לכילי אשר גירש נצרכים מביתו

נָבָל קְשֵׁה לֵבָב, לְמִי אַמְשִׁילְךָ

וּבְעֶרְכְּךָ סֶלַע וְצוּר רֻכָּכוּ?

אֵיךְ, זֵד, מְלָאָךְ לִבְּךָ לִקְמֹץ בְּעֵת

לִבּוֹת עֲנִיֵּי עַם לְךָ נִשְׁפָּכוּ?

אִוָּלְתְךָ, נָבָל, הֲתָסוּר מִמְּךָ

אִם בָּעֱלִי אוֹתְךָ כְּרִיפוֹת רָכוּ?

עֵת הַשְּׁחָקִים הַנְּבָלָה בָּרְאוּ

הִתְיָעֲצוּ עִמָּךְ וּבָךְ נִמְלָכוּ,

הֵן מַעְיְנוֹת חֶסֶד בְּרִשְׁעָךְ נִרְפְּשׁוּ,

פִּימוֹ בְּטִיט חֶמְדָּתְךָ לֻכְלָכוּ!

הָהּ מֵ״מ לְמַרְבֵּה, הָהּ פְּרָשַׁת וַיְחִי –

אוֹי לַעֲנִיִּים כִּי לְךָ נִצְרָכוּ;

אֵין כַּ״ף פְּתוּחָה, בּוּר, בְּאַלְפָאבֵּיתְךָ –

קָמָץ וְקִבּוּץ בָּהּ לְבַד נִכְרָכוּ:

אַתְּ – יָדְךָ לֹא לֻמְּדָה מַתָּן,

לֶקַח תְּלַמֵּד לַאֲשֶׁר הֻסְמָכוּ,

כָּל מַתְּנוֹת יָדָךְ בְּלִי מִיץ אוֹ לְשַׁד,

כָּל כָּךְ בְּטֶרֶם תִּתְּנֵם מֹעָכוּ;

כֻּלָּהּ קְמִיצָה יָדְךָ, לְבַל פְּזֹר

כָּל אֶצְבְּעוֹתֶיךָ כְּבָר נִסְרָכוּ;

יָדָךְ אֲטוּמָה מִלְּבַב הָעָם, אֲשֶׁר

הַיּוֹם לְמֶלֶךְ אֶת צְבִי נָסָכוּ.

אִלּוּ תְהִי שִׁיר, אָז יְהִי כָּל בֵּיתְךָ

סוֹגֵר – דְּלָתוֹת מִמְּךָ נִזְעָכוּ.

חַכְמוֹת בְּנוֹת כֹּהֵן בְּכַפָּךְ עִצְּמוּ

פָּתְחֵן לְזוֹנֵיהֶן, וְלֹא נֶחְרָכוּ…

רַב צָמְאֲךָ לַהוֹן – יְהִי רָצוֹן אֲשֶׁר

זָהָב וּפָז תּוֹךְ לֹעֲךָ יֻתָּכוּ;

אַנְחַתְךָ תָּבֹא בְּטֶרֶם לַחְמְךָ,

יֵינוֹת עֲסִיסָךְ בַּבְּכִי נִמְסָכוּ!

(פִּתָּךְ מְדֻמָּע הוּא – אֲלַמֵּד לָךְ זְכוּת –

עַל כֵּן מְנַעְתּוֹ מֵאֲנָשִׁים מָכוּ…

שָׁתֵי תְהוֹם הַאִם יְכִילוּן אֶת הֲמוֹן

דִּמְעוֹת עֲנִיִּים כִּי לְךָ יֻסָּכוּ?

נִחַר לְלֹא הוֹעִיל גְּרוֹן מִתְחַנְנְךָ

לָרִיק שְׂפָתָיו מִזְּעֹק נִפְרָכוּ!

נֵרוֹת יְשׁוּרוּן, הַמְּאִירִים דָּת וְדִין,

אִם יִחֲלוּ אֶל שַׁמְנָךְ – יִדְעָכוּ!

בִּדְמוּת פְּרִי עַרְמוֹן פְּרִי כּוֹסָךְ יְהִי

כִּי בַּעֲדוֹ קוֹצִים וְחוֹחִים שָׂכוּ.

… וּבְיַד זְמַן שַׂכִּין אֲשֶׁר עוֹד יַחֲלֹף

בֵּין נַהֲלָלִים חִישׁ וְאִם אָרָכוּ.

עַיִן פְּקַח וּרְאֵה – וְטוֹבִים מִמְּךָ

הִתְפָּאֲרוּ בַּהוֹן וְהִתְאַבָּכוּ.

סוֹף-סוֹף בְּרֶשֶׁת מִסְכְּנוּת בָּאוּ וּפַח

דַּלּוּת, וּבִמְשׁוּבַת עֳנִי סֻבָּכוּ.

לִבְּךָ הֲפֹךְ וּרְאֵה בְּעִתֵּי הַזְּמָן

אֵיךְ זֶה בְּזֶה בִּבְלִי עֲמֹד נֶהְפָּכוּ;

אִם תַּחֲשֹׁב כִּי הוֹנְךָ לְךָ מַחֲסֶה –

כַּנְפֵי זְבוּב עַל רֹאשְׁךָ סָכָכוּ!

אֶרְאֶה וְלֹא עַתָּה שְׁלַל בֵּיתְךָ בְּיַד

זָרִים, וּמִקִּלְלָתְךָ בֹּרָכוּ;

אָשׁוּר – וְלוּ קָרוֹב! בְּנֵי רָשִׁים אֲשֶׁר

עַל צַוְּארוֹנֵי זַרְעֲךָ דָּרָכוּ,

עוֹד זַרְעֲךָ יִכְרַע וְיִבְרַךְ אֶל בְּנֵי

דַּלִּים אֲשֶׁר הַיּוֹם לְךָ יִבְרָכוּ!

כַּמָּה בְּנֵי שׁוֹתִים-בְּכוֹס-זָהָב-תְּמוֹל

הַיּוֹם קְעָרוֹת בָּרְחוֹב יִלְחָכוּ?

הִכּוֹן לְמַטָּרָה לְפִי-הַלּוֹצְצִים,

קֶשֶׁת לְשׁוֹנָם נֶגְדְּךָ דָּרָכוּ:

אִם עוֹד תְּרַב עַזּוּת וְתוֹסִיף עוֹד קְשִׁי,

אוֹתָךְ בְּשִׁנֵּי לַעֲגָם יִשָּׁכוּ;

דַּע כִּי שְׁחִין הִתְלוֹצְצוּת פָּשָׁה בְּפִי

הָעָם, וּבָךְ הִתְגּוֹדְדוּ, חֻכָּכוּ;

מוּכָן בְּכָל עֵת פִּי הֲמוֹן הָעָם לְרָע,

נֶגְדָּךְ בְּלִי עָמָל קְרָב עָרָכוּ,

אַף כִּי בְּפִיהֶם לֹא חֲלוּדָה תַעֲלֶה,

חִצָּיו לְחָלְפָךְ חִדְּדוּ גַּם סָכוּ;

הָעָם בְּטִבְעָם לַמְּרִי רָצִים בְּגִיל –

גַּם בַּעֲבוֹתוֹת רִשְׁעֲךָ נִמְשָׁכוּ.

מֻפְשָׁט שְׁמָךְ מֵהוֹד עֲשׂוּי נִוּוּל אֲשֶׁר

הָעָם בְּמִדַּת תָּאֳרָךְ חָתָכוּ;

בַּשַּׁעֲרָה רִשְׁעָךְ זְקֵנִים סִפְּרוּ,

גַּם הַנְּעָרִים עֵת בְּנִיב חֻנָּכוּ;

לַקְשִׁיב קְלוֹנָךְ מֵי נְהָרוֹת עוֹמְדִים,

גַּלֵּי תְהוֹם מִזַּעֲמָם שָׁכָכוּ.

הֵם חָשְׁבוּ הַגְזִים בְּרֹב כִּילוּתְךָ,

אֵין בּוּז מְאוּמָה מִמְּךָ חָשָׂכוּ –

וִיסַפְּרוּ שֶׁמֶץ אֲמִתּוּתוֹ, וְאֶל

נִבְלוּתְךָ לַשָּׁוְא דְּמוּת עָרָכוּ

(אַרְצָךְ לְרֹב סִרְחוֹן שְׁמָךְ תִּשֹׁם וּמֵ-

עוֹף עַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ):

׳נָבָל – כְּמוֹ נָבָל תְּהִי לוֹ אַחֲרִית,

גַּם בַּנְּדִיבוּת מְלָכִים מָלָכוּ;

יִרְכַּב נְדִיב לֵב בָּמֳתֵי עָב, גַּם בְּנֵי

נָבָל בְּטִיט יִסָּחֲבוּ, יֻשְׁלָכוּ!׳

שׁוּבָה, כְּסִיל, לָאֵל וּמִדִּינוֹ יְרָא:

רַב יָשְׁרוּ דִינָיו, מְאֹד זֻכָּכוּ;

עֵינָךְ רְפָא מִסַּנְוְרֵי סִכְלוּתְךָ –

עֵינֵי זְמָמָךְ, מֵרְאוֹת חָשָׁכוּ,

אַךְ רִיק זְמִירִי יַךְ בְּקַשְׁיוּת לִבְּךָ

וּבְעֶרְכְּךָ סֶלַע וְצוּר רֻכָּכוּ.

תכ״ה / 1665 או תכ״ו / 1666