לוגו
מי היו מייסדי פתח־תקוה העיקריים?
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

“מעריב” 24.2.1989

מאמרו של דוד מלמד על הספר “התלם הראשון” של יהודה ראב (“מעריב”, ספרות־סופרים־ספרים“, (16.12.1988), מוכיח שהמבקר הושפע ממבואו של אהוד בן עזר, נכדו של יהודה ראב ובנו של מחבר הספר, שערכו הביוגראפי־היסטורי אינו מוטל בספק, גם אם שוכתב על־ידי אב”ע. קשה להסכים לדבריו של מלמד, כי “תיזה זו” לפיה מייסדי פ"ת לא היו כלל פורצי החומות מקרב היישוב הישן בירושלים, כמקובל עד כה, אלא עולים חדשים (אז, כמובן) ברובם יוצאי הונגריה, “תהיה אתגר לחוקרי ארץ־ישראל ויישובה, שיצטרכו להתעמת עימה, לאמצה, או לדחותה”.

ובכן, מר מלמד מכובדי, אני דוחה אותה, ואינני היחיד; נהפוך הוא, דעתו של אב"ע היא הבודדה.

אין להכחיש שהעולים הצעירים מהונגריה, ביניהם ר' אליעזר ובנו יהודה ראב, שעלו מהונגריה והתיישבו בירושלים והתאקלמו ב“יישוב הישן” בעיר, היו בין מיסדי פ“ת והשתתפותם הפעילה במאורע גדול וחשוב זה (אשר דוד בן־גוריון כתב לי, שעם יסוד המושבה הזאת הונח היסוד למדינת ישראל) היתה מועילה ומבורכת, אבל לא הם היו חלוצי היוזמים, לא הם דאגו להכנות הקשות והמרובות, למו”מ עם בעלי הקרקע הערבים, השכנים הערבים, עם השלטונות התורכים העויינים וכו‘. גם את השם “פתח תקוה” הירושלמים נתנו, – לפי הצעת סבי ר’ יוסף ריבלין. והנה בא הסופר אהוד בן עזר (שכבודו כסופר במקומו מונח, אבל לא כהיסטוריוגראף) ומנסה לשכנע שרק “ההונגרים” יסדו את המושבה הראשונה, ובראשם יהודה ראב. ולא היא! ועיקר העיקרים: לא ההונגרים צירפו את הירושלמים לביצוע התוכנית של יסוד המושבה, אלא ההיפך, את זה כתבתי לאהוד בן־עזר עם צאת הספר של סבו, לרבות המבוא “המסביר” של אב“ע, שקומם אותי כ”כ. כתגובה שלח לי את הספר, ובו הקדשה לאמור: “למקצת קושיותיך תמצא אולי אישור בכרך זה, וקושיות חדשות־ישנות ודאי תגלה גם כאן”, – ללא מענה על אף אחת מ“קושיות”, (שלא היו קושיות כלל, אלא טענות מבוססות).

ובאשר לראשוניות ביסודה של פתח תקוה, מי נאמן ואובייקטיבי מהסופר־החקלאי משה סמילנסקי, איש רחובות, שהיה ידידו של יהודה ראב (זכרון שניהם לברכה) אשר פרסם ב“הארץ” (6.4.1948) מאמר הספד על יהודה ראב, וכך כתב: “הרעיון ליסד אי שם בעמק עכור את פתח תקוה, ליבב את העלם הצעיר (הכוונה ליהודה ראב) וכאשר יצאו לפני יותר משבעים שנה, בשנת תרל”ח אנשי ירושלים (ההדגשה שלי. א.ב. ר"ן) לחונן את אדמת האבות בין הביצות של אומלבֶּס, היו גם בני ביתו של אליעזר ראב עימהם, ויהודה ראב להם מורה דרך במפעלם החקלאי“. כלומר, בעלי הרעיון והיוזמה והיציאה לשטח לפעולה מעשית, היו אנשי ירושלים, והפעילים בענייני החקלאות, שבהם לא התמצאו אנשי ירושלים, כמובן, היו ה”הונגרים" (ולא רק יהודה ראב, שאותו כינה בנו “בעל התלם הראשון” בפ"ת, דבר שכלל איננו בטוח).

אכן, ה“הונגרים”, שמהם היו חקלאים עוד בארץ מוצאם, יכולים היו להיות מורי־הדרך מצויינים לכל המייסדים, ויבורך זכרם על כך. ולא זו בלבד, בן־עזר כותב ש“פורצי החומות” האלה כמעט חנקו את יוזמתם (של ה“הונגרים”), בלי לברור באמצעים, באלימות, ברדיפה כלכלית עד פת לחם ובחרם“. עד כדי כך “הפריעו” אנשי ירושלים מייסדי פתח תקוה? לצעירים ההונגרים! קשה לי להבין כיצד לא רעדה ידו של אב”ע כאשר כתב דברים משמיצים אלה, וכל זה לתפארת סבו. הלא זכותו ביסוד פ"ת גדולה גם בלי זה.