הָיָה הַיּוֹם נֶשֶׁף־חֵשֶׁק בְּאוּלָם הַזִּמְרָה.

רַגְלַי, אוֹי, רַגְלַי הִתְעוּנִי בְמִקְרֶה לְהָתָם —

בָּאתִי וְעַל כִּסֵּא בַזָּוִית יָשַׁבְתִּי בְלִי אִמְרָה,

כְּאָבֵל בֵּין הַחֲתָנִים, בּוֹדֵד לְנַפְשִׁי וְיָתוֹם.

וַאֲנִי לֹא זָקַנְתִּי עֲדֶנָּה, לֵחִי לֹא נָס עוֹד,

מַשֶּׁהוּ מִשְּׂעָרִי הַנִּפְלָא שֶׁנָּשַׁר עוֹד יֵשׁ לִי,

זוּג שֶׁל עֵינַיִם לִי פְקוּחוֹת וְנוֹסָף לָזֶה אֵינִי “חָסִיד”

וְעוֹד חֻמִּי בְחֻבִּי וּבַלֵּב מְעַט אֵשׁ לִי.

אַךְ אָנֹכִי בְבוֹאִי יָשַׁבְתִּי בְזָוִית עַל כִּסֵּא,

וָאֶתְבּוֹנֵן לַהֲמוֹנֵי הַצּוֹהֲלִים הַנָּעִים בָּאוּלָם,

הֵם צָהֲלוּ קֳבָל־עָם, הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה לֹא כִסּוּ

עַל מַאֲוַיֵּי לִבּוֹתָם, רֻבָּם כְּכֻלָּם.

מְנוֹרוֹת לְמֵאוֹת שָׁם הֹעֲלוּ וְהָיְתָה חֲשֵׁכָה,

זוּגוֹת כִּי יָצְאוּ בְמָחוֹל וְנִדְמָה: רְפָאִים שָׁם חָגִים,

בָּחוּר כִּי יִקֹּד לְעַלְמָה — לָהּ יִקֹּד חֵלֵכָה,

כָּל פָּנִים לְהָבִים, לִכְאוֹרָה, וְכָל פָּנִים פְּנֵי דָגִים.

הַפָּנִים כַּבֶּגֶד הַמְּגֹהָץ, כַּנַעַל, צֻחְצְחָה לְמִשְׁעִי,

שִׂמְלַת הַבֻּבָּה וְהַבֻּבָּה — בָּשָׂר אֶחָד, גּוּף אֶחָד לָהֵנָה.

דּוֹמְמִים הֵם, כַּפְתּוֹר טָמִיר בָּם הִכּוּ וְנָעוּ כְאִישִׁים,

וַיִּרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים בָּאוּלָם: קְהַל בֻּבּוֹת! קוּם פְּחָה בָן וְאֵינָן.

מְלִיצָה נִשָּׂאָה, לֹא יְדָעוּהָ לֹא בַּיְרוֹן לֹא גֶטֶה,

נִשֵּׂאת עַל שִׂפְתֵי כָל כְּסִיל וּבְלִיַּעַל בְּעַמָּיו בְּרָקְדוֹ,

נִיבֵי פַיְטָנִים אֲצִילִים, בְּלוּלִים בִּמְטַר הַקּוֹנְפֶטִי,

צוֹרְמִים בְּעוּפָם הָאֹזֶן וּפוֹרְחִים כִּשְׁחִין עַל כָּל קָדְקֹד.

הֵם עָבְרוּ בַסָּךְ זוּגוֹת, זוּגוֹת, סוּסָה וָפֶרֶד,

לֹא הוּשַׂם בְּאַפָּם הֶחָח, מִפִּיהֶם לָקוּחַ הָרֶסֶן,

זֶה סָח בְּלִי עֲקִיפִין לָהּ חֶפְצוֹ וְהִיא לֹא הוֹלֶכֶת בְּקֶרִי,

תָּקַף עֲלֵיהֶם יִצְרָם, יֵצֶר קָטָן וְדַל, בְּפַרְהֶסְיָה.

קוֹל כִּנּוֹר וְנֵבֶל וָתֹף מִשִּׂפְתֵי הָאוּלָם לֹא פָסַק,

הָרִנָּה וְהַחַי בּוֹ נַעֲשׂוּ בְלִיל אֶחָד, לֹא טָהוֹר וְנָקִי.

יַחַד סוֹבְבוּ, סוֹבְבוּ בְמָחוֹל מְזֹהָם וּמָתוֹק,

מְזֹהָם עַד לְהִטָּמֵא וּמָתוֹק עַד כְּדֵי לְהָקִיא.

חָפַצְתִּי צֵאת, צֵאת…אַךְ לֹא הָיְתָה לִי עוֹד כָּל יְכֹלֶת,

רָחַב הַפֶּתַח בְּהִכָּנְסִי וְעַתָּה כֹה צַר וְאֵין מוֹצָא!

קוּם — אִם אָמַרְתִּי — וְאֶסָּחֵף וְאֹבַד בְּתוֹךְ מְעַרְבֹּלֶת

הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הָרַבָּה שֶׁבַּעֲדִי חוֹצָה.

קוֹל כִּנּוֹר וְנֵבֶל וָתֹף וּפִתְאֹם יְרִיָּה — אֵין דָּבָר,

אִישׁ יָרָה חֵץ בְּרַקָּתוֹ בִּמְעַרְבֵּל הַתֹּהוּ־וָבֹהוּ.

אֵל אֱלֹהָי! לֹא יָדַעְתִּי שֶׁהָיָה בָאוּלָם לִי חָבֵר;

לוּ יֵשׁ אִתִּי אֶקְדָּח בְּכִיסִי, וְעָשִׂיתִי, חֵי נַפְשִׁי, כָמוֹהוּ.