בּוֹאִי, בּוֹאִי הָעַלְמָה —

שַׂעֲרוֹתַיִךְ שְׁחוֹרוֹת וְעֵינַיִךְ שְׁחוֹרוֹת;

שִׂמְלָה שְׁחוֹרָה לָךְ, וְרַכָּה אַתְּ כַּלָּיְלָה —

הַגִּידִי לִי, אִם אַתְּ אֲחוֹת הַלָּיְלָה?

הָעַלְמָה,

יְחִידִי אֲנִי פֹה, הֲמוֹן מַחֲשָׁבוֹת שְׁחוֹרוֹת,

מְטַפְּסוֹת בְּמֹחִי וְעַל גַּבִּי זוֹחֲלִים צְלָלִים,

כְּפָתוּנִי הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַצְּלָלִים.

בּוֹאִי נָא אֵלַי —

אֲחוֹת הַלָּיְלָה אַתְּ, וְיָפָה אַתְּ וְנָאוָה;

אָנֹכִי חִוֵּר כָּךְ, וְלִבִּי כָל־כָּךְ דָּוֶה…

אֵינִי רוֹצֶה בְיוֹם וְאֵינִי קֹוֶה אֵלָיו — —

אֲחוֹת הַלָּיְלָה אַתְּ, וְיָפָה אַתְּ וְנָאוָה —

בּוֹאִי שְׁבִי עַל כִּסְאִי, אֲנִי אֵשֵׁב לְרַגְלַיִךְ;

אֶת רֹאשִׁי אֶכְבּוֹשׁ בְּחֵיקֵךְ וְאַתְּ, אַתְּ כַּסִּינִי

בְּגַלֵּי שְׂעָרֵךְ הַשָּׁחוֹר,

וַהֲיִי עִמִּי כָל הַלַּיְלָה וְשִׁירִי לִי שִׁיר לַיְלָה —

וּבִפְקֹחַ הַבֹּקֶר עַפְעַפָּיו, חַנְּקִינִי —

וָגֹזִי — — —