כַּאֲשֶׁר שָׁרוּ בִי מַלְאָכִים שִׁירֵי אַהֲבָה,
לֹא בָאת אֵלַי –
אֲנִי חִכִּיתִי לָךְ עִם זֵר שׁוֹשַׁנִים
בְּצֵל עֲנָפִים;
אֲזַי הָיוּ עוֹד הַפְּרָחִים יָפִים,
וְרַעֲנַנִּים –
אַתְּ לֹא בָאת אֵלַי…
עַתָּה שָׁרִים בִּי מַלְאָכִים שִׁירֵי מָוֶת, –
לָמָּה בָאת אֵלַי?
עַל מִצְחִי חָרוּת: זֶה יֵלֵךְ לְמִיתָה,
לְקֶבֶר אָפֵל;
לִבִּי נוֹבֵל, קוֹלִי נַעֲשֶׂה שָׁפֵל –
בְּרִגְעֵי גְסִיסָה,
לָמָּה בָאת אֵלַי?
תרס"ו