יוֹם כְּכָל הַיָּמִים,
אֶחָד מִימוֹת הַחֹרֶף.
הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה בְּאִחוּר מֵאֲגַם הַדָּמִים
וְנֶחְפָּז לְהַצִּית בְּשַׁלְהֶבֶת שְׁקִיעָה אֶת הָאֹרֶן.
וּבֹהַק שַׁלְגִּי מְנֻמָּר בִּצְרִיפים,
וְהוּא מֵת
וְקָרוּשׁ
וּמֵעִיק הוּא כָּאֶבֶן.
קְבוּרָה מִתַחְתָּיו סַעֲרַת אֲבִיבִים ־־
וּמִמַּעַל תְּלִיָּה וְגַרְדֹּם.
וּפָעוּר פִּי הַחֶבֶל.
הַבֹּהַק הַמֵּת מְחַנֵּק אֶת הַתְּחוּם
שֶׁבֵּין כָּאן אַכְזָרִי לְתֵבֵל הַחֵרֶשֶׁת.
וְצֶלֶם אָדָם עוֹטֶה שְׁחוֹר וְזִהוּם,
וְעֵינַיִם אָסְפוּ כָּל אֲרֶשֶׁת.
לוֹחֵךְ הֶעָשָׁן אֶת הַזְּמַן הַגָּלוּד,
הַמַּפְשִׁיר שְׁעוֹתָיו בַּעַצַלְתַּיִם.
הַיַּעַר זוֹמֵם.
וְהָאֹפֶק חָלוּד
וּמְדֻקָּר מִן הַתַּיִל.