שׁוּבָה אֲדֹנָי, חַלְּצָה נַפְשִׁי,

שׁוּבָה וְהַקְשִׁיבָה לְקוֹל לַחְשִׁי,

שׁוּבָה, הֲשִׁיבֵנִי כְּמִקֶּדֶם,

גַּם כִּי עֲווֹנַי עָבְרוּ רֹאשִׁי,

שׁוּבָה אֱמֹר: ׳פִּשְׁטִי מְעִיל אֶבְלֵךְ,

עוּרִי וּבִגְדֵי צַהֲלָה לִבְשִׁי!׳

הָשֵׁב לְחֵיקָךְ זֹאת גְּרוּשָׁתָךְ –

תָּמִיד לְךָ עוֹד קוֹרְאָה אִישִׁי!

הָשֵׁב שְׁבוּתִי, פֶּן תְּהִי לָעַד

נַפְשִׁי כְּמוֹ צִפּוֹר לְפַח יוֹקְשִׁי,

הָשֵׁב לְיוּבַל חִנְּךָ נִטְעָךְ,

אֶל מֵי חֲסָדֶיךָ פְּתַח שָׁרְשִׁי.

הָשֵׁב תְּמִידֶיךָ וּמוּסָפִי,

חַגִּי וְשַׁבַּתִּי וְרֹאשׁ חָדְשִׁי.

מִבֵּיתְךָ גָּרֵשׁ לְאֹם זֵד, לֹא

יָרַע וְלֹא יַשְׁחִית בְּהַר קָדְשִׁי!

פֶּן יֹאמְרוּ לִי אוֹיְבֶיךָ, כִּי

נֶאְסַף יְרֵחִי, בָּא כְּבָר שִׁמְשִׁי,

רֵיקָם, אֱלֹהַי, אַל תְּשִׁיבֵנִי –

שׁוּבָה אֲדֹנָי, חַלְּצָה נַפְשִׁי!