בֵּין שְׁנֵי עֲנָנִים גְּדוֹלִים,

בֵּין שְׁנֵי עִנְקֵי שְׁחוֹר —

רוֹעֵד כּוֹכָב אֶחָד,

רוֹעֶדֶת קֶרֶן אוֹר…

מָה אֲיוּמִים — אֵלִי!

אֵלֶּה עַנְנֵי עַד;

וּמַה קָּטֹן, חַלָּשׁ

כּוֹכָבִי זֶה הַחַד.

___

פְּנֵי עֲנָנִים מְפִיקִים;

קֶצֶף, קְלָלָה, מְרִי,

וְכוֹכָב זֶה הַיְחִידִי

מָה הוּא חָבִיב לִי!

לִרְגָעִים יֶחֱרַד לִבִּי

לִי נִדְמֶה עוֹד מְעָט

וְנֶחֱנַק בְּיַם הַחֲשֵׁכָה

כּוֹכָבִי זֶה הַקָּט.

אָנָא, עַנְנֵי זַעַם,

אַל תִּפְעֲרוּ פֶה,

לִבְלֹעַ אֶת חֲבִיבִי —

אֶת כּוֹכָבִי זֶה.

הוֹי, מַה גָּדוֹל יִהְיֶה

עָנְיִי, צַעֲרִי אָז —

בְּהִבָּלַע פִּתְאֹם

קְטַנִּי זֶה, בֶּן־פָּז