בַּבַּיִת שֶׁבּוֹ גַרְתִּי הָיְתָה שִׁפְחָה –

סֵמֶל הַשִּׁמָּמוֹן;

תָּמִיד יָשְׁבָה לָּהּ עַל יַד הַסִּירִים

כְּעוֹרֵב שָׁחוֹר בֵּין פִּרְחָחָיו,

וְשָׁפְתָה אוֹתָם וְשָׁרָה שִׁירִים –

שִׁירֵי הָמוֹן.

וַתְּהִי הַשִּׁפְחָה טְרוּדָה כָּל הַיָּמִים,

וּבַלֵּילוֹת טְרוּדָה;

וְהָיוּ שַׂעֲרוֹתֶיהָ פְּרֻעוֹת עַל הַשָּׁכֶם –

מֵאֵין דֵּי זְמָן לַעֲשׂוֹתָן;

מִיָּדַיִם מְפֹחָמוֹת אָכְלָה אֶת הַלֶּחֶם,

כְּפוּפָה וּמְרֻדָּה.

בַּחֲצִי כָל לַיְלָה הָיוּ בָאוֹת מִן הַמִּטְבָּח

לְחִישׁוֹת־דְּבָרִים –

הַשִּׁפְחָה יָשְׁבָה שָּׁם וּבְחֵיקָהּ פָּרוּר,

וְהִיא שׁוֹטֶפֶת אוֹתוֹ וּמְקַלֶּלֶת –

שׁוֹטֶפֶת וּמְקַלֶּלֶת: אָרוּר,

אָרוּר אַתָּה כְּלִי־בֵית־זָרִים…

וּפַעַם בָּאתִי בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת,

לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר:

הַכֹּל נָמוּ, גַּם הַשִּׁפְחָה נָמָה,

סִירֶיהָ עָמְדוּ שְׁפוּתִים עַל הַכִּירָה,

הֶחָתוּל נָם לְמַרְגְּלוֹתֶיהָ – וּבַדְּמָמָה

נִשְׁמְעוּ כְבָר צַעֲדֵי יוֹם מָחָר.

קָרַבְתִּי דֹם אֵלֶיהָ וָאֶסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ:

אֵל הָיוּ פְּנֵי הֲמוֹנִית, פְּנֵי בַת־כִּירָה;

שַׂעֲרוֹתֶיהָ נָחוּ פְרֻעוֹת עֲלֵי כָרָהּ –

– אָרוּר אַתָּה סִירִי! – דּוֹבְבָה בִשְׁנָתָהּ.

בַּחַלּוֹן נָפְלָה קֶרֶן־בֹּקֶר, קֶרֶן־בָּרָה,

נָחָה יָשָׁר עַל פָּנֶיהָ לַהֲעִירָהּ…

בַּבַּיִת שֶׁבּוֹ גַרְתִּי הָיְתָה שִׁפְחָה,

סֵמֶל הַשִּׁמָּמוֹן;

תָּמִיד יָשְׁבָה לָּהּ עַל יַד הַסִּירִים

כְּעוֹרֵב שָׁחוֹר בֵּין פִּרְחָחָיו.

וְשָׁפְתָה אוֹתָם וְשָׁרָה שִׁירִים,

שִׁירֵי הָמוֹן.