אִם בִּזְבַּזְתָּ יוֹם

עַל דְּבָרִים קְטַנִּים,

וְאֶת אוֹר הַחֶרֶס

לֹא רָאִיתָ —

אַל יִפּוֹל רוּחֲךָ;

צֵא לִפְנוֹת עֶרֶב

אֶת הַקֶּרֶת,

וּלְנֹכַח שֶׁמֶשׁ לֵךְ

עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה.

וְאִם יֵשׁ עוֹד זֶרֶת

בֵּינוֹ לְבֵין הַתְּהוֹם —

וְעָלִיתָ עַל רֹאשׁ גִּבְעָה,

וְקָרָאתָ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ

מֵרֹאשׁ הַגִּבְעָה:

שֶׁמֶשׁ!

אוֹיָה לִי,

אֲנִי בִזְבַּזְתִּי יוֹמִי…

וּרְאֵה — רְאֵה:

הַלָּיְלָה —

הִנֵּה הוּא בָא…

וְהַשֶּׁמֶשׁ יַעֲמֹד

בִּפְאַת הַמַּעֲרָב

וְצָחַק בְּאֵשׁ

עַל רִפְיוֹן לֵב הָאָדָם…

……..

וְשָׁלַח קֶרֶן לָךְ

לִפְנֵי רִדְתּוֹ —

הַצְפֵּן קֶרֶן זוֹ

בְּסֵתֶר לִבְּךָ,

וּשְׁמָרָהּ עַד הַבֹּקֶר.