לוגו
דוד בשדה פלשתים
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

1

Ballade.

הַשּׁחַר יְפֵה עֵינָיִם

נִשְׁקַף מֵחֲרַכֵּי שָׁמָיִם

וְדָוִד הָלַךְ לָשׂוּחַ

וְנַפשׁוֹ עָלָיו תָּשׁוּחַ.

שִׂיחוֹ יִשְׁפּוֹךְ בּנֶּבֶל:

"שָׁוְא כָּל אָדָם הֶבֶל

לְעָמָל יוּלַד וְתוּגָה

כָּל יָמָיו מַכְאוֹבִים

וּבְחַדְרֵי לִבּוֹ אוֹיְבִים

יְמָרְרֻהוּ בִּבְלִי פוּגָה."


הַשּׁמַיִם כְּסַפִּיר טָהָרוּ

רֶגַע – מֵעָבִים קָדָרוּ

וַיַּרְעֵם עֶלְיוֹן בַּשּׁחָקִים

וְחִצִּים רָב וּבְרָקִים

אַרְזֵי לְבָנוֹן נִשְׁבָּרוּ

וּמִטְרוֹת עוֹז סָעָרוּ.

וְהִנֵּה אֵל אֱלֹהִים

מוּעָף עַל כַּנְפֵי רוּחַ

וְחֹשֶׁךְ מִנֶּגְדוֹ זָרוּחַ

נִרְאָה מִמְּכוֹן גְּבוֹהִים.


וַיִּשְׁתַּחוּ דָּוִד אַפָּיִם

לְאֵל רוֹכֵב שָׁמָיִם

לְבָבוֹ יֶהְגֶּה פָּחַד

וְעַצְמוֹתָיו יָחִילוּ יָחַד.

וַאֲדֹנָי יִתֶּן אמֶר:

"הַטֵּה אֹזֶן בֶּן-חֹמֶר!

לֹא שִׁלַּחְתִּי בְּחִירִי תֵּבֵל

לָלֶכֶת בְּקֶרֶב צָרָה

צַלְמָוֶת וְלֹא נְהָרָה

וְלִנְשֹׂא כַּעַשׂ וָאֵבֶל".


"עֵת בָּרָאָתִי בְּנֵי אָדָם

נָתתִּי טוּבָם בְּיָדָם

שׁוֹמֵר טוֹב אַשְׁרֵיהוּ

שִׂמְחַת עוֹלָם חֶלְקֵהוּ;

אַךְ חוֹטֵא נַפְשׁוֹ מָרָה

יִפּוֹל בַּשּׁחַת כָּרָה.

גַּם נַפְשֶׁךָ עָתָּה

לֹא לַשּׁוְא תָרִיעַ

וְקוֹל בַּמָּרוֹם תַּשְׁמִיעַ

בּחֶטְאָהּ שָׁחָה מָטָה".


"קוֹל דְּמֵי אוּרִיָּה!

מִשּׁעֲרֵי שאוֹל תַּחְתִּיָּה

מַר אֵלַי יִצְעָקוּ

הֵם אַחֲרֶיךָ ידְלָקוּ

יְזָרוּ בּעַצְמוֹתֶיךָ רֶצַח

וִימָרְרוּ חַיֶּיךָ לָנֶצַח –

שְׁמַע! בְּחַר לְךָ אַחַת

וּתְכֻפָּר חַטַּאת נַפְשֶׁךָ

תִנָּתֵן בִּידֵי אוֹיְבֶיךָ

אוֹ זַרְעֲךָ יֵרֵד שַׁחַת".


רוּחַ הַמֶּלֶךְ חֻבָּלָה

נַפְשׁוֹ עָלָיו אָבָלָה

עֵינוֹ יוֹרְדָה מָיִם

נָשָׂא לִשְמֵי שָׁמָיִם

נַפְשׁוֹ בְּעֵינָיו יָקָרָה

עַל בָּנָיו רוּחוֹ נִשְׁבָּרָה

נִדְהָם כְּאִישׁ אוֹרֵחַ

סְבִיבָו צִפְעוֹנֵי צִיָּה

וּלְפָנָיו בּוֹר תַּחְתִּיָּה

אָן מִפְּנֵיהֶם בּוֹרֵחַ?


וַיְשַׁוַּע: אֵלִי! הוֹשִׁיעֵנִי

מִמְצוּקוֹת לִבִּי הוֹצִיאֵנִי –

אֵרְדָה לְגֵיא צַלְמָוֶת,

מְרוֹמְמִי מִשּׁעֲרֵי מָוֶת!

וּבַעֲוֹנִי אַל יִגְוְעוּ בָנָי

בְּנַפְשָׁם כָּל מַעְיָנָי.

אוֹי לִי רַע כַּפַּיִם

אִם אֲנִי הַגֶּבֶר

עֲרִירִי אֵרֵד קֶבֶר

לָמָה לִי עָמֵל חַיִּים?


לְדַבֵּר כִּלָּה הַמֶּלֶךְ

וֵאלֹהִים סָר וַיֵלֵךְ. –

הַשּׁמַיִם מֵעָבִים קָדָרוּ

רֶגַע כְּסַפִּיר טָהָרוּ

וּבֶן יִשַׁי יָדַע נֶאֱמָנָה

כִי אִמְרַת אֵל הוּכָנָה.

וַיֵּלֶךְ וַיַּרְא אַיָּלָה

עוֹמֶדֶת תַּחַת אָהֳלִים

שׁוֹתָה מֵאֲפִיק נְחָלִים

וַתִּרְאֵהוּ וְנַפְשָׁהּ נִבְהָלָה.


וַתָּרָץ בְּחָפְזָה הַיָּעַר

שְׁלוּחָה כְּסוֹעָה וְסָעַר

כְּמַהֵר זֶרֶם הַמָּיִם

כַּבָּרָק יְרוֹצֵץ שָׁמָיִם.

וּממֶּלֶךְ נָסָה אֲנָחָה

וְרוּחוֹ בְּקִרְבּוֹ נָחָה

וּלְהַשּׂיגָהּ רָדַף אַחֲרֶיהָ

בֵּין בִּתְרֵי הֶהָרִים

בֵּין סִבְכֵי הַיְעָרִים

וְהִיא לָפְתָה אָרְחוֹתֶיהָ.


וַיִּרְדּוֹף אַחֲרֶיהָ בַּקֶּשֶׁת

עדַ אֶרֶץ פְּלֶשֶׁת –

אֶת גֶּזֶר וְהֵיכָלֶיהָ,

לָעָב יַעֲלוּ מִגְדָּלֶיהָ,

עֵינָיו לֹא תִצְפֶּינָה

וְרַגְלָיו עוֹד תְּעוּפֶנָה.

הַפְּלִשְתִּים רָאוּ נִבְהָלוּ

מִפְּנֵי מוֹשֵׁל בָּאָדָם

רבּוֹת בָּאַף רָדָם

מִקֶּשֶת נְחֻשְׁתּוֹ חָלוּ.


וַיָּרִיעּו וַתִּרְגַז הָאֲדָמָה

וַיֵּאָסְפוּ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה

לִמְחוֹץ רֹאשׁ אוֹיְבָם

נוֹתֵן מוֹרֶךְ בִּלְבָבָם.

וְיִשְׁבִּי חֲגוּ חֲדָשָׁה

חֶרֶב גְּדוֹלָה וְקָשָׁה

כַּנָּמֵר עָבַר לִפְנֵיהֶם

אַחֲרָיו רֶכֶב וּפָרָשִׁים

נִגעֵי וְשֵׁבֶט אֲנָשִׁים

פְנֵי לְהָבִים פְּנֵיהֶם.

והַמֶּלֶךְ רַעַד יֹאחֲזֵהוּ

כִּי אוֹיְבוֹ רָאוּ עֵינֵיהוּ

לִבּוֹ לָעַג לרִבּוֹתָיִם

נָמֵס וַיהִי לְמיִם

יַד אֵל כִּי קָשָׁתָה

עַתָּה עָלָיו נִגְלָתָה!

וַיֹּאחְזֵהוּ יְלִיד הָרָפָה

וַיִּזְעַק: "בְּיָדִי נָפַלְתָּ

כִּי עָקֵב הִגְדַּלְתָּ

וְחֵילֵנוּ רוּחֲךָ שָׁאָפָה."


"בְּחִיר עַמִּי מוֹתַתָּ

גָּלְיַת מֵחַיִּים כָּרַתָּ

עַתָּה אֶקּוֹם שִׁבְעָתַיִם

בְּלִיַּעַל וְרַע כַּפָּיִם!"

וַיִּדּוֹם דָּוִד – לֹא עָנָה

כִּי אִמְרַת אֵל הוּכָנָה.

וַיִּשְׁמְטֵהוּ יִשְׁבִּי לְבֵיתוֹ

וַיָּשֶׂם בַּסַּד רַגְלֵיהוּ

וְאֶבֶן מַעֲמָסָה עָלֵיהוּ

וְגָדַר בְּעַד צֵאתוֹ.


וַיִּשְׁלַח אַחֲרֵי הַסְּרָנִים

בֶּהָמוֹן חוֹגֵג וּרְנָנִים

לְמַעַן כְּלָּם יֶאֱתָיוּן

וּבְרָעַת הַמֶּלֶךְ יֶחֱזָיוּן.

וַאֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה,

אִישׁ זְרוֹעַ נְטוּיָה,

הָלַךְ לְגַנּוֹ שָׂמֵחַ

וַיַּרְא עַל אֲפִיקֵי מָיִם

יוֹנָה יְפַת עֵינָיִם

בְּפָרֵשׂ כְּנָפֶיהָ תִּתְיַפֵּחַ:


"הֵילֵל בֶּן-שַׁחַר נָפַלְתָּ

כִּי בַעֲוֹנְךָ כָּשַׁלְתָ!

בְּאַדְמַת נֵכָר אוֹרֵחַ!

מוֹסְרֶיךָ מִי יְפַתֵּחַ?

הֵילֵל בֶּן-שַׁחַר נָפַלְתָּ

כִּי בַעֲוֹנְךָ כָּשַׁלְתָּ!"

וַיִּלְבַּשׁ אֲבִישַׁי חֲרָדָה

מַשְכִּיּוֹת לבּוֹ עָבָרָה:

כִּי צְבִי יִשְׂרָאֵל בַּצָּרָה

וּבְרֶשֶׁת רַגלוֹ נִלְכָּדָה.


וַיָּרָץ הַהֵיכָל מְהֵרָה

אַחֲרֵי כֵן הַשּׁעֵרָה

לָדַעַת מַלְכּוֹ אַיּהוּ?

וַיְּבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָאֵהוּ.

הַיָּמִים יְמֵי מִלְחָמָה

וַיִּקְרָא: הִנֵּהוּ שָׁמָּה!

עוֹד מִלָּתוֹ עַל לשׁוֹנוֹ

רָץ אֶרֶץ פְּלֶשֶׁת

לַחֲזוֹת אֵיפֹה הָרֶשֶׁת

בָּהּ נִלְכַּד אֲדוֹנוֹ.


וַיִּדְרוֹךְ סוּסוֹ מְהֵרָה

וְנַפְשׁוֹ לַמָּוֶת הֶעֱרָה.

לְשַׁעַר הָעִיר הִגִּיעַ

וַיִּשְׁמַע קוֹל מְרִיעַ:

"יִפּוֹל שָׁדוּד עַתָּה

וְתִקְוַת יִשְׂרָאֵל חַתָּה!"

כָּרַעַם יְרוֹעַ אַלּוֹן

אָחֲזָה לִבּוֹ זַלְעָפָה!

וַיָּרָץ וַיַּרְא אֶת הָרָפָה2

נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן.


כְּמֶלֶךְ בַּלָּהוֹת מַרְאֶיהָ

וּפֶלֶךְ תָּמְכוּ כַפֶּיהָ

וַתְּחַשּׁב כִּרְאוֹתהּ אֲבִישַׁי:

זֶה יַעֲזוֹר בְּנוֹ יִשַׁי!

וַתַּשְׁלֵךְ אַחֲרָיו הַפֶּלֶךְ

וַתַּעַן: “מוּת אַתְּ וָמֶלֶךְ!”

וַתַּחְטִיא הָרָפָה הַמַּטָּרָה –

וְלֹא אֵחַר בֶּן צְרוּיָה

וַיְרִימֵהוּ בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה

וַחֲמָתוֹ בּוֹ בָעָרָה


וַיְקַלַּע הַפֶּלֶךְ בְּמִצְחָהּ

וַיַּז לָאָרֶץ נִצְחָהּ

וְּכֶרַגע הֵרִים פְּעָמֵיהוּ

לְהַצִיל נֶפֶשׁ מַלכֵּהוּ.

הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת

רָאָה גְדוּדֵי פְלֶשֶׁת

כֻּלָּם נֶאֶסְפוּ יָחַד

וְדָוִד אָסוּר בִּנְחֻשְׁתַּיִם

עַל מַטְבֵּחַ רְפֵה יָדַיִם

נִצָּב בְּחִיל וּפָחַד;


כִּי אֱלֹהִים הֲדִמָּהוּ

זְרוֹעַ מוּסָרוֹ הֶרְאָהוּ!

וַיִּשְׁאַג אֲבִישַׁי כְּלָבִיא:

חֲזַק נָא, אָבִי אָבִי!

וַיִּשְׁלוֹף הַחֶרֶב מִתַּעַר

וַיַּךְ כַּחוֹטֵב בַּיַּעַר

וַיִּפְּלוּ רַבִּים חֲלָלִים

הַנִּשְׁאָרִים כָּשְׁלוּ נָפָלוּ

נִמְלְטוּ בַּאֲשֶׁר יָכָלוּ

וַיָּבוֹאוּ בְמַחְבֵּא מִגְדָּלִים.


עַל נֶפֶשׁ צַדִּיק יָגֹדּוּ

הֵם עַל נַפְשָׁם יַעֲמוֹדוּ

וַאֲבִישַׁי חָשׁ לְפַתֵּחַ

מוֹסְרוֹת הַמִּשְׁתֹּחֵחַ.

וּכְצוּר אַמִּיץ בִּסְעָרָה

הִתְחַזָּק יִשְׁבִּי בַּצָּרָה

וְנִחַת בָּאַף הַקֶּשֶׁת

לְדַכֵּא מוֹשֵׁל תָּמִים

עָז מֵאֶלֶף קָמִים

וְלִקְרוֹא דְרוֹר פְּלֶשֶׁת.


וַיְמַהֵר בְּנוֹ צְרוּיָה

וַיְחַלְצֵהוּ מִבּוֹר תַּחְתִּיָּה

סוֹכְכֵהוּ בְמָגִנּוֹ רָגַע

טֶרֶם הַחֵץ בּוֹ פָגַע

וַיִּקְרָא לָאוֹיֵב בְּזַעַם:

“נִלָּחֲמָה יַחַד הַפַּעַם!”

וַיִּלָחֲמוּ שְׁנֵיהֶם יָחַד;

לַהַב חֲנִית וְחֶרֶב

וְחָרוֹן כִּזְאֵבֵי עֶרֶב

זֵרוּ סְבִיבֹותָם פָּחַד.


כִּמְעַט אֲבִישַׁי יָשֹׁחַ

וַיַּחְלִיף בַּצַּר לוֹ כֹחַ

וַיַּחְגּוֹר שְׁאֵרִית חֵמָה

וִימִין עֻזּוֹ רוֹמֵמָה

וַיַּרְעֵם בְּקוֹלוֹ: "אִמֶּךָ

בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל תְּקַדְּמֶךָ

מִיּוֹשְׁבֵי חָדֶל חָדֵלָה!"

אָז יְדֵי יִשְׁבִּי רָפוּ

וּקרָבָיו מֵחֲנִית נִקָּפוּ

וַיִּפּוֹל שָׁדוּד סֶלָה.



  1. )על פי אגדה לחכמינו ז"ל (סנהדרין צ ה)  ↩

  2. לדעת קדמונינו, הרפה שם עצם פרטי והיא אם ישבי  ↩