תוכחת המתחרט

לִבִּי, לִבִּי! מַה שֶּׁעָבַר עָבַר.

מֵהַיּוֹם הִתְאַמֵּץ לִהְיוֹת נָבָר,

מֵהַיּוֹם הִתְאַמֵּץ עַל תַּאְוָתְךָ,

עַל יִצְרָךְ מֵהַיּוֹם יָדָךְ תִּגְבָּר –

לִבִּי, אִם נִדְמֶה לָךְ לִטְלֵה חָלָב

תֵּדַע, לִבִּי, כִּי לוֹ קַרְנֵי שׁוֹר בָּר!

תִּצֹּר, לִבִּי, תִצֹּר צַעְדֵּי אוֹנוֹ,

תִּפְרֹשׂ חִישׁ עַל רַגְלָיו רֶשֶׁת מִכְבָּר,

חִישׁ בַּנֶּפֶשׁ תָּשִׁית עֵצוֹת נֶגְדּוֹ

וּבְפִי לָאֹר אוֹתוֹ תָשִׂים דָּבָר!

אָנָּא, אִם בִּמְעִילָךְ יִצְרִי אָחֹן

קַצֵּץ קַצֵּץ כָּנָף שֶׁבּוֹ חֻבָּר!

אֵיךְ הִדְבַּרְתָּ נֶפֶשׁ שִׁיר עַד כֹּה תַּחְתָּיו

הַיּוֹם מִשֵּׁבֶט מוּסָרָהּ תֻּדְבָּר

מֵהַיּוֹם הִטְרִיפָה לֶחֶם חֻקָּהּ –

הָהּ, כִּי הַיּוֹם מַטֵּה לַחְמָהּ נִשְׁבָּר.

הָהּ, כִּי עַד כֹּה חָפְנָךְ רוּחַ אָסָף.

הָהּ, כִּי לֵב חוֹרֵשׁ רָע לֹא יִקְצֹר בָּר!

תָּכִין כַּסְתּוֹ וּקְנִי אֹהֶל נַפְשִׁי

הוֹאִיל וּבְחֹם הַנֹּעַר לֹא צָבָר,

תָּכִין צֵדָה כִּי רַב, כִּי רַב דַּרְכָּהּ –

מִי בַּדֶּרֶךְ הַהִיא אֹכֶל שָׁבָר?

לִבִּי, אֵיךְ תִּתְגָּאֶה אִם יוֹם מָחָר

צָרִיךְ לִשְׁמֹר אוֹתִי מִן הָעַכְבָּר?

לִבִּי, חוּס נָא עָלַי! הֵן בִּגְלָלָךְ

זֶרֶם עֵינַי נִגַּר כִּפְרָת וּכְבָר;

חַיֵּה זִכְרוֹן חוֹבוֹתֶיךָ לָאֵל

כִּי בִּשְׂמֹאל שֶׁכִּסָּתָךְ אֶתְמוֹל בָּר.

הָהּ, כִּי לֹא מֵת בִּלְבַד בַּעַל חוֹבָךְ,

אַךְ יִנְשֶׁה נִשְׁיָךְ אִם אֵל גִּזְבָּר:

שֵׁם הָאֵל שֶׁחִלַּלְתָּ בָּרַבִּים

קַדֵּשׁ מֵהַיּוֹם בִּישִׁימוֹן מִדְבָּר.

לִבִּי, לִבִּי! הַלְוַאי – – – עַל אֵלֶּה,

עַל מַה שֶּׁעָבַר אֵל לֹא יִתְעַבָּר.

הַלְוַאי, הַלְוַאי, לִבִּי, וּלְרֹאשׁ מִלַּי

יַעַן הָאֵל: ׳מַה שֶּׁעָבַר עָבָר׳.