אִם בִּזְבַּזְתָּ יוֹם
עַל דְּבָרִים קְטַנִּים,
וְאֶת אוֹר הַחֶרֶס
לֹא רָאִיתָ —
אַל יִפּוֹל רוּחֲךָ;
צֵא לִפְנוֹת עֶרֶב
אֶת הַקֶּרֶת,
וּלְנֹכַח שֶׁמֶשׁ לֵךְ
עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה.
וְאִם יֵשׁ עוֹד זֶרֶת
בֵּינוֹ לְבֵין הַתְּהוֹם —
וְעָלִיתָ עַל רֹאשׁ גִּבְעָה,
וְקָרָאתָ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ
מֵרֹאשׁ הַגִּבְעָה:
שֶׁמֶשׁ!
אוֹיָה לִי,
אֲנִי בִזְבַּזְתִּי יוֹמִי…
וּרְאֵה — רְאֵה:
הַלָּיְלָה —
הִנֵּה הוּא בָא…
וְהַשֶּׁמֶשׁ יַעֲמֹד
בִּפְאַת הַמַּעֲרָב
וְצָחַק בְּאֵשׁ
עַל רִפְיוֹן לֵב הָאָדָם…
……..
וְשָׁלַח קֶרֶן לָךְ
לִפְנֵי רִדְתּוֹ —
הַצְפֵּן קֶרֶן זוֹ
בְּסֵתֶר לִבְּךָ,
וּשְׁמָרָהּ עַד הַבֹּקֶר.