רָעוֹת, עֲלֵי עַם קָדְשְׁךָ אָפָפוּ

תַּמּוּ בְּבַלָּהוֹת, עֲדָתָךְ סָפוּ,

רַב קֻלְּעוּ, אֵלִי, בְּתוֹךְ כַּף קַלְעֲךָ,

צָנֹף כְּכַדּוּר בַּזְּמַן נִצְנָפוּ,

חַמַּת חֲמָתָךְ יָצְאָה מִנַּרְתְּקָהּ,

צֵל קִיקְיוֹנָם סָר וְהִתְעַלָּפוּ.

מַה תִּרְדְּפֵמוֹ, אִם כְּקַשׁ יָבֵשׁ יְהוּ,

מַהה תַּעֲרֹץ עָלִים בְּעֵץ נִדָּפוּ?

רַב נִפְצְעוּ, רַב נִנְעֲרוּ, אֵלִי, בְּשׁוֹט

אַפָּךְ וְעַצְמוֹתָם בְּחִיל רָחָפוּ.

רַב, רַב יְקַוּוּ אֶל גְּאֻלָּה זֹאת, אֲשֶׁר

הִתְנַבְּאוּ חוֹזִים וְלֹא יָסָפוּ.

רַב, רַב עֱזוּז צִדְקָם – לְנֶגֶד לוֹחֲמָיו

הָיָה לְנֵס, כָּל שׁוֹרְרָיו שָׁאָפוּ.

גָּלוּ לְפּוֹרְטוּגָל וּבָהּ לֹא נוֹשְׁנוּ,

עוֹדָם בְּאִבָּם נִגְדְּעוּ, נִקְטָפוּ.

אוֹי, נֶאֱנָסוּ בָּהּ לְהָמִיר דַּת אֱמֶת,

מֵאוֹר לְחֹשֶׁךְ דַּת דֳפִי נֶהְדָּפוּ,

דֹּחוּ בְּכֹחַ לַעֲבֹד אֵל זָר, וְאֶל

בֵּיתוֹ חֲפוּיֵי רֹאשׁ בְּעֹז נִדְחָפוּ.

הָהּ, כִּי מְשׁוּבִים בַּעֲבוֹתוֹת הָלְכוּ

הָלֹךְ וּבָכֹה לוֹ, וְרֹאשָׁם חָפוּ,

אִישׁ אִישׁ בְּיָרְדוֹ מֵי שְׁמָד עַל קָדְקֱדוֹ

עֵינָיו בְּתוּגָה דָם כְּטַל דָּלָפוּ.

יַרְעֵם וְחִצֵּי אַף בְּעֵינָיו יוֹר, בְּעֵת

מַיִם עֲלֵי רֹאשׁוֹ בְּאֹנֶס צָפוּ.

פְּרוּ וּרְבוּ שָׁם, וְצֹאנָם לָבְשׁוּ

כָּרִים וְעִמְקֵיהֶם יְבוּל עָטָפוּ –

דִּשְׁנָם אֱדוֹם יַרְווּם, וְעַל לֹא סִלְּפוּ

דַּרְכָּם בְּאִוָּלְתָּם לְבַד יִזְעָפוּ.

דַּת הָאֱמֶת הָיְתָה בְּתוֹךְ לִבָּם (וְאִם

פִּימוֹ עֲלֵי דַת הָאֱמֶת אָכָפוּ),

יֵהָרְגוּ כָּל יוֹם בְּעַד שִׁמְךָ, וּבָם

בִּגְלָלְךָ חָרוּ וְהִתְאַנָּפוּ.

עוֹלוֹת תְּמִימוֹת הֵם בְּמִזְבַּח קָדְשְׁךָ,

דָּרֹשׁ דְּרֹשׁ אוֹתָם – וְהֵן שֹׂרָפוּ.

כָּתְנוֹת בְּנֵי עַמָּךְ מְגֹאָלוֹת בְּדָם, ל

לֹא דַם גְּדִי, אַךְ בֶּאֱמֶת טֹרָפוּ,

טוֹבִים כְּמוֹ שָׁאוּל וְכִשְׁמוּאֵל כְּבָר

לִפְנֵי אֲדֹנָי כַּאֲגָג שֻׁסָּפוּ.

אֶל צֵל כְּנָפֶיךָ קְצָתָם יֶאֱתוּ,

בִּצְעִיפְךָ כֻּסּוּ וְהִתְעַלָּפוּ.

יוֹם יוֹם יְרוּצוּן נֶגְדְּךָ, לֹא יִיגְעוּ,

עוֹד יֵלְכוּ לָךְ, אֵל, וְלֹא יִיעָפוּ.

לָבֹא לְעָבְדָךְ יָם וְנָהָר שׁוֹטְטִים.

שֹׁבֶל יְגַלּוּ בָם וְשׁוֹק חָשָׂפוּ,

אִם נִטְמְאוּ, בִּיקוֹד חֲרָטָה לֻבְּנוּ

וּבְמֵי דְמָעוֹת מֹרְקוּ, שֻׁטָּפוּ.

מִנַּחֲלָתָךְ נִכְרְתוּ כָּל קוֹץ וְסִיר

מִינוּת, וְסִבְכֵי יַעֲרָה נִקָּפוּ.

סָרוּ בְּדִילֵי תּוֹעֲבוֹת קֶדֶם, וְכָל

סִיגֵי אֱמוּנוֹתָם כְּבֹר נִצְרָפוּ.

מִזֻּהֲמַת אֵמוּן אֱלִילִים עַמְּךָ

הִתְרַחֲצוּ רַגְלָיו וְלֹא טֻנָּפוּ.

חוּס, חוּס עֲלֵי בָנִים בְּתֵבֵל נוֹדְדִים

וּלְבֵית אֲבִיהֶם יוֹם לְיוֹם נִכְסָפוּ!

אִם אֵין אֱנוֹשׁ, יָגֵן זְכוּתוֹ בַּעֲדָם,

כִּי מִפְנֵי רָעַת זְמַן נֶאֱסָפוּ,

יָגֵן זְכוּת יִצְחָק – וְאֵיךְ עֵת יִחֲלוּ

פִּדְיוֹן בְּשֵׂיוֹ, כַּחֲמוֹר נֶעְרָפוּ?

יָגֵן זְכוּת חַכְמֵי סְפָרַד, כִּי תְמוֹל

לֶקַח כְּמָטָר בַּזְּמַן עָרָפוּ,

יָגֵן הֱיוֹתָם עַמְּךָ, אֵל, וֶאֱמֹר:

רָעוֹת עֲלֵי עַמִּי כְּדַי אָפָפוּ.