יושב הנארקומן לפני הרופא, ובפיו הבקשה:
– רפאני, אדוני הרופא! גופי הרוס, נפשי הרוסה. חלצני!
ובלב – המחשבה וההחלטה:
– רק בל יקח ממני את ההוא… כי בלי זה, מה חיים, מה הנאת חיים וטעם חיים?
עומד אדם ומתפלל:
– השיבני, ד'. העלה, גאל!
ובצפוני־הצפונות:
– אך רק בל ימנע ממני את ההוא… כי בלי זה מה חיי? מה ערך? מה טעם?
תפלותיו של האדם, של כל אדם, בכל זמן, ומכל אמונה, מכל דת:
– “בידך אפקיד רוחי”! אך את המפתח הקטן אל אשר שם טמון ההוא… ההוא… אותו אשאיר בידי. רק אותו. הלא מיצער הוא –
*
– ורפאני, ד‘! והשיבני, ד’! והעלה, וגאל! – –