בֵּין הַרְרֵי גָלִיל, עַל גְּדוֹת כִּנֶּרֶת וְיַרְדֵּן,

בְּעִקְּבֵי פְּרָסוֹת, בַּנִּיר, מֵאַחֲרֵי הַמַּחֲרֵשָׁה –

נֶגְדִּי שִׁוִּיתִי אֶת דְּמוּתֵךְ, יְרוּשָׁלָיִם.

רְאִיתִיךְ: אַתְּ הַר נִשָּׂא וָרָם, אַדְמַת־גַּעַשׁ אָתְּ.

לוֹעֵךְ פְּעוּר שָׁמַיְמָה, זוֹרֵק תִּימְרוֹת לַבָּה,

תְּהוֹם עֱנוּתֵךְ אֶל עָל זוֹעֶקֶת..

גּוֹלְשִׁים גַּלֵּי־אִשֵּׁךְ בְּאֶלֶף לְשׁוֹנוֹת הַזַּעַם

עַל רֶכֶס יְהוּדָה, עַל תּוֹעֲפוֹת שׁוֹמְרוֹן;

שַׁדְמוֹת קָמָה אָכָלוּ, שֶׁלֶף הַשָּׁדוֹת לִחֵכוּ,

עַד הַרְרֵי גָלִיל פָּשְׁטוּ, עַד גְּדוֹת כִּנֶּרֶת וְיַרְדֵּן.

אֲנִי זַעְמֵךְ וְשַׁוְּעָתֵךְ שָׁמַעְתִּי –

כְּהֵד עָנָה דָמִי לְעֻמָּתֵךְ.

בְּעִקְּבֵי פְּרָסוֹת, בַּנִּיר, מֵאַחֲרֵי הַמַּחֲרֵשָׁה –

נֵגְדִּי שִׁוִּיתִי אֶת דְּמוּתֵךְ, יְרוּשָׁלָיִם…