פעם למדתי כלכלה, ושיבחוני מורי. מאז אני נחשב מומחה המקצוע ורבים פונים אלי לבקש את עצותי.
לפני כמה ימים בא אלי פרצוף, והציג לפני את עצמו ואת בעיתו. שמו (כנראה, אחד משמותיו) ירוחם לאדורס. מקצועו–גנב. בעיתו – שיפור תנאי המקצוע לאור הרדיפות מצד הקואליציה הממשלתית.
הרביתי להרהר. בעיה זאת של הגנבים היתה קשה. פתאום צץ בי רעיון גאוני. ככל הרעיונות הגאוניים היה גם זה מפתיע בפשטותו. אמרתי למר לאדורס:
“יש לכם רק דרך אחת – להתארגן.”
פקח עיניו בתמהון.
אמרתי לו: “הלא אתם, הגנבים, מעוט בציבור –”
“לא נכון,” הפסיקני. “בציבור זה אנחנו רוב. אלא שמחמת הרדיפות מצד הקואליציה הממשלתית, הנתמכת בעתונות מכורה לשומרי החוק, צריכים רוב אנשי המקצוע שלי להתחפש כאנשים הגונים.”
“ובכן אמרתי, עליכם לשבור את החזית הזאת שנגדכם. עליכם ליסד ארגון מקצועי חזק, סקציה בהסתדרות, עם מזכיר דינאמי ועם ועד המורכב מהעשויים ליצג אתכם וגם להישמע למזכיר. אז תוכלו לשמור על הרמה המקצועית, ועל רמת השכר. תילחמו בתחרות בלתי הוגנת. תשיגו ניכויים ממס ההכנסה. תדרשו שכר לפי שעות. ובעד עבודת לילה שכר כפול. העבודה בקבלנות היא ניצול העמלים!”
“אתה חושב שנצליח?” פקפק מר לאדורס.
“מדוע לא? ראה את כל הפועלים המאורגנים. עליכם ליסד גם מפלגה. מפלגת המקופחים. צרפו אליכם את הפורצים ואת הפרוצות ואת מפקיעי השערים. הוציאו עתון, בשם “אורות מאופל”. ערכו אספות המוניות (ובהן תוכלו להריק את כיסי הנאספים). הפגנות נגד המשטרה שאינה מניחה לכם לעבוד בשקט. הצהירו כי מוכנים אתם להגן על האינטרסים שלכם עד הגבול, ואפילו מעבר לגבול, ואפילו כי מוכנים כולכם להיאסר לאות מחאה על העושק המחפיר.”
“לזה דוקא אין אנו מוכנים,” אמר הגנב.
“אין דבר. זאת הצהרה מזעזעת. נציבות בתי הסוהר תיבהל. הדפיסו כרוזים. הסיסמה: מבין החומות תזעק החרות. או: עמלי רחוב הירקון ורחוב הגשר התאחדו! ערכו הפגנות. שברו רהיטים במשרדי הממשלה. היכונו למרי אזרחי.”
עיניו נוצצו.
“הוי נידחי ישראל!” קראתי בפאתוס. מדוע ייגרע חלקכם? האין אם בוחרים? האין אתם בנים לעם הנבחר? הקימו קרנות. קרן הכנסת כלה לעזרת החברות וקרן פדיון שבויים לעזרת החברים. קרנות הן מגן העדר. פתחו משרד עם קצין ליחסי ציבור ועם בלאנקים בשביל חוזרים והכחשות לעתונים. תשע תשע תשע זה סמל הרשע! בנת?"
הוא קם והודה לי.
“עצה נהדרת,” אמר. “כמה אני צריך לשלם לך?”
“את זה אני משאיר למצפונך,” אמרתי לו.
הוא הוציא את שעוני ואת ארנקי מכיסו ואמר “בבקשה.”