בִּמְגוּרַת הַשִּׁפּוֹן עִם בֹּקֶר,
בְּהַזְהֵב טוּר חוֹצְלוֹת־הַקָּנִים,
כַּלְבָּה שְׁבִיעִיָּה הִמְלִיטָה,
שִׁבְעָה כְּלַבְלָבִים אַדְמוֹנִים.
עַד עֶרֶב אוֹתָם הִיא לִטֵּפָה,
לַטֵּף וְסָרוֹק בִּלְשׁוֹנָהּ,
וְקָלְחוּ, כִּי הִפְשִׁירוּ, מֵי שֶׁלֶג
מִתַּחַת כְּרֵשָׂהּ הַשְּׁחוּנָה.
וּבָעֶרֶב, בְּבוֹא תַּרְנְגֹלֶת
לָלוּן עַל מַדַּף־מוֹשָׁבָהּ,
נִכְנָס בִקְפִידָה בַּעְלַבַּיִת
וּבַשַּׂק שָׂם אֶת כָּל הַשִּׁבְעָה.
בַּשֶּׁלֶג מִתֵּל אֶל מִשְׁנֵהוּ
הִיא רָצָה לִרְדוֹף צְעָדָיו.
וְאָרְכוּ, וְאָרְכוּ אַדְווֹתֶיהָ
שֶׁל חֶלְקַת מֵי־נָהָר לֹא־גְלוּדָה.
וּבְשׁוּבָה מִשְׂתָּרְכָה בִּבְלִי כֹּחַ,
שָׂרֵךְ וְלָחוֹךְ זֵעָתָהּ,
לָה נִדְמָה כְּאֶחָד מִגּוּרֶיהָ
הַיָּרֵחַ מֵעַל הַבִּקְתָּה.
אֶל הַכְּחוֹל בַּמְּרוֹמִים הִבִּיטָה,
וְקוֹלָהּ תַּחְנוּנִים יִלֵּל,
וְיָרֵחַ דַּקִּיק הֶחֱלִיק לוֹ
וְנֶחְבָּא אֶל מֵעֵבֶר לַתֵּל.
וְחֶרֶשׁ – כִּי אֶבֶן זָרְקוּ לָהּ,
תַּחַת נֵתָח־בָּשָׂר, לְשַׁטּוֹת, –
כְּכוֹכְבֵי־הַזָּהָב אֶל הַשֶּׁלֶג
שְׁתֵּי עֵינַיִם נָשְׁרוּ כַּלְבִּיוֹת.