הַיָּם יֵהוֹם בְּשָׁאוֹן וָרַעַשׁ
עַל פְּנֵי מֵימָיו דָּלִיָּה נוֹסַעַת –
"אֲהָהּ דָּלִיָּה!
אָן אַתְּ עֲנִיָּה!
אָנָה תִּסָּעִי?
בַּסַּעַר וְשׁוֹאָה
כִּי תֵלְכִי תוֹעָה
הֲבַל תִּירָאִי?
נָא הֵעָצֵרִי,
אַל נָא תִבְרָחִי!
נָא הִשָּׁמֵרִי
לִבְלִי תִדָּחִי!"
"עֲלֵי עֵץ רַעֲנָן
יָשַׁבְתִּי שַׁאֲנָן,
וּפֶתַע נִדַּפְתִּי,
בְּלֹא עֵת נִקְטַפְתִּי.
אִם מִמְּקוֹם הוּלַדְתִּי
אֲהָהּ נָדִדְתִּי –
לָמָּה לִי חַיִּים?
לָכֵן יִשָּׂאוּנִי,
לָכֵן יֶהְדָּפוּנִי
בַּחֲמָתָם הַמַּיִם!"