אָמַרְתָּ: תַּם אֲבִיבִי,

וְקֵיצִי הָלָךְ —

רְאֵה, מִי יָרַד הַיּוֹם הַזֶּה אֶל גַּנִּי,

וּמִי בוֹ מָלָךְ.

אָמַרְתָּ: עָבַר חַגִּי

וְנָמַר יֵינִי —

רְאֵה, הֵן לִבִּי מָלֵא תְשׁוּאוֹת,

וְצוֹחֲקָה עֵינִי!

תְּמוֹל בָּעֶרֶב שָׁקְעָה שִׁמְשִׁי,

הַמַּעֲרָב בָּעַר;

וּבְעָרְבְךָ עָלַי — נָשַׁקְתִּי צֵל,

חִבַּקְתִּי צָעַר.

הַיּוֹם בַּבֹּקֶר בְּעָבְרְךָ בְּגַנִּי —

לֹא הִכַּרְתַּנִי;

מָצָאתָ אוֹתִי בַעֲלוּמַי רַךְ וָקַל,

וְרֹאשִׁי — מָלֵא טָל.

כָּל אֵלֶּה מִלֵּב אֶחָד הֵמָּה נוֹבְעִים

וְאֶחָד הוּא מְקוֹרָם,

עֲלוּמַי — תְּמוֹל טָעַמְתָּ מִצֵּל צַעֲרָם,

הַיּוֹם — עָלֶיךָ נָפְלָה צַהֲלַת אוֹרָם.

וּמָחָר? מָחָר אוּלַי בִּי יִבָּקַע מַעְיָן חָדָשׁ,

אַךְ מִי יוֹדֵעַ אִם אֶת לִבְּךָ יִקְנֶה;

עִם מְעַט הַגִּיל, עִם מְעַט צַעַר הָעֲלוּמִים —

אוּלַי תִּטְעַם מָחָר גַּם מַשֶּׁהוּ זִקְנָה.