כַּאֲשֶׁר שָׁרוּ בִי מַלְאָכִים שִׁירֵי אַהֲבָה,

לֹא בָאת אֵלַי –

אֲנִי חִכִּיתִי לָךְ עִם זֵר שׁוֹשַׁנִים

בְּצֵל עֲנָפִים;

אֲזַי הָיוּ עוֹד הַפְּרָחִים יָפִים,

וְרַעֲנַנִּים –

אַתְּ לֹא בָאת אֵלַי…

עַתָּה שָׁרִים בִּי מַלְאָכִים שִׁירֵי מָוֶת, –

לָמָּה בָאת אֵלַי?

עַל מִצְחִי חָרוּת: זֶה יֵלֵךְ לְמִיתָה,

לְקֶבֶר אָפֵל;

לִבִּי נוֹבֵל, קוֹלִי נַעֲשֶׂה שָׁפֵל –

בְּרִגְעֵי גְסִיסָה,

לָמָּה בָאת אֵלַי?

תרס"ו