ל“דבר”

כְּמוֹ פֶּלֶג הָרִים שֶׁדִּלֵּג וּבָא בַּמִּישׁוֹר

הוּא יִגְבַּר וְגָדַל,

וְחָתַר אֶל הַיָּם וְזָכוֹר לֹא יִזְכֹּר

אֶת עֵין מוֹצָאוֹ הַדָּל.

גַּם זָכוֹר לֹא יִזְכֹּר רֵאשִׁית פִּתּוּלָיו הָרָפִים,

אַךְ לָעַד וְכֻלּוּ

הוּא אָסוּר אֶל הַמַּבּוּעַ חָבוּי בֵּין כֵּפִים

וְשָׁתָה וְרָוָה מִשֶּׁלּוֹ.

י“ט סיון, תרפ”ו