר חורין ג"א: חור, חיורין, חיוורין. חיוריין, חיוריין). תגלת פלאסר כבש את חורינה מצפון לדמשק ועשה אותה לפחוה אשורית ¹⁵¹. פטולמאוס מזכיר את העיר Aieeta שבין דמשק ובין תדמור. וב־. Not, dignlt היא נזכרת כמצודה רומית עם חיל־מצב בין שתי ערים אלו בשם Euhari בלוח פויטינגר בשם Euhara ובמדריך של אנטונינוס בשם Emmeria. הערבים החזירו לשם את צורתו הארמית העתיקה, והם מספרים, כי צבאות־הכבוש הערביים עברו בחַוָּרִין בדרכם מארם נהרים לדמשק. יקות (וו, ע' 355; IV, ע' 77) מזכיר את הכפרים חַוָּרִין, מַהִין וְקִרְיַתַּיְן בדרך מדמשק לתדמור, שהיו לפנים ישובים פורחים, והיום הם נאות בודדים במדבר סוריה. שרידי העיר חורון מגיעים עד המאה הראשונה לספה"נ (סוף ימי בית שני). אז היתה העיר במלוא שגשוגה הכלכלי. אדמתה היא אדמת עדית מצוינה, אבל היא עזובה מפאת רחוקה ממרכזי הישוב ¹⁵².

הלבנון היה מפורסם ביינו המצוין (השוה: “זכרו כיין הלבנון”, הושע יד, ח). חורין נמצאת בקצה שלוחותיו המזרחיות של הר אמנה, הוא “הלבנון מזרח השמש”, במרחק 120 ק“מ מצפ’־מזר' לדמשק. גם בחורין ובמחוזה היתה גדלה הגפן, שממנה הפיקו יין משובח, שהובא גם לירושלים, בה השתמשו בו בשעת הצורך לקטורת לנסכים ולקדוש ¹⁵³. ב' כריתות ו, א; יר' יומא ד, ה - מא, ע”ד, וראה גם את הברייתא פטום הקטורת הכלולה בתפלת שחרית ב' ב"ב צו, ב.

חַוְרָן, חַוְורָן. חבל־ארץ פורה ממזרח לירדן ולים כנרת בין הנהר פרפר ובין הירמוך והמדבר אל־חַמָץ‘. הוא כולל את עמק הבשן (א־נֻקִרָה) ואת הר הבשן, הוא ארץ ההרים הגבוהים ממזרח לעמק הבשן (השוה ע' צלמון), בספרות הכתובה יונית Avgavirus’, בערבית حوران = חַוְרָן. החורן במובן הרחב כולל גם את גשור או ארץ בני יטור, את חבל ארגֹב ואת טרכונא. הארץ מכוסה שכבה עבה של לבה. יש והלבה התקשתה, כמו בטרכונא, והפכה לצחיח סלע. ויש שהתפוררה והיא תחוחה ופוריה, כמו בעמק הבשן וברמת הר הבשן. שורות של הרי געש כבויים נמשכות במערב ובמזרח הבשן. בגלל פריונו הרב התקיים בחורן בימי קדם ישוב צפוף.

שלמנאסר השלישי (במחצית השניה של המאה התשיעית לפסה"נ) נלחם עם חזאל מלך ארם והחריב את ערי חורן (בכתובות האשוריות חַוְרָנִי) והעלה אותן באש ¹⁵⁴, תגלת פלאסר השלישי כבש את חורן (732) ויסד בה שתי פחוות, את האחת במזרח, שמרכזה היה מֶתּוּנָה, היא אִמְתָּן בדרך מהבשן לערב, 34 ק"מ מדר’־מזר' לבצרה, ואת השניה במערב ומרכזה קרניני, היא קרנים, היום שיח' סעד ¹⁵⁵. אשורבנפל דכא את מרד יושבי הפחוות האלה ויחזק בהן את שלטונו ¹⁵⁶.

חורן היתה מחסן התבואה של ארץ הקדם. זינון קנה בה תבואה עבור מצרים (259 לפסה"נ). על הר חורן הגבוה היו משיאים משואות להודיע לישובים הרחוקים את דבר קדוש החודש. בימי שלטון הסורים סגרו הנכרים את היהודים בערי חורן והציקו להם. יהודה המכבי שחררם והעבירם ליהודה. אלכסנדר ינאי כבש את החורן. פומפיוס לקח את הארץ מהיהודים וצרף את עריה הגדולות לדקפוליס. אגוסטוס נתן את חורן להורדוס, שהושיב בה יהודים מבבל ומפרס ובתוכם גדוד של פרשים בראשותו של זמרא, שתפקידו היה להגן על הישוב מפני שוכני המדבר ושודדי חבל ארגוב, היהודים מבבל ומפרס יסדו שם ערים וכפרים וקראו אותם בשמות מקומות מוצאם, אחרי מותו של הורדוס נספחה חורן ברובה לטטררכיה של פיליפוס. אגריפס הראשון שלט בה בחסד קיסר רומא בשנים 44 – 37 לספה"נ, ואגריפס השני כונן בה את מלכותו ( 100

– 53 לספה"נ). הנבטים, שארחות מסחרם הנפוץ הגיעו עד חורן, יסדו בה מושבות מסחר ואף השתלטו על חלק גדול ממנה. שלטונם נתבטל על ידי טריאנוס קיסר (106 לספה"נ), שספח את החורן לפרובינציה הרומית סוריה. בתחילת המאה השלישית צרף ספטימיוס סיבירוס את החורן לערביא, ואילו הטרכון שבצפונו נשאר חלק של הפרובינציה סוריה ¹⁵⁷. עקבותיהם של הנבטים נשארו עד היום בחורבות של מקדשים ובכתובות ארמיות־נבטיות.

אחרי חורבן בית שני נדדו לחורן הערבים הג’פניים מדרום ערב (תימן) ויסדו בה בראשותם של הע’סאנים מדינה אבטונומית בחסות רומא. הם קבלו כאן את הדת הנוצרית והסתגלו לתרבות היונית. מלכי ביזנטיה עשו אותם לשומרי הגבולות. אולם בעלות הערבים המוסלמים בימי עמר אבן אל ח’טאב על ארץ־ישראל עזרו להם בני גזעם לכבוש אותה מאת הביזנטים. מהתקופה הרומית־הביזנטית נשארו בחורן חורבות רבות של ארמונות, מקדשים, שוָקים, מצבות עם כתובות יוניות וסמלים נוצריים ושרידים אחרים.

בזמן התלמוד התקיים בחורן ישוב יהודי גדול, שממנו יצאו גם חכמים, כגון ר' חוניא (נחוניא) דמן חוורן בבית חוורן (את הגירסות השונות ראה בע' בית חוורן), ר' יוחנן בן החורני (החורנית) מתלמידי בית שמאי ואבא יוסף החורני. חורן היתה מובלעת בתחומי עולי בבל, ולפיכך נהגו בה היהודים בכל הנוגע למצוות התלויות בארץ כמו בארץ־ישראל (השוה מבוא, ע' מ' ואילך). גם בימי הבינים התקיימו בחורן קהלות יהודיות קטנות. היום יושבים בהר חורן בעיקר דרוזים, שנדדו הנה מהלבנון אחרי כשלונו של מרד פח’ר א־דין במחצית הראשונה של המאה הי“ז. הם התקוממו לשלטונות התורכיים, המצריים והצרפתיים, ולאחרונה השיגו מדה ידועה של שלטון בית בתוך המדינה הסורית. בעמק הבשן מעורבים סורים וערבים, מרוקנים וכושים, שהגרו לארץ זו במחצית הראשונה של המאה הי”ט. יחז' מז, טז. יח; מש' סוכה ב, ז; רה“ש ב, ד; תוס' סוכה ב, ג; רה”ש ב, ג; מקואות סוף פ“ג; עדויות ב, ב; יבמות טו, ב; ב' רה”ש כב, ב; עירובין יג, ב; יבמות טו, ב; י' שביעית ט, א - לח, ע“ג למטה; סוכה ב. ח- נג, ע”ב למעלה; חשמ' א' 2, 4; קדמ' יב, 11, 4; טו, 11, 1־2; מלח' א, 20, 4.

אל־חַ’וְשַׁבְּה – الخوشبة. ראה ע' ח’שב.

חוּשָׁה. עיר ביהודה, מולדתם של שנים מגבורי דוד, של סִבְּכֵי הַחֻשָׁתִי וּמְבֻנֵּי החשתי. היום הכפר حوسان = חוסן, 6 ק“מ ממערב לבית לחם (בסוף 1944 לפי האומדנה 770 תו' מוסלמים). ש”ב כא, יח; כג, כז; דהי"א ד, ד; יא, כט, כ,ד;

חַוֹּת יָאִיר. הן מחוז גדול בשטח חצי השבט מנשה בעבר הירדן מזרחה. יאיר בן מנשה כבש את חוות האמורי, ששים ערים בצורות, ויקרא אותן על שמו. מחוז זה היה ההמשך של ארץ הגלעד לצד צפון והשתרע על פני חבל ארגוב שבמערב הבשן בגבול הגשורי והמעכתי (ע"ש). חוות יאיר נכללו במחוז הששי של ממלכת שלמה. במד' לב, מא; דב' ג, יד; יהו' יג, ל; שופ' י. ד. מ“א ד, יג; דהי”א ב, כג.

חַ’זִי. בתקופת אל־אמרנא עיר בצפון הארץ מלכה בקש עזרה מפרעה נגד האויב, שהתקיף את ערי העמק. השוה ע' חֹסה. EA 175; 185–186.

חִזְמָא – حزما. ראה ע' חסמא.

חָזִמָה – حازمة. כפר בדרום הר חורן.

חֻזְן יַעְקוּבּ – حزن يعقوب. בנין של הצלבנים שהפך למסגד סמוך לשכם מצפון־מערב לה בו מגדל, ברכה וכתובת שומרונית.

חֻ’טַבָּה – خطبة. מחנה של בדוים בעמק הירדן מצפון ליריחו.

חַטְיָה ^א – حطية. כפר בעמק עיון.

חַטְיָה ^ב – حطية. כפר בגלעד ממזרח לגרש,

חִטִין – حطّين. ראה ע' כפר חטיה.

חַטְמוֹנָא. מקום בגבול הצפוני של ארץ־ישראל בין זפרון ובין חצר עינן. מצודתו נקראה גבתא או גובתא דחטמונא. את המקום יש לחפש מצפון לדמשק, בינה ובין נוה המדבר קִרְיַתַּיְין, שאותה זהינו עם חצר־עינן. באמצע הדרך נמצא הכפר عطنة= עַטַנָה, שיש בו מים טובים ועקבות של ישוב קדום ¹⁵⁸. יונתן לבמד' לד, ט.

חַ’יְבַּר – خيبر. ישוב ערבי קטן סמוך לכפר מיתלוּן שבין שכם לג’נין. על ידו נמצא תל של ישוב קדום. יתכן שבתקופה הערבית של ימי הבינים הגרו הנה ערבים מח’יבר שבערב וקראו את המקום בשם מקום מוצאם.

אל־חַ’יְט ^א ^– الخيط. כפר של כורדים במערב עמק חולה (500 תו'). זינון מזכיר בפפירוסים שלו את וEurov, שבה קנה תבואה עבור מצרים, בדרך מנוה שבחורן לבית ענות שבגליל העליון. היא אל־ח’יט. בימי הביניים נקראו העמק והימה שבו על שמו של הכפר. אל־דמשקי (ע' 211) כותב בשנת 1300, שעמק אל־ח’יט, הוא הע’ור העליון, דומה לעיראק באשר לאורז, לצפרים, למעינות המים ולתבואה המצוינה שלו (השוה ע' חולתא). הנוסע ר' משה באסולה מאיטליה מודיע בשנת ה“א רפ”ב (1532), כי באל־ח’יט יש שוק גדול ביום ד' בשבוע, ואליו באים יהודים רבים מצפת, בכפר ישבו אז בעלי בתים יהודים.

אל־חַ’יְט ^ב ^– الخيط. כפר בבשן במרחק 22 ק"מ מדר’־מזר' לנוה וקרוב למקום חבורם של ואדי אל־אִחְרַיְר ונהר אל־עַלָּן.

חֵילָם, חֵלְאָם. עיר בעבר הירדן מזרחה. על ידה היתה מערכה כבדה בין הדדעזר מלך ארם ובין דוד מלך ישראל, שנצח את ארם. עיר זו נזכרת בכתבי ההחרמה של מלכי מצרים מהמאה הי“ט לפסה”נ בצורה חלאם ¹⁵⁹. בחשמ' א' 5, 26 נזכרת עיר זו בשם עלמא, שבה סגרו הסורים את היהודים ויהודה המכבי שחררם. היום כָּפְר אל־מָא סמוך לשפתו המערבית של נהר א־רֻקָד בגולן התחתון. ש"ב י, טו־יז.

חִילֵן. ראה ע' חֹלֹן. דהי"א ו, מג.

אל־חִ’יָם – الخيام. כפר בעמק עיון, 6.5 ק"מ מצפון למטולה. המקום הזה היה מיושב בכל תקופות האבן ¹⁶⁰. השוה ההערה לע' עיון.

חִיָם אל־וַלִיד – خيام الوليد. כפר בצפון עמק חולה במרחק 6 ק"מ מים חולה (בסוף 1944 לפי האומדנה 280 תו' מוסלמים). בקרבתו נמצא הקבוץ להבות.

לוח י'

חברון. החומה מסביב למערת המכפלה

חָ’ן יוּנָס. חומה שער ומגדל

לוח י"א

בשפת ים חולה. שזירת רשתות דיג בחולתא

חוקוק. מים מובאים לקבוץ במכונית

לוח י"ב

חיפה. מראה כללי של העיר, מפרצה ונמלה

לוח יג

כתובת ברצפת בית הכנסת שבחמת־גדר

טבריה. מראה כללי

חֵיפָה (חיפא). עיר חוף לרגלי הר הכרמל בדרומו של מפרץ עכו. העיר העתיקה היתה בנויה מצפון־מערב לעיר של הזמן הזה. לאורך חוף הים מצפון־מערב לשכונה בת גלים נתגלו שרידים של חיפה העתיקה מהתקופה הרומית: עקבות של ברכה לתפוקת מלח, יסודות של בנינים, בורות, כלי זכוכית רומיים, קברי־סלעים ובית־קברות רומי ¹⁶¹. חיפה נבנתה, כנראה, אחרי חורבן בית שני סמוך לעיר היהודית שקמונה (ע"ש), שנתחברה בהמשך הזמן עם חיפה. לכן נקראת העיר בתלמוד לפעמים חיפה ולפעמים שקמונה, ופעם אחת גם בית חיפה. אבסביוס קורא לשקמונה Hyd (חיפה).

בחיפה ישבו יהודים רבים ובתוכם האמוראים רב דימי (ר' אבדימי, אבדומי, אבדימא. אבדומא) דמן חיפה, ר' אבא דמן חיפה, ר' יוסף חיפני,ר' יצחק בר חיפה ור' חלפתא. החיפנים כמו הבישנים והטבעונים לא ידעו להבחין במבטאם בין החיתין והעיינין ובין האלפין וההיין. לכן לא קראו אותם לעלות לתורה, וכנראה מפני טעם זה אמר ר' יוסי: “חיפני ובישני לא ישא את כפיו”. לפי ב' שבת היו מלקטים את החלזון מסולמות של צור ועד חיפה. הרומאים בנו סמוך לחיפה פרבר מבוצר, שנקרא קצרא (קצטרא, קסטרא). כדי להגן על העיר בפני היהודים יושבי שקמונה. הם הושיבו בקסטרא שומרונים, לכן היא נקראת

Castrum Samaritanorum. קסטרא הרומית־השומרונית, שהיתה צרה לחיפה היהודית, עמדה במעלה הכרמל המקשר את חיפה התחתונה עם חיפה העליונה (הדר הכרמל). בסלילת הכביש העולה להדר הכרמל נתגלו במקום הנקרא אל־בֻּרְג' (המצודה) קברים ושרידים של בנינים מהתקופה הרומית. ממקום זה יכלו לשלוט יפה על העיר חיפה. מתוך ידיעות שונות מימי הבינים הראשונים נראה, שחיפה קבלה במאה הששית בערך את השם IIogpooedov ע“ש החלזון, שבדמו היו משתמשים לצבע הארגמן. לפי קטע של קינה עתיקה חרבה העדה היהודית בחיפה כנראה בתחלת המאה השביעית ¹⁶². בתחלת המאה הי”א היתה שוב עדה יהודית קטנה בחיפה, שהגיעה אז כנראה לפריחה חדשה. הנוסע הפרסי נאצר כוסרו מודיע בשנת 1047, שבונים בחוף חיפה אניות. החול אשר על שפת הים בין חיפה לעכו הוא מאותו הסוג, שצורפי הזהב הפרסיים משתמשים בו לעבודתם. אדריסי כותב בשנת 1154, כי לחיפה נמל טוב, שבו עוגנות אניות, והנוסעים לטבריה עולים בו ליבשה. כך מודיע גם יקות ון, ע' 381.

אחרי כבוש ירושלים ע“י הסלג’וקים בשנת 1071 עברה הישיבה הארצישראלית לזמן קצר לחיפה ומכאן נדדה לצור. ר' אליהו הכהן גאון ארץ־ישראל הלך בשנת מותו (ד' תתמ"ד = 1084) לחיפה לקדש את השנה ויחדש בה את הגאונות ואת הסמיכה ¹⁶³. בזמן ההוא ישבו בחיפה יהודים רבים, והם בנו בחופה אניות מסחר. כשהצלבנים הויניציאנים צרו בקיץ 1100 על העיר, היו, לפי עדות ההיסטוריונים של נוסעי הצלב, היהודים ראשי המגנים עליה. בכתבי הגניזה נזכרת חיפה מהזמן ההוא כעיר בצורה (י. מאן, ח"ב, ע' 203). הצלבנים השמידו לגמרי את ישובה היהודי, ור' בנימין מטודילא לא מצא בה יהודים כלל. הם שבו והתישבו בחיפה אחרי שצלאח א־דין נצח את הצלבנים על יד קרן חטין (1187). שולטן מצרים הרס את חומת העיר בשנת 1197. לואי הי”א (“הקדוש”), שכבש את חיפה בשנת 1250, צוה לבצרה מחדש, אך כבר בשנת 1265 עזבוה הצלבנים, והחומות והמצודה נהרסו בפקודת השולטן המצרי ט’הר אל־ביברס. בימי הבינים היו יהודי עכו קוברים את מתיהם בבית הקברות של חיפה, מפני שעכו נחשבה מחוץ לתחום ארץ־ישראל של עולי בבל. בשנת 1702 לא היו יהודים בחיפה, ואילו בשנת 1742, שאז היתה חיפה קטנה מאד, ישבו ב“כפר” חיפה יהודים מעטים, שעשו את יום הכפורים ביחד עם חבורת ר' חיים בן עטר במערת אליהו על הר הכרמל ¹⁶⁴. בשנת 1761 נחרבה העיר ע“י מושל הגליל טַי’הְר אל־עַמְר במלחמתו עם המורדים, ואחרי מותו נבנתה מחדש במקום שהיא עומדת היום. בשנת תקכ”ט (1769) היו בה רק יהודים אחדים ¹⁶⁵.

במחצית הראשונה של המאה הי“ט עוד לא היה כל ערך לעיירה הקטנה שעל שפת המפרץ, אשר בצפונו התרכזה התנועה בעכו. יסוד המושבה הגרמנית על יד חיפה בשנת 1868, התישבות היהודים בשרון, בשומרון ובגליל התחתון ובנין מסלות הברזל החג’אזית והארצישראלית־המצרית היוצאות מחיפה גרמו להתפתחותה המהירה של העיר. נמלה החדיש והמצוין, מוצא צנורות הנפט מעיראק לנמלה, ונוסף על אלה מסה”ב הבגדדית העתידה להבנות מכאן יעשו את חיפה לעיר החוף החשובה ביותר באגן המזרחי של ים התיכון ולעיר הגדולה ביותר בארץ־ישראל. מספר תושבי חיפה (حيفا= חַיְפָ’א) היה בסוף 1944 לפי אומדנה 128,800 נפש, בהם 66,000 יהודים, 35,940 מוסלמים, 26,570 נוצרים ו־3000 בַּהָאים, דרוזים ואחרים.

העיר משתרעת על שטח של 16 קמ“ר, ולפי תכניתה המורחבת, הכוללת מצד אחד את החוף הדרומי של המפרץ ומצד שני את הכרמל הצפוני, יהיה שטחה 38 קמ”ר. היהודים יושבים בעיקר בהדר הכרמל, על הכרמל הלבן (הצפוני) ועל הכרמל האדום (שכונת נוה שאנן). המושבה הגרמנית נמצאת מצפון לעיר, וסמוך לה על שפת הים השכונה העברית בת גלים.

נמלה של חיפה, אשר נחנך בראשון לנובמבר 1933, מקיף שטח של 14 הקטר. עמקו במזרח 9.4 מ' ובמערב 11.3 מ'. תנועת האניות בנמל היתה בשנים 1930 - 1945 כדלקמן: