מָלְאָה כָּל הָאָרֶץ זָדוֹן,

הָיְתָה בָּהּ יַד פֶּרֶא־מִדְבָּר.

שׁוּב לַיְלָה שָׁחוֹר וְאָדֹם

הִגִּיחַ מֵעֵבֶר לָהָר.

הֲסָר כְּבוֹדֵנוּ כָּלִיל?

אִם יַד הָרָשָׁע הִיא תִּגְבַּר?

יָצְאוּ בַּחוּרִים בַּגָּלִיל,

שׁוֹמְרֵי אִילָנוֹת, לַמִּשְׁמָר.

אִישׁ אִישׁ וְרֵעֵהוּ

אַט־אַט שָׁם יִצְעָדוּ;

בַּלַּיְלָה, בָּאֹפֶל,

יַקִּיפוּ גָדֵר.

– "הַט אֹזֶן, הַקְשִׁיבָה,

הַקְשֵׁב וּפְקַח עַיִן –

הַאֵין מִי אוֹרֵב שָׁם

בְּלַיְלָה קוֹדֵר?"

– “עֲמוֹד! מִי עוֹבֵר פֹּה?”

– "אֲנִי שַׂר שֶׁל לַיְלָה,

אֲנִי שְׁתֻם־הָעַיִן,

כִּי בָאתִי הֲלוֹם".

– “מֵאַיִן וְאָנָה?”

– "הֲלֹא תַכִּירֵנִי –

זֶה אוֹת לִי בַּנֵּזֶר

כּוֹכַב הַשָּׁלוֹם".

קוֹלוֹ מִתְהַלֵּךְ פֹּה,

פּוֹסֵעַ בָּעֵשֶׂב,

בַּגַּן עַל כַּף דֶּקֶל,

וְרָן וְהוֹזֶה –

רַב־בֹּשֶׂם וְרַחַשׁ…

– "סְלַח־לִי, שַׂר לַיְלָה,

לִבִּי אֵין הַפַּעַם

לָרֹן הַלָּזֶה".

יוֹדֵעַ שׁוֹמֵר, כִּי הָפְקַד

עַל עֵץ מְלַבְלֵב וְדוֹמֵם;

לִשְׁלֹחַ, לִשְּׁלֹחַ בּוֹ יָד

יֵשׁ מִי שֶׁבָּאֹפֶל זוֹמֵם.

יֵשׁ מִי שֶׁצָּרָה הִיא עֵינוֹ

בָּאָח־הָאִילָן הַיָּרוֹק.

יַכֶּה, לֹא יַחְמֹל, גַּרְזִנּוֹ

שָׁתִיל לֹא־חָטָא כְּתִינוֹק.

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב,

מִלַּיְלָה עַד יוֹם,

נִשְׁמֹר בְּלִי הֶרֶף

מִפֶּשַׁע אָיֹם,

מֵחֶרֶב, מִטֶּרֶף,

אֶת עֵץ־הַשָּׁלוֹם.

עַד בֹּקֶר בִּתְכֵלֶת־חַכְלִיל,

עַד יוֹם הַזּוֹרֵחַ בָּהָר –

עִמְדוּ, בַּחוּרֵי הַגָּלִיל,

שׁוֹמְרֵי אִילָנוֹת, בַּמִּשְׁמָר!