אֲנִי לֹא אַאֲמִין, אָחוֹת, כִּי הֶעָלֶה,

בְּנָשְׁרוֹ מֵעַל עֵצוֹ בְתוֹר הַסְּתָו,

לִנְצָחִים אוֹבֵד, לְעוֹלָמִים כָּלֶה, —

אֲנִי מַאֲמִין: עוֹד אֲבִיבוֹ שָׁב!

בַּסְּתָו פּוֹתַחַת פִּיהָ הָאֲדָמָה

וּרְקַב כָּל שִׂיחַ וְכָל רִקְבוֹן־צִיץ

בָּא וְנֶחְבָּא עָמֹק, עָמֹק שָׁמָּה

וְרָוֶה כָל יְמֵי הַחֹרֶף מִיץ…

וְעִם אָבִיב חָדָשׁ, בְּלֵילוֹתָיו הָרִאשׁוֹנִים,

מִתְבַּקְּעוֹת כִּלְיוֹת הָאֲדָמָה וַעֲתַר

צִיצֵי־חֵן יָצִיצוּ — עֵינֵי יוֹנִים,

בְּיָם יְרַקְרַק יַעֲלוּ וּבִיקַר הַכָּר.

אֲנִי לֹא אַאֲמִין, אָחוֹת, כִּי עִם מוֹתִי

לָנֶצַח שְׂשׂוֹן־הַחַיִּים בַּעֲדִי תָם.

לָנֶצַח יִכְלָא קֶבֶר נִבְדָּל אוֹתִי,

לָנֶצַח יַעֲמֹד, לֹא יִזְרָם־בִּי עוֹד גַּל הַדָּם?

שֵׂבֶר צִיץ כִּי יִבֹּל זֶה גַם שִׂבְרִי.

הִנְנִי מֵת, כְּבָר חָפְרוּ בַעֲדִי בוֹר;

אַךְ זִרְמֵי חַיִּים יְרַוּוּנִי גַם בְּקִבְרִי,

וּבְקוּם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ חָדָשׁ דּוֹר —

יִפְתַּח קִבְרִי לוֹעוֹ, וְצָעִיר וּרְוֵה־חַיִּים

אֶעֱלֶה וְאֶצְמַח בֵּין אֲנָשִׁים:

עֵינַי לְשֶׁמֶשׁ חָדָשׁ בַּשָּׁמַיִם,

וְלִבִּי לַחֲלוֹמוֹתַי הַחֲדָשִׁים.