כּוֹכַב זָהָב נָפַל מִן הַשְּׁחָקִים,

זִיק מִמְּרוֹמִים נָפַל —

וְצָלַל בָּעֲרָפֶל.

שִׁירַת זָהָב מִשִּׂפְתוֹתַי דֹּם נִתָּקָה,

שִׁירָה קְטַנָּה, נָאָה,

וְהַלַּיִל בְּלָעָהּ.

זֶה הָיָה רֶגַע שֶׁל נְפִילָה אֶל חֵיק הַמָּוֶת:

חִשֵּׁב כְּבָר הַכּוֹכָב לִכְבּוֹת וּלְהֵעָלֵם

וְהַשִּׁיר — הֵאָלֵם.

וְהִנֵּה נִפְגְּשׁוּ בִתְהוֹם הַלֵּיל הַשִּׁיר וְהַשַּׁלְהָבֶת,

שִׁיר הָאָדָם נִפְגַּשׁ עִם הַשְּׁבִיב מִמְּרוֹמִים,

עֵינַיִם לְעֵינַיִם, פֶּה לְפֶה —

וְהִבְרִיקוּ עוֹד הַפַעַם זֶה לְעֻמַּת זֶה,

עוֹד הַפַּעַם אוֹרוּ פְנֵי שְׁנֵי הַיְתוֹמִים.