אמר לנו ר' עדו, זכרו לברכה – איש הלבב, איש האמונה העמוקה, ששם, בעיירתנו שנכחדה, היה מכוּנס ונחבא אל “חכמת המסכן” שלו; ושרבות מאמרותיו ומשיחותיו עוד יבואו;
– אל ניבהל מן הסתירות שמתגלות בין מה שהבענו היום לבין אשר הבענו אתמול, ואל נשתדל ליישב ולהחליק. את העבודה הזאת נמסור לאשר בידו־נפש־כל־חי, היודע תעלומות כל הצירופים שבנשמת־כל־חי, ולאשר בידו גופו־של־כל־מת: לקברן… הוא יידע בודאי ליישר ולהחליק באת שבידו את הזיזים והבליטות שעל תל־קברנו ולשוות לו צורה סימטרית. את מלאכת־היישור הזאת נניח, איפוא, בשקט, ואנו, בחיינו, נדאג רק לאחת: להיות כנים עם עצמנו בכל שעה ובכל רגע –
לנו נשאיר רק דאגה זו!