אוֹרוֹ שֶׁל פַּנָּס עַל שְׂדֵה־לַיְלָה זָרוּע,

עַל שַׁעַר נָעוּל וְגָדֵר.

עוֹמֵד וּמַכְרִיז קוֹל תַּנִּים, קוֹל פָּרוּעַ,

כִּי רַב הַיְּשִׁימוֹן הַקּוֹדֵר…

כָּל רַחַשׁ וְלַחַשׁ הָאֹזֶן קוֹלֶטֶת,

הָעַיִן צוֹפָה לַיָּבוֹא.

כְּכֶלֶב־נוֹטְרִים עַל אַדְמַת הַמּוֹלֶדֶת

אֲנִי עֵר וְקַשָּׁב בַּמָּבוֹא.

הַיּוֹם – לַמְּלָאכָה, וְהַלַּיְלָה – מִשְׁמֶרֶת

(לֹא לַיְלָה וְיוֹם – יְרָחִים);

נָשִׁים עַל מִצְפֶּה וּגְבָרִים בַּמַּחְפֶּרֶת,

כִּי פָּשַׁט הָאוֹיֵב בַּדְּרָכִים.

אוֹרֶבֶת, בּוֹלֶשֶׁת, עַרָה הִיא הָעַיִן;

דָּבְקוּ הַגּוּפוֹת לָרוֹבִים.

אִם לֹא בְּגוּפֵנוּ – הָעֵזֶר מֵאַיִן?

מִנֶּגֶד כְּפָר שֶׁל עַרְבִים.

מַעֵבָר הַהוּא נִשְׁלָחִים חִצֵּי־פֶשַׁע,

מֵעֵבֶר מִזֶּה צָו: “עֲצוֹר!”

אִם לֹא בְּגוּפֵנוּ – מֵאַיִן הַיֶּשַׁע

בְּיָרֵח שִׁשִּׁי לַמָּצוֹר?

אוֹרוֹ שֶׁל פַּנָּס עַל שְׂדֵה־לַיְלָה זָרוּעַ,

עַל שַׁעַר נָעוּל וְגָדֵר.

הַב לַהַב, הָאוֹר, בְּחֵיק־לַיְלָה פָּרוּעַ,

חֵיק־אֹפֶל שׂוֹטֵם וְקוֹדֵר!