אִמִּי

הָיְתָה בָאָה אֵלַי

בְּכָל

קַיִץ

עֵינֶיהָ יְגֵעוֹת מִקְּרִיאָה

עֲבָרָהּ עָמוּס לַעֲיֵפָה

מְסַפֶּרֶת הָיְתָה

וּמְסַפֶּרֶת

עַל מַה סִּפְּרָה וְעַל מַה לֹּא

סִפְּרָה

קוֹלָהּ מִתְנַגֵּן

כְּעוּד

וְכַפּוֹת־יָדֶיהָ מְבָאֲרוֹת

צְמִידֶיהָ מִצְטַלְצְלִים

זָהָב־אֶל־זָהָב

כְּאוֹתָן אִמְרוֹת־כָּנָף

שֶׁבְּפִיהָ

שֶׁאֵין לַזְּמָן שְׁלִיטָה בָן –

וַאֲנִי

כֻּלִּי

אֹזֶן סְתוּמָה

שָׁקוּעַ בִּלְהוֹצִיא

אֶת הַקִּבּוּץ מִן

הַבֹּץ

לְהָזִיז דְּבָרִים קָדִימָה

וּלְמִי

(נוּ – בֶּאֱמֶת)

יֵשׁ פְּנַאי

לְאִמָּא

מָסָךְ

בֵּין קוֹלוֹת תְּמוֹלֶיהָ

לְבֵין אֹזֶן הַכְּרוּיָה

לִשְׂאוֹן קְבוּצָה וּמִפְעָלֶיהָ

הִיא מְסַפֶּרֶת

עַל בֶּן־צְרוּיָה

וְעַל סְגֻלּוֹת הַקָּמֵעַ

וַאֲנִי

מֵנִיד רֹאשִׁי

כְּשׁוֹמֵעַ

קַיִץ אֶחָד

לֹא

בָּאָה

וּבַחֹרֶף

נִפְטְרָה

מִן הָעוֹלָם

וּמִן הַצָּרוֹת

הַצְּרוּרוֹת בִּצְרוֹר הַחַיִּים

חָלַף אָבִיב

כָּלָה קַיִץ

וּבַסְּתָיו

הִתְחִילָה יָדִי

מַעֲלָה עַל הַכְּתָב –

סִפּוּרִים

קָרָאתִי

וּמָצָאתִי

אֶת עוֹלָמָהּ

שֶׁל אִמָּא

תַּרְבּוּת־חַיִּים

שֶׁהָלְכָה

לְעוֹלָמָהּ

אֶפְשָׁר

אָזְנִי הָיְתָה סְתוּמָה

וְלִבִּי עֵר

וְאוּלַי

חִלְחֲלוּ הַדְּבָרִים

בְּדֶרֶך אַחֵר

רָצִיתִי

לְהַשְׁמִיעַ סִפּוּרַי

בְּאָזְנָהּ

שֶׁל אִמָּא

בִּקַּשְׁתִּי

לִשְׁמֹעַ עוֹד וָעוֹד

מִמֶּנָּה

אַךְ אִמִּי

שֶׁהָיְתָה

כָּל קַיִץ

עִמִּי

(מֵעֵבֶר לְאוֹתוֹ הַחַיִץ)

הָיְתָה –

וְאֵינֶנָּה

קבוץ מעין־ברוך

ערב יום־כיפור תש"ם