שׁוֹבֵת יַמֵּךְ,

וְאֵין מְבַשֵּׂר לָךְ גַּל וָגַל

שִׁיר שָׁבִים,

גִּיל בָּנִים וּצְלִיל קוֹלָם.

זִיו הָרַיִךְ, זֹהַר עֲמָקַיִךְ

וְשָׁמַיִךְ – אַרְגָּמָן וּתְכֹל –

כִּנְגֹהוֹת חָלְפוּ עִם עֶרֶב,

כְּמִקְסָם בְּחַרְבוֹנֵי מִדְבָּר.

וּבָנַיִךְ בַּנֵּכָר פֹּה, תּוֹךְ יְלֵל תַּנִּים.

הוֹי, מוֹלֶדֶת – וְלֹא לִי!

כִּי שׁוֹבֵת יַמֵּךְ.

עַל חוֹפוֹ קָפָא הַקֶּצֶף,

עַל שִׂפְתֵּי אַחַי –

הַזַּעַם.