רָאֲתָה עֵינִי וְיִשְׂמַח לִבִּי דִּבְרֵי פִי חֲכַם חֵן כמהח“ר יְשַׁעְיָה רוֹמַאנִין נר”ו אֲשֶׁר נְדָבוֹ לִבּוֹ לְפָרֵשׁ בַּאֵר הֵיטֵב לִפְנֵי כָל יִשְׂרָאֵל סְלִיחַת תָּא שְׁמַע לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ כִּי רַב הוּא. וְלֵאמֹר לְפָעֳלָא טָבָא אַיְשַׁר, הִנֵּה נָא נַשָׂאתִי קוֹלִי וָאַעַן וָאֹמַר:

כִּיפִי אַרְמוֹן נִשְׂגָּב בְּהֵיכַל מֶלֶךְ,

מָלֵא כָל חֶמְדַּת עַיִן,

זָהָב כֻּלּוֹ מוּפָז וְאַבְנֵי שֹׁהַם,

יוֹשֵׁב לִבְלִי אוֹר לוֹ בְּסֵתֶר חֹשֶׁךְ,

לֹא תִשְׂמַח בּוֹ עֵין אִישׁ וְתִשְׂבַּע נָפֶשׁ -

אִם נֵר יָאִיר חָשְׁכּוֹ, כְּבוֹדוֹ יָגֶל:

אוֹר רַב כֵּן בִּדְבָרֶיךָ,

לִרְאוֹת פִּלְאֵי חָכְמָה אֲשֶׁר נִסְתָּרוּ,

דּוֹדִי הַיּוֹם הֵאַרְתָּ.

עַל כֵּן נוֹדֶה אֵלֶיךָ,

כִּי עֵת לִקְהַל עַמִּים מְנוּחָה תַרְתָּ,

עַתָּה עֵינוֹת מִתְקֶךָ

עַל רֹאשׁ חוּצוֹת יָפוּצוּ,

בִּרְכוֹת כָּל יִשְׁרֵי לֵב לְךָ יָרוּצוּ.

אוֹהֵב טְהָר־לֵב מֹשֶׁה חַיִּים לוּצָאטוֹ