קצין המשטרה המוכשר והנמרץ ר/פ אברהם (“אברהם”) יקנעם קימט את מצחו בקוצר רוח. (דרך אגב, זה סיפור בלשי.) סגנו סר"פ משה פר, החל מרטט באימה. כי כשמקמט יקנעם את מצחו הוא עלול לפעמים גם לחשוב. וכשהוא חושב, הוא עלול לצוות. ובמשטרה, ידוע לכולכם, אין חכמות. פקודה היא פקודה.
“ובכן,” אמר יקנעם בקולו הנמרץ, “אין תוצאות.”
“כן, אדוני.”
“שבע רציחות בזו אחר זו, וכולן מעשי מומחים קרי מזג, ולא יכולתם לגלות לפחות מי הרוצחים?”
“לא, אדוני”
“ואתם חושבים שדעת הקהל תשתוק לנו?”
“לא, אדוני.”
קם יקנעם וחגר את אקדחו. “אני יוצא בעצמי,” אמר. “עת לפעול!”
הוא הלך אל נוטקה הקבצן הסומא-החרש-האילם, המודיע הטוב ביותר של המשטרה (אולי חוץ מאבו בקר, רועה הזונות). עבר על פני נוטקה ובתנועה מהירה הטיל לתוך צלחתו אסימון. הסיט נוטקה את משקפיו השחורים, ראה את הסימן המוסכם ונהם: “לך לעזאזל!”
הלך יקנעם לקפה עזאזל וישב כשגבו אל הפתח. כעבור שתי דקות בא נוטקה מחופש בפיג’אמה, בשטריימיל ובזקן אדום, ועמד מאחוריו.
ראה יקנעם את בבואתו של נוטקה בבי-הסוכר המצוחצח שלפניו, ואמר כששפתיו אינן נעות: “הגד מיד: מי הרוצחים?”
גחן נוטקה ולחש לעורפו: “אתה רואה שם את האיש שבפנה?” ונעלם.
קם יקנעם מישש את אקדחו, ניגש בשקט מקפיא-דם אל האיש שבפנה, ואמר לו: “מותר לי לשבת על ידך?”
השיב האיש בשקט: “כן, מר יקנעם.”
יקנעם הופתע: “אתה מכיר אותי?”
“ודאי,” אמר האיש. “ואתה בא לחקור אותי בענין הרציחות.”
צמצם יקנעם את עיניו ואמר בלעג: “אתה ציני, מה?”
“לא תוציא ממני כלום.” אמר האיש וחייך.
“עוד נראה,” סינן יקנעם מבעד לשיניו.
“אין לך שום הוכחות,” אמר האיש.
עבר יקנעם מיד לשיטה הישירה, “הבט חביבי,” אמר לאיש בחביבות מבשרת-רע, והצית לו סיגריה, “אם לא אצליח להסיר את הלוט מעל התעלומה, אני מת-פט-טר. בנת? לכסאי מצפה בקוצר רוח הקארייריסט השפל סר”פ פר, והוא במקומי לא יעדה כפפות משי!"
האיש התכווץ. “באיומים עלי לא תשפיע,” אמר בקול רועד, “אבל אני מוכן לגלות לך את הכל.”
“דבּר!” אמר יקנעם.
“ובכן,” אמר האיש, “אנחנו איגוד חשאי. תוכל לקרוא לנו בהודעות לעתונות בשם רצח בע”מ, אף כי אין לנו שם רשמי. אנחנו חבורת אנשים שהגיעו למסקנה כי יש פה בארץ אנשים מיותרים."
“מי למשל?” שאל יקנעם.
“למשל, השורקים והצועקים בקולנוע, והנדחקים אל פתח האוטובוס ומונעים מעבר, והצופרים ממכוניות לחברותיהם ולחבריהם, והמשתינים מבואות הבתים, והרוכבים על אופניים על המדרכות, והמנערים מרבדים על ראשי הבריות–”
“די!” קרא יקנעם. “אני אתכם!”