אָרַב לִי יוֹם רָע אֲחוֹרֵי כָּתְלֵי לָיְלָה,

עִם קֶשֶׁת־אֵשׁ וְחִצִּים עָמַד לוֹ בַּמַּאֲרָב,

וְחִכָּה –

לַבֹּקֶר שִׁבֵּר שַׁעֲרֵי הַלַּיְלָה,

וּכְתַיִשׁ פֶּרֶא קָפַץ אֶל הָעוֹלָם, –

וַיֵּט אֶת שׁוֹטוֹ אֵשׁ עַל רָאשֵׁי הָרִים שׁוֹתְקִים,

וְהִכָּה –

חַי וְגֹלֶם…

לַבֹּקֶר – מְצָאַנִי עוֹמֵד בְּרֹאשׁ מוּרָד;

בְּיָדַיִם שְׁלוּבוֹת עַל לְבָבִי;

וּבְפָנִים צוֹפִים אֶל הַמַּעֲרָב –

לְפַאֲתֵי שְׁחָקִים כֵּהִים וְלֹא־בְרוּרִים –

שֶׁהָיוּ לִי לְסִתְרָה כָּל הַלָּיְלָה…

הוּא טָס, הוּא טָס עָלַי עִם שֶׁמֶשׁ וְעִם רְעָמִים;

אֲחוֹרֵי כְתֵפִי אֶשְׁמַע מְעוּף הַיּוֹם הָרָע;

עֲלֵי גַבִּי נִתָּךְ נִפְנוּף כַּנְפֵי דָמִים –

הוּא בָא! הוּא בָא!

מֵרָאשֵׁי צוּרִים,

מִפִּסְגּוֹת הָרִים רָמִים –

צֹוֵחַ לִי, מְבַשֵּׂר לִי אֶת בּוֹאוֹ – –

עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט – וּפָעַר עָלַי לוֹעוֹ,

וְתָקַע בִּי –

אֶת שִׁנָּיו…

הוֹי, מַה זֶה הָיָה לִי?

לָמָּה אִירָא כֹּה, וְלָמָּה כֹּה אֶפְחָדָה?

אֵי תוּגָה גְדוֹלָה מִתּוּגַת יוֹם הֶעָבָר?

אֵי אָסוֹן גָּדוֹל מֵאֲסוֹן הַהֹוֶה?

וְהֵן הָיְתָה עֵת נֶחְמָדָה –

שֶׁהֵבִיא לִי כָל בֹּקֶר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה

צְרוּרָה בְּכָנָף לְבָנָה וּקְשׁוּרָה עַל חוּטֵי־שָׁנִי..

וְהַלַּיְלָה פָּנָה,

לֵיל־הַחִידוֹת חָוָר –

הוּא טָס, הוּא טָס עָלַי, הַיּוֹם הָרָע!

וְעוֹד אָנֹכִי עוֹמֵד וְרֹאשִׁי מוּרָד;

וְיָדַי שְׁלוּבוֹת עַל לְבָבִי;

וּפָנַי אֶל מַעֲרָבִי…