אנשים כמוני יהיו אסירי תודה, אם תימצא נפש טובה שתקרא באוזניהם את השורות הבאות.
אנשים כמוני מעבירים לחלומות הלילה פרחים צבעוניים, ציפורים ופרפרים, חיוך ומאור־פנים.
אנשים כמוני מסתכלים באשת נעוריהם ועיניהם רואות אותה ביפי עלומיה. והם לוחשים, זכרתי לך חמד נעוריך.
אנשים כמוני רואים עין בעין בכל עניין ועניין, עם האשה, שפעם – לפני שני דורות – מצאה חן בעיניהם הבריאות.
אנשים כמוני רואים את הנכדים גדלים, את האשה קְטֵנה ואת החברים מיטשטשים, אך זוכרים את כולם כפי שהיו במיטבם.
אנשים כמוני צועדים במתינות, כותבים באיטיות וממריאים בלי עכבות ועיכובים.
אנשים כמוני מסתכלים בעגורים הנודדים צפונה ושומעים את יפי צורתם ואת שלימות מטס להקותיהם. איזה יופי!
אנשים כמוני עתידם מעורפל, עברם מציף את עולמם באור יקרות. הם כבר ראו עולם.
אנשים כמוני מפתחים חושים אחרים תמורת חוש הראייה, ובעיקר את חוש ההומור.
אנשים כמוני ממשיכים לומר, טוב לראות אותך, אני צריך לראות רופא, נחיה ונראה, אני רואה ש… רואים שאת…רואים עין בעין, ושאר מטבעות לשון מימים טובים יותר.
אנשים כמוני מגלים את חיוניותן של מלים ערביות־מזרחיות כגון יא־עייני (איזה יופי), עיוני (יקירי=עיניים שלי, עַייני (אוי־ויי!) אבוס עינכ (את עינך אנשק=אנא ממך) וכיו"ב.
אנשים כמוני מבינים שאובדן הראייה כמוהו כאובדן אדם קרוב ובעקבותיו באה תקופת אבל בלתי־נמנעת.
אנשים כמוני אינם מבדילים בין עוף למלפפון בצלחת, אך מבדילים היטב בין ההבלים לבין מה שחשוב באמת.
אנשים כמוני נהנים מכותרות הענק בעיתון ועוברים הישר אל מודעות האבל באות הגדולה השחורה.
אנשים כמוני אינם מקבלים את האימרה “תמונה אחת שווה אלף מלים”. בעינינו תמונה טמונה עמוק באפרוריות.
אנשים כמוני מגלים מחדש את הרדיו, אבי הטלויזיה, הסבא של האינטרנט
אנשים כמוני נעזרים בשעון מדבר בזכוכית מגדלת, באשה רואה, בבן נוהג ובזכרון, אם עדיין פועל. אנשים כמוני זקוקים לאור חזק, לעור עבה, להרבה הבנה ולמעט עזרה.
אנשים כמוני חייבים להשלים עם המצב ולהמשיך בפעילות במלוא האון הנותר. בטרם יגיע ה־OFF.
אנשים כמוני לא רואים רמזור, חוצים עם ההמון השועט ומברכים שהחיינו וקיימנו והגיענו למדרכה שממול.
אנשים כמוני מחכים בכליון עיניים לתרופה שתמנע עיוורון מוחלט. יש סיכוי? נחיה ונראה.
מעיין ברוך, אביב 2007