בַּבַּיִת, שֶׁבּוֹ גַרְתִּי, הָיְתָה שִׁפְחָה —

סֵמֶל הַשִּׁמָּמוֹן;

תָּמִיד יָשְׁבָה לָהּ עַל יַד הַסִּירִים,

כְּעוֹרֵב שָׁחוֹר בֵּין פִּרְחָחָיו,

וְשָׁפְתָה אוֹתָם וְשָׁרָה שִׁירִים —

שִׁירֵי הָמוֹן.

וַתְּהִי הַשִּׁפְחָה טְרוּדָה כָל הַיָּמִים,

וּבַלֵּילוֹת טְרוּדָה;

וְהָיוּ שַׂעֲרוֹתֶיהָ פְּרוּעוֹת עַל הַשָּׁכֶם —

מֵאֵין דֵּי זְמָן לַעֲשׂוֹתָן;

בְּיָדַיִם מְפֻחָמוֹת אָכְלָה אֶת הַלָּחֶם,

עֲנִיָּה,מְרוּדָה.

לַיְלָה, לַיְלָה הָיוּ בָאוֹת מִן הַמִּטְבָּח

לְחִישׁוֹת־דְּבָרִים —

הַשִּׁפְחָה יָשְׁבָה שָׁם וּבְחֵיקָהּ פָּרוּר,

וְהִיא שׁוֹטֶפֶת אוֹתוֹ וּמְקַלֶּלֶת —

שׁוֹטֶפֶת וּמְקַלֶּלֶת: אָרוּר,

אָרוּר אַתָּה כְּלִי־בֵית־זָרִים…

וּפַעַם בָּאתִי בְשָׁעָה מְאֻחֶרֶת,

לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר.

הַכֹּל נָמוּ, גַּם הַשִּׁפְחָה נָמָה,

סִירֶיהָ עָמְדוּ שְׁפוּתִים עַל הַכִּירָה,

הֶחָתוּל נָם לְמַרְגְּלוֹתֶיהָ, וּבַדְּמָמָה

נִשְׁמְעוּ כְבָר צַעֲדֵי יוֹם מָחָר.

קָרַבְתִּי דֹּם אֵלֶיהָ וָאֶסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ:

אֵל הָיוּ פְנֵי הֲמוֹנִית, פְּנֵי בַת־כִּירָה:

שַׂעֲרוֹתֶיהָ נָחוּ פְרוּעוֹת עֲלֵי כָרָהּ.

“אָרוּר אַתָּה, סִירִי!” דוֹבְבָה בִשְׁנָתָהּ.

בַּחַלּוֹן נָפְלָה קֶרֶן־בֹּקֶר, קֶרֶן־בָּרָה,

נָחָה יָשָׁר עַל פָּנֶיהָ לַהֲעִירָהּ…

בַּבַּיִת, שֶׁבּוֹ גַרְתִּי, הָיְתָה שִׁפְחָה,

סֵמֶל הַשִּׁמָּמוֹן —