וְהִנֵּה לֹא חָכַמְתִּי.

עַד שֶׁקַּמְתִּי הָיָה עֶרֶב.

מִי שֶׁהִפְלִיג הִפְלִיג

פֵּלֶג אַחַר פֶּלֶג

זָרַמְתִּי מִמֶּנִּי.

מִי הִדְלִיק בְּאוֹר שְׁגִיאָה אַחֲרוֹנָה

מַעֲשִׂים שֶׁרָקַמְתִּי

בְּרַהַב מַעֲנִיג?

שְׁתִיקוֹתַי שֶׁחָשַׁבְתִּי דוֹבְרוֹת

עוֹבְרוֹת בִּדְמָמָה כְּדֹבְרוֹת.

לֹא אֲנִי פָּתַרְתִּי פְּשָׁרִים.

פֶּלֶג אַחַר פֶּלֶג אָמַרְתִּי

מִמֶּנִּי עַד סוֹף וּבְלִי הֶרֶף –

וּבְטֶרֶם הֻבְרַר אִם אָשַׁמְתִּי

כְּבָר אוֹהֵב עֶרֶב פָּנַי.

לֹא חָכַמְתִּי.