חֹק עוֹלָם לִי נָתַתָּ

אֵלִי, מַלְכִּי בַּקֹּדֶשׁ:

שַׁבָּת, מוֹעֵד וָחֹדֶשׁ –

אַךְ מוֹעֵד בּוֹא גוֹאֲלִי

לֹא קָרָאתָ.

שָׁבוּעוֹת, חַג וָפֶסַח

אֵיךְ אֶשְׂמַח

אִם נַפְשִׁי לֶעָפָר תִּשַּׁח?

אֵיךְ אֶשְׂמַח

בִּבְלִי מֶלֶךְ,

עִיר וָפֶלֶךְ?

בֵּיתָךְ חָרֵב

מִשְׁכַּן עוֹרֵב,

גַּם צִיץ רֶשַׁע יִצְמַח –

אֵיךְ אֶשְׂמַח?

יוֹם יִכּוֹן מִקְדָּשָׁךְ,

שֵׁם אֵל נֵכָר יִמַּח –

אָז אֶשְׂמַח!

אֵלִי, אֵלִי, עַד אָנָה?

לֹא עָצַרְתִּי עוֹד כֹּחַ –

מָתַי אֶמְצָא מָנוֹחַ

אִם לֹא תַנְחֵנִי יָדָךְ?

אֵיךְ וְאָנָה –

הַלְעוֹלָמִים זָנַחְתָּ,

אֵל שַׁדַּי?

לָמָּה לָנֶצַח שָׁכַחְתָּ?

אֵל שַׁדַּי

חַזֵּק בֶּדֶק

עִיר הַצֶּדֶק,

וּבְנָוֶךָ

עוֹד אַנְוֶךָ,

שָׁם אֶתֵּן לָךְ דּוֹדַי,

אֵל שַׁדַּי

קַבֵּץ צֹאן מַרְעִיתָךְ,

לַגָּלוּת תֹּאמַר ׳דַּי׳,

אֵל שַׁדַּי!

אֵל אֵלִים, אֵל מוֹדִיעִי

יוֹם כָּזֶה מִצְוָה בָּרָה

עַל יַד אִישׁ מֹשֶׁה רוֹעִי

מֵאִיר תֵּבֵל אוֹר תּוֹרָה –

דֵּעִי

מֵחָדָשׁ נָא יַזְרִיחַ

מִפִּי תִשְׁבִּי הַצְמִיחַ.

חִישׁ תָּבִיא, חִישׁ חִישׁ מָשִׁיחַ.