ידוע המעשה בשליחי מלך שיצאו לבקש איש מאושר כדי לרכוש ממנו את כתונתו: רפואה לבן־המלך שלקה ב“מרה שחורה”. הלכו השליחים וסבבו בכל מדינות המלכויות, ואדם מאושר בכל אלה לא מצאו. וכשנמצא לבסוף אחד־יחיד, נתגלה שהוא חסר כתונת.
אך מעשה זה, המובא בכל הכרסטומטיות לילדים טובים – מקוטע. ולו המשכים שונים, ואחד מהם הוא זה:
כשנודע דבר האיש ושמו יצא, התחילו באים לפניו, ואף הוא התכוון כנגד בני אדם ללמדם תורת האושר ונזהר מלבישת כתונת. ולא יצאו ימים מרובים ואחד זה נעשה בלי משים אף הוא אומלל שבאומללים.
ויעיין המעיין גם ב“מוסר השכל” זה ויתנהו אל לבו.