אָנָה אֶבְרַח מִפָּנַיִךְ?

אֵי בּוֹר נְחָשִׁים, מְעוֹן עַקְרַבִּים,

אָנוּסָה שָׁמָּה –

וְזִכְרֵךְ לֹא יִרְדְּפֵנִי נֶצַח?

הֵן בְּאֹדֶם דָּמִי חַיָּה תִפְאֶרֶת עֲבָרֵךְ;

כִּי אֶקְרָא בִּשְׁמֵךְ –

יָרֹן חֶסֶד נְעוּרָי.

עִם אוֹר שִׁמְשֵׁךְ עַל עַפְעַפַּי אָנוּד יוֹמָם;

עִם נֹגַהּ סַהֲרֵךְ פָּנַי יֵלְכוּ לַיְלָה –

מִנָּהָר אֱלֵי נָהָר,

מִקֹּטֶב אֱלֵי קֹטֶב.

שֶׁבַע אִם אָמוּת,

אֶפְרִי לוּ יִזָּרֶה עִם רוּחַ לַמִּדְבָּר –

וְהִכָּה שֹׁרֶשׁ בַּמִּדְבָּר,

וְיִפְרֶה נֵצֶר מֶנִּי בַּצִּיָּה.

חֵי הַשֶּׁמֶשׁ! חֵי הָאֲדָמָה!

נֶצַח הַשָּׁמַיִם וְהַתְּהוֹם! –

אִם לֹא זַרְעִי אַחֲרַי,

צֶאֱצָאִי עַד דּוֹר אַחֲרוֹן

יָשׁוּב וִיחוֹנֵן אֶת עֲפָרֵךְ!