נֹכַח פְּנֵי שַׁעַר

גַּן חַיְתוֹ יַעַר,

   יָשַׁב פְרַנְץ הַמֶּלֶךְ,

וְיַחַד בִּמְסִבָּתוֹ,

כָּל־הוֹרֵי מַלְכוּתוֹ

מִכָּל־נוֹף וָפֶלֶךְ,

   וְעַל גַּפֵּי מְרוֹמֵי קָרֶת

הַנָּשִׁים צְבִי תִפְאָרֶת.

וְכַאֲשֶׁר אֶצְבָּעוֹ שׁוֹלֵחַ,

בֵּית הַסֹּהַר פִּיו פּוֹתֵחַ,

   מִמֶּנּוּ בִּגְאוֹן צַעַד,

הָאַרְיֵה יָצָא בְרַעַד,

כֹּה וָכֹה נָשָׂא עֵינָיִם,

   אֲבָל לֹא פָצָה אֶת־שְׂפָתָיִם,

הִתְנוֹדֵד בְּזַעַם,

בְּצַוָּארוֹ רַעַם,

   וּמִנְּחִירָיו רוּחַ,

רָבַץ וַיָּנוּחַ.

וַיּוֹסֶף הַמֶּלֶךְ לְנוֹפֵף יָדֵהוּ,

וְהִנֵּה שַׁעַר אַחֶרֶת

   לְהִפָּתֵחַ מְמַהֶרֶת,

וּכְמוֹ שֶׁטֶף נַחַל

מֶנּוּ רָץ הַשַּׁחַל,

   דָּלַק בְּחָזָק,

כְּמַרְאֵה הַבָּזָק

בְּהַבִּיטוֹ הָאֲרִי,

   שָׁאַג מַר בָּהֳרִי,

וּמִפְּנֵי עֲצָבוֹ

חָפַץ אֶת־זְנָבוֹ,

   וַיַּקֶּף הַשּׁוֹבֵב

הָאֲרִי, סוֹבֵב סוֹבַב,

בִּלְבָבוֹ מוֹרֶךְ,

   פּוֹשֵׂעַ וְדֹורֵךְ,

וַיֶּחֱרַץ בִּלְשׁוֹנוֹ,

וַיִּנְהַם בַּחֲרוֹנוֹ,

   וַיִּכְרַע וַיִּשְׂתָּרֵעַ

וַיִּרְבַּץ אֵצֶל הָרֵעַ.

וַיּוֹסֶף הַמֶּלֶךְ לְנוֹפֵף יָדֵהוּ.

וְהַבַּיִת פָּתַח דְּלָתָיִם

   וַיָּקֵא אֶת־נְמָרִים שְׂנָיִם,

הֵמָּה קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ

וּמוּל הַשַּׁחַל רָצוּ;

   וְהוּא בְשַׁעֲטַת פַּרְסוֹתָיו אֲחָזָמוֹ

וְהָאַרְיֵה בְגֹבַהּ קוֹמָתוֹ

קָם מִן הָאָרֶץ בְּשַׁאֲגָתוֹ,

   וַיֶּחְשׁוּ מֵהָרֵם קוֹלוֹתָמוֹ.

וּבְעַזֵּי מֶצַח,

בְּעַצְמוֹתָם רֶצַח,

   הַצִיִּים שָׁכָנוּ

וּבִמְחוּגָה חָנוּ.

וְהִנֵּה מֵעַל־גַּפֵּי מְרוֹמֵי קָרֶת,

מִיַּד אֶשֶׁת חֵן וּמְאֹד נֶהֱדָרֶת

   נַעַל־יָד נָפְלָה עַל הָאָרֶץ,

בֵּין טוֹרְפֵי טֶרֶף חַיְתוֹ פָרֶץ.

וְאֶל דֶלָרְגֶם אֶחָד מִן הַשָּׂרִים

אָמְרָה קוּנִיגוּנְדֶה, בְּלַעַג דְּבָרִים:

   "אִם עַזָּה אַהֲבָתְךָ לִי וּבְלִי מַַעַל,

"כַּאֲשֶׁר יוֹם יוֹם הִשְׁבַּעְתָּ וְהִבְטַחְתַּנִּי,

"מִן הָאָרֶץ הָרֵם נָא אֶת־הַנַּעַל,

   "וְאֵדַע כִּי אֱמֶת דְּבָרְךָ וְלֹא הֵתַלְתַּנִּי.

עַד זוּ מְדַבֶּרֶת, וְלֹא אֵחַר הַבֶּן־חָיִל,

וּבְקַל הַמֵּרוּץ רָץ כַַּצְבִי דָּלַג כָּאָיִל,

   יָרַד וְדָרַךְ, וְלֹא מָעֲדָה הַפָּעַם,

תּוֹךְ עֲרִיצֵי הַחַיּוֹת מְלֵאוֹת זָעַם,

וּבֵינוֹתָן לָקַח הַנַּעַל מִתָּחַת.

   וְכָל הַשָּׂרִים וְהַשָּׂרוֹת יַחַד

שָׁמְמוּ עָלָיו חָרְדוּ מִפַּחַד,

וְהוּא בְּשֶׁקֶט הֵשִׁיב הַנַַּעל הֵבִיאָהּ בְּנַחַת.

וְהִנֵּה כֻלָּם יַחַד לִקְרָאתוֹ הֵרִיעוּ,

וְכָל־לָשׁוֹן תְּרַנֵּן מִתְּהִלָתוֹ מְסַפֶּרֶת,

   וּבִמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם, אַהֲבָה יַבִּיעוּ,

הוֹדַתְהוּ גַם הִיא קוּנִיגוּנְדְ הַגּבֶרֶת,

וְהוּא, תַּחַת הֱיוֹת בְּאָשְׁרוֹ טוֹב לֵב וְשָׂמֵחַ,

   זָרָק בַּחֲמַת רוּחַ הַנַּעַל לְפָנֶיהָ:

“לֹא חָפַצְתִּי בִּתְהִלָּתְךָ לְהִשְׁתָּבֵּחַ”,

וַיִפֶן עוֹרֶף וַיֵּלֶך וַיַּעַזְבֶהַ.