גַּם הַיּוֹם, כִּתְמוֹל־שִׁלְשׁוֹם,

עַל הַַחוֹף עוֹמְדִים הֵם בַּמִּנְיָן.

וְצוֹהֶלֶת שֶׁמֶשׁ, וְעוֹלְזוֹת פְּנֵי־יָם,

כִּי הָכֵן עוֹמְדִים הֵם בַּמִּשְׁמֶרֶת

לַחְפֹּר פֹּה מִתְּהוֹמוֹת כִּנֶּרֶת

חוֹל וְזִפְזִיף לַבִּנְיָן.

גַּם הַיּוֹם, כִּתְמוֹל־שִׁלְשׁוֹם,

עַל הַחוֹף עוֹמְדִים הֵם בַּמִּנְיָן.

לֹא שָׂדֶה לָהֶם, לֹא בַּיִת וְקִנְיָן…

מִי לָכֶם פָּקַד הַרְפֵּה? פִּי־מִי צִוָּה חֲדוֹל?

הוֹי, הַבַּחוּרִים, הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל –

תְּנוּ חוֹל! הַב זִפְזִיף לַבִּנְיָן!