Les sanglots longs
Des violons
…De l’automne
בִּנהִי מַמרוֹר
הוֹמֶה כִנּוֹר
טֵבֵת פָּרוּע,
וְאֶל הַלֵּב
חוֹדֵר כְּאֵב
וְגַעֲגוּעַ.
שָׁעוֹן יִפעַם –לִבִּי נִדהָם.
פָּנַי יֶחוָרוּ,
וּבִדמָעוֹת
אֶזכֹּר שָׁעוֹת
אֲשֶׁר עָבָרוּ
וְאָז יָטִילבְּלֹא שְׁבִיל
אוֹתִי הַסַּעַר –
יִשָּׂא, יַגלֶה
כְּמוֹ עָלֶה
שֶׁמֵּת בַּיַּעַר…