לוגו
אַחֲרִית שָׁאוּל
מיקום ביצירה:
0%

(לפי אַלפִיאֶרִי)

(מערכה א' ענין א')

הָרֵי גִלְבּוֹעַ

(עוד לא נבקעו קרני שחר, אך אודם זך נשקף מפאתי קדים. דוד בא.)

דוד

הוֹי, אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וּמְנוּחַת שֶׁקֶט,

הֲרָרַיִךְ אֵלֶּה מַה לִּי יִנְעָמוּ!

וּשְׂדֵי חֶמְדָתֵךְ מִפָּז מַה יָּקָרוּ

וִידִידוּת מִשְׁכְּנוֹת בָּךְ מַה מָּתָקָה –

הַצְהִילִי פָנַיִךְ לִקְרָאתִי, שִׂישִׂי!

נָא הַגְמִיאִינִי מִשּׁד תַּנְחוּמַיִךְ!

כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי נוּד עַל אַדְמַת נֵכָר,

קַנֵּן כַּיּוֹנָה עַל עֶבְרֵי פִּי פָחַת

וּכְשָׁפָן בַּכֵּפִים בִּמְחִלּוֹת סֶלַע

וּבְעַד שֶׂה הֵאָבֵק עִם חַיְתוֹ יָעַר,

הֵחָבֵא חוּר-פֶּתֶן וּמְאוּרַת צֶפַע,

מִשֵּׂאת אֵימֵי סַעַר, בִּעוּתֵי נֶפֶץ –

הָהּ, מָה רַבַּת שָׂבְעָה נַפְשִׁי כָּל שֶׁבֶר,

מַה מָּרוּ חַיֵּי גֵר נוֹדֵד בָּאָרֶץ –

לֹא יַעַרְכֵם כָּל רָע, כָּל שׁוֹד וָעֹנִי.

בֵּין תַּנּוֹת מִדְבָּר צִפּוֹר מָצְאָה בַּיִת

וּדְרוֹר תָּתוּר קֵן לָהּ שָׁם בִּילֵל תֹּהוּ,

וַאֲנִי מִבְּלִי מַחֲסֶה בִּישִׁימוֹן אֵתַע

וּבְאֵין מִחְיַת נֶפֶשׁ בֵּין הַרְרֵי טֶרֶף.

בַּעֲמוֹד לִפְנֵי אֵל רִאשׁוֹן הַמְרַצֵּחַ

חֲמוּץ דַּם הַנָּקִי נֵצַח אָחִיהוּ

עָלָיו הִרְעִים שַׁדַּי בִּגְמוּל הָרֶצַח:

“נָע וָנָד תְּהִי עֲלֵי אַדְמַת-אָרֶץ!”

וַאֲנִי חַף מֵחֵטְא, כָּל עָוֹן לִי אָיִן –

וּבִדְמֵי כָל תָּם לֹא כַפַּי גֹּאָלוּ,

אַךְ אוֹיְבֵי אֵל-שַׁדַּי חַרְבִּי מָחָצָה

וּבְנֵצַח מַרְגִּיזָיו רָחַצְתִּי פַּעַם

וּמַדּוּעַ אָנוּד, צִיָּה אֶעֱרוֹקָה?


(מתוך מערכה ג‘, סוף ענין ג’, – אחרי אשר נפל

שאול נדהם על הכסא)

יונתן (אל דוד)

שׁוּר נָא, אָחִי! מֵי עֵינָיו כִּבּוּ אֵשׁ הַזַּעַם

כְּבָר עָבַר זַעְמוֹ וּמְעַט לִבּוֹ הִרְגִּיעַ,

עַתָּה חוּשָׁה נָא, אָחִי! הַכִּנּוֹר נָא עוּרָה!

וּבְנֹעַם נַגֶּנְךָ סַעֲרַת רוּחוֹ הַשְׁבִּיחָה!

וּכְבָר מִקּוֹל כִּנּוֹרְךָ מִנְּעִימוֹת יָרִיעַ

הֲלֹא סָרָה גַם אָז רוּחַ רָעָה בִּעֲתַתּוּ!


מיכל

וּרְאוּ נָא כִּי מִקֶּרֶב עָמֹק יִשְׁאַף רוּחַ

וּמִלַּחַץ לִבּוֹ הִנֵּה שָׁב לוֹ גַם רֶוַח –

גַּם עֵינָיו כִּמְעַט תַּחַת שׁוֹאָה הִתְגַּלְגָּלוּ

הִנֵּה עַתָּה נָחוּ וּבְדִמְעָתוֹ טָהֵרוּ –

וּלְקוֹל שִׁיר אוּלַי עוֹד יֵחַם יִרְחַב לִבֵּהוּ!

הָבָה אֲזַמֵּרָה! עַל לֵב מַלְכִּי אָשִׁירָה!

וּבִלְשׁוֹנִי מִלָּתוֹ אַךְ יָשִׂים אֱלוֹהַּ –

(ישיר בפיו לקול הכנור)

אֵל נוֹרָא! עַל מָרוֹם מָעוֹן אִוִּיתָ

וּלְכִסֵּא לָךְ שַׂמְתָּ גָּבְהֵי שָׁמֶיךָ!

עַל רוֹעֵה-צֹאן רוּחַ קָדְשָׁךְ שִׁוִּיתָ

וַתַּאֲצֵל עֻזָּךְ עָלַי בִּימִינֶךָ;


לָךְ כָּל מַחֲשַׁכִּים כַּבֹּקֶר יָאִירוּ,

עַד אַפְסֵי מַעֲמַקִּים עֵינֶיךָ יַיְשִׁירוּ,

תִּקְרוֹץ אַךְ עַיִן חוּל תָּחוּל הָאָרֶץ,

יָמִין תָּרִים – אוֹיְבֶיךָ יָשׁוּד קָרֶץ.


וּשְׁחָקִים קָרַעְתָּ וַתֵּט שָׁמַיִם

וַתִּרְכַּב וַתֵּרֵד עַל כַּנְפֵי רוּחַ,

בֵּין שִׁנְאָן רָב וּכְרוּבִים רִבּוֹתַיִם

וַתְּעַר רוּחַ עֹז עֲלֵי רֹאשׁ מָשׁוּחַ!

עַל רֹאשׁ שָׁאוּל, זֵה מֶלֶךְ עַמְּךָ, תַּתָּה

וּבְקִרְבּוֹ רוּחַ זוּ בָּאָה כַּמַּיִם

וּבְצִלְּךָ יִתְלוֹנָן כִּי סִתְרוֹ אַתָּה!

מָגֵן שָׁאוּל אַתָּה, רוֹכֵב שָׁמַיִם!


שאול (הקיץ מעט)

מֶה קוּל אָזִין? הֲזֶה, דָוִד קוֹלֶךָ?

צִלְצְלֵי נֹעַם עֹז הַנְּעוּרִים עוֹרֵרוּ –

עוּרָה כִנּוֹר! שַׁחֲרוּת יָמַי הָעִירָה!


דוד

מִי זֶה בָּא בִסְעָרָה? מִי הוּא יַרְעֵם נִפְלָאוֹת?

לֹא תִרְאֶנּוּ עֵין-אָדָם, לֹא תַחַז פָּנֵיהוּ,

וּבְחַשְׁרַת אֹפֶל יָבוֹא, בִּימִינוֹ נוֹרָאוֹת

חֹשֶׁךְ כַּמְּעִיל יַעַט, שָׁת עֲרָפֶל מַעֲטֵהוּ!


עַתָּה הֵן בִּלַּע אֶת הַלּוֹט, הַלּוֹט הָאָרֶץ

זֶה שַׁדַּי עִזוּז גִּבּוֹר! זֶה גִבּוֹר מִלְחָמָה!

וּלְפָנָיו יֵצֵא קָטֶל, אַחֲרָיו יֵלֵךְ קָרֶץ

אָז תֵּבֵל הִתְגַּעֲשָׁה, אַף רָגְזָה אֲדָמָה!


נְהָרוֹת אֵיתָן יָהֹמּוּ, אַף רָעֲמוּ הַסְּעָרוֹת

וּמִפְלְשֵׂי הַשְּׁחָקִים רַבִּים מַיִם זֹרָמוּ,

לִימִין אֵל יֵשֵׁב שָׁאוּל וּלְרֹאשׁוֹ עֲטָרוֹת,

הֲדוֹם רַגְלָיו חֳרָבוֹת כַּגַּלִּים נֶעֱרָמוּ!


וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ זוּ אֲדָמָה – –

מִדַּהֲרוֹת סוּסִים שׁוֹטְפִים, מִנַּחֲרוֹת אַבִּירִים

וּמֵרֹגֶז קוֹל נֶשֶׁק נִשְֹמַע שָׁם בָּרָמָה

יָזוּעוּ עֲלִיּוֹת-עָל, אַף מַיִם אַדִּירִים! –


שָׁם גִּבּוֹרֵי שָׁאוּל שָׁם קָרְבוּ אַף נִגָּשׁוּ,

בִּימִינָם נָקָם גַּם שִׁלֵּם, בָּעֹז נֶאְדָּרוּ,

וּבְרַעַשׁ וּבְרֹגֶז כַּאֲפִיקֵי יָם נִגְרָשׁוּ

וַיָּנִיעוּ לֵב-אוֹיֵב, כָּל פָּנִים חָוָרוּ! –


הוֹי נוּסוּ נוּסוּ יַחַד מִשְּׂדֵה הַמַּעֲרֶכֶת!

הֵן לִפְנֵיֶהם אֵל-קַנָּא וַחֲמָתוֹ נִתֶּכֶת! –


וּמְמוֹתֵי חָלָל אֶל מַחֲנֵה אוֹיֵב כֵּן בָּאוּ

עַד יָגְעָה יַד עַמִּי מִשְׁמַנֵּיהֶם הַכְרִיעַ,

וּמְאָדָּם מָגִנָּם מִדַּם צָרִים דֻּכָּאוּ

וּכְאֵל-גִּבּוֹר שָׁם שָׁאוּל יַצְרִיַח יָרִיעַ!


שָׁם תַּרְעֵמְנָה הַחֲצוֹצְרוֹת, תַּרְעֵמְנָה בַּכֹּחַ,

גַּם קוֹל-עַנּוֹת קוֹל-לָחֶם שָׁם סוֹאֵן בָּרַעַשׁ,

הִנֵּה הָפְנָה חֵיל-עַמּוֹן וַיִבְרַח בָּרֹחַ

מַה נּוֹרָא שֵׁם שָׁאוּל גַּם אֱדוֹם כָּלָה יַעַשׂ!


וּפְלֶשֶׁת יִבְצוֹר חֵילָם גַּם יְדַבֵּר עֲמָמִים

עַד הַנְחֵת כָּל אוֹיְבָיו וּמְשַׂנְּאָיו יַהֲלוֹם פָּעַם!

וּבַדָּם תִּמְחַץ רַגְלוֹ בִּדְמֵי רַבִּים קָמִים

וּכְזֶרֶם כַּבִּיר מַיִם, סוֹחֵף בַּחֲמַת זָעַם!


וּכְלַהֲבוֹת אֵשׁ הַיָּקוּד עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ

הוּא פוֹרֵר עֲמָלֵק כֶּעָפָר לוֹ נִתָּנוּ –

אַךְ נוֹרָא לַמְּלָכִים, עוֹד לֹא יִישַׁן יָנוּחַ

עַד מַרְגִּיזָיו כֻּּמוֹ לַחֶרֶב יִמָּנוּ!


רִגְזוּ, עַמּוֹן וּמוֹאָב! זַעֲקוּ אַף הֵילִילוּ!

הִנֵּה שָׁאוּל הוּא יוֹצֵא וּבְחֶרֶב נֹקֶמֶת –

עַל עַם אֵל-אֱלֹהִים אֵל עוֹד פִּיכֶם תַּגְדִּילוּ

כִּי בָא כִּי בָא זֶה שָׁאוּל לִשְׂדֵה הַמִּלְחֶמֶת!


שאול

שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ! קוֹל עֵת עֲלוּמַי אֶשְׁמָעָה!

וּזְמִירוֹת אֶל-שַׁדַּי מִקִּבְרִי הֱקִיצוּנִי!

וּנְעוּרַי וּבְחוּרַי הֵם כַּנֶּשֶׁר חִדֵּשׁוּ

וִימֵי חָרְפִּי עַתָּה מוּל עֵינַי הִתְיַצָּבוּ!

וּזְרוֹעִי תָרוּם תִּגְבַּהּ קוֹלָם כִּי הִקְשַׁבְתִּי –

אַךְ מַה דִּבֵּר פִּי – מַה לִּי לִקְרָב וּמִלְחֶמֶת –

וִימִינִי אֵין אוֹנִים וּכְבָר זָקַנְתִּי שַׂבְתִּי –

שָׁלוֹם אָנוּחַ – וּמְנוּחָתִי לִי נָעֵמָה!


דוד

שִׁמְעָה נָא, מַלְכִּי! שָׁלוֹם אֲזַמֵּרָה!

שָׁם לִנְוֵה אָהֳלוֹ עֵת הַיּוֹם יָפוּחַ

שָׁב מִשְּׂדֵה הַקְּרָב הַגִּבּוֹר לָנוּחַ,

עַל רֹאשׁוֹ יָצִיץ נֵזֶר עֹז תִּפְאֶרֶת

וּצְמוּדָה עַל יָרֵךְ חֶרֶב חוֹדֶרֶת. –

שָׁלוֹם יֵשֵׁב-לוֹ בֵּין אָח וּשְׁפַתָּיִם

אֵשֶׁת-חֵן תִּשָּׁקֵהוּ בִּשְׂפָתָיִם!

וּבְלִבָּם אַךְ גִּיל אַךְ רַנֵּן יִסְעָרוּ

וּדְמָעוֹת בַּל יִמְחוּ אַף כִּי נִגָּרוּ –

דִּמְעוֹת שָׂשׂוֹן הֵם שִׂמְחָתָם גָּדֵלָה

עַד לִבְלִי כָל אֹמֶר וּדְבָרִים סֶלָה!

שָׁמָּה גַּם הַבָּנוֹת הַדְרֵי הַבַּיִת

וּמַרְאֵיהֶן נָאוֶה כִּשְׁתִילֵי זַיִת –

כּוֹבַע הַיֶּשַׁע אַחַת לוֹ הֵסִירָה

וּשְׁנִיָּה מוּסַר חַרְבּוֹ לוֹ הִתִּירָה;

אַךְ רוֹחֲצוֹת וּמְדִיחוֹת בִּטְהוֹרִים מַיִם

אָבָק מֵרַגְלָיו, זֵעָה מֵאַפַּיִם –

וְכֵן נֶאֶסְפוּ אֵלָיו שָׁם גַּם הַבָּנִים

צִיצֵי תִפְאֶרֶת הֵם נִטְעֵי נַעֲמָנִים!

זֶה יִמְרוֹק הָרְמָחִים, יִמְרוֹט מָגִנִּים,

עַד יִגַּהּ אוֹרָם יָהֵלּוּ כִּפְנִינִים!

זֶה – סוּסוֹ הַשׁוֹטֵף הַשָּׂשׂ בַּכֹּחַ,

אַף הוּא לִבְלוֹם עֶדְיוֹ יִשְׁמַח שָׂמֹחַ;

הַשְּׁלִישִׁי יִקְרָא וּפָנָיו נִזְעָמִים:

"מָתַי הָהּ תִּמְחַץ גַּם רַגְלִי בַּדָּמִים!

לוּ חִצִּים וַחֲנִית גַּם יָדִי קָלָעָה

וּלְהָרִים אוֹתָם אַף עַתָּה יָגָעָה!"

וּדְבָרִים אֵלֶּה כִּי יִשְֹמַע שָׁמֹעַ

עֵין הָאָב מִגִּילָה תִּדְמַע דָּמֹעַ!

וּבָם יִשְׂמַח תָּמִיד עֵת לוֹ נִקְהָלוּ,

יַחַד יָשִׂישׂוּ, יָרֹנּוּ, יִצְהָלוּ!


שָׁלוֹם, הוֹ נֶחְמָד וִידִיד גַּם אֱלֹהַּ!

הוֹפֵךְ צִיָּה לַגָּן, מִדְבָּר לַעֲדָנִים,

אַךְ בָּךְ יָגִילוּ כָּל לִבּוֹת שַׁאֲנַנִּים –

בּוֹא נָא עָדֵינוּ וּרְדָה מִגָּבוֹהַּ!


אַךְ שָׁם רַד הַשֶּׁמֶשׁ לִרְחוֹץ הַיָּמָּה,

נָסוּ הַצְּלָלִים וַאֲדָמָה נָדָמָּה –

יִנָּפֵשׁ הַגִּבּוֹר, נַפְשׁוֹ נָהָרָה

עֵינָיו כִּי עָיְפוּ הַשֵּׁנָה סָגָרָה!


שאול

מַה שָּׁפְרָה נַחֲלַת-אָב, אָב לְבָנִים כָּאֵלֶּה!

הָהּ לִבִּי בִּי רָחַב וּכְבָר רוּחִי שַׁאֲנָנָה!

וּבְקִרְבִּי כַּשֶּׁמֶן הַמְּנוּחָה עַתָּה בָּאָה –

אַךְ מֶה לִבְּךָ עָרַבְתָּ?! – אֶל שָׁאוּל רַב-חָיִל

בִּזְמִירוֹת רִפְיוֹן וּמֹרָךְ אַרְצָה דִכֵּאתָ –

וּנְגִינוֹתֶיךָ לִבִּי לֵב-אַרְיֵה יִשֵּׁנוּ!


דוד

יִישַׁן הַמֶּלֶךְ וּמְעַט אַךְ יַרְגִּיעַ

וּלְעֵינָיו בַּחֲלוֹם מִפְעָלָיו יֵרָאוּ,

בִּשְׂדֵה לָחֶם שָׁם עַל קָמָיו הָרִיעַ

אַף יֶחֱזֶה לַיְלָה כָּל אוֹיְבָיו דֻּכָּאוּ!


הֵן יִרְעַד רוֹעֶה, עֲדָרִים יָחִילוּ

גַּם עֵת יִדֹּם אֲרִי יָנוּם יָגֵעַ,

פַּחְדָּם בַּל יָפוּג, אַל עוֹד אָז יָגִילוּ

פֶּן יָקִיץ יֵעוֹר טוֹרֵף וּמְבַקֵּעַ!


הֵקִיץ הַמֶּלֶךֱ מִשְּׁנָתוֹ נָדָדָה

וּפֶתַע אוֹיְבָיו יִמּוֹגוּ יֵחַתּוּ –

וַיִּשְׁלוֹף הַחֶרֶב וִימִינוֹ הָדָה

וּבְנֵי עַמּוֹן מוֹאָב תַּחְתָּיו יֻכַּתּוּ!


וּמִי זֶה אֵלֵיהוּ יֶעֱרַב הָהּ גֶּשֶׁת?

מַלְּטוּ חַיַּתְכֶם! שָׁם נִסּוֹ רוֹמֵמָה!

שָׁם רוֹדֵד הוּא עַמִּים צוֹבָה וּפְלֶשֶׁת –

מַה-נּוֹרָא הוּא שָׁאוּל! הוֹדוֹ אַךְ אֵימָה!


נוּסוּ נוּסוּ יַחַד מִשְּׂדֵה מַעֲרֶכֶת!

עִמּוֹ אֵל-נוֹקֵם וַחֲמָתוֹ נִתֶּכֶת!

שָׁם גִּבּוֹרֵי עַמּוֹ חֵמָה יָצָאוּ –

אָדֹם לִלְבוּשָׁם רֹאשׁ צָרִים יִמְחָצוּ;

וּכְרוּחַ זִלְעָפוֹת אוֹיְבִים יִרְעָצוּ

עַד עָזְבוּ נֶשֶׁק וּמָנוֹס קָרָאוּ!


וַיִּתְנוּ עֹרֶף – הוֹ נָסִים נִמְהָרִים!

וַיְּזַנֵּב שָׁאוּל וַּעֲרוֹף נִכְשָׁלִים;

וַיְרַד וַיְרוֹצֵץ מָגִנֵּי הַצָּרִים

אַף אִתּוֹ אֲנִי אֲגַבֵּר חֲיָלִים!


וּלְעֹז הָאֲרִי גַּם עֻזִּי אֲעוֹרֵרָה

וּפְלֶשֶׁת רָאוּנִי הָפְנוּ גַּם נָסוּ;

וּשְׁנֵינוּ כִּי יִרְאוּ שַׂעֲרָתָם סָמָרָה,

נִרְעַץ קָמֵינוּ וּכְמַתְבֵּן יוּבָסוּ!


נוּסוּ נוּסוּ יַחַד מִשְּׂדֵה מַעֲרֶכֶת!

עִמָּנוּ אֵל-עָז וַחֲמָתוֹ נִתֶּכֶת!


שאול (יקיץ)

מִי זֶה עָרַב לִבּוֹ? מִי אָמַר: “אִתּוֹ אֲנִי!”..

וּלְהִדָּמוֹת גַּם אֵלַי מִי זֶה יַגְדִּיל פִּיהוּ?

הַאַתָּה, דָּוִד?! מוּת חָנֵף וּמֵרָע – מוּתָה!

(יטיל בו את החנית – ודוד יפטר מפניו)

מיכל (תעצור בידו)

הָהּ אֱלֹהִים! הָהּ!


יונתן (גם הוא)

הָהּ אָבִי! מַה זֶּה עָשִׂיתָ!?


דוד (בנוסו)

צַר לִי עָלֶיךָ, אֻמְלָל! הוֹי! צַר לִי עָלֶיךָ!


מיכל (יוצאת אחריו)

נוּסָה נוּסָה, דָּוִד! הִמָּלְטָה עַל נַפְשֶׁךָ!