עמדנו פעם בלילה לפני ר' עדו, ושיחתנו: דרכו של האדם אל…
אמר: כל אדם מולבש כתונת אור, אך אין האדם מגלתה עליו, אלא במידה שהוא הולך ומתפשט “כתונת־העור” שלו.
והוסיף:
– ולאו דווקא העור העבה, הגס. יש גם עור דק מאד שמכסה.
הטחנו במרירות:
– מה רוצים מן האדם?
הביט בנו ר' עדו בעיניו העגומות:
– ואתם מה רוצים? שהוא ילביש את האדם כתונת־אורו למעלה, מעל לכתונת־העור המטונפת של האדם – זה הוא שאתם רוצים?
וכשנפטרנו מלפניו, השהינו עוד עצמנו על יד ביתו הדל. עמדנו מחרישים. ומפי אחד, כשליחו של לב־כולנו, התפרצה ההברה האחת:
– אוי!
והלכנו איש לעברו ואיש לעורו.