לוגו
עם הצהרת אנגליה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

הפלא הגדול קם ויהי. הגדולה שבמעצמות, אשר חיל-צבאה הולך ומתקרב לשערי ירושלם, הכריזה רשמית על “ייסוּד בית לאומי לעם העברי בארץ-ישראל”.

מאחרי האסון הלאומי האחרון שלנו – תבוסת בר כוכבא – אין אנו מתקיימים כחטיבה לאומית-פוליטית. ביחסי-עמים לא הובאה בחשבון האומה העברית. היו יהודים שנואים ומבוזים, היו יהודים מועילים ונחוצים, היו גם יהודים שעוררו חמלה וקיבלו חסות – אבל לא היה עם יהודי כגורם פוליטי. בלי חישוקי המולדת נתפרק העם ונתפזר לרסיסים כשברי כלי מנופץ, אשר לא יתאחו.

ולכלי השבור נתרחש נס – שבנו להיות עם. והנס בא, היה מוכרח לבוא – באשר האמנו בו. באשר אף פעם לא ניכרת בנו הרצון לשוב להיות עם. באשר אף פעם לא פסקה אמונתנו בתחיית-המתים הלאומית.

ואמונתנו לא הכזיבה.

אחרי 35 שנה של מפעל חלוצי בארץ, שהוכיח בעליל את כשרון העם העברי לקומם הריסות ארצו; אחרי 20 שנה של הסברה לאומית-פוליטית אשר גילתה לעולם את שאיפת העם היהודי למולדתו, – הכריזה האדירה שבמדינות-העולם שהיא מכירה רשמית בקיום האומה העברית ומתחייבת לסייע להקמת ביתה הלאומי בארץ-ישראל.

אנגליה לא החזירה לנו את הארץ, דווקא עכשיו, ברגע של גיל-הנצחון הגדול, יש להדגיש דבר זה בתוקף מיוחד: אין בכוחה של אנגליה להחזיר לנו את הארץ. ולא מפני שהארץ אינה ברשותה, או עדיין אינה ברשותה. גם לאחר שכל הארץ, מבאר-שבע ועד דן, תיכבש בידי אנגליה – לא תשוב להיות שלנו רק באשר אנגליה הסכימה לכך, ולו גם באישור כל שאר המדינות. אין ארץ נקנית לעם אלא בייסורי עבודה ויצירה, מאמצי בניין והתיישבות. – אנגליה הגדילה לעשות: היא הכירה בקיומנו כאומה פוליטית ואישרה את זכותנו לארץ. העם העברי בעצמו חייב להפוך זכות זו לעובדה חיה וקיימת, חייב בגופו ובנפשו, באונו ובהונו להקים את ביתו הלאומי ולבצע את גאולתו הלאומית עד תומה.


ניו-יורק, 14 בנובמבר 1917 [דער אידישער קעמפער, 39]