יָשֹׁב יָשַׁבְנוּ חֲבוּרָה עַל פְּנֵי גַג הַמָּלוֹן וְשָׁתִינוּ

יַיִן חָרִיף וְקַר מִיֵּינוֹת הָאָרֶץ הַטּוֹבִים,

לֹא הָיְתָה אִשָּׁה בֵינֵינוּ — וְדִבַּרְנוּ בָהּ. אִישׁ לֹא גִנָּה,

לֹא דִבֶּר בָּהּ סָרָה, חָלִילָה, לֹא הָיוּ לָהּ עוֹיְנִים וְאוֹיְבִים.

אַדְרַבָּא, אֲנַחְנוּ…וְאוּלָם טוֹב־טוֹב, שֶׁלֹּא נִמְצָא

הַמִּין הַיָּפֶה אִתָּנוּ בְשָׁעָה שֶׁחָמַדְנוּ לָצוֹן

וְנָגַעְנוּ בְבַעְיַת גִּיל אִשָּׁה…הִיא תִשְׁמַע כָּל חֶרְפָּה, כָּל שִׁמְצָה,

אַךְ דִּבְרֵי הֲתֻלִּים בְּיַחַס לְגִילָהּ לֹא תִשְׁמַע בְּרָצוֹן…

פָּתַח הָאֶחָד: זְכוּרַנִי לִפְנֵי שָׁנִים תֵּשַׁע בְּעֶרֶךְ,

בְּתֵל־אָבִיב זוּ, בְּיוֹם חֹרֶף, בְּ“יוֹם חֹרֶף” כְּבַיָּכוֹל!

בַּחוּרוֹת עַרְטִילָאוֹת רָחֲצוּ בַיָּם, אֲזַי, הַפֶּרֶא,

כִּבְיוֹם בְּתַמּוּז חַם, וְהָרָקִיעַ הָיָה כָחֹל.

גַּם אֲנִי רָחַצְתִּי אִתָּם, וְאִם גַּל קְרָאַנִי צוֹחֵק:

“בּוֹא, פֹּה מֶרְחָב וָשֶׁטַח…” לָמָּה לִי מֶרְחָב וָשֶׁטַח?

אֲנִי כְבָר פַּעַם טָבַעְתִּי, טוֹב לֵישֵׁב פֹּה בְדֹחַק,

פֹּה, בֵּין הַנְּעָרוֹת וְהִתְרַחֵץ אִתָּן לָבֶטַח.

קְרָאַנִי גַל וְעוֹד גַּל וְאַחֲרֵי־כֵן קְרָאַתְנִי בַחוּרָה,

שֶׁהִיא אַף הִיא הִרְחִיקָה מְעַט וְעוֹד מְעַט הָלְאָה…

וּכְאוֹתוֹ עַמְרָם, בַּעֲלוֹתוֹ אֶל הַשְּׁבוּיָה, יִצְעַק: נוּרָא!

כֵּן אֶחְתֹּר אֵלֶיהָ בְּלֶב־יָם — הָהּ, עוֹד מְעַט וְצָלָלָה —

גַּם הִיא וְגַם אֲנִי אִתָּהּ יַחַד…אֲנִי בַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה,

וְהִיא —? מִי יֵדַע יָדֹעַ אֵיזוֹ הַפַּעַם טוֹבַעַת…

בְּשָׁעָה שֶׁרִיבָה צוֹלֶלֶת — לֹא אֶשְׁאַל אֶת פִּיהָ,

שֶׁמָא תִכָּשֵׁל בִּלְשׁוֹנָהּ, תִּכָּשֵׁל שֶׁלֹא מִדַּעַת

וְתַגִּיד: זֹאת לִי פַעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי צוֹלֶלֶת!

וְאוּלַי כֹּה לִי תַגִּיד: בַּפַּעַם הַמֵּאָה…פָּחַדְתִּי

וְלֹא שָׁאָלְתִּי…אַךְ, שֹׁמּוּ שָׁמַיִם! הִיא אוֹתִי שׁוֹאֶלֶת:

כַּמָּה פְעָמִים בַּחַיִּים אָהַבְתָּ, כְּלוֹמַר: יָרָדְתָּ?…

זֹאת לִי הַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה…עָנִיתִי לָהּ קְצָרוֹת,

לִפְנֵי תֵשַׁע שָׁנִים, זְכוּרַנִי, וְעַתָּה, גַּם עַתָּה

אֲנִי מִסְתַּכֵּן בְּנַפְשִׁי…וְאַתְּ, אַתְּ? הִיא לָפְתָה צַוָּארִי

וְקָרְאָה: אֲנִי בְפַעַם רִאשׁוֹנָה יוֹרֶדֶת מָטָּה!

הִיא לָפְתָה בְדַבְּרָה צַוָּארִי, לָפְתָה וְעַיִן בְּעַיִן

אֶרְאֶנָּה, אֶתְבּוֹנֵן בְּפָנֶיהָ — אוֹיָה, הָאֵשֶׁת!

אֲנִי הִכַּרְתִּיהָ…מִיָּד פָּג שִׁכְרוֹנִי וְלֹא מִיָּיִן —

הֲתִזְכְּרִי לָךְ שֶׁטָּבַעְנוּ כַאן לִפְנֵי שָׁנִים תֵּשַׁע?…

הוּא טֶרֶם כִּלָּה אֶת דְּבָרָיו וּבְמַעֲלֵה הַגַּג פִּתְאֹם תּוֹפַע

דְּמוּת בַּחוּרָה, כְּבַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אוֹ כְבַת חֲמִשִּׁים —

צוֹהֲלָה נָפְלָה עַל צַוְארֵי הַמְסַפֵּר, שֶׁעָמַד עוֹד קוֹפֵא,

אֲנַחְנוּ הֵבַנּוּ מִי הִיא…קַמְנוּ, הִשְׁתַּחֲוִינוּ מַחֲרִישִׁים.