Les sanglots longs

Des violons

De l’automne…

בִּנהִי מַמרוֹר

הוֹמֶה כִנּוֹר

טֵבֵת פָּרוּע,

וְאֶל הַלֵּב

חוֹדֵר כְּאֵב

וְגַעֲגוּעַ.

שָׁעוֹן יִפעַם –

לִבִּי נִדהָם.

פָּנַי יֶחוָרוּ,

וּבִדמָעוֹת

אֶזכֹּר שָׁעוֹת

אֲשֶׁר עָבָרוּ

וְאָז יָטִיל

בְּלֹא שְׁבִיל

אוֹתִי הַסַּעַר –

יִשָּׂא, יַגלֶה

כְּמוֹ עָלֶה

שֶׁמֵּת בַּיַּעַר…