וידויו של תלמיד חכם

לְמִי אוֹי וַאֲבוֹי וּלְמִי מְדָנִים,

לְמִי שִׂיחַ, פְּצָעִים אוֹ יְגוֹנִים?

לְנַפְשִׁי הַמְכֹעָרָה, לְנַפְשִׁי –

לְנַפְשִׁי אַלְלַי, כֻּלָּהּ צְפוּנִים.

הֲיֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאוֹבִי? הֲיוֹעִיל

לְצִירִי רֹב צֳרִי אוֹ רֹב שְׁמָנִים?

פְּנוּ אֵלַי וְהָשֵׁמוּ סְעִיפַי,

חֳנוּנִי נָא, חֳנוּנִי רַעֲיוֹנִים,

דְּעוּ, כִּי יַד זְדוֹנִי נָגְעָה בִּי,

לְזֹאת אֶקְרַע לְבָבִי בַּחֲרוֹנִים.

בְּשֶׁלִּי סַעֲרַת לִבִּי, בְּשֶׁלִּי

אֱהִי צָלוּל בְּזַעַף מֵי זְדוֹנִים!

אֲנִי הָאִישׁ אֲשֶׁר הִבְאִישׁ לְבָבוֹ

וְהִתְעִיבוֹ – – – –

וְהַבּוֹחֵר בְּבוּז חָכְמָה יְוָנִית

וְעוֹזֵב דָּת יְקָרָה מִפְּנִינִים

וְהַמֵּמִיר בְּלֹא-הוֹעִיל כְּבוֹדוֹ

וְיַעְלַת חֵן לְמוֹ אֵשֶׁת זְנוּנִים

וְיָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם, בְּעִמְקֵי

שְׁאוֹל יִהְיוּ קְרוּאֶיהָ טְמוּנִים.

וְכִי תַּפִּיל חֲלָלִים רֹב שְׂכָלִים

וְאִם יִהְיוּ כְּאַלּוֹנִים חֲסֻנִּים.

הֲכָזֶה יִהְיֶה בִּין אֶבְחֳרֵהוּ

וְהָיָה לִי לְזָרָא, פַּח וְצִנִּים?

הֲזֹאת שֶׁיֹּאמְרוּ ׳נֶפֶשׁ חֲכָמָה

מְחֻכָּמָה וְחֵלֶק דָּר מְעוֹנִים׳ –

וְהֵינִיקָה בְּתוֹךְ חֵיקָהּ שְׁפִיפוֹן

יְשׁוּפֶנָּה, וְתַחְלֹץ שַׁד לְתַנִּים?

לְכִי נִוָּכְחָה יַחַד, יְחִידָה,

כְּתוֹלָע אַאֲדִימֵךְ גַּם כְּשָׁנִים!

הֲתֵדְעִי: בַּהֲמוֹת יַעַר וּבַעֲלֵי

כְּנָפַיִם וְהוֹלְכִים עַל גְּחוֹנִים –

הֲלֹא צוּר יוֹלְדָם נָתַן לְכֻלָּם

חֲלִיפוֹת דָּת וּמִשְׁפָּטִים מְשֻׁנִּים!

רְאִי צִדְקָם וְאֵיךְ נוֹצְרִים לְחֻקָּה

בְּלִי מוֹשֵׁל וְשׁוֹפֵט אוֹ קְצִינִים;

רְאִי גָמָל – הֲיָמִיר הַצְּנִיעוּת,

וְכֶלֶב עַז – הֲיָמִיר לֶב אֱמוּנִים?

הֲתָמִיר אֶת חֲסִידוּתָהּ חֲסִידָה

וְחַסְדָהּ עִם אֲבוֹתֶיהָ זְקֵנִים?

הֲלֹם גֹּשִׁי, יְחִידָתִי, וְתִרְאִי

בְּצוֹמֵחַ וְעֵצִים רַעֲנַנִּים:

הֲכִחֵשׁ מַעֲשֵׂה זַיִת, וּפִרְיוֹ

הֲיָמִיר, אוֹ יְבוּלָם הַגְּפָנִים?

רְאִי לוּז אִם כֳּסוּ פָּנָיו חֲרוּלִים,

וְהָעַרְמוֹן – הֲיַעַל קִמְּשׁוֹנִים?

הֲלֹם גֹּשִׁי וְתִרְאִי בָּאֲדָמָה,

יְסוֹד דּוּמָה טְבוּעָה עַל אֲדָנִים:

הֲתִמְנַע בָּר וּבוּל מִכָּל יְצוּרִים

אֲשֶׁר יִהְיוּ בְּשֵׁם חַיִּים מְכֻנִּים?

וְלוּלֵי בַּעֲווֹן הַדּוֹר וּבִצְעוֹ

וְלַשָּׁנִים גְּשׁוּמִים אוֹ שְׁחוּנִים –

בְּדַדֶּיהָ תְרַוֵּנוּ בְּכָל עֵת

בְּשָׁוֶה, מִבְּלִי שִׁנּוּי זְמַנִּים.

הֲלֹא תִכָּלְמִי, נַפְשִׁי – הֲרֵי כָּל

יְצִיר תִּרְאִי שְׁמֹר דָּתוֹ לְמִינִים,

נְצֹר מִצְוָה בְּלִי עַוָּה וְגַאְוָה,

וְלֹא תִקְוָה לְתַגְמוּל אוֹ עֲדָנִים:

הֲלָהֶם שִׂבְּרוּ, הַאִם יְקַוּוּ

גְּמוּל אִם בַּעֲדָרִים אִם בְּבָנִים?

הֲלֹא לָךְ יִהֱיוּ לְמַס וּמִרְמָס

וּבִרְשׁוּתֵךְ נְתוּנִים הֵם נְתוּנִים;

וְאַתְּ, נַפְשִׁי, הֲלֹא נוֹצַרְתְּ גְּבֶרֶת,

גְּבֶרֶת אַתְּ וְחָפְשִׁית מֵאֲדוֹנִים,

וְהִנִּיחֵךְ בְּגַן דָּתוֹ לְעָבְדָּהּ

ושָׁמְרָהּ וֶאֱכֹל בָּהּ מַעֲדַנִּים

וּמַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵאֲדֹנָי

כְּחַסְדֵי הַזְּבוּל הַנֶּאֱמָנִים –

וְאֵיךְ שָׂטִית וְנָטִית מִשְּׁבִילָהּ

וְאוֹר הִלָּהּ לְחָכְמַת הַיְּוָנִים?

לְאַט נַפְשִׁי, לְאַט נַפְשִׁי לְסוֹדָהּ

וְאַל תָּבֹא בְּזֹאת לִפְנַי וְלִפְנִים:

הֲכִי סוֹפֵךְ לְנַסּוֹת אֵל בְּמִלִּים

אֲשֶׁר לֹא נִתְּנוּ לִהְיוֹת בְּחוּנִים,

וְלֵדַע מַה לְּמַעְלָה מַה לְּמַטָּה

וְלַחְקֹר מַה לְּאָחוֹר מַה לְּפָנִים

וְלִסְפֹּר צַעֲדֵי הָאֵל וְלִכְפֹּר

דְּבָרָיו הָאֲמִתִּים וְכֵנִים

וְלִשְׁלֹחַ בְּגַן חַיִּים יְמִינֵךְ

וְקַצֵּץ בּוֹ נְטָעִים נֶאֱמָנִים?

וְאַל נָא תִבְטְחִי, נַפְשִׁי, בְּעֻזֵּךְ:

דְּעִי, כִּי שָׁחֲקוּ מַיִם אֲבָנִים!

יְחִידָתִי, הֲלִכְבוֹדִי חֲקַרְתִּים –

הֲלִהְיוֹתִי לְראשׁ פִּנָּה לְבוֹנִים?

הֲלֹא שִׁבַּרְתְּ גְּאוֹן עֻזִּי, וְלוּלֵי

לְזֹאת – אֶהְיֶה כְּאֶחָד הַגְּאוֹנִים,

לְאוֹר חִצַּי יְהַלֵּכוּ קְהַל אֵל,

אֱהִי נָגְהָם וְשֶׁמֶשׁ הַנְּבוֹנִים –

וּמִיּוֹם יַעֲלֶה אֵיד מַחֲקָרָהּ

בְּלִבִּי, שָׁכְנוּ עָלָיו עֲנָנִים,

שְׁדוּדָה נָפְלָה בִּינַת לְבָבִי,

סְבָרָתִי קְרָאוּהָ ׳אֲסוֹנִים׳

וְנִשְׁתַּנּוּ מְזִמּוֹתַי וְיָשְׁרָם

כְּהִשְׁתַּנּוּת שְׁחוֹרִים מִלְּבָנִים,

בְּיַעַן כִּי שְׂפָתַָם נָפְלָה בִּי

וְהִתְעָרְבוּ חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים.

יְחִידָתִי, עֲכַרְתִּנִי! וּמֵאָז

אֱהִי לִסְחִי וּמָאוֹס גַּם קְלוֹנִים,

שְׂחוֹק לָעָם, מְנוֹד רֹאשׁ אֶל לְאֻמִּים

וּפַחַד לִי וְחֶרְפָּה לַשְּׁכֵנִים:

׳הֲזֹאת הִיא נָעֳמִי׳? יֹאמְרוּ לְדַעְתִּי,

וְלִסְעִיפַי: ׳הֲלֹא הֵמָּה יְשֵׁנִים!׳

וְעַתָּה שָׂחֲקוּ עָלַי צְעִירִים

מְאַסְתִּימוֹ לְתַלְמִידַי לְפָנִים,

מְאַסְתִּימוֹ לְשׁוֹמְרֵי צֹאן עֲדָרַי,

חֲשַׁבְתִּים זַנְבוֹת אוּדִים עֲשֵׁנִים –

וְיָדָם אֶשְׁקָה הַיּוֹם בְּמוֹ פִי

הֲלֹא זֹאת לִי לְשִׂכִּים גַּם צְנִינִים!

לְיָמִים כִּי כְּמָטָר יִחֲלוּ לִי

אֲשֶׁר אֶהְיֶה לְרֹאשׁ וְאַב הֲמוֹנִים,

בְּעֵת כִּי קָרְאוּ ׳אַבְרֵךְ׳ לְפָנַי,

׳אֲבִי חָכְמָה וְאַף כִּי רַךְ לְשָׁנִים׳,

בְּעֵת כִּי נָתְנוּ לִי הָרְבָבוֹת

בְּכָל חָכְמָה וְכָל פִּלְפּוּל וְדִינִים

בְּעֵת שָׁקְדִי בְּתַלְמוּדִי, בְּעוֹדִי

בְּיַד רוֹדִי וּמִנְיַן הַקְּטַנִּים;

וְגִדַּלְתִּיךְ וְרוֹמַמְתִּיךְ כְּגֶבֶר

וְאִמַּצְתִּיךְ בְּרֹב כֹּחַ וְאוֹנִים,

וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתָּ לְסוּר גֶּפֶן נָכְרִיָּה –

וְשׂוֹרֵקָה נְטַעְתִיךְ לִי בַּגַּנִים?

כתבתי בנעורי